בפרשיית רומן גופמן, ההתנהלות והנימוקים של היועמ"שית הגיעו לשפל חדש
לאחרונה נראה כי הייעוץ המשפטי לממשלה נחוש שלא לראות את הדבשת של עצמו באופן עקבי .
בשבוע שעבר היה זה המשנה ליועמ"ש גיל לימון, שבמפגן מרהיב של חוסר מודעות עצמית, כתב מכתב לשר סמוטריץ' ובו קבע כי מינויו של מקורבו יהודה אליהו למנהל רמ"י פסול בשל מעורבותו של השר סמוטריץ' במינוי. זאת כאשר לימון עצמו מונה על ידי ועדת איתור שבראשה עמד לא אחר מאשר אביחי מנדלבליט, שלימון היה מקורבו ועוזרו האישי במשך כשני עשורים. לדידו של לימון, מעורבות של השר במינוי מקורבו, פוסלת את המינוי גם כאשר השר אינו הממנה, אבל מינויו שלו על ידי ועדת איתור בראשות הפטרון שלו במשך עשורים, כמובן אינה פסולה ואינה נגועה בניגוד עניינים.
שלשום פורסמה (באיחור כרגיל) תגובת היועמ"שית לממשלה לבג"צ מינוי ראש המוסד. לא נפרט כאן את מלוא טענות הסרק הנפרסות על פני 38 עמודים ועוד 72 עמודי נספחים. אם כי יש לציין את הטקטיקה החדשה בה נוקטת מחלקת הבג"צים בפרקליטות. אם אין לך טענה טובה, תחזור עליה לפחות שלוש פעמים, אולי זה יתפוס. לטענותיה העיקריות של היועמ"שית:
- היועמ"שית טוענת כי אמנם ישנה ועדת המינויים, ואמנם ועדה מחליטה לכאורה ברוב חבריה, אבל יש לזכור שיו"ר הועדה הוא שופט עליון בדימוס. מאחר שכך, ברור כי הוא בעל מומחיות בקביעת ממצאי עובדות ומהימנות, ובנוסף החלטת הממשלה שהקימה את הועדה נתנה לו זכות הצבעה כפולה במידת הצורך. לכן גם אם הוא בדעת מיעוט, דעתו היא הקובעת. לשיטתה של היועצת, החלטת הועדה תהיה או ברוב הכולל את היו"ר או במיעוט של היו"ר. אין שום אפשרות לכך שהרוב יקבע כנגד עמדת היו"ר. מעניין הדבר כי אותו היו"ר בוועדה דומה היה גם בעבר בעמדת יחיד בדעת מיעוט. מדובר במינויה של בהרב מיארה עצמה ליועמ"שית. בעוד רוב חברי הוועדה סברו כי מינויה סביר, הנשיא בדימוס גרוניס יצא בחריפות כנגד מינויה וטען (כפי שברור היום לכולם בצדק) כי היא לא ראויה ולא כשירה לתפקיד. לשיטתה של בהרב מיארה, חובה לקבל את דעת היו"ר גם אם הוא בדעת יחיד. ואם כך מינויה פסול מעיקרו (void). (בשולי הדברים נוצר כאן כמובן מעגל שוטה לפיו מינויה של היועמ"שית פסול מעיקרו ולכן עמדתה לבית המשפט לא קיימת, ואם כך מינויה תקין, ואז חוות דעתה קיימת, ואז מינויה פסול וחוזר חלילה).
- טוהר המידות נמדד בהתאם להתנהגותו האישית של אדם. ראויה או לא ראויה. פסולה או לא פסולה. בחוות דעתו ממציא הנשיא גרוניס המצאה חדשה אותה מאמצת היועמ"שית: בהפעלתו של קטין על ידי האוגדה "נפלו פגמים של טוהר המידות להם אחראי גופמן מכוח אחריותו הפיקודית כמפקד אוגדה" וזאת למרות שהנשיא גרוניס מציין בפירוש כי גופמן לא ידע שהמופעל הוא קטין. ובכל זאת, טוהר המידות הורחב, ולשיטת גרוניס ובהרב מיארה, ימדד לא רק על פי מעשיו של אדם, אלא גם על פי מעשי הכפופים לו. אם כך, מה דינה של יועמ"שית שהפצ"רית הכפופה לה הדליפה במזיד סרטון מבושל שהעליל עלילת דם על חיילי צה"ל כאילו הם אנסים. ולא זו בלבד, הכפופים ליועמ"שית שיקרו במודע לבית המשפט העליון בתגובות ותצהירים כאילו מתבצעת חקירה של ההדלפה בעוד לא בוצעו כל פעולות חקירה. גם אם נניח כי היועמ"שית לא הייתה מודעת למסכת השקרים העניפה תחתיה, עדיין, כפי שכתב הנשיא גרוניס, יש בכך פגיעה בטוהר המידות.
- היועמ"שית טוענת כי תפקיד ראש המוסד הוא היחיד מבין שבעת התפקידים שנבחנים בוועדה לבחינת מינויים שאין חוק המסדיר את תפקודו, ולכן יש חובה להחמיר בדרישת טוהר המידות לתפקיד זה. כמובן טענה שנטענת ללא שום נימוק או מקור חוקי. ובכן, נחשו לאיזה תפקיד בכיר נוסף אין חוק שמסדיר את פעולתו? נכון, היועמ"ש לממשלה. לשיטת בהרב מיארה, היא חייבת ג"כ בטוהר מידות ייחודי, בו היא כמובן לא עומדת.
נראה כי היועמ"שית הצליחה לברוא בחוות דעתה חיה חדשה. גמל תלת דבשתי שאינו מצליח לראות אף אחד מדבשותיו.
וכשהייעוץ המשפטי הוא עדר גמלים, אין זה מפתיע כי תגובת היועצת לבג"צ מלאה בקש וגבבה.
עו"ד אהרון הינמן הוא מנכ"ל פורום הבכירים-יוצאי השירות הציבורי
ממשלת ישראל צריכה להבהיר שהיא בעלת הבית ולא "קוף" בשפת עולם הפשע של מערכת המשפט
——————————————————————-
א) ממשלת ישראל צריכה להבהיר לכל מאן דבעי שהיא בעלת הבית במדינה כל עוד היא נהנית מאמון הכנסת.
ב) ממשלת ישראל מוסמכת להורות על פתיחה במלחמה או אישור של פעילות לוחמתית אחרת ללא אישור של הרשות השופטת.
*) הסייג היחיד (למיטב זכרוני) בחוק מחייב הצבעת אמון של 80 ח"כ או משאל עם בעבור צעד שמשמעותו נסיגה משטח מדינה בים, באוויר וביבשה.
ג) ב- 35 השנים האחרונות, המערכת המשפטית השתלטה על הפעילות המדינתית דרך קבלה של עתירות של גופים זרים (ולא פעם עויינים עד ממש מדינות אויב) הממנים פרצופים דוברי עברית. עד כמה שזה הזוי, ביהמ"ש הישראלי קיבל לדיון עתירות של הרשות הפלשתינית כנגד ממשלת ישראל.
ד) משהו מעלה על דעתו שממשלת הרפובליקה האיסלמית של אירן תקבל זכות עמידה בביהמ"ש העליון בארה"ב על מנת לחייב את הנשיא טראמפ לא לבצע דבר מה? לחילופין להורות לקונגרס לחוקק חוק כזה או אחר? לכולם ברור שזו הזיה.
ה) למשהו יש ספק שמנוי ראש שב"כ או ראש מוסד או מפכ"ל משטרה או רמטכ"ל לצבא או נציב שב"ס או כבאות הם סמכות של רוה"מ או השר האחראי?
ו) למה בכלל ביהמ"ש מקבל עתירות לדיון? האם משהו מצפה שהשופט יצחק עמית ימנה ראש שב"כ או ראש מוסד? האם מפכ"ל? או ימנע מרוה"מ או שר הבטחון או שר המשטרה למנות רמטכ"ל, מפכ"ל או נציב שב"ס?
האם ביהמ"ש חושב שהוא יכול לעצור מנוי חוקי של ממשלה שנהנית מאמון הכנסת וטרם הוחלט על בחירות?
ז) ביהמ"ש בימי הממשלה הקודמת אישר העברת שטח ריבוני של שטחי ים לחיזבאללה ימים ספורים לפני בחירות בניגוד לחוק יסוד. מי יודע כמה גז טבעי או שדות נפט קיימים או פוטנציאלית קיימים במים הללו? מי יודע מה בעתיד יש במגף היבשה תחת המים הללו שחשיבותו תתגלה בעוד 100 שנים? 200 שנים?
להלן ציתות סעיף 1.ב לחוק יסוד משאל עם: "החליטה הממשלה, שלא בדרך של הסכם, שהמשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל לא יחולו עוד על שטח שהם חלים בו, תהא ההחלטה, לאחר שאושרה בכנסת ברוב חבריה, טעונה אישור במשאל עם, אלא אם כן אושרה ברוב של שמונים חברי הכנסת."
משהו ראה הצבעת אמון של 80 ח"כ? משהו ראה משאל עם? ובכלל, מדובר בממשלת מעבר, כזה צעד לא היה יכול לחכות עד לאחר הבחירות? הרי לכולם ברור שגם חצי שנה לפני בחירות ממשלת ימין לא היתה יכולה למנות פקידת call center במשרד לאיכות הסביבה.
ח) ביהמ"ש אישר לשר הבטחון בני גנץ כ- 10 ימים טרם הבחירות למנות רמטכ"ל על ראשה של הממשלה הנכנסת, ולכן, להבנתי, ביהמ"ש שאישר את מנוי הרצי הלוי כ- 10 ימים טרם הבחירות נושא באחריות עליונה לאי תפקודו של צה"ל באותו לילה של שמיני עצרת 7 באוקטובר 2023.
ט) ב- 3+ השנים שהממשלה מכהנת, היועמ"שית ואנשיה לא רק שלא מגינים על החלטות הממשלה בבהימ"ש אלא מציגים עמדה הפוכה לעמדת הממשלה. בעצם? בשם מי הם טוענים? מי הם בכלל? מאיזה אמון צבורי הם נהנים שמאפשר להם זכות טיעון שלא כשליח של הממשלה ומדיניותה – הנהנית מאמון של מיליוני מצביעי הקואליציה?
לא רק זאת, הממשלה נאלצת לשלם על יצוג חיצוני על מנת להשמיע את קולה בביהמ"ש. רגע, לא הבנתי? למה ממשלת ישראל משלמת את שכרה ושכר אנשיה? איזה עוד מוסד פרטי או צבורי היה משלם שכר שלא רק שפועל כנגד המוסד אלא גם מצריך שכירת עו"ד חצוניים?
י) על כן, ממשלת ישראל מאפשרת לחוגים המשפטיים לנהל מדיניות ממשלתית. להורות לכנסת כנגד חוקים אפילו חוקי יסוד (ע"ע דיון על עילת הסבירות בחוק יסוד השפיטה) אבל הממשלה היא על תקן "קוף" של משפחת פשע – זה שלא מחליט שום דבר ונושא באחריות כאשר התרמית תחשף.
יא) אני הייתי מצפה מהממשלה שהצביעה בעד הדחת היועמ"שית, לא לשלם את שכרה, לחסום כרטיס מגנטי וגישה למחשב הממשלתי. להרחיק אותה מכל משרד ממשלתי כך שלא תעבור את עמדת הבדוק הבטחוני ולמנות יועמ"ש אחר ולנהוג בו או בה כיועץ המשפטי לממשלה ולתת לו\ה את הסמכות למנות ולפטר פקידים ביועמ"שיה.
יב) ואם מוגש בג"ץ הזוי של עוד גוף הממון בכסף קטארי או טורקי דרך עוד תנועה של צדק אינטר-גלקטי – לשלוח עמוד אחד עם צטוט מחוק יסוד הממשלה, הכנסת, פקודת המשטרה,….. ולכתוב נעשה בסמכות חוק יסוד. ביהמ"ש חורג מסמכותו, הממשלה לא תתייצב לדיון ולא תקיים כל פס"ד לא חוקי.
יג) ב- 30 שנות שלטון נתניהו, להבנתי, הממשלה והכנסת משמשים כאסקופה נדרסת לנעלי ביהמ"ש ומנגנון היעוץ המשפטי. עושה הרושם שהממשלה והכנסת משמשים כאסקופה לנגב צואה ושתן ומי יודע מה עוד בבית שמוש המריח למרחוק.
מאמר מצוין! ממש מצוין!
ברמה שאני חושב שכדאי לשתף – הן במטרה לחשוף כמה שיותר אנשים לנימוקים והם במטרה לחשוף את צביעות התשקורת, אשר בספק גדול מאוד – תשתף את צופיה, בנימוקים אלה/זהים.
פרט קטן מאוד הייתי רוצה להוסיף למאמר זה: בשוק הפרטי, עו"ד שרמת נימוקיו בהליך, זהה לאלה של לימון/מיארה – היה מפוטר מזמן ע"י כל לקוח.
עכשיו, אתם יכולים להגיד: אחמד, אנחנו יודעים שהממשלה אינה יכולה לפטר את היועמ"שית.
הממשלה ניסתה וכמה גלימות החליטו שהחלטת נבחרי הציבור נוגדת את החוק (אני יודע שזהו לא הנוסח שהייתם מצפים אבל (א) זה בעצם הנוסח הכללי לכל החלטת שופט, לא? אז זה בהכרח נכון/תופס במקרה זה [עזבו לרגע, כמה חוק כלשהו באמת אומר זאת או לא] ו(ב) אני אזדקק עוד רגע לנוסח מדויק זה)
אז אנחנו לא באמת צריכים שתגיד זאת.
אני כמובן, לא באמת חולק שניסיון פיטוריה של בהרב-מיארה הנו common knowledge ולפיכך, זו לא נקודתי העיקרית. אך אני אשאל זאת: אין ההגדרה של דיקטטור, היא גורם שלטוני שהציבור לא יכול לפטר אותו?
עכשיו, גם נקודה זו ידועה היטב ובמבט ראשון, גם זאת אינו דורש אזכור.
ועל כך, אני אשאל את השאלה הפשוטה הבאה: איפה בדיוק כתוב, שדיקטטור זהו אדם יחיד בלבד וזו אינה יכולה להיות קבוצה של אנשים???
הרי כל מה שנדרש, זה שהם פועלים בתיאום לשם השגת מטרה אחידה! זה מה שהופך אותם לדיקטטור ולא אם מדובר באדם בודד או 10 אנשים.
אם נקביל זאת לארגון פשע (חקיקה קיימת, מוזמנים להסתכל בחוק אם נניח, תחלקו על הגדרתי), העקרון הקובע הנו בדיוק – פעולה לשם מטרה משותפת! גם אם זורק הרימון, מעולם לא פגש את מי שאמר לך "חבל, יש לך פרצוף יפה".
לפיכך, רמתה המגוכחת הן משפטית, הם לוגית ובעיקר מוסרית המוכחת במאמר זה ללא כל צל של ספק (את הפגם המוסרי של מוסד ה"יועץ" המשפטי לממשלה על כל חבריו, ניתן לסכם בסלנג הלועזי: rules for thee but not for me) מצד אחד והחלטת העליונים להשאירה בתפקידה למרות זאת – מרכיב את ההוכחה המושלמת לפעולה משותפת ותיאום.
מלשון: אנחנו יודעים שב"כ זו לא מצליחה להמציא אפילו תירוצים לעמדותיה ה"חוקיות" – זה נכון, אבל לא לשם ייעוץ מה החוק אומר לממשלה, אנחנו מחזיקים אותה.
תסיקו לבד, אם המשפט הקודם מהווה דיקטטורה של כמה עלווים או לא.
מילה אחרונה על כיצד זה אפשרי: מי אתם חושבים קובע מה החוק אומר? נציגי הציבור, בשמם האחר – המחוקקים? הציבור, אשר שולט הלכה למעשה (בוודאי בתווך זמן הארוך) אלה חוקים מחוקקים, ע"י בחירה ו/או שינוי הרכב הרשות הנבחרת/הכנסת? דברי ההסבר לחוק, כי לשון אנושית אינה מתמטיקה?
או כמה עלווים בגלימות,
אשר קיים תירוץ טוב מאוד מדוע אסור להחליף אותם לעולם ואינם נושאים בשום אחריות לתוצאות מעשיהם – אשר רק הגחמה ה-פרטית שלם, קובעת מה אמר החוק ולמי?
דהיינו, בדגש על היעדר כל מגבלה חיצונית על הפרשנות לחקיקה, מי קובע מה החוק אומר? גם כאשר זה עומד בסתירה, כפי שמודגם באופן מושלם במאמר?
אתם בטוחים, במיוחד כאשר כוללים משפט חוקתי (דהיינו, גם אישור/פסילה/שינוי חקיקה) בפנים, שהפסקה האחרונה הנה הגדרת הדמוקרטיה? במיוחד כאשר אתם יודעים, שדיקטטור זו גם קבוצה הפועלת יחד להשגת כח השלטון ולא רק אדם משופם יחיד?