ביקורת הציבור היא לא רק לגיטימית ומסייעת לביסוס שלטון החוק, אלא גם חיונית לצורך עבודה מקצועית והוגנת של מערכת המשפט
חודש פברואר הסתיים לו לפני מספר ימים בחדשות מטלטלות: היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הכריע ומסר את כתב החשדות נגד בנימין נתניהו לפרקליטות, בו נתניהו נאשם בהפרת אמונים בתיקים 1000 ו-2000, ובשוחד בתיק 4000.
קשה להגיד שהתגובות להכרזה היו מפתיעות: האופוזיציה ומתנגדי נתניהו שמחו מאין כמותם, המשיכו לטעון כי הוא מושחת ברמות קיצוניות, וקראו להתפטרותו למרות שטרם התקיים שימוע. מנגד, חלקים נרחבים מהציבור הביעו תמיכה בראש הממשלה.
חלק מהם הדגיש את הישגיו הרבים ומעלותיו הבולטות מול מתחריו, וחלק אחר תקף מהזווית המשפטית-מקצועית ופרס שרשרת של טיעונים על אכיפה בררנית, רדיפה פוליטית ותקדימים פרשניים. רבים אמרו גם כי איבדו את האמון במערכת אכיפת החוק, והביעו דאגה כי מדובר בניסיון להפיל את נתניהו שלא בדרך הקלפי.
בתגובה לכך, מערכת המשפט נכנסה למגננה פבלובית. בפרקליטות מיהרו לדחות את הטענות נגדם, אם דרך "גורמים" עלומים בתקשורת, או בדבריו של שי ניצן אתמול נגד אלו שהעזו להטיל דופי בעבודתו.
מדרון חלקלק
אחד הכשלים הלוגיים או הכלים הרטוריים (תבחרו במה שתבחרו) השימושיים ביותר הוא טיעון המדרון החלקלק: אם רק ניתן עוד קצת חופש לשוק אז נדרדר לאוליגרכיה, אם ניתן עוד קצת רווחה אז נדרדר לקומוניזם, וכן הלאה. בדומה לכך, אנשי מערכת המשפט וחבריהם בשמאל מזדעקים כעת על המדרון החלקלק הנורא מכל: אנשים שמטילים ספק בהאשמות נגד נתניהו יביאו לקץ שלטון החוק.
פרקליט המדינה שי ניצן ביום עיון באוניברסיטת חיפה: "הטענה שהיועץ המשפטי נכנע למישהו אין בה כל ממש. הוא לא הסכים להחליט לפני שהחקירה הפכה כל אבן. שמעתי בצער רב את ההתקפות נגד ליאת בן ארי, היא לא ראויה להם, אין לי ספק שהיא תמשיך לפעול ביושר וכך נעשה כולנו שהרי זהו תפקידנו" @CBeyar pic.twitter.com/cnnB4vTPzK
— כאן חדשות (@kann_news) March 3, 2019
כל אצולת המשפט לדורותיה מספרת לנו מדוע יש לבצר את שלטון החוק, שבהעדרו כל ההמון הזה עוד עשוי להשתלט על המדינה, להמליך עליה את נתניהו ולהביא לקיצה. אותו ההמון שלא רוצה שלום ולא מוכן לוותר על שטחים, תומך בעונש מוות למחבלים ובחוק הלאום, וגם מעדיף את נתניהו בשלטון למרות כתב החשדות.
לתפיסתם מדובר בהמון נבער ויצרי, שרק בית המשפט העליון ואבירי מסדר אהרון ברק יוכלו לגונן עלינו מפניו. רק ככה יימנעו כאוס, עיוות מוסרי ושחיתות פוליטית ממוסדת, ואולי גם יוחלף השלטון באולם בית המשפט. במילים אחרות, על פי שי ניצן וחבורתו, מי שתומך בנתניהו ומעז לבקר את מערכת אכיפת החוק גם באופן ענייני, איננו לגיטימי והוא מחבל בדמוקרטיה הישראלית.
חלק מהסיפור
נגד טיעונים אלו יש ראשית להודות באמת המסוימת שבהם. להמון אכן ישנם יצרים שנוטים להיות אימפולסיביים, חד-ממדיים ומסוכנים, ונדרשים מוסדות חוק וסדר בשביל לקיים חברה מתורבתת ולא אנרכיסטית. בית המשפט הוא חשוב וקיומו מהותי ובלתי ניתן להחלפה, כמו גם שאר רשויות אכיפת החוק. אולם הנקודה המרכזית היא שאם אנחנו מאמינים שאכן המדינה שייכת לאזרחיה ולא האזרחים למדינה, הרי שגם בית המשפט בסופו של דבר נועד עבור הציבור.
בהקשר של חקירות נתניהו הציבור חשוב עוד יותר, משום שהציבור עצמו הוא חלק מיסודות עבירת הפרת אמונים, המוגדרת כ"מעשה מירמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור". בשביל להכריע בעבירה זו, בית המשפט נדרש לפרשנות מרחיבה ורחבה, ובין היתר להבין מיהו הציבור, מה הוא תופס בתור הפרת אמונים והאם המעשים אכן פגעו בו.
לכן במקרה הזה במיוחד תמיכה או התנגדות של הציבור הן חשובות. רחשי הלב והשכל של האדם ברחוב הם חלק מרכזי מהסיפור, והביקורת שהוא מעביר על מערכת האכיפה בהקשר זה משמעותית מאוד.
אין זה תפקיד הציבור להכריע האם נתניהו זכאי או לא, לתפקיד זה הוסמך רק בית המשפט. אך גם בית המשפט חייב להקשיב לציבור האמיתי, הממשי, זה שאת קולותיו הוא יכול לשמוע, ולא הציבור המדומיין, הנמצא במעגלי המשפט הסגורים והכריז על עצמו כבעל מידה טובה וכוונה טהורה יותר מרוב העם.
דיון מול הציבור
מתוך כך עולה כי ביקורת הציבור היא לא רק לגיטימית ומסייעת לשלטון החוק, אלא גם חיונית לצורך עבודה מקצועית של בית המשפט המחויב להכריע האם פעולה מסוימת גרמה לפגיעה באותו ציבור ממש. מעבר לכך, העובדה שחלקים גדולים מאזרחי ישראל אינם רואים במערכת האכיפה גן עדן של יושרה והגינות המיושב במלאכים אשר מונעים בגופם מהממשלה לפגוע בנו, אינה דבר רע או מסוכן. גם העובדה שחלק מהציבור מאמין לנתניהו אינה רעה או מסוכנת.
מחלוקת היא דבר טבעי בחברה חופשית ודמוקרטית, ואף אחד לא נמצא מחוץ לגבולות הביקורת והדיון, שהם היסודות של מערכת יחסים בריאה בין החוק לבין הציבור. לכן במקום להסתגר ולהקצין עוד יותר באקטיביזם שיפוטי מנותק מהמציאות, על בית המשפט דווקא להקפיד על דיון מול הציבור ומול נבחריו וגם להקשיב לביקורת עליו.
הטענה לפיה הציבור ותמיכתו בנבחריו היא דבר מזיק ומסוכן לדמוקרטיה היא מגוחכת. מערכת אכיפת החוק חשובה מאין כמותה, אבל היא נועדה לשרת את הציבור. בסופו של דבר, לא החוק הוא זה שמונע מאיתנו התנהגות רעה, אלא הבחירה שלנו לציית לו באופן רחב בתור קהילה ומדינה. החוק הוא עבורנו ונוצר על ידנו.
כולי תקווה שבית המשפט יעשה עבודה טובה בכל התיקים שיונחו לפניו אבל עם כל הכבוד לשופטים ולפרקליטים, לא הם אלו שאמורים להגן עלינו מפני הרוע. גם אם ראש הממשלה מושחת, זו לא סיבה לקחת את הריבונות מהעם ולהעניק אותה לקליקה סגורה שמעולם לא נבחרה ואינה נושאת בשום אחריות.
מערכת חוק זה באמת דבר חשוב, אבל מה שיש בישראל זו מערכת אכיפה ולא מערכת חוק (וגם לא מערכת משפט או צדק)
במדינה מתוקנת יועץ משפטי אחרי נזיפה חמורה כל כך מבית המשפט העליון היה מתפטר מתפקידו. אבל מנדלבליט יאחז בקרנות המזבח בכל כוחו. בית המשפט העליון אמר שמנדלבליט מנע מאקוניס ייצוג משפטי פרטי שלא כדין ועשה לו בכך עוול גדול. אם היה לאקוניס ייצוג משפטי, עניינו היה מיוצג בצורה הראויה והתוצאה הייתה אחרת. מנדלבליט כשל כשל מהותי בעצם תפיסת הצדק. מנדלבליט אחרי נזיפה כזאת היה צריך להניח את המפתחות על השולחן. בית המשפט העליון מצא שמנדלבליט אינו ראוי לתפקידו. מנדלבליט לך!
הפרקליטות דורסנית ועריצה ביותר1
דמוקרטיה פירושה המילולי שלטון העם. האמצעי לדמוקרטיה ריבון המורכב מנציגים נבחרים ואלו מחוקקים מטעמו לטעמו והעיקר למענו. בדמוקרטיה – שלטון העם מתקיים שלטון החוק המחייב את כולם, בשלטון החוק הכונה היא שעל האזרחים וכך גם על השלטון להכיר בעליונות החוק לקימו ורק לפיו לפעול. במצב של שלטון החוק מערכת החוקים מחייבת את כפיפות כולם אליה, את האזרחים וכמותם גם את הרשויות. לאזרחים מותר הכל להוציא מה שאיננו חוקי לרשויות והממלאים תפקיד בהן ככאלה, מותר להם רק מה שכתוב בחוק. עליונות החוק היא המעניקה לאנשים ביטחון חירות ושאר שירותים. במדינה דמוקרטית חייב להתקיים שויון בפני החוק.
זהו המצב התקין. אלא שבישראל רשויות החוק החליטו שדמוקרטיה פרושה לא שלטון העם אלא רק "שלטון החוק" ובשל הכוח הרב הניתן להן אף הרחיקו לכת והחליטו שהן עצמן החוק! רשויות החוק רואות את עצמן כחוק בהתגלמותו ומזהות את שלטונן עם "שלטון החוק". לכן על פי התפישה הרודנית של רשויות אכיפת החוק ועמן חסידיהם – חלק לא מבוטל בעם, רשויות החוק הן עצמן החוק ולכן => הן "ה" דמוקרטיה" על כן => דמוקרטיה הינה שלטון ללא מיצרים שלהן => מכאן שכל פיקוח עליהן ודרישה מהן לנהוג על פי החוק, הינו => פגיעה בשלטונן המוחלט ומכאן => פגיעה ב"שלטון החוק" על כן גם => פגיעה בדמוקרטיה. רשויות החוק וחסידיהן השוטים מזהירים שאסור "להפריע" לפרקליטות, אסור לפקח עליה כיון שזו "פגיעה אנושה בדמוקרטיה"
שלטון החוק פירושו שגם על הרשויות לנהוג לפי החוק אך החוק איננו מופעל לגביהן. הפרקליטות מעולם לא רשמה כתב אישום נגד חוקרי משטרה אשר זיופים רבים וגלויים לה – מי שיודע אחרת שיקום! במקום זאת הפרקליטות משלימה את רמאויות המשטרה מסתירה את הביכול הראיות שניכר בהן מייד שהן מזוייפות ומציגה את אותן כביכול ראיות שהזיוף בהן אינו גלוי כל כך. בכך הפרקליטות נוטלת חלק במעשים הפליליים ומוסיפה את שלה. הפרקליטות משמיעה חזור והשמע את הביטוי "שלטון החוק" – הכל נעשה בשם "שלטון החוק" ועוד מזהירים אותנו הציבור מפני אנרכיה. לכן קידום "השגים" – כמו הרשעות שוא שהרשויות עצמן הציבו גם אם מנוגדות לחוק, הוא בעינהן קידום שלטון החוק. רשויות החוק ובעלי התפקידים בהן רואים את עצמם כבעלי סמכות כפיה על אזרחים אך לא כמחויבים הם עצמם לנהוג לפי החוק. כל דרך כשרה לכך כולל פריעת חוקים. האנרכיה הינה לא אחרת מאשר רשויות האכיפה ובתוכן לפרקליטות חלק מכובד מאוד. כיון שהפרקליטות איננה משתדלת לשמור על החוק, עבריינות שלטונית נעשית כדבר שבשגרה כשרשויות החוק העברניות מחפות זו על זו, הכל בשם "שלטון החוק".
לרשות הפרקליטות עומדת המשטרה אשר מוסרת לה את כל חומר החקירה. הפרקליטות יכולה להורות למשטרה להשלים חקירה, היא יכולה לחקור לודא בעצמה, להחליט לסגור תיק או להגיש כתב אישום. לאזרח/נאשם לא עומדת לרשותו המשטרה כדי שיורה לה להשלים חקירה או לעין מחדש במסקנותיה. אין לו יכולת לחקור בעצמו והוא חייב להסתמך על מה שפרקליטות מואילה למסור לו. מה עוד שמסקנותיו לא מתקבלות בפרקליטות או בבית המשפט. כל זאת למרות שלכל נאשם חייבת להנתן זכות הגנה ולכן זכות לעין ולהעתיק את חומר החקירה. ————–
לשון החוק לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי:
" 74. עיון בחומר החקירה [67] [תיקון: תשנ"ה, תש"ע(2)]
(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו.
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו".
לנאשמים רבים הפרקליטות בניגוד לחוק מסרבת לאפשר לעין ולצלם את חומר החקירה. סנגורים הבאים לקבל את חומר החקירה מנועים לפי כללי האתיקה אותם קבעה לשכת עורי הדין, לצלם לוידאו וכך לתעד את התנהגות הפרקליטים. הפרקליטות מסתירה חומרי חקירה בתירוצי תקלות מסוגים שונים. פרקליטים רבים אינם מוסרים את כל החומר לנאשמים בטענה שהחומר שלא נמסר אינו קשור להרשעתם…כלומר החומר הוא דוקא לטובת הנאשם. זו גישתם במקום להתיחס אל כל החומר כדי להגיע לאמת גם אם הוא מוביל למסקנה שאין אשמה ואין הצדקה לכתב אישום. הם מנסים בכל דרך להשיג הרשעה, ומונעים מנאשמים הגנה לצורך זיכויים.
הפרקליטות זוכה לגיבוי בית המשפט, מחומר זה באים רוב השופטים ואם לא, הם מגיעים מהתביעה המשטרתית שהיא אף גרועה בהרבה מהפרקליטות [שופטים פליליים אחרים מגיעים מעריכת דין אזרחית, אין להם מושג בפלילים והם מסתגלים למקובל – הכל כדי להרשיע]. על כן לא כל השופטים נענים לבקשת הנאשמים לאפשר להשלים את החומר החסר. למרות שהמונח "חומר חקירה" הינו רחב שופטים יוצאי תביעה כמו מרים נאור טוענים כי "חייבת ההגנה להסתפק בהערכת הפרקליטות שאין בכוחם של הפרטים האמורים לסייע לה" וכן "נקודת המוצא היא "שפרקליטים ממלאים את תפקידם בנאמנות בהגינות ובמיומנות מקצועית", על ההגנה לקבל את קביעתם. השאלה היא למי התביעה נאמנה? זה בניגוד לחוק! וכמו גישת הפרקליטות שופטים טענו שאין לכלול כ"חומר החקירה " ראיות ששיכותן לתביעה רחוקה ושולית. זה מנוגד לכל התיחסות רצינית להוכחות לגביהן כל דבר הינו חשוב ואין לדעת מראש איזה חומר יכול להפריך אשמה ולהוכיח חפות ותכופות לכן נפסל. זוהי גישה בלתי אנושית המעצימה רק את מוסדות המדינה על חשבון האנשים, והיא מנוגדת להתימרות השופטים לדמוקרטיות לעצמאות ואוביטיביות שיפוטית שהיא התכונה החשובה ביותר אצל שופט – גישה זו נקראת פשיסטית. כך עצם הזכות לקבל ולעין בחומר החקירה הוגבלה ביותר בדלת צדדית עד לביטול ערך. בשלב מאוחר יותר שפיטה אמנם החליטה על הקלה והרחבה של הפירוש למונח חומר חקירה וקבעה כי גילוי האמת העובדתית הינה ממטרות העל במשפט הפלילי. בית המשפט קבע: "..אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול דעתו המקצועי". זאת ועוד נקבע כי : "אין חקר לתבונת סניגור מוכשר ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו". אלא שיחד עם זאת מייד "כאיזון" סייגו קביעתם בצורך ביסוד עובדתי ממשי כי חומר מסויים יסייע להגנה."ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו". באם הנאשם אינו מצליח להוכיח זאת, בית המשפט קובע כי החומר אינו להגנתו! השאלה כיצד יכולה ההגנה להוכיח אם לא ראתה את החומר? שהרי רק לאחר שרואים ולומדים את החומר יודעים מה יש בו!
בראש הפרקליטות מכהן אדם אשר פיו וליבו אינם שווים ובמילים אחרות שקרן. לדברי הנציבה מדובר להערכתה באדם שאינו ראוי ומעמדו. מניסיון אישי פרקליט המדינה מדיח את פרקליטיו ליתן הודעות שיקריות בבית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק.
הפרקליטות דורסנית ועריצה ביותר2
בעוד שרשמית או תאורטית לנאשם זכות לעין בחומר החקירה, ולהציגה בבית המשפט, תובעים רבים מביעים התנגדות בטענות שונות ומשונות. כך לחוק האוסר על התביעה להתערב באופן ההגנה, נלקחת מהנאשם הזקוק להוכחות לזיכויו – אכן נאשמים זקוקים להוכחות לחפותם, הזכות להציג זאת בבית המשפט. נאשם חף יודע שהוא חף והוא לעיתים גם יודע שקיימות הוכחות לחפותו, אך התובע יכול בכל תירוץ לסרב ובית המשפט הרואה עין בעין עם התביעה אינו מתערב!
תודות ליחסי הציבור וחסידיהן של הרשויות המדגישות את היותן אחראיות ל"שלטון החוק" אזרחים רבים אינם מודעים לעובדות אלו ואינם יכולים לחזות את התנהלותן והם מתודעים לה כמו אל רעם ביום בהיר. הפרקליטות פעם אחר פעם מוכיחה את חוסר עצמאותה וחוסר מקצועיותה בעשותה בדיוק את מה שמהשטרה מצפה ממנה בחפותה על פשעי המשטרה.
אין אפס מלעביר את חוק ההתגברות. נקודה!
עד אז לא יהיה שינוי והדיקטטורה הבולשביקית תמשיך לתפור תיקים למי שלא בא לה טוב.
גם סבתי הסנילית שמה לב לכך שהתקשורת היא כל השמירה של הפרקליטות, הפרקליטות אינה צריכה דובר, יש לה את כתבלבי ערוץ 11, רשת, קשת, גלי צהל וכו׳. לא מעניין אותםתלהביא אפשרויות נוספות בסיפור המחריד הזה. כשלשמאל אין עניין במנהיג ימני הוא ידאג להדיח אותו באמצעות שלטון הפקידים שלו, כמו במדינות ברה״מ לשעבר: תופרים תיק, מעמידים למשפט וזורקים לכלא . ולעזאזל העם, רצון העם, האמת. לא יאומן.
למי חבים השופטים?
כיצד מתמנים שופטים בעולם? בארצות הברית הנשיא בוחר את המועמדים ומציג אותם לאישור הסנט שכמו הנשיא נבחר באופן דמוקרטי ועל כן מייצג את הציבור. בסנט מתקיים שימוע ציבורי פתוח בו הסנטורים חוקרים את המועמדים לגבי כל נושא ראוי בעיניהם. בעקבות אותו שימוע הסנטורים מקיימים דיון גם הוא פתוח ובסיום הצבעה. הצבעה זו היא לצורך הבטחת קיום תפישה חוקתית ולא חתירה תחתיה היות ועל השופטים לקדם את ערכי האומה. רוב הדמוקרטיות בעולם אימצו שיטה בה על בית המשפט להיות קשוב לערכי האומה וזה יקרה אך ורק אם נציגי ציבור הם שיבחרו את השופטים.
במדינות אחרות בתי המחוקקים בוחרים את השופטים. כך בגרמניה שני בתי המחוקקים בוחרים, בשויץ. במדינות אחרות הרשות המבצעת בוחרת את השופטים: בשבדיה נורבגיה באוסטרליה קנדה בלגיה. ביפן הממשלה בוחרת את שופטי בית המשפט העליון והציבור מאשר או פוסל בבחירות הכלליות שלאחר המנוי. ישנו גם שילוב בין הרשות המחוקקת למבצעת: צרפת הסמכות מתחלקת בין הנשיא לשני בתי המחוקקים. באוסטריה ישנה גם כן חלוקה בין הממשלה לבית המחוקקים. כך גם בשאר דמוקרטיות ותיקות וגם חדשות ברחבי העולם, לנבחרי הציבור הסמכות למנות שופטים בכולן פועל העקרון שעל השופטים לעבור מבחן דמוקרטי. כל זאת כדי להבטיח שהמינויים משקפים את ערכי האומה.
ומה בישראל? לפי לחוק יסוד השפיטה שופטים של כל הערכאות מתמנים על ידי הועדה לבחירת שופטים. את הועדה מרכיבים: שלושה נציגי בית המשפט העליון – את הגוש מרכיבים לא רק שלושת השופטים אלא גם עוד שני נציגי לשכת עורכי הדין. נשיא בית המשפט העליון רק הוא מביא מועמדים. נשיא בית המשפט העליון וכמוהו גם שני שופטי בית משפט העליון נוספים מצביעים כאחד. ומי אמר שעורכי הדין מיצגים את הציבור? במקרים רבים הם אינם מיצגים את מרשיהם אלא מוכרים אותם לרצון בית המשפט. לכן כמו השופטים גם שני נציגי לשכת עורכי הדין. אלו עושים כמצוות השופטים פן יבולע להם. ביחד חמישה מתוך תשעת החברים בועדה. גם שר המשפטים שהוא בדרך כלל עורך דין ויש לו עניין לאחר שירתו לשמור על יחסים טובים, בדרך כלל מצביע לרצון נשיא בית המשפט העליון גם עליו "להתנהג יפה", שמא ימצא כתב אישום נגדו. כך שבדרך כלל מצביעים כגוש אחד ששה מתוך תשעת החברים בוועדה ובכך הם מפעילים קרטל, הלכה למעשה. לנשיא בית המשפט העליון ביחד איתו עצמו מובטחים חמישה נציגים. זה כמובן סותר את מה שבייניש בהתחסדות אמרה מה רוצים? הרי יש בועדה יותר פוליטיקאים מאשר שופטים… באותה מידה שהיא דיברה נגד בחירה מטעם מדינאים כדי שלא דעות פוליטיות תקבענה אך היא עצמה בחרה ואישרה מועמדים לפי התאמה פוליטית וכך להתאים לפסיקות הרצויות לה.
לעומת זאת הכנסת מורכבת ממפלגות רבות בעלות גוון מדיני שונה וחבריה אינם מצביעים כגוש אחד. המדינאים בועדה מייגים רצונות מתנגשים חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזציה. כך ישנם חמישה מובטחים המצביעים כרצון נשיא בית המשפט העליון. כמותם גם שר המשפטים. הדיונים בועדה הם חסויים אין הציבור יודע כלל מיהם המועמדים, ואין הוא יודע כלל על שום מה נדחו לזה יש הצדקה. גם לגבי השופטים הנבחרים לא נמסר מאילו שיקולים החליטו לבחור בהם. אין שום הצדקה שלא לפרסם על שום מה נבחרו. לו היה הסדר כזה בגוף ציבורי מגיע לפני השופטים הנכבדים בשבתם בדין, ניתן לנחש כי היה נפסל על-ידם"… שום גוף ציבורי אינו בוחר את עצמו שכן הוא אמור לשרת את הציבור ולא את עצמו כפי שהשופטת מרים נאור אמרה שהם אינם חיבים כלום לאף אחד. אכן זה משקף את כל ההתנהגות.
תוצאות בחירות הועדה – מיהם הנבחרים, רוב הנבחרים הם מהתביעה. למשרת שופט בית משפט העליון נבחר לפעמים אדם משפטן מהאקדמיה. מעולם לא נבחר למשרת שופט מי מהסנגוריה הציבורית. לעיתים נדירות נבחר עורך דין מהשוק הפרטי. גם רבים מהנבחרים הם מהמחלקה האזרחית בפרקליטות – ממחלקת הבג"צים. כלומר פרקליטים האמורים להגן על עמדת הממשלה. בפועל פרקליטים אלו כלל אינם מיצגים את הממשלה לפי עמדתה ותכופות אף בנגוד לעמדתה. אופן יצוג הממשלה הוא לפי רצון הבג"צ כלומר לפי רצון שופטי בית המשפט העליון. והיה ואלו עושים כך לשביעות רצונו של בית המשפט, הם מתוגמלים בהבחרם לשופטים. השופטים בישראל אף טוענים להיות שיטה זו מסורת מפוארת.
בקום המדינה שר המשפטים הראשון פנחס רוזן הציע מועמדים ואלו אושרו על ידי הממשלה ועל ידי הכנסת. כנשיא בית המשפט העליון הציע את לא אחר מאשר את זמורה שותפו לשעבר במשרד עורכי הדין. שני אלו חיברו רשימה של מועמדים לעליון. מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה בשנים 1968-1963, משה בן-זאב כתב ש"לא יתכן מינוי של אדם לכהונת שופט, ובודאי שלא לכהונת שופט בביהמ"ש העליון, אם המינוי נוגד עמדה מאוחדת של שלושת שופטי ביהמ"ש העליון המשתתפים בועדה, קיוויתי שזהו הנוהג הבלתי-כתוב, אך אם אין הדבר כך, יש לדעתי לעגנו בחוק".
שופטי בית המשפט העליון ביחד עם שר המשפטים פנחס רוזן פעלו להסרת הפיקוח של נבחרי הציבור על הרשות השופטת. בשנת 1951 הגיש השר רוזן הצעת חוק לבידוד הרשות השופטת מרשויות השלטון האחרות בשם "נחלת כל העמים הנאורים" כדי שכל שופט יהיה בלתי תלוי. בשנת 1953 נחקק חוק השופטים אשר שלל מהכנסת לאשר מינוי שופטים. בשנת 1978 השופט שמגר דרש להרחיב את מספר השופטים בועדה לחיזוק התדמית העצמאית של בית המשפט. בשנת 1996 הזהיר ברק מפני "פוליטיזציה" של בית המשפט. הוא התכון לאפשר לו להנהיג את הפוליטיזציה לפי השקפתו. עשרים שנה מאוחר יותר טען שלא ניתן לקבל מי שאיננו בן משפחה בסגנון דומה למשפחת המאפיה. כך בשיראל שופטים מתמנים ואף הדרך היחידה להרחיק מי מהם הוא על ידי הועדה הנשלטת בידי שופטים מכהנים. הדיונים הם חשאיים ולעם אין כל השפעה. הטענה הינה למנוע השפעה פוליטית כלומר אחרת מזו המקובלת בין השופטים. נחקק גם חוק החסינות המכליל ביותר לשופטים גם ההסכם על הזכאות לגימלאות מרגע ששופט מתחיל לכהן ללא קשר לכמה זמן כיהן, מונע את כדאיות הרחקתו. כך הפכו שופטים לבעלי מגננה בלתי חדירה.
המשך למי חבים השופטים?
בעוד שלציבור אין כל פיקוח על הממסד המשפטי, לממסד המשפטי פיקוח על נבחרי הציבור ועל נושאים מדיניים מובהקים. זה נעשה ביותר ויותר עזות מצח. בארה"ב שופטים מתמנים על ידי מדינאים ואינם עוסקים במדיניות. אצלנו זה הפוך שופטים מתמנים על ידי עצמם ומתערבים במדיניות. בארה"ב יש חוקה ובית המשפט העליון הוסכם שישמש בית משפט לחוקה והוסכם בחוק שסמכותו לפסול חוקים, אך עושה זאת פעם בעשורים. אצלנו אין חוקה ומעולם לא הוסכם בחוק שבית המשפט העליון ישמש כבית משפט לחוקה ולא הוסמך בחוק לפסול חוקים, אך כל הזמן פוסל חוקים. חוקה צריכה להתקבל על ידי רוב של לפחות שני שליש וחוקי יסוד שהתקבלו על ידי מיעוט קטן של חברי כנסת ודאי שאינם חוקה. בדמוקרטיה כיון שברק כל כך חרד לדמוקרטיה, לאזרח מותר לעשות כל מה שאינו אסור בחוק ואילו לרשויות להפך – אסור לרשות לעשות דבר שאינו מתפקידה המפורש בחוק!! שאילו כן רשות זו פועלת באופן רודני וודאי שלא דמוקרטי.
בישראל לא נעשה כל מאמץ להבטיח מצד השופטים אחריות ציבורית. רוב חברי הועדה לבחירת שופטים אינם נבחרים על ידי הציבור או נציגיו ולכן אינם אחראים כלפיו. הועדה לבחירת שופטים כלל אינה מייצגת את מאויי הציבור. הרשות השופטת אמורה להיות הצנועה והחלשה ביותר כיון שאינה נבחרת על ידי הציבור לא ישירות ובארץ אף לא בעקיפין על ידי נציגים. עליה להיות מרוסנת ביותר ולא לעסוק כלל בנושאים מדיניים וביטחוניים. במדינות מתוקנות אין לשופטים דריסת רגל באופן בחירתם וגם הרחקתם וכך צריך להיות! בישראל לא רק שיש לקבוצת המשפטנים המונהגת בידי נשיאי בית המשפט העליון רוב, אלא לשיטתם אסור לשנות בזאת דבר גם אם לא היה כך מתמיד למשל שאת זכות הוטו שלהם בגלל הרוב המיוחס של שבעה מתוך תשעה הנדרש להסכמה. הצעת החוק שהועלתה לשינוי הרוב גרמה לנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור להגיב בחריפות יתרה, בשגרה מכתב נזעם לשרת המשפטים. במכתב זה היא כינתה את הצעת החוק "הצבת אקדח על השולחן". עוד טענה שכך השופטים לא יוכלו להמשיך בהתיעצויות כדי להגיע להסכמה. כל זה מראה שאין להציב כלל שופטים בבחירת שופטוים אחרים.
עוד במאה ה־19 נשיא ארה"ב אברהם לינקולן הזהיר כי אם במקום שמדינאים יקבעו מדיניות, יאפשרו זאת לבית המשפט העליון, העם יאבד את יכולתו להיות שליט בארצו לטובת קומץ קטן של שופטים. בארה"ב ישנו איזון מה במשפט בין בעלי ההשקפות השונות, כיון שנציגי העם בוחרים בשופטים. אמנם ההכרעות הערכיות הן ברוב של קול אחד, לעומת זאת בישראל התגשם כל הרוע שבאזהרת לינקולן. כאן מתקיימת עריצות המיעוט, ורוב הציבור אינו יכול לקבל החלטות על גורלו בהתאם לסולם ערכיו.
היועמ"ש מציין בפתח פרק החלטותיו כי נקודת המוצא העקרונית היא כי כל האזרחים שווים בפני החוק סעיף(42)!!! האומנם ?? את פרשת רות דוד טייחו את תיק אפי נוה מטייחים ולכן הם פושעים שנתנו ידם להשחתה של מערכת החוק והמשפט והרס הדמוקרטיה בישראל משלא פעלו על פי העקרון המשפטי הנ"ל :-
להזכירכם רות דוד ניהלה אירגון פשע מתוחכם ומשומן של תעשיית שוחד הטיית תיקים ותפירת תיקים במשך למעלה מעשור בתוך מערכת החוק והמשפט הישראלית מתחת לאפם של בכירי המערכת שעצמו עיניים ,פעלה להדחתם של שוטרים בכירים ביותר ופרקליטים במטרה להשתלט על מערכת החוק והמשפט בארץ כמו ארגון מאפיה . מונתה במסגרת השוחד שקיבלה לדירקטורית בחברת ב.יאיר שעסקה בהלבנת כספים לאירגון הפשע של אברג'יל כך לפי כתבי האישום שהוגשו בפרשה ,קיבלה מתנות ושוחד במאות אלפי דולרים בהיותה פרקליטת מחוז ,רות דוד יחד עם רונאל פישר הנוכל סחטו אזרחים ושילמו שוחד לבכירי השוטרים בשביל לסגור תיקי שחיתות לרבות תיקי שחיתות בעריית ראשון לציון כפי שעולה מבג"צ 7280/17 , רות דוד הייתה המח והמתכננת מאחורי תוכנית הסחיטה והשוחד בפרשת אלון חסן על פי עדויות של עדי מדינה ולא הועמדה על כך לדין , מפחד החשיפה בכירי הפרקליטות סגרו להם את התיק ומנעו חקירה מטהרת , בג"צ 3049/16 שהוגש נגדה נדחה וכולם מגלגלים עיניים . את כל זה ידעו איילת שקדו ,וינשטיין ניצן ומנדלבליט טייחו ושיבשו .
לא פלא שלאף אזרח אין אמון במערכות המשפט, המשטרה, הפרקליטות, הבריאות ובכל משרדי הממשלה וכנסת ישראל. כמה עצוב שכולם קרקס מדראנו רודפי מדיה, תהילה פרסום כבוד יחוס קשרים כסף. הנזק שהם עושים, הוא בלתי נסלח וניץן לתיקון, עד שלא יעקרו את הרע מן השורש. אנשים לא מתרגלים לרע, הם עייפים כנועים מיואשים, ועד שיקום צדיק אחד אמיתי, נמשיך להתפלל שה' ימשיך להפריד את השקר מהאמת ותקיא הארץ את מחלליה.
לשונות רעות ושמועות מתגלגלות שהד״ר אביחי מנדלבליט הוא שפוט וסחיט על ידי שי ניצן והקליקה שלו וכי בכספות אצלו יש חומר ראיות נגד הסחיט בנושא המצוטט מויקפדיה בעניינו. לפי שמועות אלה הקליקה נוהגת בשיטות של משטרים אפלים המוכרים מההיסטוריה הלא רחוקה.
בבסיס החומר שמשמש נגדו מציינים את החקירה שבזמנו נסתיימה בסגירת התיק כמצוטט מתוך ויקיפדיה להלן.
יש לציין במפורש כי כל האמור לעיל ולהלן אינו מבוסס על ידע ממשי אלא כשמועות ולשונות רעות כפי שנאמר בפתיח.
״בחודש יוני 2014 נחקר באזהרה על ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה, בחשד לביצוע עבירות מרמה והפרת אמונים במסגרת פרשת הרפז, בעת כהונתו כפצ"ר[7]. מנדבליט נחשד שידע כי מסמך הרפז נמצא בידי הרמטכ"ל גבי אשכנזי אך עדכן את הרשויות רק יממה לאחר מכן, וכן כי העביר לאשכנזי ולעוזרו ארז וינר מידע מישיבות שהתקיימו בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. במאי 2015 החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיק החקירה נגד מנדלבליט וקבע כי לא נגרם נזק קונקרטי לחקירה[8], אולם במכתב לראש הממשלה תיאר היועץ המשפטי מספר היבטים אתיים ונורמטיביים בעיתיים בהתנהגותו של מנדלבליט בפרשה, והשלכותיה האפשריות להמשך כהונתו כמזכיר הממשלה[9] לאחר עתירת מנדלבליט לבג"ץ סגר היועמ"ש דאז את התיק בעילת חוסר אשמה. בית המשפט העליון גיבה את התנהלותו של מנדלבליט בפרשה בקובעו כי "לא דבק בו רבב"[10].״
אין שום בעייה לטעון שהפרקליטות טעתה. אבל מי שטוען לחיסול פוליטי מוכן להרוס את אמון הציבור במערכת המשפט ולפגוע במדינת ישראל.
אין שום דבר קדוש באמון במוסדות שהרקיבו והושחתו.
האמון במוסדות ובנורמות הדמוקרטיות הוא לדעתי ההון החברתי המרכזי, הבסיס לקיום המדינה.
לפחות של מדינה כמו שאני הייתי רוצה לחיות בה.
סוקרטס שתה את הרעל כי כך הוחלט, יכול היה לברוח ולהגיד שהשופטים שלו מושחתים. הוא האידאל מבחינתי בהקשר הזה.
רות דוד לקחה שוחד ומתנות במיליונים שנים ובהיותה אחת משלושה הכי בכירים בישראל לא חקרו מנדלבליט אמר שההתנהגות שלה לא פלילית והחליק אותה החוצה – כל העם ראה את זה ולמי שהיו לפני זה עוד ספקות השתכנע והבין עם מי ומה יש לו עסק – להכניס אישומים חודש לפני בחירות- להציג אישומים לקהל מבלי שלחשוד יש אפשרות להתכונן ולהציג במקביל את הגרסה שלו – נראה מריח כנסיון להחליף שלטון – כפוטץ של גנרלים המונחים עי הדיפ שטטל בשיתוף פעולה של פרקליטי צבור- איך מישהוא יאמין לפרקליטות כזו?? אנחנו צריכים טרמפ מקומי שינקה את כל האורוות ויחליף כמה מאות אנשים ( חלקם למדו באמריקה באוניברסיטה מסוימת) בכל עמדות המפתח בכל המשרדים הממשלתיים שינוי מיידי של דרך בחירת שופטים בכירים
אני מאמין לפרקליטות הזאת.
לא מאמין במערכת מלפני כ40 שנה איימו עלאי העלימו דוח אירוע של המשטרה וכשראו שאין עילה שנו את סעיף האישום בדיון בבית המשפט השופט התעלם מהדוח המשטרתי שהוא סותר את טענות התביעה וכשהערתי לשופט שהוא התעלם מהדוח איים עלאי שיוריד אותי למטה זאת אומרת שיעצור,אנשי מקצוע שקראו את התיק נדהמו יעצו לי להגיש ערעור לא היה לי אמצעים לממן , כל החיים שלי לא פגעתי באדם אי אפשר לכוח לא רק נפשית אלה המקרים האלה חוזרים על עצמם,,,,,,,מאז לא מאחל לאף אחד שייפול בידיים שלהם יקרעו אותו לגזרים העיקר שנצחו בתיק לא מאמין להם בגרוש ,,,,,,,,אין צדק,,,,,,,אין צדק ,,,,,,,המערכת רקובה
מי יגן עלינו מפני הפשע והרשע של פרקליטים שעלו לגדולה ברמייה ובכחש, ומוציאים את ציפורניהם הפאשיסטיות בשירות הפיכה אלימה נגד רצון העם ובחירתו?
אתה רק מעז להעלות שבב של ביקורת כנגד הפרקליטות או היועץ המשפטי והם ישר מרימים קול זעקה. "פגיעה בשומרי הסף". הרי וינשטין כבר קבע בדו"ח ציבורי שמנדלבליט אינו אמין ועדויותיו סותרות. מדוע אף אחד מאמצעי התקשורת אינו מזכיר זאת?
הם חושבים שאנחנו חבורת נבערים משום שאנחנו לא מסכימים לסגנון ולשיטה שלהם. האקטיביזם לא מקובל על העם ודרכו היחידה להביע תרעומת ואי הסכמה הוא הבחירות. כל דרך אחרת היא תשפוכת של מילים חסרות משמעות. לפיכך ביום הבחירות נוכיח לשמאל מה אנחנו העם חושבים
בשביל שהעם יוכל לקחת חלק בדיון המשפטי כפי שהצעת, על העם להיות בקי בכל פירטי החקירה והחוק, בנוסף צריך העם להיות מסוגל להפריד בין "משיכתו" הפוליטית לרה"מ (א וסלידתו) לבין הצדק המשפטי.
אם העם רוצה ביבי על אף שחיטותו? זה המתכון בארגוני פשע, לא?..
כיוון מחשבה יפה ומעניין.
1. עו"ד אביגדור פלדמן לא בדיוק ימני, בפברואר 2016 ניסח זאת כך: "הפרקליטות יכולה לחסל כל אדם בישראל"
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001106250
עו"ד אביגדור פלדמן במתקפה חסרת תקדים על "כנופיית שלטון החוק" בראיון לערוץ 10: "שופט בישראל הוא אדם בלי כוח, אדם מסכן"
"כנופיית שלטון החוק היא מכונה, היא יכולה להעיף ולהרים ולהוריד את כל מי שהיא רוצה. היא שומרת בכספת תיקים על כל אחד, ואין כמעט אדם שאין לו תיק. כל אחד מאתנו נתון למעשה בכף הפרקליטות. בוקר אחד, ואני מצטט מקפקא, מי יוציא נגדנו דיבה רעה. פתאום בבוקר תגיע משטרה אל פתח הבית ותעצור אותנו. הדברים האלה קורים כל יום".
כך אומר עורך הדין אביגדור פלדמן ב"דיני נפשות", סדרה חדשה של הבמאית אורנה בן דור, שתשודר בערוץ 10 ב-2 במרץ, אחרי החדשות.
פלדמן יוצא בראיון במתקפה חסרת תקדים על הפרקליטות. "בפרקליטות יכולים לחסל אדם, כל אדם שיעלה בדעתם וברצונם לחסל אותו, ויהיה כוחו כאשר יהיה", הוא טוען. "אני מכיר מספר ניכר של אנשים, שתפרו להם תיקים. אתה יודע שתורשע, ואחרי שתורשע אתה גם צריך לשכוח את זה, לצמצם את הנזק ככל האפשר, להגיע להסדר טיעון, להגיע למשהו… לצפות שבית המשפט יראה את העוול שנעשה לך בוקע מתוך התיק? לכך יש סיכוי נמוך ביותר.
"ההנחה של הרבה אנשים היא שכאילו אתה יכול לבוא ולומר לעצמך לא עשיתי כלום, אני חף מפשע, אני אגיע אחר כך לבית המשפט ובית משפט יזכה אותי. אנשים שסבורים שאפשר לסמוך על בית המשפט, שאפשר לסמוך על הפרקליטות שתסגור תיק, האנשים האלה חיים בסרט.
"אף אחד כמעט לא מדבר על, או לא יודע על האופן שבו ניתן ללחוץ על שופטים שלא מוצאים חן בעיני המערכת. בין המערכת הפנימית של בית המשפט, בית המשפט העליון, לבין המערכת החיצונית של הפרקליטות. זה באמת מוביל אותנו לארצות כמו ארגנטינה, כמו דרום אמריקה, מקום שבו לפרקליטות יש יכולת להשפיע על שופטים. שופט הוא אדם בלי כוח, שופט הוא אדם מסכן סך הכל, מה יש לו? הוא יכול להילחם? אסור לו אפילו לדבר. אסור לו לתת ריאיון בלי שיקבל אישור, ולכן כשהפרקליטות מתחילה להפעיל לחץ על שופטים זה סוף העולם".
3. פרופ' בועז סנג'רו על שיכרון הכוח של הפרקליטות בישראל (יוטיוב)
4. הספר מאת פרופ' פרידמן "הארנק והחרב"
5. הספר מאת פרופ' מנחם מאוטנר "
"משבר הליברליזם בישראל" או לכל הפחות למי ששונא לקרוא אז דבריו ביוטיב על הנושא:
פרופ' מאוטנר משבר הליברליזם הישראלי ודרכי התמודדות (יוטיוב)
האקטיביזם הפך לנורמה בכל הצדדים, השיפוטי הפר את הסטטוס קוו ואיילת שקד נקטה ביוזמה שכנגד, המיתקפה של הפרקליטות והעומד בראשה כנגד היא בעצם קו הגנה במאבק ההישרדות.
" בימי שפוט השופטים " הלכו בראש המחנה עם חרב בידם כנגד אוייבי עם ישראל, היום השוני בתושבי הארץ רב מאד, אקטיביזם יהיה לחרב ביד השופטים כנגד שארית העם
לא הבאת שום ציטוט שתומך בטענתך
הציטוטים של שי ניצן שהבאת הודפים את הביקורת אך לא שוללים את הלגיטימיות שלה.
לדעתי, יש לא מעט אמירות ( לא יודע אם של שי ניצן) ששוללים ביקורת ציבורית על הפרקליטות ומעכרות אכיפת החוק. חבל שלא גיבית את הדברים בציטוטים שכאלה.
העבירות של שי ניצן (וכל חביריו בתקשורת ובמערכת המשפט), ניצול תפקידו לקידום אג'נדה פוליטית, לעומת העבירות המיוחסות לנתניהו הן הרבה יותר חמורות.
מי יציל אותנו מהם.
כל הכבוד לכותבת.
מסכימה עםמכל מילה.
"הפכה כל אבן"…איזה בדיחה עלובה. תיק 4000 הוגש רק לפני חודשיים על ידי השוטר מספר 1 ביום עזיבתו את התפקיד (כמה נאלח). לכל בר-דעת ברור שחודשיים על תיק כזה כבד זה אפס זמן. רק אג'נדה ותכנית הפיכה מסודרת הובילו את הפרקליטות להחלטה להגיש כתבי חשדות חודש לפני הבחירות.
נראה לי שהשמאל עם הפרקליטות, בתי המשפט והמשטרה, הם מערכת סחיטה אחת גדולה.
כולם מחזיקים 'תיק' על כל האחרים, ויכולים לגרום להם דברים שלא עלה בדעתם לבצע.
מערכת חתרנית מושלמת, ממקור קומוניסטי.
שורה תחתונה
טיבי או ביבי
מדיניות הדיפ סטייט היא הסכנה הגדולה ביותר של המשטר דמוקרטיה. ושי ניצן הוא רק פסיק ממנו (אך פסיק חשוב)
את הדיפ סטייט יצר השמאל הכוחני בעולם שהשמאל בישראל הוא חלק בלתי נפרד ממנו.
כשמשתמשים בטיעון ״שלטון החוק״ הכוונה לפי עניות דעתי הינה משפט ושפיטה המבוססים על החוק הכתוב שנחקק על ידי הכנסת. מה שקורה בפועל ע״י השופטים בעליון וגם בערכאות יותר נמוכות , הוא בעצם התעלמות מהחוק הכתוב ופסק הדין מוכרע עפ דעתו או דעתם של בשופטים, הנובעת מתפיסת עולמם. בכך הם הופכים לשליטים יחידים, שלא נבחרו. זהו הרס הדמוקרטיה, והפיכת השלטון למשטר של קבוצה קטנה שהשליטה את עצמה. זו היא הפיכה בחסות בית המשפט, הפרקליטות והמשטרה. המצב מזעזע.
כשמשתמשים בטיעון ״שלטון החוק״ הכוונה לפי עניות דעתי הינה משפט ושפיטה המבוססים על החוק הכתוב שנחקק על ידי הכנסת. מה שקורה בפועל ע״י השופטים בעליון וגם בערכאות יותר נמוכות , הוא בעצם התעלמות מהחוק הכתוב ופסק הדין מוכרע עפ דעתו או דעתם של בשופטים, הנובעת מתפיסת עולמם. בכך הם הופכים לשליטים יחידים, שלא נבחרו. זהו הרס הדמוקרטיה, והפיכת השלטון למשטר של קבוצה קטנה שהשליטה את עצמה. זו היא הפיכה בחסות בית המשפט, הפרקליטות והמשטרה. המצב מזעזע.
כשמשתמשים בטיעון ״שלטון החוק״ הכוונה לפי עניות דעתי הינה משפט ושפיטה המבוססים על החוק הכתוב שנחקק על ידי הכנסת. מה שקורה בפועל ע״י השופטים בעליון וגם בערכאות יותר נמוכות , הוא בעצם התעלמות מהחוק הכתוב ופסק הדין מוכרע עפ דעתו או דעתם של בשופטים, הנובעת מתפיסת עולמם. בכך הם הופכים לשליטים יחידים, שלא נבחרו. זהו הרס הדמוקרטיה, והפיכת השלטון למשטר של קבוצה קטנה שהשליטה את עצמה. זו היא הפיכה בחסות בית המשפט, הפרקליטות והמשטרה. המצב מזעזע.
הבעיה עם אנשים כמו שי ניצן, מצד אחד היא שיי מורכבת ומאידך דיי פשוטה. כי מר ניצן הוכיח לאורך השנים את ״הגינותו״ האישית והמשפטית, דיי לעקוב אחר החלטותיו בנושאים לא מעטים כדי להבין שהאיש בלשון המעטה חושב שהציבור עיוור וטיפש. והבעיה היא לא רק בו אלא ברוב החבורה המחליטה על גורלנו.
הרי לא שכחנו לדוגמא אחת מיני רבות את טליה ששון את טענותיה ״ ליושרה והגינות״ והיכן היא היום. שבוע טוב
כאשר הציבור עוקב אחרי האשמות נתניהו שנחשפות כפוטש נפשע במטרה להפיל שלטון ניבחר באמצעות מראית עיין משפטית משטרתית, לא נותר לציבור להתקומם כנגד הפושעים שרוממות שלטון החוק בפיהם וחרב פיפיות של הרס החוק, הרס הדמוקרטיה והרס מדינת הלאום במעשיהם. במדינה מתוקנת היו מעמידים לדין את שי ניצן הקרימינל, על פשעיו לרבות פשעו האחרון של תפירה גסה של תיק מפוברק לנתניהו.
גם אני מביע את דעתי על הפרקלישטות.
תשמעו… (לוחץ על ידית הניאגרה, ושטף המים לוקח את ה…).
פרקליטות רקובה
כמה מושחת יכול ליהיות זה שקוראים לו פרקליט המדינה?!בשל כל כתבי האישום המחוררים שלו נפגעה תדמיתו של גדול מנהיגי ישראל.אחרי ליאת בן ארי מינה עכשיו צוות עם דינה זילבר.כמה שקופה השחיתות שלך.אנחנו מחכים בשקיקה לפסקי דין של בתי המשפט על מנת שנוכל לפרסם בפרוט רב קווים לדמותך המושחתת.למה שי ניצן חושש נורא מהעם שיאמר את דברו בבחירות.שי ניצן ממש ירא מהחלטת הציבור בבחירות.זה שקוף נורא.