המחאה בהונג-קונג: ניצחון זמני בלבד לדמוקרטיה

מאז הועברה הונג-קונג משלטונה של בריטניה לידיה של סין היבשתית בשנת 1997 לא התקיימו הפגנות בסדר גודל כמו שידע המדינה הזעירה והצפופה בשבועות האחרונים. מאז העברת השלטון נהוגה מדיניות ״מדינה אחת, שתי שיטות״, לפיה על אף שהונג קונג הינה חלק מסין היא זוכה לאוטונומיה בעלת מערכת משפט נפרדת, מערכת פוליטית עצמאית לענייני פנים (נושאי חוק מנוהלים על ידי הממשל המרכזי בבייג'ינג) ותקשורת חופשית.

הצעת חוק ההסגרה, שהעלתה ראש הרשות המבצעת בהונג-קונג קארי לאם, הוא צעד העשוי לכרסם באופן משמעותי בהפרדה בין הישויות. החוק המוצע, שאמור היה לעלות להצבעה בפרלמנט המקומי אך נדחה בשל ההפגנות, אמור לאפשר לרשויות המקומיות לעצור ולהסגיר חשודים בפלילים לסין היבשתית. לפי החוק, ישנן 37 סוגי עברות בגינן ניתן יהיה להסגיר את הנאשמים לסין היבשתית ולהעמידם לדין בבתי המשפט הסיניים.

הצעת החוק גררה מחאה ציבורית נרחבת (בין 240 אלף משתתפים בהפגנות לפי הערכות המשטרה למיליון איש לפי הערכות המארגנים), ועוררה חששות הן בקרב התושבים המקומיים והן בקרב הקהילה העסקית. התושבים חוששים שאישור החוק ירחיב במידה רבה את השליטה הסינית בנעשה בהונג-קונג, יצמצם את זכויות האדם ולמעשה יבטל את ההבדלים הקיימים כיום בין שתי הישויות. הקהילה העסקית, העושה שימוש בהונג-קונג כבסיס נוח לעבודה מול גורמים סיניים בטריטוריה ידידותית יותר כלפי המערב, חוששת שהחוק עשוי לצמצמם את מרחב הפעולה הזה.

לא רק היקף המחאה היה יוצא דופן, אלא גם הבעת אי-האמון הפומבית במערכת הצדק ואכיפת החוק הסינית מצד מדינות אחרות כמו ארה״ב, קנדה ובריטניה וארגונים בינלאומיים כמו האיחוד האירופי. אולם יש לזכור כי ארה״ב וסין נמצאות בעיצומו של מאבק ממושך ואת ההיסטוריה האמריקנית של התערבויות בנעשה בסין תחת חסות של מאבקים מקומיים וזכויות אדם, כמו במקרה של טיבט. לכך יש להוסיף את הפגישה שקיימו לאחרונה כמה מנהיגים פרו־דמוקרטים מהונג-קונג עם סגן נשיא ארה"ב מייק פנס, ועם גורמים רשמיים במחלקת המדינה בוושינגטון.

דחיה זמנית

כפי שפורסם אמש (שבת), לאם הודיעה כי היא משעה את הליכי החקיקה של חוק ההסגרה המדובר. ההודעה הגיעה חמישה ימים לפני המועד החלופי שנקבע להצבעה שבוטלה בשל ההפגנות, ולאחר שנפגשה עם בכירים בממשל הסיני בעיר שנזן הסמוכה להונג-קונג.

כצפוי, ההסבר לדחיית הדיון בחוק הוא פרוצדוראלי ולא עקרוני. הדיונים בחוק החלו לכאורה בעקבות מקרה של אדם החשוד ברצח חברתו בטאיוואן, אשר נמלט להונג-קונג והרשויות בקשו את הסגרתו. לפיה דבריה של לאם כעת, הרשויות בטאיוואן הודיעו שלא יבקשו את הסגרת החשוד למדינה, ובשל כך המצב נעשה פחות בהול.

למרות כל זאת, אין לצפות שהמחאות בהונג-קונג יפגעו ביציבותו ואיתנותו של המשטר הסיני. סין זקוקה להונג-קונג כנקודת קשר עסקית עם העולם הרחב, ולא יכולה להרשות לעצמה לאבד אותה בזמן המאבק מול ארה״ב. מנגד, המשטר הסיני לא יכול לשדר חולשה שעשויה להתפרש כהזמנה למחאות והפגנות נוספות בהונג-קונג ואולי אף בסין עצמה.

סיבה נוספת לחוסר היכולת להתפשר היא החשש כי כוחות זרים עוינים משתמשים בהונג-קונג כבסיס לחתרנות נגד סין היבשתית. לכן יתכן כי המחאה השיגה לא יותר מדחיה זמנית של החוק, שעשוי לשוב בעתיד בנסיבות פוליטיות אחרות ובעיתוי נוח יותר עבור בייג'ינג.

בניגוד למדינות דמוקרטיות בהן הממשלות צריכות להציג בפני הציבור תוצאות לפני כל תקופת בחירות, בבייג'ינג כלל לא ממהרים. שי ג׳יניפינג, שטרם התייחס באופן פומבי להפגנות, צפוי להנהיג את סין עוד שנים ארוכות ואין לו סיבה לבצע שגיאה כמו כניסה למאבק נוסף שיגרום לזעזוע בכלכלה הסינית.