האיום האמיתי על הרעיון הסוציאליסטי הם אותם אזרחים שחוו על בשרם את כשלון המשטר ונמלטים ממנו כל עוד נפשם בם
כאשר דנים בסוציאליזם כתפיסת עולם סדורה לרוב נוטים לחזור לאבי השיטה, קרל מרקס. הסוציאליזם, כמו רוב האידיאולוגיות הגדולות במאות השנים האחרונות – גם אלה שכיום אנו סולדים מהן – חיפש לשפר את חיי האדם, להפוך אותם לצודקים יותר, טהורים יותר או טובים יותר.
במקרה של מרקס, מטרתו המרכזית הייתה לשפר את רווחתם החומרית וכנגזרת מכך גם את רווחתם הנפשית והרוחנית של ההמונים, לאחר שזו הושחתה על ידי הקפיטליזם. קהל היעד המרכזי שלו היה הפרולטריון, שהורכב בעיקרו מהמעמדות הנמוכים בחברה שהיקפם הלך בעוד האמצעים שעמדו לרשותם הצטמצמו.
לממשיכיו של מרקס, המנהיגים הסוציאליסטיים המושבעים במאה השנים האחרונות, נוספה עוד מטרה מרכזית שאף עולה בחשיבותה על מטרת האידיאולוגיה עצמה – שימור החלום האוטופי הסוציאליסטי והבטחתו.
תינוקות שבויים
הפחד העמוק ביותר של כל מנהיג סוציאליסטי שמוציא לפועל ניסוי נוסף של השיטה הוא שהגוף שלמענו נוצרה האידיאולוגיה וממנו היא שואבת הלגיטימציה שלה (כלומר הציבור) ינטוש אותה ויעדיף לעבור לשיטות אחרות, או ליתר דיוק לשיטה אחרת "נצלנית ומרושעת".
זהו אות קלון למשטר, למנהיג ובעיקר לשיטה. מדינות שנולדו ליברליות, או שהשיטה הושרשה בהן במשך שנים רבות והציבור בהן סולד מסוציאליזם אינן מהוות איום אמיתי. זאת מפני שתמיד ניתן להשתמש בטיעון הישן והטוב על "התודעה הכוזבת".
על פי האמונה הקולקטיביסטית, מבנה העל שכולל את הדת, מדינת הלאום, התרבות, הפוליטיקה והמשפט נוצר כולו במטרה זו – לעצום את עיני הפרולטריון מלראות את הדברים היחידים שחשובים: היחסים הכלכליים בין המעמדות.
ניתן אם כך רק לרחם על אותם תינוקות שנשבו ולא יודעים שמעבר להרי האופל של הקפיטליזם מסתתר עולם שוויוני וטוב יותר, שמציע רווחה אינסופית. האיום האמיתי על האידיאולוגיה הוא שדווקא אותם אזרחים שחוו על בשרם את הסוציאליזם וראו במו עיניהם את הפרויקט האוטופי, יצביעו ברגליים ויברחו.
איך ניתן יהיה להסביר לעולם שהפרולטריון בורח בהמוניו ממדינות סוציאליסטיות ונמלט למדינות ליברליות? אין תעודת פטירה משפילה יותר למדינה סוציאליסטית מכך שההמונים פשוט בורחים ממנה, ולכן יש למנוע זאת בכל מחיר. אם מנהיג סוציאליסטי חייב להחליט בין רווחתם או אפילו הישרדותם של אזרחי מדינתו לבין הודאה בכישלון האידיאולוגיה בה הוא דבק ועל ברכיה גדל, הוא יבחר בקלות בפגיעה באזרחים, גם אם הדבר אומר להרעיבם למוות.
היסטוריה עצובה
ראו לדוגמה את הקטסטרופה בוונצואלה. מלבד העובדה שהנשיא ניקולס מאדורו מונע כניסה של סיוע הומניטרי לאזרחים המורעבים של מדינתו (בה תושבים איבדו בממוצע 11% ממשקל גופם) בטענה שזה עוד ניסיון קפיטליסטי אמריקאי להפיל את משטרו, הוא חסם את מעברי הגבול ומנסה למנוע בריחה נוספת מעבר למיליונים שכבר נמלטו. אך מאדורו אינו הראשון אשר נקט בצעד זה.
Breaking: Heavy clashes are ongoing on the Colombia-Venezuela border as humanitarian aid trucks are attempting to enter Venezuela. pic.twitter.com/EYPJ9p6sUu
— PM Breaking News (@PMBreakingNews) February 23, 2019
לאחר תום מלחמת העולם השנייה, יצא לפועל ניסוי חברתי מדהים שנמשך לאורך כל המלחמה הקרה. עם כניעת גרמניה חולקה למעשה העיר ברלין למזרח ומערב. החלק המערבי שהיה בתחילה תחת שליטת ארה"ב ובריטניה הפך לאזור ליברלי, בעוד חלקה המזרחי נשאר קומוניסטי.
כבר בשלב מוקדם הבין סטאלין שהימצאותו של אזור ליברלי, מערבי ומשגשג בצמוד לבירת גרמניה המזרחית יגרום לנטישה המונית של תושבי מזרח העיר למערבה. על כן הוא הורה לחסום את כל הכבישים והדרכים המחברות בין מערב ברלין לאזור המזרחי שהיה נתון לשליטתה של ברית המועצות. בכך הוא קיווה גם לייבש את מערב ברלין ולמנוע או להאט את התפתחותה ואת ההגירה אליה.
בתגובה פתחה ארה"ב במבצע לוגיסטי גדול להשארת עורקיה של מערב ברלין פתוחים בעזרת רכבת אווירית של סחורות וציוד. בתקופות מסוימות יצא מטוס עמוס בסחורה בכל רבע שעה ממערב גרמניה למערב ברלין.
המהלך צלח ומערב ברלין המשיכה לפרוח ולהתפתח. ההמונים כמובן המשיכו לברוח מהמזרח הסוציאליסטי למערב הליברלי, ולבסוף בלחץ של ראש ממשלת גרמניה המזרחית הורה חרושצ'וב על הקמת חומה שתמנע מההמונים לברוח מגן העדן הסוציאליסטי. מי שניסה לטפס על החומה או לייצר בה פרצה נורה למוות.
זהו סיפורה של חומת ברלין המפורסמת. אותו אתר תיירותי שכל מבקר בעיר מקפיד להצטלם לצידו והפך ברבות הימים למוזיאון גרפיטי לא מוצלח במיוחד, הוא בעצם אנדרטה שמספרת היסטוריה עצובה שנראה שרבים טרם השכילו ללמוד ממנה.
אבל ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ובכל המקרים אנו מקבלים את אותה התוצאה: כשמדינות ליברליות פותחות את הגבולות ההמונים רצים פנימה, כשמדינות סוציאליסטיות פותחות את גבולותיהן הם בורחים החוצה.
"מלבד העובדה שהנשיא ניקולס מאדורו מונע כניסה של סיוע הומניטרי לאזרחים המורעבים של מדינתו"
כן, למה לא? תיתמם עוד קצת.
מי מיתמם
הכתב כשהוא מציג את מאדורו כאיזה קניבל שמונע עזרה מאזרחיו הגוועים סתם כי הוא כזה מרושע.
בפועל, אם להסתמך על גורמים שמסמפטים את מאדורו- המשאיות הללו הכילו גם נשק (מה שבהתחשב בהיסטוריה של ארה"ב נשמע סביר לחלוטין. תהיה מהפכה אלימה מצד קהל של אלפי אנשים אבל אמריקה? מה היא קשורה? "זו לא היא, זה העם").
ואם להסתמך דווקא על הצד ה"מערבי" שתומך באמריקה אז מדובר היה באקט של פרופוגנדה. המשאיות הללו יועדו להגיע מהטרוריסט חואן ולהיות מולקות על ידי אנשיו כאשר התקווה של האמריקאי הייתה שמי שיקבל את זה יצטרף להפיכה כדי לקבל עוד.
זה כמו שישלחו לישראל משאיות עם כסף ואם אתה רוצה לקבל עוד תעזור להרוס את המדינה (שזה מצחיק כי גירסא מרוככת של זה אשכרה קורית אצלנו).
אם השמאל ח"ו יעלה לשלטון אותה תופעה תתרחש פה. כבר היה לנו בשלטון השמאל – מס נסיעות