מחכים למולר: הטרגדיה שהפכה לקומדיה

במחזה הידוע 'מחכים לגודו' מאת המחזאי האירי סמואל בקט, שני גברים יושבים ומחכים לאדם שמעולם לא מופיע. האבסורד והדרמה שבבסיס המחזה של בקט אומצו בשמחה על ידי מספר רב של אנשים מכל מיני זרמים: פרוידאנים, נוצרים ואקזיסצנטיאליסטים.

מי מהם צדק? אין לי מושג, אבל אנחנו חיים בתקופה בה הקומדיה הטרגית של בקט מתגשמת הלכה למעשה עם כוכב חדש. אנחנו בתקופה של 'מחכים למולר'.

עבור חלק מהאנשים, ההמתנה לדו"ח של החוקר המיוחד שמונה לפני כמעט שנתיים לבדוק את החשדות לקשרים בין הנשיא טראמפ לרוסיה היא קשה ביותר, אך במונחים היסטוריים מולר עובד בקצב מסחרר. החוקר המיוחד קנת' סטאר, שפתח בבדיקות פרשיות השחיתות של הנשיא קלינטון בשנת 1994, סיים אותה רק ב-2001. התקופה הממוצעת לחקירות מיוחדות דומות היא 904 ימים. מולר עומד בינתיים על קצת יותר מ-650 ימים מאז מונה.

מרבית החוקרים המיוחדים עבדו במשך שנה לפחות עד שהגישו אישום פלילי כלשהוא, אם בכלל. מולר עבר את ציון הדרך הזה לפני חמישה חודשים, והגיש מאז עשרות סעיפי אישום נגד אנשים שונים ואסף מספר רב של הודאות באשמה.

ריקוד הצעיפים

אך למרות כל זאת, עבור התקשורת הצמאה לדמו של טראמפ זה אף פעם לא מספיק. בכל פעם שיוצא דיווח כלשהוא מתוך החקירה (וגם כאשר לא מדווח דבר), אנחנו שומעים שוב ושוב מן הפרשנים את המנטרה: "תזכרו – אנחנו עדיין לא יודעים מה מולר יודע". מספיק שתצפו ב-CNN או ב-MSNBC לכמה דקות ומיד יצוץ מישהו שיחזור על כך, בשמחה אם מדובר בחדשות רעות לטראמפ ובאכזבה אם מדובר בבשורות טובות לנשיא.

"תמיד צריך לזכור שמולר יודע הרבה יותר ממה שהוא מראה", אמר מגיש הטלוויזיה הוותיק דן ראד'ר בראיון ל-CNN והוסיף: "אם אתם חושבים שהאישומים נגד מייקל כהן ופול מנפורט היו מהממים, צפו לעוד. הם הולכים להחוויר ליד הדברים האחרים שמולר עובד עליהם, ובמוקדם או במאוחר נגלה מה הם".

ומה יקרה אם לא? אחת הסיבות שבגללן אנחנו שומעים כל הזמן ש"מולר יודע יותר" היא שהוא עצמו לא סיפק יותר מדי מידע. בין כל הדרמות והמבוכה של האישומים נגד מקורבים לשעבר לנשיא, מולר עדיין לא הציג אישום אחד בנושא העיקרי אותו מונה לבדוק – החשדות שטראמפ שיתף פעולה בדרך כלשהיא עם רוסיה במהלך קמפיין הבחירות.

אותם אישומים אכן הציגו את חלק מלהקת הטפילים העליזה שרכבה על טראמפ באותה תקופה באור מאוד לא מחמיא. מנפורט, שעשה קריירה מרקיחת מזימות עם משטרים נוראיים, כנראה מעולם לא יזכה לארוחה שאינה מוגשת על מגש של בית סוהר. רוג'ר סטון עשוי גם הוא להצטרף לכהן בין כתלי בית הכלא. גם הנשיא טראמפ לא עזר לעצמו בכך שנראה שיש לו הרבה מה להסתיר.

אבל ככל שהזמן עובר והחקירה מתמשכת ללא תוצאות ממשיות, נראה שריקוד הצעיפים של מולר יסתיים רק עם עוד צעיפים. הפרשנים האובססיביים בתקשורת מקווים שהוא יהיה מעין deux ex machina שתביא להם טיעונים מוצקים בעד הדחת הנשיא, יחד כמובן עם גל של "אמרנו לכם". אבל יתכן שרוברט מולר הזה מעולם לא יגיע, או יאמר אי פעם מילה בפומבי.

למצוא דבר שלא קיים

זה עשוי לקרות בין השאר משום שהחקירה הרוסית מתויקת אצל מולר כפרשת ריגול ולא כמקרה פלילי. המשמעות היא שהוא לא מחויב בכלל למסור דו"ח ציבורי בנושא, מעבר לדיווח לתובע הכללי. האחרון יוכל לחשוף כרצונו פרטים לציבור בהנחה שהנשיא מאשר אותם, אך הוא גם יכול שלא לחשוף דבר.

ההמתנה למולר המושיע יכולה להתברר כחסרת תועלת גם מן הסיבה הפשוטה שאף אחד (גם לא חוקר מיוחד) אינו יכול למצוא דבר שלא קיים. לטעון שטראמפ היה יכול מבחינה מוסרית לשתף פעולה עם רוסיה זה רחוק מאוד מלקבוע שהוא אכן עשה זאת.

אם מקשיבים בתשומת לב לדברים שאמר למשל סגן ראש ה-FBI לשעבר אנדרו מקייב, נראה שמעולם לא הייתה הוכחה חותכת לשיתוף פעולה כזה מעבר לכמה הצהרות מוזרות של טראמפ בתגובה לחקירה. הבעיה היא שאתה לא זקוק לקונספירציה בינלאומית כדי להסביר מדוע טראמפ אומר ועושה דברים מוזרים, אלא אם כבר החלטת שהוא אשם.

לכן נראה שהקומדיה הטרגית הזו לא תגיע לסיומה גם עם תום החקירה של מולר. הרי הקהל – משני הצדדים – כבר החליט מזמן איך היא תגמר כבר עם הכניסה לתיאטרון.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.