ראשידה טלאיב ואילהן עומאר הן שתי הדוגמאות האחרונות למסורת של הפצת עלילות שקריות נגד יהודים וניסיון לשכתב את ההיסטוריה
מחלה היא לרוב מצב הפיך, רקבון הוא לא. כאשר נבחרו בחודש נובמבר האחרון, חברות הקונגרס אילהן עומאר וראשידה טלאיב הביאו את המחלה לדרגים הגבוהים ביותר של המפלגה הדמוקרטית. המפלגה מצדה הייתה יכולה להיאבק במחלה אך בחרה במקום זאת לטפח אותה. זו הייתה הנקודה בה הרקבון הבלתי-הפיך החל.
הרקבון מסביר מדוע בכירי המפלגה, החל מיו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי ומטה, מגנים בחירוף נפש על השקר האחרון של טאליב אודות הערבים שקידמו בברכה יהודים לאחר השואה. לא משנה מה טלאיב או עומאר יגידו, לא משנה עד כמה בוטה ועקבית תהיה שנאת היהודים שלהן – ברית ההגנה כבר נחתמה והיא מכסה את כל סוגי ההשמצות נגד יהודים.
בנוסף להנהגת הדמוקרטים, גם התקשורת הליברלית התגייסה לגיבוי האמירות הקיצוניות ולהגנה מוחלטת מכל האשמה באנטישמיות תמורת יחסים טובים עם אבירי "הצדק החברתי" של השמאל. זוהי עסקה מתועבת, שנעשתה בידי אנשים חלשים מדי מכדי להגן על מפלגתם ולומר את האמת.
היסטוריה כוזבת
במהלך שיחה שהוקלטה עבור פודקאסט של אתר 'יאהו' לפני כשבוע, אמרה טלאיב כי יש לה "תחושה מרגיעה" בכל פעם שהיא חושבת על השואה מכיוון ש"אבותיי הפלסטינים שאיבדו את אדמתם, את חייהם ואת כבודם…בניסיון ליצור מקלט בטוח ליהודים לאחר הטרגדיה של השואה".
טלאיב כמובן משקרת ובגדול. באותה העת, חאג' אמין אל-חוסייני המופתי של ירושלים, היה תומך ובעל ברית של היטלר. כאשר השניים נפגשו, חוסייני אמר להיטלר כי הם חולקים אויבים משותפים: "האנגלים, היהודים והקומוניסטים". בין השאר הם דנו ביחד בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר לחסל את היהודים במזרח התיכון, וזה עוד בלי לדבר על מעשי הרצח הרבים מצד ערבים נגד יהודים בארץ ישראל באותה תקופה.
שקרים הם צינור החיים של האנטישמיות, ולהיסטוריה הכוזבת שמפיצה טלאיב ישנה מטרה. היא משמשת כדי לחזק את השקר לפיו היהודים פתחו במלחמה נגד קבוצת אנשים שלווה, גנבו את אדמתה ודנו אותם לאבדון.
האנטישמיות מסתמכת על שקרים מכיוון שהמניע העומד מאחוריה הוא הסתרת האמת לגבי הכשלון הערבי והעברת האשמה ליהודים. למעשה, ההיסטוריה של האנטישמיות היא היסטוריה של המצאות מרושעות: החל מהטענה שיהודים רצחו את ישו, דרך עלילות הדם של ימי הביניים ועד לקונספירציות על שליטה עולמית נוסח הפרוטוקולים של זקני ציון. גם השקרים על ייסודה של מדינת ישראל הפכו לחלק מכך.
ראשידה טלאיב ואילהן עומאר הן שתי הדוגמאות האחרונות למסורת של הפצת עלילות אנטישמיות שקריות. בנוסף לניסיון לשכתב את ההיסטוריה, טלאיב האשימה בעבר את תומכי ישראל באמריקה כ"בעלי נאמנות כפולה". עומאר טענה שישראל "הפנטה את העולם" מלראות את מעשי הרשע שלה, והוסיפה בהמשך כי המדיניות הפרו-ישראלית של אמריקה היא תוצאה של הכסף אותו משלמים תומכי המדינה היהודית לפוליטיקאים.
טלאיב ועומאר הן גם חברות קונגרס שזוכות לתמיכה מלאה מהמפלגה הדמוקרטית. "הניסיון להשתמש במילים שלי כדי לתקוף לא יעבוד. מי שמנסה להשתיק אותי יכשל", צייצה טלאיב לאחר הסערה שהתעוררה. למרבה הצער, היא צודקת. אי אפשר להפוך את תהליך הרקבון. הוא עובד בכיוון אחד בלבד ולא עוצר עד שהוא מכלה את הגוף המארח.
הטור התפרסם לראשונה בכתב העת 'Commentary'.
הבעיה היא שבניגוד לימין, השמאל רואה את עצמו כבין-לאומי והריקבון הזה מתפשט. כרגע כבר יש אנטישמיות חדשה (לפעמים משולבת בישנה) בשדרות השמאל במזרח ומערב אירופה, ובדרום וצפון אמריקה. וגם המזה"ת ואפריקה. מה עם השמאל הישראלי? דברים אחרים כמו מחאת האוהלים (Occupy Wallstreet), השאיפה להחרמת נכסים תחת מושג הצדק החברתי (social justice), החתירה להלאמת הכלכלה תחת הכינוי "סוציאל-דמוקרט", ובערך כמעט כל ערך רעיוני אחר כבר היו משותפים לשמאל בארץ ובחו"ל. גם רעיון העברת הסמכויות מהפוליטיקאים לשופטים משותפת לשמאל הישראלי והאמריקני. מה עוד אין הרבה בישראל? מפגינים אלימים מקצועיים (Antifa), החרמות מאורגנות אפקטיביות ואנטישמיות מפורשת. אני מקווה שלא בקרוב אצלנו.
למזלנו בנושאים של התמודדות בין ליברליזם לאיסלם ישראל מקדימה את המערב. והתהליכים שקרו פה הולכים לקרות שם.
המפלגה הדמוקרטית בארה"ב הולכת בדרכה של מפלגת העבודה להעלם.
כל המטרופולינים באירופה הפכו להיות כמו ישראל 20% מהאוכלוסיה במטרופולינים מתגוררת בשכונות עוני מוסלמיות עניות לא משתלבות נגועות בפשע ובורות.
הם מסתכלים עלינו ורואים את עצמם.
ישראל 9 מיליון תושבים ומתוכם 1.8 מיליון מוסלמים
לונדון 9 מיליון תושבים ומתוכם 1.8 מיליון מוסלמים
פריס 9 מיליון תושבים ומתוכם 1.8 מיליון מוסלמים.
חבל הרוהר 9 מיליון תושבים ומתוכם 1.8 מיליון מוסלמים.
בלגיה 9 מיליון תושבים ומתוכם 1.8 מיליון מוסלמים.
אוסטריה 9 מיליון תושבים ומתוכם 1.8 מיליון מוסלמים.
שבדיה 9 מיליון תושבים ומתוכם 1.8 מיליון מוסלמים.
שוויץ 9 מיליון תושבים ומתוכם 1.8 מיליון מוסלמים.
מוסקבה 9 מיליון תושבים ומתוכם 1.8 מיליון מוסלמים.
אנשים מהסוג של עומאר וטלאיב, ביחד עם השמאל הפרוגרסיבי הסהרורי – הם תחילת הסוף של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב.
וכל עוד טראמפ וממשיכיו ידאגו להמשך הצמצום באבטלה והצמיחה של הכלכלה האמריקאית בדגש על קידום כלכלה תעשייתית ולא רק פיננסית, אין סיכוי ממשי שהמפלגה הדמוקרטית תחזור להיות מפלגת שלטון.
טלאיב צודקת. כל מילה שלה נכונה… לגבי המוסלמים. הם הפנטו את העולם, הם משלמים בכסף כדי לרכוש דעת קהל והם בעלי נאמנו כפולה – קודם כל לשריעה ורק אח"כ לאמריקה. כן, הריקבון והצחנה שעולים מהמפלגה הדמוקרטית הפכו אותה לבלתי נסבלת. יש להוציא את המפלגה הזו אל מחוץ לחוק. מדובר באסופה נדרסת של פוליטיקאים גזענים, רמאיים ושקרנים שפועלים בניגוד לחוק ומסיתים להרג יהודים ולאנטישמיות. הם נגד חוקי הדמוקרטיה ולא מוכנים לקבל הפסד (גם אם הוא חוקי) אלא אם מדובר בצד השני. בקיצור, יש להם המון מהמשותף למוסלמים.
כי: "הפוסל במומו פוסל"- כך כבר אמרו חז"לינו.
המופתי והפתרון הסופי:
ויקיפדיה:
בצהרי יום שישי ה-28 בנובמבר 1941 נתקבל אמין אל-חוסייני לפגישה אצל שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ, שיחה שארכה כשלושת רבעי שעה. לדברי אל-חוסייני, ריבנטרופ התאמץ ודיבר איתו צרפתית, הסכים עם דבריו שהאנגלים, היהודים והקומוניסטים הם אויביהם המשותפים, והבטיח לו שגרמניה מתייחסת אל הנושא הערבי באהדה, אולם טען שמוקדם מדי לפרסם את ההצהרה.
באותו יום אחר הצהריים התקבל המופתי לשיחה אצל היטלר. השיחה נמשכה שעה וחצי ונכחו בה רק ריבנטרופ, גרובה ושני מתורגמנים – פאול שמידט ויוהאן אפלר (Eppler).
ויקיפדיה:
ב-29 בנובמבר 1941 שלח היידריך באמצעות מחלקה IV B 4 ב-אס אס (המחלקה שטיפלה ביהודים ובראשה עמד אדולף אייכמן) הזמנה לוועידה בנושא הפתרון הסופי לקבוצה של אישים באס אס, במפלגה הנאצית ובמשרדים השונים הקשורים לנושא. הוועידה נקבעה תחילה ל-9 בדצמבר 1941 ואחר כך הוזזה ל-20 בינואר 1942. היידריך היה מעוניין באווירה שתקל עליו לקבל החלטות, ובחר לפיכך בבית ההארחה המפואר שבווילה ואנזה. האורחים הוזמנו קודם לארוחת בוקר בשעה 9, והדיונים עצמם נקבעו לשעה 12.
עד לביקור המופתי, לא שהנאצים לא רצחו יהודים, אלא שהם העדיפו לגרש את היהודים, "יודן ריין, יודן ראוס".
בפגישה זאת החליטו על הפיתרון הסופי.
יש פער עצום בין יכולות היצירה של העולם השלישי למערב. פער ברור נראה לעין שהניסיון האקדמי להתעלם ממנו וליצר פוליטיקה של שוויון יוצרת מצג שוו של אשמה המוטלת על תרבות המערב. שפת המספרים והנוסחאות אינה שפתם של בני העולם השלישי, ומקומם בעולם טכנולוגי שכול חמש שנים מכפיל את היכולות שלו, נדחק לשוליים. כלכלת העולם, יותר מאי פעם בהיסטוריה נשענת על היצירתיות המדעית. כל העולם השלישי קורס. נלחם על חיו. השכלה היא פתרון מצוין בעולם הרעיונות והמילים, אבל היא מוגבלת למדי כשמדובר ביצירתיות ככלל, וביצירתיות בעולם המדעי, בפרט.פעם, בשביל לחיות חיפשו זהב ונפט. היום מחפשים, הון אנושי טכנולוגי. זו הנקודה. אנשי העולם השלישי נוהרים לארצות ההון האנושי. ארצות ההון האנושי חוששות מאוכלוסיה נתמכת ולא תורמת. אנשי העולם השלישי הרימו ידיים בכל הקשור ליכולתם והביא את מדינותיהם לשרידות. הניסיון שנכשל מקבל את השם ״האביב הערבי״. נציגי העולם השלישי עושים יד אחת עם מפלגות השמאל. האחד בשביל לפתוח את ההגירה, השני בשביל דימוי עצמי וכוח אלקטורלי. כלי הנשק הגרעיני שלהם היא ״הגזענות״. אתו כל חומה נפרצת. הסכסוך הישראלי פלסטיני, זהה, למתח בין העולם השלישי למערב. זה לא סכסוך על קרקע. אין תועלת בקרקע ללא הון אנושי. הם מזמן הכירו באוזלת ידם לשרוד לבד. ללא צהל וכלכלת ישראל, שמגנה עליהם מעתיד דומה למדינות ערב ואפריקה. נציגי השמאל לא מבינים ממה נובע הסירוב הפלסטיני למדינה. וגם הפרשנים המלומדים באתר מידה מפספסים את הפשוט והמובן מעליו.