מעצמות, אל: חידוש הסחר החופשי בין ארה"ב וסין יועיל לעולם כולו

אחרי תקופה ארוכה בה מנהיגי שתי המדינות ניסו לכופף ידיים, שי וטראמפ מגיעים אט אט להבנה שפשרה בנושא הסחר היא לטובת כולם

שי גי'נגפינג ודונלד טראמפ במפגש בשנה שעברה | Shealah Craighead

בשבוע שעבר התכנסו בבואנוס איירס בירת ארגנטינה מנהיגי עשרים הכלכלות הגדולות בעולם לדון בנושאים המרכזיים המעסיקים את הזירה הבינלאומית. תסבוכת הברקזיט בבריטניה, פרשת רצח העיתונאי חאשוקג'י שהסעירה את המזרח התיכון והעימות בין רוסיה ואוקראינה היו חלק משיחת היום, אך כמדי שנה מי שמשך את עיקר תשומת הלב הן שתי מעצמות העל – ארה״ב וסין.

עוד לפני עלייתו לשלטון אימץ טראמפ רטוריקה תוקפנית נגד מאפיינים בממשק היחסים הכלכליים עם סין,  והמשיך בקו הזה ביתר שאת בשנתיים האחרונות. מאבק המסחר בין שתי המדינות מתרכז בעיקר נושאים הבאים: גרעון המסחר הנוטה לטובתה של סין, סגירות יחסית של המשק הסיני לכניסה של חברות זרות והפרה של קניין רוחני.

הצלחה ולא הסלמה

תוצאת הפגישה בין טראמפ והנשיא הסיני שי הייתה הכרזה משותפת לפיה ארה״ב תשהה בתשעים יום את העלאת המכסים משיעור של 10% על סחורה סינית (בהיקף של כ-200 מיליארד דולר) ל-25%, וסין תגביר באותה התקופה את הרכישות שלה מארה״ב במטרה לאזן את המסחר בין הצדדים. במהלך אותם שלושה חודשים ינסו הצדדים להגיע להבנות בנושאים אלו ונושאים אחרים במטרה להרגיע את המאבק.

שי וטראמפ ישבו האחד עם השני לשיחה ארוכה (שעתיים וחצי במקום שעה וחצי שתוכננו), הצטלמו יחד והגיעו להסכמות משותפות. עצם הפגישה יכולה וצריכה להיחשב כהישג גדול, והיא שולחת מסרים חיוביים לכל החברות בקהילה הבינלאומית הקשורות כך או אחרת לפחות לאחת משתי המעצמות.

כלכלות סין וארה״ב שלובות האחת בשנייה באופן כמעט מוחלט ולכן כרגע ניתן לשער שהיחסים בין המדינות נמצאים במקום טוב יחסית, למרות האיומים והתחזיות הקודרות שפרשנים רבים נוטים להנפיק.

מנהיגים שיכולים להתנהל האחד מול השני באופן ישיר אינם דבר של מה בכך. אמנם טראמפ נוהג בכל נושא באופן שונה מקודמיו בתפקיד ומאמץ דרכי משא ומתן שהיו פחות מקובלות (אך לא בהכרח פחות יעילות, ואולי אף יעילות יותר), אך ניתן להאמין שגם בסין מבינים זאת ומאמצים דרכי התנהגות דומות.

על כן, לאמירה של הנשיא טראמפ למחרת ארוחת הערב לפיה ״אמנם סוכמה השהייה של 90 יום לגבי עניין המכסים, אך לאחר מכן הכל פתוח״, יש להתייחס כחלק ממשא ומתן ומהרצון שלו להעביר מסר לצד הסיני. גם טראמפ וגם שי זקוקים להצלחה ולא להסלמה. הנשיא הסיני זקוק להמשך הצמיחה על מנת שלא לעורר עליו אופוזיציה בתוך המפלגה הקומוניסטית, או מחאה מצד אזרחים רבים מדי שיאבדו את כספם או את יכולת הקניה שלהם.

גם אם תרבות ההפגנות והמחאות בסין איננה מפותחת, שי שכה עסוק במורשת שלו ובהנחלת מחשבתו, לא ירצה לבחון מה קורה כאשר ההמונים בסין מאבדים את היתרונות שנבעו מהתקדמות של העשורים האחרונים. טראמפ שעבר כבר מעל ממחצית הקדנציה שלו וינסה להיבחר לאחת נוספת, ירצה להציג הצלחות בתחום הכלכלי ובייחוד בנושא הסיני שהיה אחד המרכזיים בקמפיין הבחירות שלו.

להגיע להבנות

ההסכם הזמני צריך לעודד את הצדדים שניתן להגיע להסכמות מהן יפיקו את המרב. סין תצטרך להבין שהיא איננה יכולה לנהוג בדואליות – מצד אחד ליהנות מהטבות שמדינת עולם שלישי נהנית מהן, אך מצד שני להתרחב עוד ועוד על חשבון מדינות אחרות.

ארה״ב תצטרך להבין שהעולם ככל הנראה הולך לכיוון של שתי מעצמות – סינית במזרח ואמריקנית במערב – ולהיות מוכנה להידברות ובייחוד להבין את המעצמה הסינית ושאיפותיה. שתי המעצמות יצטרכו לכבד האחת את השנייה ולפעול למציאת פתרונות יצירתיים שיאפשרו מסחר הוגן, כזה המותאם למצב הנוכחי ויכלול מנגנונים שיעניקו מענה לכל התפתחות עתידית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. הכרתי הרבה סינים. הם שונים לגמרי מאנשים מערביים. יושר, נאמנות וכו אינם מובנים להם. הם מבינים רק כוח. טראמפ יטעה מאד אם יאמין לסיני. הסיני הוא דיקטאטור ולא אכפת לו אם אנשיו יאכלו עשב ובלבד שינצח את ארה"ב. טראמפ חייב לנהל את המערכה באורך רוח ולא להכנע לוול סטריט וללשכת המסחר. אלה מתענינים רק ברווח בטווח הקצר. כפי שאמר מארקס, "הבורגני ימכור לך את החבל שעליו תתלה אותו".