אי אפשר מצד אחד לחסום כל ניסיון לתחרות ולקדם בכל הכוח רגולציה מטורפת, ומצד השני להתלונן על כך שהיא פותחת פתח לשחיתות
בשבוע שעבר התפרסם ב'דה-מרקר' טור נרחב מאת תהילה שוורץ אלטשולר, חברת המכון הישראלי לדמוקרטיה ואחת החוקרות הנחשבות בתחום התקשורת בישראל, בו נטען כי התיקון לחוק הרשות השנייה במסגרתו ניתן לערוץ 20 האישור לשדר חדשות הוא "המבוא לתיק 5000". "זהו הפיל הגדול בחדר שלא מדברים עליו", כתבה שוורץ אלטשולר, ומאחורי מילותיה מסתתרת כוונה לפיה מי שלא מסכים עם תפיסת עולמה – הוא בהכרח מושחת.
שוורץ אלטשולר מזהה סימני שחיתות בהקלות הרגולטוריות שנהנה מהן ערוץ 20, אך כאשר ערוץ 10 נהנה מהטבות מפליגות הרבה יותר כמה וכמה פעמים בחייו הקצרים, שוורץ אלטשולר עמדה בצד אלה שדרשו הקלות לערוץ, נגד החוק ובשם חופש הביטוי.
שני הערוצים עמדו אפוא במצב דומה – קשיים כלכליים כתוצאה מעומס רגולטורי – אך תגובתה של שוורץ אלטשולר לכל אחד מהמקרים הייתה שונה. אז מה ההבדל לתפיסתה בין שני הערוצים? האג'נדה של ערוץ 20. היא כותבת במפורש בטור: מה שהופך את ההקלות הרגולטוריות לערוץ 20 לשחיתות היא תמיכת הערוץ בנתניהו. כי הקלות רגולטוריות, כידוע, צריכות להיות תקפות רק למתנגדיו.
בהמשך מצביעה שוורץ אלטשולר על הקיפאון שחל בשוק הטלוויזיה בניגוד להצהרות של מקדמי החוק, וכותבת כי למרות ההקלות לא הוגשו בקשות לערוצים חדשים. העובדות נכונות, אבל את האצבע המאשימה יש להפנות לחבריה הטובים של שוורץ אלטשולר: הרגולטורים של הרשות השנייה, שבניגוד לחוק ובניגוד לסיכומים שהושגו בדיוני הוועדה גוררים רגליים ונמנעים מניסוח כללים שיאפשרו להקלות להיכנס לתוקפן.
פרצה קוראת לגנב
דרכה בקודש של שוורץ אלטשולר היא להסתתר מאחורי מומחיותה בפרטי הפרטים של הרגולציה הסבוכה על שוק התקשורת, אך מי שטורח להציץ מאחורי מסך המומחיות הזה מגלה תופעה מדהימה: שוורץ אלטשולר שתקה לא רק נוכח ההקלות לערוץ 10, אלא גם נוכח המיזוג האחרון שלו עם רשת, סיכול הרפורמה בטלוויזיה הרב-ערוצית, ההיתר התמוה לפרסום מוצרי טבק בעיתונות המודפסת ועוד. כל אלה הן פרשות המעוררות חשד לשיקולים זרים שהנחו מדיניות רגולטורית, אבל מבחינת שוורץ אלטשולר, אין כאן תיק משטרתי עם ארבע ספרות.
הקו העקבי היחיד שניתן לזהות בין חוות הדעת עבות הכרס של שוורץ אלטשולר הוא שלפי תפיסתה, כל תפקידה של הרגולציה בתחום התקשורת הוא לסכל את חופש הביטוי של ערוצי תקשורת המעזים לחתור תחת ההטיה השמאלית החריפה הקיימת בממסד התקשורתי בישראל.
בסופו של דבר, כאשר מחוקק מסיר רגולציה הוא מסיר רגולציה לכולם – ימנים, שמאלנים, תומכי נתניהו ומתנגדיו. מבחינתה של שוורץ אלטשולר זוהי שחיתות, והברית הקדושה בין עיתונאים, הפקידים שמפקחים עליהם והאקדמאית רבת התושייה שמנצחת על הכל – לעולם תיכון.
בסופו של יום, נוכח המבוכה הפוקדת את כולנו אל מול כתב החשדות נגד נתניהו, שוורץ אלטשולר עצמה נמנית על קומץ אנשים אשר מבוכתם צריכה להיות גדולה במיוחד. כמי שבמשך שנים קידמה מדיניות של רגולציית יתר ואחראית במידה רבה למפת התקנות הסבוכה בשוק התקשורת, היא גם אחראית למצב שבו לאיש עסקים פרטי יש אינטרס של מיליארד שקל אצל הרגולטור. זהו מצב פגום מהיסוד, פרצה הקוראת לגנב. שוורץ אלטשולר הייתה שם כשהעיוות הזה נוצר, ולא מחתה.
לרגולציה מופרזת, כמו זו ששוורץ אלטשולר מצדדת בה, יש הרבה מחירים. הרגישות לשחיתות היא רק אחד מהם. במקום לחפש את תיק 5000, יש אפוא לבדוק מה צריך לעשות כדי שהוא לא יתרחש לעולם. התשובה: פירוק הרגולציה העודפת בשוק התקשורת.
זיו מאור הוא יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת, ואלעד מלכא הוא מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת
ספרו את זה ליו"ר המפלגה שלכם נתניהו שהיה שר התקשרות ולא עשה דבר בנושא, ולא עוד אלא שבתקופתו הוקם תאגיד שידור מיותר שכולנו ממנים למרות שאין לנו (ולנבחרינו) שום אפשרות להשפיע על מה שקורה שם.
השיטה המוכרת של תועמלני השמאל: השמאל שולח בכל מקום זרועות תמנון עוקפות דמוקרטיה תוך כדי זעקות אימה: "הדמוקרטיה בסכנה", תוקע מקלות בגלגלי המשילות של המחנה הלאומי על ידי תפירת תיקים וחיסול כל איש ציבור שאינו מתיישר עם אג'נדת ה"נאורים", ואז יוצא במחול: ממשלת הימין "שלכם" אינה מושלת, אינה מניעה את העגלה.
עד המהפך ב-1977 הרגישו בשמאל שהשלטון בידיהם לנצח. עם עליית הליכוד לשלטון ב-1977, הבינו שם שהרעיון הדמוקרטי מאיים עליהם ולכן בנו לעצמם שלוש רשויות שליטה, שאינן נבחרות אלא רומסות את הדמוקרטיה:
הרשות המחוקקת – "אנשי הרוח", הקובעים נורמות חברתיות ומדיניות וקובעים מה ראוי ומה לא;
הרשות השופטת – התקשורת, החורצת גורלות ופוסקת מי מהאזרחים אשם ומי זכאי;
הרשות המבצעת – בג"ץ, הקובעת בפועל מה ייעשה במדינה ורומס את עמדת הכנסת והממשלה, בגיבוי אנשי הרוח והתקשורת המאתרגים אותו.
את שלוש הרשויות האוליגרכיות הללו מכנים בשמאל "דמוקרטיה".
בשנים האחרונות החתרנות של השמאל ניזונה מקרנות של אויבי ישראל בחו"ל דוגמת קרן פורד, קרן וקסנר והקרנות של סורוס ושל מדינות האיחוד האירופי. מנהיגי ימין שאינם פועלים לפי ההנחיות של שלוש הרשויות האנטי-דמוקרטיות של השמאל – השמאל דואג להכניס אותם לכלא (בגין עבירות קלות), ואם הם צדיקים – השמאל דואגים לעשות להם רצח אופי כדי להפיל אותם או לגרום מראש לאי היבחרותם, כמו שהיה עם התיק שתפר היועץ המשפטי בן-יאיר לשר המשפטים נאמן, או התיקים שתפרו לרפול ולקהלני.
השיטה המרכזית של תועמלני נתניהו: אנשי נתניהו שולחים בכל אתר זרועות תמנון תוך כדי זעקות אימה "שלטון הימין בסכנה", תוקעים מקלות בגלגלי המשילות של המחנה הלאומי על ידי היצמדות לנתניהו בכל מחיר ומתקפה על כל אדם שאינו מתיישר עם אג'נדת "רק נתניהו", ואז יוצאים במחול: מפריעים לנתניהו לקדם את ישראל.
הבעיה של אנשים מהימין שמגיעים לשלטון זה שהם ממשיכים לשחק לפי אותם כללים ולא משנים את השיטה לגמרי. במקום להפסיק את שלטון המדינה על כלי התקשורת, מנסים להיטיב עם ערוץ עשרים. במקום לסגור את משרד התרבות המיותר מנסה השרה רגב לשנות את אופן חלוקת התקציבים. במקום לתת להורים להחליט איך לחנך את ילדיהם מנסה השר בנט לשנות את התכנים שמשרד החינוך נותן וכן על זו הדרך. מה הפלא שבשמאל עומדים על הרגליים האחוריות ועושים תרגילים מלוכלכים כדי לשתק את המערכת.
וחוץ מזה, אם מה שאתה והמגיב אוריאל (אותו אחד?) כותבים נכון אז המשחק אבוד. אנשי שמאל לא ירצו לשנות את המערכת, ואנשי ימין לא יוכלו לעשות זאת אז כל המאמר הזה הוא רק בשביל לפרוק את התסכול?
נתניהו היה היחיד שניסה לפעול נגד התאגיד ולבטלו אבל נתקל בהתנפלות המונית כולל בג"צ. היחיד שיכול לשנות זה נתניהו אבל עם סיוע של אחרים. נתניהו גם ניסה לסגור את ערוץ 10 הכושל פושט הרגל והיועץ המשפטי מנע זאת ממנו, מה היה עליו לעשות לפטר את היועץ המשפטי? בגלל הניסיון הזו החל מרוץ השדים של חקירת נתניהו בעדוד מילצ'ן הבעלים של ערוץ 10. אי אפשר להצביע אפילו על עוד פוליטיקאי אחד שדיבר על ביטול התאגיד. לנתניהו לכן לא הייתה ברירה. השמאל לא ייתן לבטל את התאגיד, כל ניסיון כזה יתקל בעליהום של השמאל הבולשביקי בעזרת הבג"צ, בעזרת המשטרה (חקירות) והפרקליטות והיועץ המשפטי. אבל בכל מקרה הכותרת של המאמר לא מדויקת, לא פתיחת השוק לתחרות אלא פשוט הפרטה, הסתלקות הממשלה מכל מעורבות, ביטול הרשות השנייה ועשרות הפקידים, ביטול הרגולציה. אין הבדל בין פתיחת כלי תקשורת לבין הוצאת עתון. אותם כללים. צריך לעשות את זה לא כדי למנוע קשרי הון שלטון אלא בגלל עקרון החופש, חירות האדם! ללא שמים חופשיים לכל דורש, אין דמורטיה באמת במדינת ישראל. אנחנו לא שונים בכלום מסוריה ומצרים
עוד פעם הפקידים אשמים?
מי היה שר התקשורת כ"כ הרבה זמן? במקום לפתוח את השוק לתקשורת הוא רצה לשלוט בו. תפסיקו כל פעם להאשים אחרים במחדלים של השרים
"ויוליוס" זה שכפול של "אלון"? או "אלון" שכפול של "יוליוס"?
תגובתם דומה עד כדי גיחוך. כבר ענה לאלון אדון בלון ויענה לך אדון בוליוס – את תרגילי החבלה של השמאל בהנהגת הימין אנחנו מכירים מקדמת דנא. אם השלטון אינו בידיכם – תעשו הכל כדי לשרוף את המועדון, ואז להאשים את המנכ"ל.
לא. מדובר בשני קוראים שונים שקראו את המאמר ובנפרד שאלו את עצמם איך נפקד מקומו של ראש הממשלה ושר התקשורת בתור מי שתחת אחריותו קרה כל הבלגן. האיש שבתקופת ממשלתו במקום ל-ס-ג-ו-ר את רשות השידור הקימו אותה בצורה קצת שונה. אולי זולה יותר לציבור אבל מיותרת באותה מידה. מה לעשות, לפעמים נתניהו, עם כל מעלותיו, הוא חלק מהבעיה ולא חלק מהפיתרון.
אבל כרואים מי כתב את המאמר מבינים שאין סיכוי ששמו של נתניהו יוזכר כאחראי במידה כזו או אחרת לרגולציה בשוק התקשורת. הליכודניקים מצופפים שורות מאחורי המנהיג.
השמאל המרושע והציני הביא עלינו את הסכם אוסלו – אסון לדורות שאנחנו עדיין מתבוססים בדם שנשפך בעקבותיו, ומעז לומר: "למה אתם לא מבטלים אותו"? הכניס עשרות אלפי רוצחים לישראל, חימש אותם, נתן להם לגיטימציה בינלאומית והכרה בשקר שלהם ואחרי הטבח המתמשך שגרם בהסכם הזה הוא עוד מעז לומר: "ביבי אשם"!
השמאל המרושע והציני שתל בכל מערכת ציבורית פקידים שמכשילים רפורמות דמוקרטיות ומקדמים אג'נדה פוליטית שמאלית, ומעז לומר: "למה אתם לא מפטרים את הפקידים האלה"?
אנשי סדום היו גאים במרושעים האלה.
המאמר לא מאשים אלא תוקף את תפיסת עולמם המושחת של אלטשולר והדומים לה. גם אזרח יכול לתרום לשינוי לא הכל בידים של ראש הממשלה. אז אם אתה תומך בהפרטה מה אתה עשית כדי לקדם את הרעיון הזה? ואם לא, אז זו סתם הזדמנות שם בשמאל כדי להכפיש את ראש הממשלה. אין לנו סיכוי לשינוי המצב אלא עם ימין בשלטון ונתניהו חזק בשלטון. אגב, נראה שגם לאגודת זכות הציבור לדעת אשם במתרחש. בשעתו בוועדה לבדיקת מבנה התקשורת בארץ, הייתה פעם וועדה כזו אולי בשם אחר, אז האגודה הזו תמכה עקרונית בקיום תקשורת "ציבורית" וזהו כשל תפיסתי ופרקטי חמור.
מעניין ת׳ביצים… תתחילו לדבר על הפרה הקדושה שנקראית משרד הביטחון וכל התקציבים שנשאבים לשם כאל חור שחור, וכולם נאלמים דום בפני זה, כולל בג״צ.
כמה כספי משלמי מיסים נשאבים לשם ונשרפים.
עיתון ליברלי? תתחילו להתמודד עם הסוגיות הכבדות והקשות… בכלל כל מה שקורה עם שירות המדינה המנופח, המאפיה שנקראית ״ההסתדרות״, הוועדים הכוחניים, מקבלי ההחלטות ההזויות ויש עוד ים של דברים להיכנס בהם.
ומה, במחילה, עניין שמיטה להר סיני?
האם תקציבי הביטחון מצדיקים את הבזבזנות של משרד התקשורת? מצדיקים את הרגולציה החונקת? מצדיקים את השחיתות והטירוף והטינופת?
והעובדה שכבר הוכח, חזור והוכח, כי אותם התקציבים "הנשאבים" לשם, כדברך, אינם גבוהים כפי שנהוג לצווח; האם זה משנה או מצדיק?
והאם זו סתם שאלת תם שאתה מעלה? או שמא נסיון לשינוי הנושא, מתוך חוסר יכולת להתמודד איתו ברמתו?
למגיב הפתרונים.
עם כל הכבוד לתקציב הביטחון השמן.
ישראל היא מדינה שיושבת בשכונה לא מי יודע מה ידידותית ולכן ברור שזה צריך השקעה רבה. אני לא אומר שאין שם בזבוז(יש והרבה, לדוגמה תחנת רדיו צבאית וכן חיל החינוך וחצי מהרבנות הצבאית, תרבות יום א׳ והתנדבויות למיניהן) אבל המצב לא כל כך נורא.
מצד שני, כל פעילות ממשלתית שנכנסת תחת ההגדרה של ״חברתית״ בדרך כלל כוללת שפיכת כספים על מקומות שלא מתחילים להחזיר אותם. איך אני מרוויח מהמיסים שלי שמבוזבזים שם?
וזה כולל שורה שלמה של משרדי ממשלה שמבזבזים עלהפופוליזם הזה. כך שמדובר על חור שחור גדול בהרבה.
אהלן, מכיוון שכהרגלכם בקודש כתבתם מאמר מלומד אבל לא מספיק נכון הנה רק כמה תיקונים.
1. בעניין ההאשמה לגבי אי אמירת משהו על ההקלות לערוץ 10, אני לא חושבת שמישהו אי פעם אמר את הדברים בצורה כה בוטה כמוני. הנה רק דוגמא אחת. https://www.calcalist.co.il/marketing/articles/0,7340,L-3640636,00.html
2. בעניין הביקורת על מיזוג רשת עשר, הנה רק דוגמא אחת. https://www.themarker.com/advertising/1.6338178
3. טבק – אכן לא השמעתי קול. השמיכה קצרה.
4. ולגופו של עניין: אין מחלוקת שצריך להקל את הנטל הרגולטורי בתחום התקשורת. אפשר להתווכח מהי הדרך הנכונה לשם כך. לא ראיתי עדיין, אף שחלפה שנה מאז תיקון חוק ערוץ 20 שההצעות שהוצעו שם, בין השאר על ידכם, הביאו לאיזשהו שינוי. לא הוגשו בקשות חדשות לערוצים זעירים, מהלך שהגאווה בו היתה עצומה, ערוץ 20 לא הפך לערוץ ברודקאסט רב רייטינג. ואולי כדאי לשאול למה. וללכת אחורה ליסודות של כלכלת תקשורת. ואולי כדאי, במקום לייצר נאצות חד צדדיות ולא מבוססות, באמת להסתכל מה הבעיות, ומה אפשר לתקן, ואיך אפשר לייצר כאן רגולציה מינימלית שעדיין תגן על אינטרסים ציבוריים שכפי הנראה כן כדאי להגן עליהם. הדרך שבה נעשו הדברים בחורף שעבר היתה הכל חוץ מאשר מקצועית. המוטיבציות שלה היו לעזור לערוץ מסויים. ובעיקר, היא היתה אחיזת עיניים. כי לא ככה נראית דה רגולציה. וכך ממילא אי אפשר להקל נטל רגולטורי.
אבל להסתמך על עובדות זה באופן כללי דבר רצוי…