התמוטטות כלכלית של הרש"פ תסייע לא רק להחלצות מהמבוי המדיני הסתום של אוסלו, אלא גם תאפשר לערביי יו"ש ועזה אופק לחיים טובים יותר
זה הכל או כלום. לא ניקח שום כסף אם לא יתנו לנו הכל, אפילו אם המשמעות היא התמוטטות הרש"פ והחרזה חד-צדדית על כך שהסכמי אוסלו מתים"
אשרף אל-עג'מי, לשעבר שר ברש"פ, גלי ישראל, 19.4.19
הסכמי אוסלו שהולידו את הרשות הפלסטינית נולדו בחטא: על קביעה זו לא יכולה להיות עוד מחלוקת. תולדה של בגידה ושוחד פוליטי, ההסכמים החלו לחולל זוועות כמעט מיד לאחר שנחתמו, ואלפי ישראליים שילמו בחייהם או בגופם את מחיר המהלך האווילי. מה שכונה באופן גרוטסקי כ"תהליך השלום" הותיר אחריו שובל של מוות וטרור, בעוד תומכי ההסכם סירבו בעקשנות להודות בטעותם, ובאדישות אכזרית ביטלו את המתים והפצועים כ"קורבנות השלום".
למרבה הצער וכפי שמתנגדיו צפו, אוסלו לא הביא קורטוב של תועלת לישראל. אדרבה – אף אחת מההטבות המפליגות אותן הבטיחו יוזמיו לא התגשמה, בעוד שכל הסכנות החמורות מהן הזהירו מתנגדיו אכן התממשו. על פי כל אמת מידה סבירה, תהליך אוסלו הוכח ככישלון מהדהד וחסר תקנה, והגיע העת להודות בעובדה צורבת זו.
לא איום, אלא הזדמנות
בהקשר הזה, יש לשנות מהיסוד גם את התפיסה הרווחת של משמעות קריסת הרשות הפלסטינית, ועמה כל המבנה הרעוע של יוזמת אוסלו. אחרי ככלות הכל, אם המשך העברת תמיכה כספית למבצעי מעשי טרור ולמשפחותיהם היא הדרך היחידה בה הרשות מסוגלת להמשיך ולהתקיים, הרי שאין מנוס מלהעמיד בספק רב את התבונה ושפיות הדעת שבשימור מצב זה.
יתרה מזו, ויתור ישראל בעניין ניכוי "תשלומי הטרור" לא רק יפגע קשות באמינותה ובכושר ההרתעה שלה, אלא יהווה גם סטירת לחי מצלצלת לבני בריתה בסנאט האמריקני, שחקקו לאחרונה את חוק 'טיילור פורס', לפיו תקוצץ התמיכה לרשות אם לא תחדל ממימון טרוריסטים מורשעים.
הקריסה הפיננסית הקרבה של הרש"פ מוצגת כאיום על ישראל שיגביר את חוסר היציבות ויחריף את בעיות הביטחון. על אף שיתכן שבטווח הקצר קיימת מידה מסוימת של אמת בהערכה זו, יש לדחות אותה כאילוץ על עיצוב האסטרטגיה הישראלית בטווח היותר ארוך. במקום לחשוש מקריסתה האפשרית של הרשות כאיום, על ישראל לראות בה הזדמנות שמאפשרת להיחלץ מהדרך ללא-מוצא רוויית הסכנות לתוכה הוליך אותה הסכם אוסלו.
המפתח הנחוץ לחולל את שינוי התפיסה שיאפשר לראות בקריסת הרש"פ הזדמנות הוא הפרדות מתכתיבי התקינות הפוליטית והתייצבות ביושר מול האמת. לפיכך, במקום להתמיד עם הכזב שהרש"פ מהווה שותף פוטנציאל לשלום עתידי, יש להתייחס אליה כפי שהיא מתייחסת לעצמה – אויב חסר פשרות של ישראל. לכן לישראל אין שום חובה, מוסרית או אחרת, לשמר את המערך החברתי-כלכלי של אויב מושבע המחויב להכחדתה. נהפוך הוא: אם בכלל רובצת עליה חובה כלשהי היא להביא להתמוטטותו.
הזדמנות שהוחמצה
הדבר רלוונטי במיוחד כשמדובר בעזה, שם,לאחר עשור וחצי תחת ממשל חמאס כושל, התמוטטו רוב התשתיות האזרחיות ברצועה. רק לאחרונה הזהירה בכירה בארגון EcoPeace שהעידה בפני מועצת הביטחון כי "אסון הומניטארי ברצועת עזה מתרחש עכשיו, ממש לנגד עינינו. אם לא תהיה פעולה מיידית, אנשים יימלטו בסירות, בדיוק כמו פליטים אחרים במזרח התיכון".
למרבה הצער, ישראל לא השכילה לנצל את הזדמנות שנוצרה כאשר מחמוד עבאס עצר את המימון לרצועה, ופעלה להקל את הלחצים בעזה כשאפשרה הזרמת כספים מקטאר למשטר החמאס. זהו מהלך שהוא לא רק חסר תועלת, אלא גם מזיק. כל עוד ישראל תישאר לכודה בתוך מגבלות המחשבה שמתירה ממשל עצמי ערבי בעזה, הצמדות למתן עזרה הומניטארית באופן קונבנציונלי כפי שנעשה עד כה לא רק תנציח, אלא תחריף את המשבר.
כותב שורות אלה פועל במשך שנים כדי להבהיר שהפתרון למשבר ההומניטארי בעזה אינה מחייב את שיקומה אלא את פירוקה. קיימת הצטברות הולכת וגדלה של הוכחות המצביעות על כך שהדבר היחיד המונע נטישה המונית של עזה הוא כסף, או ליתר דיוק העדר כסף שיאפשר הגירת תושבי הרצועה ליעדים יציבים יותר.
המחדל ההומניטארי בעזה אינו תולדה של מחסור במזומנים (עזה הייתה בין מקבלי הסיוע הבינלאומי הנדיב ביותר לנפש בתבל) או של העדר רוחב לב ישראלי בנוגע לשיפור תנאי המחייה של תושביה (ישראל מתירה כניסת מיליוני טונות של סחורות כל שנה). כל זה לא תרם מאומה להכהות את העוינות של המשטר כלפי ישראל או לשפר את רווחתם של תושבי הרצועה. ברור אם כן שהצמדות לאותה מדיניות לא תשרת שום תכלית, למעט קיבוע התושבים מוכי הגורל בתוך מצבם העגום והמתדרדר.
האדישות האכזרית כלפי גורל הציבור הכללי אינה מוגבלת למשטר החמאס בעזה, והיא מאפיינת לא פחות את סגנון הממשל של הרש"פ ברמאללה אשר מוכנה להטיל קושי רב על הציבור במקום לקבל לידיה סכום מעט מופחת מישראל, בניכוי התשלומים המיועדים למבצעי טרור מורשעים.
על פי דיווחי האו"ם, בכוונת ישראל לקזז בשנה הקרובה כ-140 מיליון דולר מתשלומי המיסים בשל העברות לגורמי טרור. מדובר בכשישה אחוזים מסך המיסים שישראל גובה עבור הרש"פ, שהם כ- 65% מתקציב הרש"פ או כ-15% מהתל"ג הפלסטיני.
בהינתן גישתה של ההנהגה הפלסטינית, אין זה מפתיע שלאחר רבע מאה של מאמצים חוזרים ונשנים מגובים בסיוע כספי בינלאומי רחב בתמיכה מדינית חובקת עולם, הניסיון לאכוף ממשל עצמי על הערבים-הפלסטינים לא השיג דבר מלבד קלפטוקרטיה מושחתת תחת שלטון הפת"ח ביהודה ושומרון ותיאוקרטיה רודנית תחת החמאס בעזה. סיכויי השלום בין המדינה היהודית לבין הערבים-הפלסטיניים לא קודמו במאומה, ההיפך הוא הנכון. לפי כך, לאור הכישלון הצורב ומתמשך הזה יש לפנות לקידום נוסחות חלופיות לסיום הסכסוך.
חלופה מוסרית
אחת החלופות העומדות בפני ישראל היא לחדול מגביית מיסים (בעיקר מכסים על יבוא) עבור הרש"פ ולהותיר לה לגבותם בעצמה. אולם בהינתן השחיתות הפושה, תשתיות בלתי מספקות ותרבות של השתמטות מתשלום, ההשפעה השלילית על הגביה עלולה להיות דרמטית ועד מהרה תביא למיטוט הכלכלה ברשות .
חלופה נוספת, שנראית על פניה רדיקלית אך בסופו של דבר תהיה אפקטיבית יותר, היא להשתמש במימון אותו הרש"פ מסרבת לקבל כדי ליזום מהלך שאינו כרוך בהפעלת אלימות צבאית רחבת היקף ומסוגל להבטיח הישרדות ארוכת טווח של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
מדובר במיזם מקיף הנועד לעודד הגירה מומרצת של הערבים-הפלסטיניים, ובמסגרתו תושבים שאינם מעורבים בפעילות עוינת נגד ישראל יזכו למענקי הגירה נדיבים, שיאפשרו להם למצוא חיים של שגשוג וביטחון במדינות אחרות ולחלץ אותם מאחיזת החנק של הקליקה האכזרית והמושחתת שהוליכה אותם שולל.
הרציונל המוסרי בבסיס מדיניות זו בהיר ומשכנע כאחד: כספי המיסים אותם ישראל גובה אינם שייכים לה והיא איננה רשאית להשתמש בהם לצרכיה, אולם היא כן יכולה להציע אותם לפלסטינים שהוזנחו על ידי הנהגתם הכושלת המוכנה להמיט עליהם מחסור ועוני מחריף. כמובן שסכום המיסים הנגבים על ידי ישראל מהווה רק חלק קטן מסך המימון הדרוש לביצוע מיזם רחב כזה, אולם קריסת הרשות, אותה היא למעשה מביאה על עצמה עקב ההתעקשות להמשיך ולתגמל טרור, יכול בהחלט להוות הזדמנות נוחה להשקתו.
עד היום, גם התומך הנלהב ביותר של רעיון "שתי המדינות" לא סיפק נימוק משכנע מדוע מדינה פלסטינית עתידית לא תהווה ההיפוך הגמור מכל הערכים הנעלים שכביכול מחייבים את הקמתה. יתרה מכך, איש לא מעלה בדעתו שמדינה כזו לא תהפוך לעריצות מוסלמית שתהווה בסיס קדמי לכנופיות טרור ג'יהדיסטיות וסימני ההיכר של משטרה יהיו אפליה מגדרית, רדיפת מיעוטים ודיכוי חסר מעצורים של יריבים פוליטיים.
לפיכך, הסוגייה המוסרית אותה יש להשמיע בדיון הציבורי היא זאת: מדוע הרעיון של פינוי יהודים החיים מעבר לקווי '67 כדי לאפשר הקמת אותו משטר רודני תומך טרור נחשב למקובל מבחינה מוסרית, בעוד שאותו רעיון ממש של פינוי ערבים החיים באותו אזור כדי למנוע הקמת משטר רודני, נחשב פסול מבחינה מוסרית?
הנה כי כן, הדרך בה יש להתקדם אמורה להיות ברורה, הן מבחינה מוסרית והן מבחינת הפרגמטיזם המדיני. אולם זוהי דרך שתחילתה היא הכרה בהכרח לאפשר את קריסת הרשות המרושעת והמזיקה: רק כך תתאפשר התמודדות אפקטיבית עם המצוקה ההומניטרית של הערבים הפלסטינים.
ד"ר מרטין שרמן הוא המייסד והמנהל של המכון הישראלי למחקרים אסטרטגיים (IISS).
אני מציע שה"עידוד" יתחיל ממך. כמה כסף אתה מוכן לשלם כדי להשגים את החלום הרטוב שלך?
סליחה אבל על מה בדיוק לשלם?
על העובדה שהרשות תקרוס?
למה צריך לשלם על זה זה לגמרי נפרד מאיתנו
אלה החלטותיו של עבאס והתרבות הערבית שיביאו לקריסתה
לא הכסף שלנו
אני מוכן לשלם לפחות כמה מאות אלפי דולרים מכיסי כדי לטרנספר את האויב מחוץ לגבולות ישראל.
כמוני יש עוד אלפים
ירדן קלטה מיליון פליטים עיראקים ומיליון פליטים סורים
ירדן תקלוט מיליון פליטים אזרחיה לשעבר
לגבי השאר, אירופה ישמחו לעוד חצי מיליון מוסלמים, יפזרו אותם בין שוודיה לבין גרמניה
והשאר יוכלו לקבל תושבות על תנאי
2000 אוטובוסים של אגד יעשו את העבודה בשבוע בגיבוי צה"ל בגיוס מילואים מלא
מפעלי מחזור בטון יוודאו שהסביבה לא תפגע מהמהלך
לגבי עזה הפתרון ברור, מצרים עם 101 מיליון מצרים תקבל אליה עוד מיליון עזתים ותטיל משטר צבאי על ה 700 אלף הנותרים, בדיוק כפי שהיה עד 67
הכל שאלה של כסף ואינטרסים, אפשר לסגור את הסיפור עם תמיכה אמריקנית והסכמים עם מצרים וסעודיה. ירדן תקבל את מה שישימו אצלה.
למה אתה מחייב מציעי חלופה זו לשלם מכיסם ולא דורש ממציעי "שתי מדינות" לכסות את העלות האדירה שהצעתם הכושלת חוללה?????
למה אתה מחייב מציעי חלופה זו לשלם מכיסם ולא דורש ממציעי "שתי מדינות" לכסות את העלות האדירה שהצעתם הכושלת חוללה??????
שאלה:
למה אתה מחייב מציעי חלופה זו לשלם מכיסם ולא דורש ממציעי "שתי מדינות" לכסות את העלות האדירה שהצעתם הכושלת חוללה??????
לאן הם יהגרו? אף אחד לא מחכה להם.
בגרמניה ושבדיה דווקא מקבלים אותם בזרועות פתוחות, יש שם כבר מיליוני סורים ועיראקים כולה עוד מיליון פלסטינים
ברחבי העולם מתקיימות קהילות של מהגרים ו"פליטים" פלסטינים. אירופה,ארה"ב,קנדה, ובמדינות דרום אמריקה. לא מדובר על נחיתה מסיבית אלא זרימה איטית ועקבית.זה לא בשמיים. הלוואי שזה יקרה.
בגרמניה מחכים להם בזרועות פתוחות – אודרוב.
לאירופה
השאלה למי מההנהגה יהיה את האומץ לומר בקול רם את הרעיון הזה. בינתיים לא שמעתי אף אחד אומר בקול רם שהערבים בשטחים הם אוייב.
בדיוק בשביל זה צריך דיון ציבורי ער על החלופה הזו – כדי לייצב אותה כחלופה לגיטימית ואת היתרונות שלה על פני חלופות אחרות – גם עובר ישראל ועבור הפלשתיניים "הבלתי-מעורבים"
פייגין
קריסה של הרשות תביא לכיאוס ולעליה בפיגועי הטרור נגד ישראל.
הכותב מתעלם מהשקט הביטחוני היחסי שמתקיים בזכות הרשות.
והכי חשוב: כרגע אנחנו חיים בגן עדן: מצד אחד אנחנו יושבים בשטח ומבטיחים את בטחון ישראל ומצד שני אנחנו חא אחראיים לחיי היום יום של התושבים. קריסת הרשות תחזיר אותנו להיות האחראיים הבלעדיים והיחידים לחיים היום יום. כלומר הפעלת בתי ספר, בתי חולים, שיטור מקומי ומניעת פשע, לנקיון הערים ומערכת הביוב ועוד ועוד. כל העולם יראה בנו אחראיים בלעדיים לכול צרכי התושבים ובצדק.
בקיצור בגלל אינטרסים אידיאולוגים צרים אתה מנסה לצייר שאתה רואה את טובת ישראל לנגד ענייך שלמעשה אתה מנסה לקדם את הרעיון המשיחי שלך וטובת ישראל היא הדבר האחרון שמעניין אותך. תתבייש.
המזל שלנו הוא שביבי הוא לא טיפש ומסרב לקחת אותנו בחזרה להיות אחראיים למליוני ערבים. לא בשביל זה הקמנו מדינה.
א. בכל המדינות הערביות שסביבנו ושבהן קרס המשטר הכאוס הביא למלחמות של הערבים בינם לבין עצמם. אם זה יקרה ביהודה ושומרון זה יהיה מצויין עבורנו, כי כשהערבים נלחמים אחד בשני הם לא נלחמים בנו.
ב. לתשומת ליבך תושבי עוטף עזה לא חיים בגן עדן- יורים עליהם קסאמים והממשלה מגיבה בצורה חלשה (לאפשר לחמאס לקבל כסף מקטאר זה לא פתרון).
התושבים החיים ביהודה ושומרון גם לא חיים בגן עדן- יש שם פיגועי דקירה, יידויי אבנים על כלי רכב ועוד. גם במקרה זה הממשלה מגיבה באופן חלש (לאפשר לרשות הפלשתינאית לקבל שריוניות זה גם לא פתרון).
מפעם לפעם יש פיגועי דקירה/דריסה גם בירושלים- פיגועים שמונעים ע"י הרשות הפלשתינאית. זה לא נקרא לחיות בגן עדן.
ג. לא יעזור לך- מה שישראל לא תעשה העולם ימשיך לראות בה אחראית למה שקורה ברשות הפלשתינאית. ההבדל הוא שכאשר יש רשות פלשתינאית נגזר עלינו להיות אחראים למצב התושבים ברשות מבלי יכולת להיטיב את מצבם. כשהרשות תקרוס, בנימין נתניהו ירתום את יכולותיו המופלאות, ישפר בן רגע את מצבם של התושבים והעולם ימחא לנו כפיים. הרי האיש הוא כל יכול- אם הוא דאג לאזרחי ישראל לחינוך בריאות שיטור וניקיון, הוא בוודאי יכול לעשות זאת גם לערבים ביהודה ושומרון.
ד. המטרה הסופית של כותב המאמר היא לעודד את הערבים להגר מכאן ואז ממילא לא נצטרך לדאוג להם לשום דבר. זוהי טובת המדינה וזה גם תמצית הרעיון שעמד בבסיסה של הקמת המדינה – ארץ ישראל לעם היהודי. בשעתו, זה נחשב "רעיון משיחי" לחלוטין.
חבל שראש הממשלה מקובע במדיניות של המשך המצב הקיים ואין לו רצון או יכולת לאמץ אידיאולוגיה מחוץ לקופסה. פעם (לפני כ-25 שנה) דווקא היה לו חזון אבל אז הוא נבחר לראשות הממשלה, וכל החזון שלו נעלם.
קשקשן. מה הבעיה שישראל תקח אחריות על התושבים הערביים הלא עויינים?
הרי ישראל עושה את זה בתחומי ה״קו הירוק״ לגבי כל הערבים, גם העויינים…
השת"פ הביטחוני עם הרשות, שומר על הרשות לא רק עלנו. בילעדנו החמאס היה כובש את יו"ש בתוך דקה.
אבומאזין נותן לנו הזדמנות פז שביבי עם "מערכת הביטחון" על טימטומה לא רוצים לנצל.
פעם שלישית הוא לא רוצה לקבל את כספו ולא משלם לפקידיו. אז מה בעיה להזמין את פקידיו שלא עוסקים טרור שיקבלו את משכורתם מאתנו.
כך יגיע סוף לרשעות.
המון אי דיוקים. הצהרות קיצוניות כמו אוסלו זה 100% רוע רק פוגעות באמינות שלך והופכות את הכתיבה שלך לשטחית ורדודה. הרש"פ היא לא שותפה לשלום עתידי, וזה בערך הדבר המדוייק היחיד שכתבת. אני לא מאמין שאם הערבים יהרגו זה את זה אנחנו לא נספוג ריקושטים, ומעניין שכשתומכי אוסלו תירצו את מרחץ הדמים כ"קורבנות השלום" זה לא בסדר, אבל אתה עושה את אותו הדבר בדיוק עם התחזיות שלך למה יהיה פה כשהרשות תיעלם. בקיצור, אידיאולוגיה וחזון זה סבבה, רק קצת הגינות ביחד עם זה לא תזיק.
הפתרון המעשי ביותר: להכריז על עזה ואיוש כאויב ולפעול בהתאם. לא עידוד ולא בטיח. פשוט לחסל את המשטרים שם בצורה צבאית ולאחר מכן לפרז את האזורים האלה מנשק. בסופו של דבר ישראל חייבת לשלוט על האזורים האלה בעצמה ולספח אותם לשטחה. לאחר מכן להתחיל בגירוש מרצון של הפלסטינים המקומיים ורק בסוף לתת מענקי עזיבה. בשורה התחתונה ניתן לגרש 1-2 מליון פלסטינים מהשטחים ולספח אותם לישראל וזו הדרך היחידה לפתרון הסכסוך. חלק יעברו לירדן ולמצרים וללבנון אבל הרוב יעברו למערב.
חלומות.
א. לא ניתן לגרש אוכלוסיות. בודאי אוכלוסייה עם עורף פוליטי.
ב. אף אחד לא יצא למלחמה ארוכה לצורך כיבוש עזה ויהודה ושומרון.
ג. פירוז משמעותו חיפוש מבית לבית. הבריטים נכשלו וגם צה"ל יכשל.
ד. אין דבר גרוש מרצון. נגמרה התקופה ואין תמיכה פוליטית מהעולם.
אל תבזבז כל כך מהר את הכסף שאנחנו חייבים לרשות על פיצוי לפלסטינאים שיסכמו לעזוב . שהרשות תקרוס ואנחנו לאלץ להיות אחראים לסדר , לבריאות לרווחה ולבריאות של מליוני פלסטינאים. מאות המליונים שאנחנו חייבים להם לא יספיקו גם לחודש אחד . קח מחשבון ותבדוק כמה נוכל לשלם עבור כל פלסטינאי שיסכים לעזוב מאותם מאות מליוני שח שאנחנו חייבים להם. אולי 200 שח