האיש שניצח את ועדי העובדים

אדם ממוצע, אם מתגרים בו מספיק, יכול להגשים דברים מעל הממוצע.

מארק ג'אנוס הוא אדם כזה. כאשר ראה את ההתגרות בדמות ההפרה הבוטה של זכויותיו על פי התיקון הראשון לחוקה, הוא פעל כדי להגן עליהן. והוא ניצח 'ביג טיים', כפי שאדם ממוצע יאמר.

שמו, בכתב נטוי, יחיה מעתה בספרי החוקים ובהערות שוליים של יועצים משפטיים, יצוטט בצורה נרחבת בסמינרים ודיונים, יהגה בבוז במטות הניהול של האיגודים השונים ובכבוד בכינוסים שמרניים. כל זאת יקוטלג תחת ההערה "אבן דרך". ייתכן שאף יוולד ביטוי חדש: "זכויות ג'אנוס".

בחודש יוני האחרון, בתיק המשפטי של מארק ג'אנוס נגד הפדרציה האמריקנית של עובדי מדינה, מחוז ועובדים עירוניים הידוע בשם 'ג'אנוס נגד AFSCME', בית המשפט העליון פסק ברוב של 5 מול 4 שאיגודי העובדים במגזר הציבורי אינם יכולים באופן אוטומטי לרשום עובדים כחברים ולגבות מהם מיסי חבר. תיק ג'אנוס היה הפסד גדול לעבודה המאורגנת, וניצחון גדול – אפילו מפתיע ומרחיק לכת – בעבור שמרנים ומגני זכויות התיקון הראשון לחוקה.

סאגה משפטית ופוליטית

מארק ג'אנוס מתאר עצמו כ"אדם ממוצע, איש ממעמד הביניים אשר הולך לעבודה בכל יום". שם, במקום עבודתו, החלה כל הסאגה הזו שכללה את תורת המשפט, זכויות חוקתיות, פוליטיקה יום-יומית וכוחם של האיגודים. יליד ספרינגפילד אילנוי, ג'אנוס סיים בשנת 1975 את לימודיו כבוגר תואר בעסקים ומינהל וללא קריירה ברורה. הוא עבד אצל אביו בחברה למוצרי טיפוח ולאחר מכן במחלקת המסחר וענייני הקהילה של אילינוי, שם מטלותיו התרכזו בהלוואות לעסקים קטנים למטרות פיתוח עסקי.

ג'אנוס חזר במהרה למגזר הפרטי, כחשב בעבור חברת הדפסות ואז בעסק שפתח לכריכת ספירלות אשר אותו מכר לבסוף. לאחר מכן, המשיך להדרן כעובד ממשלתי. היה זה שם, בעבודתו עבור המחלקה לשירותי רווחה ומשפחה של אילינוי, שהאדם הכנוע התהפך.

עובדה אחת מרכזית לסאגה שהתפתחה מכאן והלאה: העובד ג'אנוס לא היה חבר באיגוד של AFSCME שחלש על משרדו. זו הסיבה מדוע ג'אנוס היה מופתע "כאשר קיבלתי את תלוש המשכורת הראשון שלי", הוא אומר 'לנשיונל ריוויו'.

זה לא היה כמו במשרתו הקודמת עם מדינת אילינוי – "בפעם הזו ראיתי את ההפחתה של מיסי האיגוד". זה קרה אוטומטית. "במהלך תהליך הקליטה הסדיר כאשר רק התחלתי את עבודתי, אף אחד במשאבי אנוש לא אמר דבר לגבי איגודים, אודות תשלום של אגרות או דמי חבר, ומעולם לא הצטרפתי לאיגוד". הוא שאל את עמיתיו: מה הסיפור? "נאמר לי 'שכולם מחויבים לשלם בצורה מסוימת' ושזה 'פשוט חובה'. באותו הזמן חשבתי – זו פשוט הדרך שבה זה עובד. אין לי ברירה".

חוסר הברירה הייתה הכלל. הסיבה: בהחלטתו בפסק דין עבוּד מ-1977, בית המשפט העליון פסק פה אחד שמורים המתנגדים לכפיית תשוום דמי חבר לאיגוד שפועל בניגוד לדעתם הפוליטית, מחויבים לשלם ללא קשר וכתנאי להעסקתם.

פסיקת בית המשפט חיזקה את המצב בו מארק ג'אנוס מצא עצמו שנים לאחר מכן: במדינות רבות שאין בשטחן חוקי 'הזכות לעבוד' המונעים מאיגודי עובדים לחייב דמי חבר גם ממי שאינם חברים, איגוד מהמגזר הפרטי רשאי לפעול בשם כל העובדים, בין אם הם חברי האיגוד או לא, ובמקרה זה עובדים שאינם חברים משלמים דרך הפחתות שכר. כל הכסף הזה משמש לממן את פעילות האיגוד הקשורה, כפי שניסח בית המשפט, "למטרות של התמקחות קולקטיבית, ניהול חוזים והסכמי פיצוים".

אך מה לגבי טענות לפגיעה בחופש הביטוי של התובעים בתיק עבוּד? דרך דמי החבר, כספם תמך ברעיונות פוליטיים להם בזו. השופטים, בפסיקתם שישנה טענה לגיטימית לגבי התיקון הראשון לחוקה, הגו את מה שלטענתם הייתה פשרה הגיונית האומרת שהחוקה פוטרת את התובעים מחלקם באותם "חיובים, מיסים או שומות" הקשורים לפעילות הפוליטית של האיגוד.

כדרכן של פשרות, גם פסיקת עבוּד נועדה לכישלון. לאורך השנים, מעולם לא הוצעה נוסחה המכמתת בצורה אמתית את אחוז הפעילות הפוליטית של האיגוד ופיצוי העובדים שאינם חברים בעבור אחוז זה. שאלות עיקשות נותרו ללא מענה: מי מבצע את החלוקה? מה יהיה גודלו של החלק? מי קובע האם פעילות היא פוליטית או לא? פסיקת עבוּד לא הציעה דרך לפתרון התרת הסבך המורכב מכסף, איגודים וחופש הביטוי.

אי צדק חוזר

מארק ג'אנוס היה בן 24 כאשר פורסמה פסיקת עבוּד. יותר משלושים שנה לאחר שהוגשה ההחלטה, לא יושבה הדרך לחשב את דמי האיגוד המיועדים לפעילות פוליטית שנויה במחלוקת.

עתה, במשרתו השנייה כעובד מדינת אילינוי, ג'אנוס מצא בכל משכורת אי צדק החוזר על עצמו: "עם חלוף הזמן, ראיתי יותר ויותר כסף העובר ל-AFSCME. לכל דבר ועניין, היה זה ארגון פוליטי". ג'אנוס לא יכול היה להתעלם מהכעס כאשר דמיין את דבר העבירה המתרחש  בחיבור המיסים שנאספו על ידי האיגוד, מבנה הכוח הפוליטי של המדינה והמצב הכלכלי הבעייתי של אילינוי.

מה היה על האדם הממוצע לעשות? פשוט להתבשל בכעסו? לא האדם הזה. "לא ראיתי את האיגוד שלי עובד לטובת ממשל אילינוי", אומר ג'אנוס, שאינו משויך פוליטית, ומוסיף: "במשך שנים האיגוד תמך במועמדים אשר הובילו את אילינוי למשבר התקציבי הנוכחי. איגודים ממשלתיים דחפו להעלאת הוצאות הממשל שבתורן הפכו את המצב הפיסקלי של המדינה לגרוע יותר. כיצד דבר זה הוא לטובת תושבי המדינה או לטובת עמיתיי באיגוד אשר עמדו בפני איומי פיטורין?".

אלא אם היה בוחר באבטלה, ג'אנוס למעשה היה שותף לקשר דרך משכורתו ממנה נגבו דמו החבר בכל חודש. "חשתי חסר כוח לחלוטין ובמידה מסוימת מחולל. כל הכסף הזה שיוצא מהמשכורת שלי חודש בחודשו, והאיגוד לא התייחס לאי אלו מהאמונות שלי".

האיגוד גם לא סיפק מידע: "דיברתי על כך עם נציג האיגוד אך תמיד קיבלתי אותה תשובה מעורפלת". ג'אנוס מספר שהוא לחץ כדי להבין כיצד האיגוד משתמש בכספי החבר והמיסים: "לא הייתה חלוקה מסודרת. שאלתי אנשים שונים, 'להיכן כל זה הולך?' והתשובה הייתה 'ובכן, אנו באמת לא יכולים לספר לך'. היה חוסר שקיפות מוחלט".

אך הייאוש הגובר לא סבב סביב המשכורת השדודה,  והעניין של ג'אנוס התרכז בזכויותיו לפי התיקון הראשון. "מגילת הזכויות שלנו ברורה כשמש בנושא", הוא כתב במאמר דעה ב-2017. "התיקון הראשון מבטיח את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות. אין לכפות עליי להתאגד עם איגוד הטוען לייצג את ענייני כאשר אינו עושה זאת באמת".

תיק משמעותי

לאדם הממוצע נמאס. בשנת 2015 ג'אנוס יצר קשר עם 'מרכז ליברטי למשפט', קבוצת ליטיגציה לעניינים ציבוריים הנלחמת עבור חופש הביטוי וזכויות אחרות. הוא החליט לחפש תיקון משפטי דרך בתי המשפט. "שמעתי על המרכז ולמדתי כיצד אנשיו לוחמים למען מטרה זו. התחלנו דו שיח בינינו, ובהמשך החלטנו שנגיש תביעה נגד AFSCME".

כך גם החליט המושל הרפובליקני החדש של אילינוי. ברוס ראונר, אשר זכה בבחירות של 2014 בין השאר הודות למסע בחירות ששם דגש על ההגזמות מצד האיגודים, הוציא הוראה מינהלית לעצור את איסוף כל "דמי הסוכן" מעובדים שאינם חברי איגוד, ולאחר מכן הגיש תביעה פדרלית נגד AFSCME ואיגודים אחרים כדי לפסול את החוק הקרוי "חוזה תנאים הוגן לכולם" על כך שהוא נוגד את הזכויות בתיקון הראשון. זו הייתה בדיוק הטענה של ג'אנוס., והתביעה של ראונר הייתה הכלי המושלם עבורו.

ביחד עם עוד שני עובדי מדינה, ג'אנוס הצטרף כתובע לתביעתו של ראונר. שופט פדרלי פסק אז שאין למושל זכות עמידה ושני התובעים האחרים פרשו בהמשך, וכך בתוך חודשים ספורים ג'אנוס היה התובע היחיד במה שהפך לתיק פדרלי משמעותי, אם כי הייתה לו תחרות בקטגוריה זו.

ביולי של שנת 2015, בית המשפט העליון הסכים לשמוע את המקרה של רבקה פרידריקס, מורה בבית ספר יסודי שתבעה את איגוד המורים של קליפורניה על בסיס דומה, וניצחון בתיק פרידריקס היה בוודאי מספק את יעדיו של ג'אנוס. הטיעונים בבית המשפט הושמעו בינואר 2016. השמרנים נמלאו תקווה. האיגודים פחדו. ואז נפטר שופט העליון אנטונין סקאליה וכך גם התביעה, כאשר בית משפט מפולג בתיקו של 4-4 שם סוף למסעה של המורה.

אירוע זה הפך את תיק ג'אנוס לניסיון המוביל לתיקון הפרת זכויותיהם של העובדים הציבוריים. כאשר השופט ניל גורסץ' החליף את סקאליה, שוב הייתה תקווה שבית המשפט יהפוך לא רק את החוק המדינה, אלא גם את תקדים עבוּד הבלתי ישים. זו הייתה הבקשה המדויקת שהוגשה על ידי עורכי דינו של ג'אנוס מתנועת 'הזכות לעבוד', כאשר בית המשפט הסכים לשמוע את התיק בסוף 2017:

תקדים עבוּד פוגע בתיקון הראשון. הוא מתיר לממשלה לחייב עובדים לסבסד פעילות פוליטית לקבוצת אינטרסים, בעיקר בהתדיינות כדי להשפיע על מדיניות ממשלתית … עבוּד אינו עקבי עם תקדימים אחרים של בית המשפט המכפיפים כפיית ביטוי והתאגדות לבדיקה חוקתית קפדנית"

כל אלה ועוד רבות קרו בהמשך, כאשר פסיקת ג'אנוס שנכתבה על ידי השופט סמואל אליטו ב-27 ליוני 2018 הייתה מקיפה ועמוקה יותר ממה שרבים ציפו.

ניצחון כביר

המומחה למדיניות עבודה ווינסנט וורנוצ'יו מתאר את פסק דין ג'אנוס כ"ניצחון כביר" ואומר כי "גודל הניצחון היה הפתעה גדולה לרוב העוקבים אחר התיק". בגלל הפסיקה בתיק פרידריקס מ-2016, הם הרגישו די בטוחים שבתיק ג'אנוס שבית המשפט יתמוך בזכויות התיקון הראשון של העובדים הציבוריים. אך השופט אליטו הלך מעבר לכך ופסק כי לכל העובדים הציבוריים יכולת הבחירה להיכנס לאיגוד אם הם רוצים להשתייך אליו, ולא על ידי הרשמה אוטומטית.

דרישת ההסכמה היא ממש "פורצת דרך", אומר וורנוצ'יו. הדבר אינו משתמע לשתי פנים. עתה עובד ציבורי יהיה למעשה חייב לומר למעסיק: "כן, אני רוצה לשלם מיסים או דמי חבר" לפני שניתן יהיה להפחית כספים ממשכורתו. הימים של ניכויים אוטומטיים עברו ואיתם תקדים עבוּד. ברז הכספים הקבוע של האיגודים נסגר, ופסיקת ג'אנוס יכולה לרושש אותם אם "ההסכמה החיובית" תקטין באופן ניכר את ההכנסה הנאספת דרך מיסי חבר. ההשלכות הפוליטיות הן כבירות.

מאז פסק הדין בתיק של ג'אנוס, האיגודים נלחמים נגד המאמץ ליידע עובדים ממשלתיים (חברי איגודים וכאלו שאינם) על הזכויות החדשות שלהם. למעשה, איגודי העובדים הממשלתיים הגיבו עוד לפני שההחלטה בתיק נמסרה. עבור האיגודים, ההחלטה במקרה פרידריקס הייתה במקרה הטוב סוג של ניצחון זמני. בחירתו של דונאלד טראמפ ומינויו של השופט גורסץ' לעליון היו סימן לכך שבהמשך הדרך תגיע תבוסה כלשהי, כנראה מוקדם מאשר מאוחר.

במדינת קונטיקט, בה איגודים ממשלתיים נחשבים כחזקים במיוחד, 'מכון ינקי למדיניות ציבורית' מיידע ישירות את העובדים על זכויות ג'אנוס שלהם. "אנו מאמינים בלב שלם בזכויות העובדים – כל עובד אינדיבידואלי זכאי לבחור את הסידור אשר מתאים לו בצורה הטובה ביותר", אומרת נשיאת המכון קרול פלאט. "אם המשמעות היא להיות חלק מאיגוד עובדים זה בסדר, אך אם האיגודים הממשלתיים אינם משרתים את חבריהם כהלכה, עובדים אלו צריכים להיות מודעים לזכויותיהם. הם צריכים לדעת שהם אינם חייבים חלק נכבד ממשכורתם לארגון שייתכן ואינו שומר עליהם וברוב המקרים גם לא מאפשר להם לבחור נציגים".

המלחמה נגד הייתה עזה. למרות פסיקת ג'אנוס, מועצת AFSCME מונעת מעובדים ממשלתיים בקונטיקט את היכולת לבחור לצאת מהאיגוד, וברוב המקרים כלל לא מבקשת הסכמתם להצטרף אליו. חלק מטקטיקת הסירוב של האיגודים היא קביעת חלונות זמן מוגבלים בהם ניתן לבקש לצאת מן הארגון.

וישנה גם ההפחדה. "עובדים סיפרו לנו שהם מהססים לשאול את מחלקת משאבי אנוש או את נציגי האיגוד שלהם אודות זכויות ג'אנוס", פלאט מוסיפה. "לאחר שחלק מהעובדים שאלו שאלה או ביקשו לעזוב את האיגוד, הם מצאו את שמותיהם מתנוססים על כרזות בלוחות המודעות. לעיתים קרובות נציגי האיגוד שיתפו את שמותיהם של עובדים שעזבו את האיגוד".

מנגד, יש ראיות לא מועטות לכך שהמאמצים ליידע את העובדים נושאים פרי. 'קרן החופש' שלה משרדים במדינות וושינגטון, קליפורניה ואורגון, מובילה מסעות פרסום ליידוע העובדים על זכויות ג'אנוס. בחודש פברואר האחרון, פעילים באורגון דיווחו שמספר העובדים המיוצגים על ידי איגוד SEIU צנח מ-21,666 ל-16,108. 26 אחוזים מעובדי הציבור במדינת אורגון אינם משלמים עוד מיסי חבר. יד המקרה? לא. גם התאגדות עובדי בתי הספר של אורגון, המייצגת כ-22,000 עובדים שאינם מורים, ראתה בחודשים מאז ההחלטה בתיק ג'אנוס צניחה דרמטית של 31% בחברים המשלמים מיסים.

מלחמת נגד

מלחמת הנגד של האיגודים היא נחושה, נרחבת ובעלת השפעה רבה בבתי מחוקקים שונים. מקספורד נלסן, מנהל מחלקת מדיניות עבודה בקרן החופש, אומר כי אלה המקומות בהם יש לאיגודים ממשלתיים ידידים רבים. "מה שאנו רואים בחוף המערבי הוא מאמץ בתוך בתי המחוקקים לגונן על איגודים מהשפעות תיק ג'אנוס ואיבוד חברי הארגון. לפעמים זה הולך ממש לקצה. באורגון לדוגמה ישנה הצעת חוק המבקשת מימון ישיר לאיגודים מכספם של משלמי המיסים. זה רק מראה כמה רחוק מוכנים המחוקקים להגיע כדי לתמוך בקבוצות הלחץ האלו".

נלסן התמקד בהצעת חוק ממדינת וושינגטון אשר מבקשת להגדיל את איסוף הכספים ממיסי החבר ולגונן על איגודים מאחריות, כולל פלילית, לניסיון להתנגד לפסיקת ג'אנוס. "הצעה זו תגן על האיגודים ותפטור אותם לחלוטין מאחריות הקשורה לאיסוף דמי חבר. אם היא תהפוך לחוק, איגודים יוכלו להשתמש בכל דרך לאסוף מיסים ודמי חבר, אך עובדים יהיו מנועים מלבקש פיצוי דרך מוסדות המדינה או בתי משפט".

איגוד AFSCME היה פעיל במיוחד בזלזול כלפי פעילות 'קרן החופש'. בסרטון מאוד לא מרומז שזכה לכותרת "אל תיפלו לשקרים", נשיא איגוד AFSCME לי סונדרס טוען "שישנה רשת של קבוצות אפלות הממומנות על ידי מנכ"לים ומיליארדרים המנסה לעבוד עלינו … אל תיפלו בפח: קרן החופש אינה עובדת למען החופש שלנו; היא תומכת בחופש של תאגידים לטפל בכלכלה לטובתם". בהמשך הוא מסר את הוראותיו לחברי האיגוד: "אם הם יוצרים איתכם קשר, דווחו על כך מיד … אם אתם מקבלים מהם הודעה, מחקו אותה. אם הם מתקשרים אליכם, נתקו. אם הם מגיעים עד לסף דלתכם, סגרו אותה בפניהם".

עוד דמות מאיימת מנקודת מבטם של AFSCME היא State Policy Network) SPN), קולקטיב של צוותי חשיבה הממוקמים ימינה מהמרכז ומקדישים את פועלם לחירות אישית. עוד לפני פסיקת העליון, AFSCME השיקו מסע תעמולה להכשיל את מאמצי SPN לקדם את תיק ג'אנוס דרך המערכת המשפטית. באתר האיגוד תוארו אנשי SPN כמספקים "מידע כוזב לעובדים" ו"דוחפים את התעמולה שלהם דרך בתי המשפט, כמו בתיק ג'אנוס". עוד נטען כי "המיליארדרים והמנכ"לים התאגידיים" שמאחורי ג'אנוס "מנסים לרמוס את חופש העובדים להצטרף ביחד לאיגודים חזקים ולבנות עוצמה בעזרת מספרים".

כך זה ממשיך, כך זה עוד ימשיך. תיק ג'אנוס, משמעותי וחשוב ככל שיהיה, הוא רק הצעד הראשון, אומר נלסן וצופה שנים של פעולות חקיקה ודיונים משפטיים כדי להגן על זכויות העובדים לפי התיקון הראשון. "אנו צריכים לוודא שהעקרונות שאושרו בפסיקה מקוימים, ישנה הרבה עבודה".

באשר לאדם אשר שמו יחיה לנצח בכתב נטוי, חברי איגוד בעבודתו הקודמת של מארק ג'אנוס ערכו מסיבה כאשר הוא עזב. הם לא הזמינו אותו. עתה, כאשר הוא עובד עבור מרכז ליברטי למשפט, ג'אנוס מתכנן להיות שם בצעד הבא, לא משנה מה יביא יום. הוא חטף המון ועוד מצפה לעוד: "ישנם הרבה אנשים מן הצד השני, ברשתות החברתיות, המסתכלים עליי כמנודה. כאילו אני מגובה על ידי 'כסף גדול ואפל'".

"בהתחלה הייתי תמים לגבי התגובה", הוא מודה. "אך כעת אני פוגש חברי איגוד הניגשים אליי ומספרים לי את סיפורם, סיפורים שלא יאמנו על היחס לו הם זוכים, כיצד האיגודים שלהם מתעלמים מהם לחלוטין ואינם מגיבים".

כל זה נותן לו השראה להמשיך קדימה. "השורה התחתונה היא שחרור העובדים הממשלתיים מלתמוך כלכלית באיגודים… התיק שלי לא היה על סגירת האיגודים או זכותם לנהל משא ומתן. הוא היה על היכולת לתת לעובדים בחירה".

אילו רק האיגוד היה מציע את הבחירה הזו לאדם הממוצע מלכתחילה.

המאמר פורסם לראשונה בכתב העת 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: גידי גולן.