האם יש עוד תקנה לאירופה מול השינוי הדמוגרפי העמוק ומה ישראל צריכה ללמוד מכך? מחבר 'המוות המוזר של אירופה' דאגלס מאריי בראיון מיוחד ל'מידה'
נדמה שאין כמעט כיום מדינה בעולם בה לא עוסקים בלהט בנושא ההגירה. שאלות לגבי עד כמה ואת מי יכולה וצריכה מדינה ריבונית לקבל אליה הן בין הנושאים הבוערים במערכת הבחירות המתקרבת בארה"ב, וסוגיה שנמצאת במחלוקת תמידית גם בישראל וכמובן שבאירופה. גלי ההגירה ההמונית שהציפו את היבשת בשנים האחרונות השפיעו על כל תחומי החיים באירופה, והעלו לפני השטח סוגיות חברתיות, פוליטיות וכלכליות חשובות.
בספרו 'המוות המוזר של אירופה' שראה אור לאחרונה בעברית בהוצאת 'שיבולת', מתאר הסופר הבריטי דאגלס מאריי באמצעות דיווחים מהשטח, ראיונות ומחקרים, את התהליך בו לדבריו היבשת מתפרקת מערכיה, את שורשיו ואת ההשלכות הכבדות שלו.
הספר שהפך לרב־מכר בינלאומי הציב את מאריי כאחד המבקרים הבולטים של מדיניות ההגירה האירופית, והוא מרבה להופיע בכנסים ואירועים ברחבי העולם העוסקים בנושא. מאריי הגיע השבוע לישראל כדי להשתתף בכנס השמרנות הישראלי שיערך מחר ביוזמת קרן 'תקווה', וכמו כן יתארח הערב (רביעי) באירוע של אתר 'זוית אחרת' בשיתוף הוצאת 'שיבולת' במרכז מורשת בגין בירושלים. בין הרצאה לכנס, נפגשנו איתו לשיחה מיוחדת על הגירה ופוליטיקה באירופה וגם בישראל.
"אני מסביר את המוות של אירופה דרך שני תהליכים קשורים אבל נפרדים", הוא אומר בשיחה עם 'מידה'. "קודם יש את התהליך של "הם": אנשים שמגיעים לאירופה במספרים גדולים ומשנים את האופי הדמוגרפי בחלק המדינות. התהליך השני הוא של "אנחנו": האירופאים עצמם שמאפשרים לזה לקרות ואף מעודדים את זה".
לדבריו, השאלה היא מה הגיע קודם – האם התרבות האירופית פשוט התעייפה ואפשרה את ההגירה ההמונית או שההגירה היא זו שגרמה לפירוק התרבות – היא קשה מאוד למענה. "התשובה היא כנראה שזה קרה ביחד. אבל תופעה מעניינת שנתקלתי בה בתגובות לספר היא שרוב המבקרים התייחסו לדברים של שכתבתי על החלק של "הם", על המהגרים וההגירה. מעט מאוד ניסו לאתגר את הקטע של "אנחנו" או בכלל לדבר על הנושא".
האם אירופה הגיעה למצב בו התהליך הזה בלתי הפיך?
"יכול מאוד להיות שהמצב הוא בלתי הפיך. יש דברים שאפשר לעשות גם עכשיו, אבל הדעה שלי היא שקשה מאוד לעצור גלי הגירה ברגע שהמספרים מגיעים לממדים עצומים כאלה. זה קשה בגלל שכשאתה מדבר על הגירה כיום אתה כבר לא מדברים על אנשים אחרים ממדינות רחוקות, אלא על אנשים שנמצאים במדינה שלך, חלקם אולי חברים או קרובי משפחה. לכן חלק מהחוקרים והעיתונאים חוששים שאם ידברו על הגירה לא-חוקית, יהיה חלק גדול מהציבור שלא רוצה לשמוע על כך כי הוא מרגיש שזה מתייחס אליו".
איך אפשר להסביר את התגובה הפאסיבית כמעט של חלק מהמנהיגים?
"קח לדוגמה את איטליה, שם יש לפחות חצי מיליון איש לא חוקיים שצריך לגרש מיידית. איך מגרשים חצי מיליון? כאשר מגיעים לדון בסוגיות המעשיות של הדבר הזה, אז הרבה יותר פשוט לא לעשות כלום. אמנם אותם מהגרים עשויים ליצור בעיות רבות אחרות בעתיד, אבל עם אלה היורש שלך כבר יתמודד מחר ואתה לא תצטרך להתעסק עם זה היום".
מושגים כמו "רב-תרבותיות" ו"גבולות פתוחים" נשמעים יפה בתיאוריה, אך האם הם עובדים במציאות?
"יש פה בהחלט נקודת מפגש בין פנטזיה למציאות. אירופה פנטזה שהיא יכולה לקבל את כל מי שמגיע, ולא משנה מאיזו תרבות או דת. אבל המציאות היא שאי אפשר לקבל כל אחד, בגלל סיבות רבות. קודם כל ישנם החששות הכלכליים – אי אפשר לקיים מדינת רווחה יחד עם גבולות פתוחים. בנוסף, אנחנו באירופה התחלנו להבין בשנים האחרונות גם חלק מהחששות הביטחוניים. מתקפות טרור כמעט בכל מדינה אירופית קושרו למהגרים, באופן לא פרופורציונלי למספרים באוכלוסייה. לכן אנשים צריכים לשאול את עצמם: האם אנחנו מרוויחים מספיק דברים אחרים מההגירה כדי לסבול מדי פעם פיגועי טרור ולחיות תחת איום של משבר כלכלי? רוב הציבור לא חושב שזו עסקה טובה, אבל המנהיגים לא יגידו את זה כי הם אפשרו למצב הזה לקרות".
בעיה אסטרטגית
מעבר להשפעות המיידיות בשטח על ערים ואזורים שלמים באירופה עצמה, משבר ההגירה כולל בתוכו גם משמעויות ארוכות טווח ורחבות הרבה יותר עבור העולם כולו. כך למשל, מאריי מזכיר בספר מסמך שהודלף ממשרד ההגנה הבריטי, בו נכתב כי בעתיד בריטניה לא תוכל להתערב בסוגיות בינלאומיות מסוימות בגלל תהליכים פנימיים שמתרחשים בתוך הממלכה.
"אם למשל הודו ופקיסטן ילכו למלחמה מחר, רוב הסיכויים ששבריטניה לא תוכל להתערב לצד הודו בגלל האוכלוסייה הפקיסטנית הגדולה בבריטניה", הוא מסביר ומוסיף: "באופן דומה, בכל פעם שיש עימות בין ישראל לחמאס אנחנו רואים הפגנות גדולות בלונדון, בעיקר של מוסלמים, וככל שיש יותר אנשים בבריטניה שמזדהים עם הפלסטינים וחמאס כך המחאה גדלה. זה הופך לבעיה אסטרטגית ופוליטית של המדינה. זה מגיע לפעמים למקרים כמו של סעידה וארסי, שהייתה השרה המוסלמית הראשונה בבריטניה והתפטרה במהלך מבצע 'צוק איתן' לאחר שטענה כי בריטניה לא צריכה לגבות את ישראל בעימות מול חמאס".
האם אלו דברים שנראה יותר מהם בשנים הקרובות?
"אין לי ספק שנראה את התגברות התופעה הזאת, והמשמעות היא שאירופה תפסיק להיות שותפה אסטרטגית אמינה לישראל".
תופעה מדאיגה נוספת שממדיה המטרידים נחשפו בשנים האחרונות היא האנטישמיות הפושה בשורות השמאל הבריטי, במיוחד מאז כבש ג'רמי קורבין את ראשות מפלגת הלייבור. בהתייחס לאפשרות שאדם כזה יעמוד בקרוב בראשות בריטניה כולה, מאריי מספק תחזית קודרת. "במצב רגיל זה היה לא סביר והייתי אומר שאין לו סיכוי בגלל ההיסטוריה הקיצונית שלו. אבל אלה לא זמנים רגילים בבריטניה – הממשלה השמרנית חלשה מאוד בגלל הכשלון בעזיבת האיחוד האירופי, אז אני יכול לראות תסריט בו אנשים יצביעו לכל אחד אחר רק לא לשמרנים ובכך יאפשרו לקורבין לעלות לשלטון".
מה תהיה המשמעות מבחינת בריטניה בכלל והיהודים בפרט?
"זו תהיה קטסטרופה למדינה שלי. מעולם לא היה לנו פוליטיקאי ששונא את המדינה ומתנגד לכל מה שהיא מסמלת. היו כמובן בעבר מנהיגי שמאל שגם הגיעו לשלטון, אבל היו הם פטריוטים. קורבין הוא שונה, ולכן כל החברים היהודים שלי בבריטניה מודאגים ממש כמוני. אנחנו חיים בעידן שבו כל אחד מכנה את יריבו הפוליטי "אנטישמי" אבל במקרה של קורבין זו האמת. מפעל חייו הוא עוינות לישראל ותמיכה באויבים שלה, יחד עם סבלנות לכל צורות האנטישמיות כולל הכחשת שואה. לא נתקלנו עדיין בווירוס כזה בלב הפוליטיקה הבריטית, לא כראש אופוזיציה כמו שהוא היום ובטח לא כראש ממשלה".
בשבוע הבא יערכו ברחבי היבשת הבחירות לפרלמנט האירופי, שיהיו סוערות וחשובות במיוחד לאור המחלוקת העזה שמתרחשת בשנים האחרונות בין המתנגדים לאיחוד לתומכיו. מאריי מעריך כי צפויות הפתעות בתוצאות הבחירות, אם כי עדיין לא בקנה מידה נרחב: "בעיקר תהיה עליה של מפלגות אנטי-ממסדיות, מכיוון שבכל היבשת יש חוסר נחת מהכיוון אליו האיחוד האירופי גורר אותנו".
לדבריו, למרות שבינתיים היא לא עושה עבודה טובה כל כך, בריטניה הצביעה לעזוב את האיחוד וגם מדינות אחרות צופות בברקזיט ועשויות לשקול מהלך דומה. "אני מצפה שבמדינות כמו איטליה וצרפת תהיה הצלחה למפלגות אירו-סקפטיות, וכך צריך להיות: המנהיגות האירופית התעלמה מרצון העם בהרבה נושאים ובעיקר בנושא ההגירה. הגרמנים למשל חשבו שכולם צריכים לתת כתף בגלל ההחלטה המטורפת שלהם לפתוח את הגבולות. אם האיחוד האירופי היה באמת דמוקרטי, אז גרמניה לא הייתה יכולה להוביל מהלך כזה שהשפיע על כל היבשת".
איזה לקחים יכולות מדינות אחרות כמו ישראל ללמוד מהמצב באירופה?
"הגירה היא נושא חשוב לכל מדינה בעולם, והעצה שלי היא להיות זהירים עם העתיד ולשמור על הגבולות. יש כמובן הבדלים בין אירופה, שם חושבים שגבולות הם סיבה למלחמה, לבין ישראל בה יודעים שגבולות חזקים הם תנאי לשלום. יותר קל להשמיע את העמדה השמרנית בנושא הגירה בישראל, אבל באופן כללי יש למדינות שמגיעות לרמה מסוימת של עושר וליברליזם נטייה לחשוב שעולם ללא גבולות הוא ברירת המחדל למין האנושי. אני שוב חוזר לפנטזיה האירופית שחשבה שאפשר לקבל אנשים רבים מכל מיני תרבויות ולאחד אותם לתרבות אחת. אירופה היא בדיוק הדוגמה שזה לא יכול לעבוד לאורך זמן. אני לא אומר שלא צריך לקבל הגירה בכלל, אבל צריכים להיות זהירים ולהבין שהחלטות שמתקבלות היום ישפיעו על העתיד של המדינה".
***
לקריאת הפרק הראשון מתוך 'המוות המוזר של אירופה' מאת דאגלס מאריי בהוצאת 'שיבולת' לחצו כאן.
לרכישת הספר במחיר מיוחד של 49 ש"ח בלבד, הכנסו לקישור והקלידו במסך הרכישה את הקוד MidaEurope.
ולנו יש את ה0מול ובתוכו בית המשפט — משפטנים בעד חיסולה של ישראל1
הממסד המשפטי בישראל – בית המשפט והפרקליטות סנגוריה ציבורית ומרצים למשפטים הוא זרוע מרכזית לביצוע מטרות 'הקרן לישראל חדשה' – זהו שמה האמיתי שכן זהו התרגום מ: The new Israel fund על פי כללי התחביר של השם והתואר, ולא כפי שהיא מציגה את עצמה בשם 'הקרן החדשה לישראל. תרגום שגוי זה איננו מיקרי, הוא נועד להטעות ולהסתיר את הכונה האמיתית של האירגון והיא לשנות את אופיה של מדינת ישראל, לבטל את אופיה היהודי ולהפכה למדינת כל אזרחיה ומסתנניה. משפטנים אלו שייכים למשפחה הסודית כפי שהם מכנים את עצמם. כאשר מדובר בהם עצמם אין חובת מנהל תקין ושקיפות. הממסד המשפטי הפך לכוח פוליטי מוסווה החותר תחת אוישות הדמוקרטיה (אהרון ברק נהג לצעוק תוך הקשת אצבעו בשולחן שפוגעים באושיות הדמוקרטיה) מבלי להיבחר על ידי הציבור מבלי לתת לו דין וחשבון או אף לשאת באחריות. כל זאת תוך גניבת דעת על ידי הסתרת כוונותיו האמיתיות.
מאז אהרון ברק, בית המשפט העליון הביא את מה שהוא מכנה "הדמוקרטיה המהותית" – שהיא מערכת הערכים של היושבים בו ולשיטתם הם המחייבים בלא להתחשב בבחירת רוב העם. כלומר לשיטתם דמוקרטיה אין פירושה שלטון העם לפי הכרעתו וכפי שמתגלה אף לא למענו. לפי שופטי בית המשפט העליון יש להפעיל "דמוקרטיה מהותית" לפי אותם ערכים "נכונים". הקובעים במדינת ישראל הם אותם חברי עלית הבוחרים את עצמם ולהם זכות לכפות את רצונם על העם. שופטי בית המשפט העליון קובעים על פי השקפת עולם פרוגרסיבית השוללת כל גישה יחודית של נאמנות ללאום לתרבות. גישתם הינה אוניברסליסטית מנוגדת אף אם בדרך זו מקדמת את הגישה היחודית של המתחרה האויב. כל זה ללא כל קשר לעובדות או לצדק. את החלטות בית המשפט לפי תורתם זו, על הציבור לקבל כדבר מקודש! גישה זו בישראל נתקבעה בימיו של אהרון ברק וממשיכיו, לפי נאוה ברק ארז:
לגבי ביקורת על בתי המשפט לפי הטענה: "ביקורת על בתי המשפט צריכה להטריד את כל מי שחרד לחוסן הלאומי והדמוקרטי… ביקורת על היושרה הבסיסית והשיקולים של השופטים או הפרקליטות, פוגעת באמון הבסיסי במערכות השלטון"… לשיטתה ממש מסוכן לבקר את בית המשפט או הפרקליטות. עוד לשיטתה צריך לתת אמון ללא סייג באגפים שלטוניים אלו. הדוצ'ה תמיד צודק… לדבריה ביקורת על שופטים "פשוט הורסת את התשתית הדמוקרטית של המדינה". זוהי בורות מוחלטת וחמורה בענין יחסי אזרח ורשויות בדמוקרטיה. עוד טוענת "הדבר הזה פוגע במתדיינים, ביכולת לשמר מערכת משפט שהיא עצמאית, וביכולת של אנשים להרגיש טוב כשהם נכנסים לאולמו של שופט ולהרגיש שהם יקבלו שירות שהם ראויים לו". השופטת מרים נאור אף טוענת שהמבקרים צריכים להענש (מגיע לי עונש). תפיסה פאשיסטית סותמת פיות זו לגופים ציבוריים בכלל וכלפי מערכת המשפט בפרט דורשת חסינות מפני ביקורת עניינית. לידיעתה של השופטת נאוה ברק ארז כמו גם מרים נאור הזכות לבקר ולבחון את מוסדות השלטון היא מיסודות המשטר הדמוקרטי. התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אוסר על שלוש הרשויות לפגוע בחופש הביטוי ולהגביל את הזכות לבקר את השלטון. בישראל ישנו חוק זילות בית המשפט האוסר להעליב שופט ומה זה להעליב? גם לבקרו קשות! עליה להפנים שמי שפוגע באלו הם שופטים עצמם ובאי יכולתם לקבל ביקורת ובחוסר קיומו של פיקוח חי צו ני! על בית המשפט. —————-
באשר לפגיעה ביכולת להרגיש טוב כאשר נכנסים לאולמו של שופט כי יקבלו שירות ראוי, הפוך ברק ארז הפוך, מי שפוגע הם לא אחרים משופטים עצמם כשאינם מאפשרים לבעלי דין לקבל את יומם בבית המשפט. התנהלותם המחפירה הזו היא שהורסת כל אמון בבית המשפט.
לגבי המדינאים לפי הטענה: מקבלי ההחלטות צריכים להפנים שהביקורת של בית המשפט נועדה לשפר את החלטותיהם ואם ימתחו ביקורת על כך הם יכרו בור לעצמם, בדמות אובדן האמון גם בהם. השופטת דפנה ברק ארז כמו רוב שופטי בית המשפט העליון רואה עצמה כבעלת עליונות מוסרית ובעלת זכות מובנית לשפוט מוסרית את המדינאים. את "העליונות המוסרית" הזו רואים למשל בדרך השפיטה. חשודים נעצרים לשנים עוד לפני שמתחיל המשפט ובמשך כל מהלכו, באם גם השופטים הודו שאין אשמה הרי שזו ההתנהלות ועל אומללים אלו לקבל זאת ללא כל פיצוי. אלא שרוב החשודים מורשעים ובינהם חפים רבים האומללים אף יותר. אחוז ההרשעות בארץ אינו דומה לשום מדינה אחרת דמוקרטית וגם בין המדינות הבלתי דמוקרטיות! לדוגמא באירן שיעור ההרשעות נמוך יותר. בג"ץ נוצר באנגליה במאה 17 כדי למנוע מעצרים שרירותיים של אזרחים. על השלטונות היה לנמק חוקית את צו המעצר. בג"ץ הישראלי עושה את ההפך המוחלט, הוא מחזיר לכלא את מי ששלטונות הכלא החליטו לשחרר.
את המוסר של בית המשפט רואים גם במדיניות שהוא כופה על הדרג המדיני על האסונות שבית המשפט מביא. ב -1992 בית המשפט עצר גירושם של 415 מחבלי חמאס ללבנון. ב-2004 נסעה משפחת חטואל בגוש קטיף. מתוך בניין שבג"ץ אסר להרוס ירה עלייה המחבל ורצח את משפחת חטואל. בג"ץ אסר על הרס הבניין בשם כל מיני ערכים לא ברורים וכך התבצע נרצחה משפחת חטואל. דמה של משפחת חטואל על הידיים של בג"ץ. בג"ץ כפה שינוי תוואי של גדר בטחון נגד כל שיקול בטחוני למען נוחות הגישה של פלאחים ערביים לשדות על חשבון חייהם של ישראלים. בג"ץ נענה לאירגונים עוכרי ישראל בהגישם עתירות נגד פעולות צה"ל המונעות רציחתם של ישראלים. למשל איסור על נוהל שכן – שליחת שכן להאיץ פנוי בניין בטרם הריסתו וכך לחסוך בחיי אדם, גם נענה לעתירות שהפריעו לצה"ל בפעילות לחימה. בג"ץ מתעלם מחוק איסור הסתננות ודואג להשאיר את המסתננים מאפריקה בישראל ומתעלם מזכויות תושבי דרום תל אביב. בג"ץ ממהר לפסוק הריסת בתים ליהודים ומתנגד להריסת בתים למחבלים. ישובים לערבים בלבד כן, ישובים ליהודים בלבד לא.
למותר לציין כי איש לא הסמיך את בית המשפט לפקח על המדינאים, את זאת עושה העם הבוחר לפחות כל ארבע שנים במיצגיו. בית המשפט במדינה דמוקרטית צריך להתבסס על עקרון החוקיות ולא על ערכיהם הפרטיים של השופטים. בית המשפט צבר כוח מוחלט במסווה משפטי, דוקא את זאת יש לרסן. דוגמא התערבות בעניין הבניה ביהודה ושומרון. הערכאה היחידה הדנה בעתירות בנוגע לבנייה בלתי חוקית הינה בג"ץ – בית הדין הגבוה לצדק המורכב משופטי בית המשפט העליון. בית המשפט העלין אינו דן ואינו עוסק בראיות, כך מתקבלות החלטות שיפוטיות בלי עדויות או בחינת ראיות או חקירות נגדיות. מה שקובע שם בלעדית הם תצהירים וסיכומים. בתור הערכאה היחידה פסק הדין סופי ולא ניתן לערער עליו, זאת בניגוד מוחלט לעקרון היסוד של שתי ערכאות . אלו הם תנאים שלא רק שאינם דמוקרטים אלא הם פאשיסטים גם אם אינם מכוונים להעצים את כוח המדינה והעם אלא להחלישם.
ולנו יש את ה0מול ובתוכו בית המשפט — משפטנים בעד חיסולה של ישראל2
מערכת המשפט הינה ערלת לב לכאב האזרחים בישראל אשר עבורם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו קיים בין כותלי בית המשפט כיון שרוב השופטים הם חסרי מצפון ואנושיות וכמובן הגינות . את כל מידת החסד והרחמים שלהם הם מפנים כלפי מחבלים ,כלומר בית המשפט העליון לקח לעצמו כוח פאשיסטי אך לא לטובת המדינה והעם אלא לרעתו ולטובת אויביו. מה שלא עושה את אופן פעולתו פחות טוטליטרי פאשיסטי. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפריהם את שבועתם. בדמוקרטיה "שלטון על העם על ידי העם ולמען העם לא ימוגר מעל פני האדמה" כפי שאמר נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן. בית המשפט העליון הסמיך את עצמו להתערב בכל תחום "לפקח" על מדינאים ואילו עליו אין שום פיקוח על אופן עבודתו. בתלונות על שופטים מטפל הנציב מטעם בית המשפט העליון. את שלטון עלית למען עצמה לפי רצון האויבים יש למגר לפזר לאלתר!
זוהי מערכת משפט שהשתלטה על המדינה ומקיימת שלטון רודני חסר מעצורים. מאפייני הרודנות: הרודן נוטל לעצמו סמכויות בכוח או בערמה. בכוח כפי שבית המשפט בישראל עושה בעזרת הפרקליטות וזו בעזרת המשטרה מטילה חיתתה על כל מי שאינו נושא פוליטית חן, או בערמה כמו אהרון ברק אשר הציג עצמו כדואג לדמוקרטיה ובקש לחוקק חוקים להם החליט לקרא חוקה ובעטיה החליט שהיא מאפשרת ל.התערב במדיניות. בייניש באדיקות רבה הראתה חוק זה בכל התערבות בנושאים לא לה.
בתור רודן, בית המשפט אינו רואה עצמו ואינו מתנהג כמי שכפוף לחוק ועל אחת כמה וכמה לא נתון לבקורת ציבורית או כל סמכות אחרת זולת הוא עצמו. כרודן, בית המשפט פוסק בכל עניין משעמעותי ועל פי הערכים שלו בלבד ותכופות בניגוד לערכי החברה או רובה. כרודן שופטיו משכפלים עצמם מעבירים את סמכותיותיהם לבני דמותם. כרודן בית המשפט הופך ליותר ויותר כוחני כדי להבטיח את המשך כוחם וזכויות היתר החוקיות המשפטיות והכלכליות של היושבים בו ושל יורשיהם. המערכת המשפטית הפכה לממשלת על באמצעות ההפיכה החוקתית השיקרית ללא כל סמכות או רשות מהכנסת. במדינות דמוקרטיות נורמליות אין לשופטים דריסת רגל בכל הקשור לבחירת שופטים. אצלנו הם הקובעים. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפרים את שבועתם.
יש הבדל בין לאבד הכל.או להתמודד.
אירופה יכולה לפתוח את הגבול למיליוני מהגרים נוצרים.וללא מוסלמים.
הנוצרים יגיעו מכל העולם הנוצרי.הנוצרים במדינות ערב והאיסלם מאוימים ומהגרים.מדובר במעל עשרה מליון נוצרים שיהיו חלק מהחברה האירופאית וישתלבו בה.וכן מדרום אמריקה.פיליפינים וכדומה.וכן מליוני אסייתים לא מוסלמים ממזרח אסיה.וכך המיעוט המוסלמי יהיה מאוזן.אז נכון שהמצב לא יהיה מזהיר.אבל לפחות יהיה בשליטה ובסבירות.ולא יגיע לקטסטרופה.
גם נוצרים מניגריה או הפיליפינים ? אירופה לא צריכה הגירה ממדינות נכשלות.
יפן מתמודדת יפה (יחסית) גם ללא הגירה.
מסכים עם רון אירופה אינה זקוקה להגירה נוצרית או מוסלמית אלא להגירה כלכלית של אנשים רוצים התורמים לכלכלה
הגירה של נוצרים מאסיה היא הגירה שתשתלב עם האוכלוסייה ולא תהיה לעומת.בשלב זה לא כדאי לקלוט מהגרים נוצרים מאפריקה.לא בשלו התנאים.וכן ניתן לקלוט מהגרים אסיאתית מרחבי אסיה למעט מוסלמים.נוצרים ולא מוסלמים יקלוט ויתערו החברה האירופאית.
יש כאן גם גניבת שלטון.
באופן כללי יש די איזון בין ימן לשמאל.
השמאל מאפשר לזרים להיכנס והם בוחרים בשמאל וכך הדמאל בעצם גונב את השילטון באמצעות אותם זרים.
זה קורה בישראל. ארה"ב ועכשיו גם באירופה.
והרי דמוקרטיה זה "קדוש" ונותנים לכל אחד להצביע. ואז המצב בלתי הפיך.
קןנים את המיעוטים על חשבון הוותיקים ובאמצעותם הורסים את הכלכלנץה והחברה.
הכל מתחיל ב "אינטלקטואלים" אותם אנשי אקדמיה
שחושבים שהם החכמים מכולם ושותלים רעיונות במוחם של של אנשי התקשורת שגם הם חושבים שהם חכמים ובעזרת סדרת כתבות ולובי מאורגן וממומן הייטב משפיעים בתורם על הפולטיקאים מפברקים עניין ציבורי שאפילו לא קיים שבתורם מעבירים את הרעיון לציבור שברובו פסיבי כמו אינטרס שלו שבלעדיו לא יוכל להמשיך לחיות יותר
וכך אנחנו נחשפים לרעיונות אווילים מימין ומשמאל דתיים וחילונים ושאר דברים הזויים
כשכל מה שאנו רוצים זה בעצם להמשיך בחיינו בשקט ובשלווה ולשמוע סיפורים על החיים הסוערים במקומות מרוחקים ושחס וחלילה לא יגיע לפיתחנו
איש חכם
התמונה של מאריי שצירפתם מזכירה את עיתוני השמאל שתמיד מצרפים לכתבות עליו ועל פיטרסון תמונות נוראיות כדי להציג אותם כמחרחריי שנאה כועסים. מידה זה המקום האחד שהייתה לו הזדמנות לתמונה נורמלית וגם אתם צירפתם תמונה שבה הוא נראה כמו רוצח… חבל סה"כ הוא בחור יפה ודי חביב במציאות.
אומרים לנו שלמעלה מ-50 אחוז מאלה שנקראים ערביי ישראל הם בעצם "ערביי השטחים" שנכנסו בכסות של "איחוד משפחות" – ומי אחראי לאווילות הזאת – האם משרד הפנים – האם פניות לבית המשפט העליון?
אשמח מאוד לשמוע. ההחלטה לאמץ אלפי ערביי שטחים (שיש בהם גם מחבלים בפועל) היא התאבדות של מדינת ישראל.
אשמח לשמוע – למה עשו זאת אלה שהחליטו להכניסם תחת כנפינו? האם היה לחץ על שופטי ישראל הנכבדים מחבריהם השופטים בעולם ? האם חששו מהברנז'ה המשפטית העולמית שתראה בהם "גיזענים"?
אנא תשובותיכם המלומדות!!!!!!!!!!!!!!
הדבר הכי טוב נגד הגירה זה לנסות לשפר דברים באפריקה, להתחיל להקים מיפעלים לייצור כל דבר שהוא. זה ישפר את הכלכלה, את הבטחון, ואת המצב מול סין. נכון שאפריקה זה לא סין והכל יותר קשה. אבל מנעה זה תמיד יותר טוב מהיתמודדות עם התוצאות. חייבים לשפר שם את הכלכלה והשחיתות.
להפך ממה שאתה חושב המצב באפריקה מהתחת לסערה ובאפריקה הצפונית הינו (לרוב הגדול) בינוני/בסדר.נכון שזה לא שוויץ אבל עדיין הם עוזבים בעיקרלסיבות לגמרי אחרות, מיכוון שהם רוצים לעזוב,מיכוון שהאיכות חיים הינה יותר גבוה באירופה,שאין להם שום ציביליזציה כמו עם מי להתחבר (כמו למשל הסינים שגם עוזבים אבל יחסי בכמויות פחות גבוהות)…ובעיקר בגלל התחממות כדור הארץ ובעיות של אנרגיה.והבעיה הזה לא הולך להקטן אלא להפך
אין אף מדינה באירופה שיש בתוכה אחוז דומה של מוסלמים כמו ישראל. ובכל זאת המוסלמים האזרחים בישראל אינם טרוריסטים. משתלבים במדינה ורובם אינם עוינים.
אני צופה בעתיד של אירופה מלחמת אזרחים. בין התושבים האורגינלים הנוצרים לבין המוסלמים.