סרטים במחתרת: על ייצוג האצ"ל בקולנוע הישראלי

מגוון סרטים ישראליים עלילתיים חזרו לאורך השנים אל הימים הסוערים של תקופת המנדט ותיארו את המאבק להקמתה של מדינת ישראל. ביניהם אפשר להזכיר סרטים מוקדמים ואולי פחות מוכרים לצופי הקולנוע בימינו דוגמת 'קריה נאמנה' (ביים יוסף לייסט ב-1952) ו'גבעה 24 אינה עונה' (תורולד דיקנסון 1955), או את 'סיפור על אהבה וחושך' (נטלי פורטמן 2015) ו'סיפור אהבה ארץ ישראלי' (דן וולמן 2017), שיצאו אל האקרנים בשנים האחרונות.

אף על פי שהמחתרות – ההגנה, פלמ"ח, האצ"ל ולח"י – היו חלק משמעותי ובלתי נפרד מהמאבק להוצאת הבריטים מהארץ ולהקמת המדינה, לא כל הסרטים המתארים את התקופה אכן כוללים הצגה שלהן. בסרטים אלה מצומצם ייצוגן של המחתרות ל"סממני התקופה" של השחזור ההיסטורי, ומסתכם בעיקר בכרוזים הנראים ברחובות או תחנות בדיקה שהקימו הבריטים מבלי שמוסברת הסיבה להקמתם.

סרטים אחרים לעומת זאת כוללים ייצוגים שונים של המחתרות, בעלילה המרכזית או בעלילת המשנה. המחקר הקולנועי עד כה התייחס לסרטים אלה בצורה אחידה כייצוגים של תקופת המנדט ומלחמת תש"ח, אך בדרך כלל לא עשה הבחנה בין ייצוג המחתרות השונות כדי לחשוף את ההבדלים ביניהן. בחינה של הסרטים העלילתיים שכוללים ייצוג של המחתרות מעלה ממצאים מעניינים ויכולה לספק תובנות מרתקות על השיח ההיסטורי בישראל כפי שהתעצב בקולנוע, כמו גם על התמורות שחלו בו לאורך השנים.

מחתרת לנערים

מקרה מבחן מעניין בהקשר זה יכול להיות ייצוגה של האצ"ל. בהשוואה לאופן שבו מוצג הפלמ"ח בסרטים כמו 'חבורה שכזאת' (זאב חבצלת 1963), 'הוא הלך בשדות' (משה שמיר 1967) ו'קדמה' (עמוס גיתאי 2002), ואפילו לח"י בסרטים 'זעם ותהילה' (אבי נשר 1984), 'אש צולבת' (גדעון גנני 1989) וב'רקיע החמישי' (דינה צבי ריקליס 2012) נראה כי ייצוגה של האצ"ל מצומצם ביחס למחתרות האחרות ומכרסם בייצוג הקולנועי של חלקה ותרומתה של המחתרת למאבק הלאומי.

הסרט המרכזי המציג את האצ"ל הוא סרטו של משה מזרחי, 'הבית ברחוב שלוש' (1973). באופן מעניין ויוצא דופן הסרט שמתאר את סיפורם של תושבי הרחוב בימים שלפני יציאת הבריטים מהארץ ובראשית קרבות העצמאות כולל ייצוג של כל המחתרות, וביניהן בולט דווקא ייצוגה של האצ"ל.

גיבור הסרט הצעיר סמי נחשף למחתרת באמצעות דודו חלפון אשר מציע לו ולחברו להצטרף לפעולת הדבקת כרוזים לילית. "מה לאן תלך? להגנה?", הדוד משכנע את סמי, ובסצנה מאוחרת יותר סמי וחברו אכן משתתפים בפעולה הלילית.

אמנם ייצוג האצ"ל בסרט נרחב וכולל עוד התייחסויות, בשורות דיאלוג ובתכן חזותי, אך ייצוגה של פעולת המחתרת דרך סמי וחברו, צעירים בגיל תיכון, כמו ממתגת את המחתרת כמחתרת לנערים. בהקשר זה מעניין לציין כי לקראת סיום הסרט כאשר סמי וחברו ממתינים לתורם בלשכת הגיוס, שואל אותו החבר האם נראה לו שייקחו אותם לפלמ"ח. כלומר, גם הסרט שכולל אולי את הייצוג הנרחב ביותר של האצ"ל  מראה שבסיכומו של דבר אף על פי שהמבוגרים בשכונה משתייכים לאצ"ל וגם ללח"י, הצעירים דווקא חושקים בהצטרפות לפלמ"ח.

משחק ילדים

סרט נוסף הכולל התייחסות לאצ"ל הוא 'מחבואים' של הבימאי דן וולמן (1980). סרט התבגרות שבמרכזו הגיבור אורי, בן להורים שליחי סוכנות הגדל עם סבו בירושלים של שנת 1946 ומעביר את מרבית זמנו במשחקי מלחמה עם חבריו.

אירועי התקופה מוזכרים בסרט בעיקר דרך השאלות בהן מתחבטים אורי וחבריו כמו "מי שייך להגנה?", "מי משתתף במאבק?" או "מי משתף פעולה עם הערבים?". האצ"ל עצמו אינו מוצג בסרט אבל באחת הסצנות, כמעשה התנגדות של אורי כלפי סבו, הוא ננעל בחדרו ומאזין בקולי קולות ברדיו לשידורי קול ציון הלוחמת של המחתרת.

סרט מאוחר הרבה יותר הכולל גם הוא ייצוג חלקי ונרמז לאצ"ל הנקשר בדמויות של ילדים הוא 'הבוגד הקטן' (לין רות' 2007), עיבוד קולנועי לספרו של עמוס עוז 'נמר במרתף'. כמו שני הסרטים שהוזכרו, גם 'הבוגד הקטן' הוא סרט התבגרות שמתרחש בירושלים של לפני יציאת הבריטים.

העלילה מתמקדת בילד פרופי ובקשר מיוחד שהוא רוקם עם חייל בריטי המוצב בעיר. יחסי הידידות בין השניים מתוארים בסרט כבסיס למתיחות הולכת וגוברת בין פרופי וחבריו, אשר עסוקים במשחקי מלחמה. אולם, בעוד ב'מחבואים' משחקי ילדים אלה, כמו גם הרקע המשפחתי של הגיבור, מאותתים אל ההגנה והפלמ"ח, הרי שהסרט' הבוגד הקטן' מציג התייחסות דווקא אל האצ"ל. פרופי וחבריו מקימים "מחתרת" ילדים בשם "חירות או מוות" המנסה להוציא אל הפועל פעולות כנגד הבריטים כמו הנחת מסמרים על הכביש בו עובר סיור צבאי.

באחת הסצנות בסרט, תוך כדי ויכוח עם הוריו אומר להם פרופי  – "הלוואי שהייתי גדול מספיק כדי להצטרף לאצ"ל". כמו בסרט 'מחבואים', גם כאן האצ"ל היא דרך להתנגחות של הילדים בדור הבוגר של ההורים או הסבים.

באם הבית ברחוב שלוש הציג את האצ"ל, באמצעות פעולת הכרוזים, כמחתרת נערים, ייצוג האצ"ל בשני סרטי ההתבגרות הללו מבסס אותה כ"מחתרת לילדים". בכך "מקטינים" הסרטים את חלקה של המחתרת במאבק להקמת המדינה, רומזים לפנייתה באורח כמעט בלעדי לקהל של ילדים (כמוקד משיכה והזדהות או כאמצעי להתמרדות כנגד ההורים) ומותירים אותה כ"משחק ילדים" בלבד. בקולנוע הישראלי העלילתי הפעולה המחתרתית האמתית, כך מלמד כבר 'הבית ברחוב שלוש' המוקדם, מחייבת יציאה ממחתרת הילדים של האצ"ל והתגייסות לפלמ"ח או אפילו ללח"י.

***

הייצוג הקולנועי של המחתרות בקולנוע העלילתי והתיעודי יעמוד במכרז יום עיון ראשון מסוגו, "המחתרות בקולנוע הישראלי" שהוא פרי יוזמה ושיתוף פעולה של המכון לחקר המחתרות ע"ש מנחם בגין באוניברסיטת בר-אילן ומכון ז'בוטינסקי.

יום העיון יתקיים ביום שני הקרוב, 6.5.19, בין השעות 10:00 – 16:00 באוניברסיטת בר-אילן. לפרטים והרשמה הכנסו לקישור

דנה מסד היא דוקטורנטית בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב, חוקרת קולנוע ישראלי ומרצה במחלקה לספרות, לשון ואומניות באוניברסיטה הפתוחה.