שושלת שי: נשיא סין המליך את עצמו לקיסר לכל החיים

בשבוע שעבר אישרה מליאת הקונגרס הלאומי הסיני את ביטול ההגבלה על מספר שנות כהונת הנשיא וסגן הנשיא. ההודעה היבשה ששוחררה לעיתונות לאחר שני ימי הדיונים בסיומם אושרה ההצעה, הייתה השיא של שבועות של מהלכים ודיונים חשאיים מאחורי הקלעים בהם פעלו הנשיא ואנשיו לקידום ההחלטה.

משמעות החוק החדש היא שהנשיא הנוכחי, שי ג׳ינגפינג בן ה-64, יוכל לשבת על כיסאו לזמן בלתי מוגבל ולמעשה עד יום מותו, במקום שתי כהונות בנות חמש שנים שהיו נהוגות עד עכשיו.

שי כבר כיום נחשב כנשיא החזק ביותר מאז מאו דזה-טונג, מייסדה של סין המודרנית. בכינוס האחרון של המפלגה הקומוניסטית – שהיא הגוף המחליט למעשה על צעדי הקונגרס הלאומי – הוחלט להאריך את כהונתו בחמש שנים נוספות ואף להכניס לחוקת המפלגה את כתביו של שי תחת הכותרת "סוציאליזם עם מאפיינים סיניים עבור העידן חדש".

זהו מסמך המסכם את תפיסת עולמו של הנשיא בנושאים חברתיים וכלכליים, והוא אומץ כחלק מהחוקה הסינית המחייבת את כלל חברי המפלגה. גם עיתוי ההחלטה בכינוס המפלגה לא היה מקרי, ונועד למעשה להציב בפני הקונגרס עובדה מוגמרת

נשיא סין משמש בנוסף גם כמזכ״ל המפלגה הקומוניסטית וכראש הצבא, ובמצב כזה לא קשה להבין מדוע גם אם היו כאלו בקרב הקונגרס הלאומי שהתנגדו לאימוץ השינוי הם לא פעלו בניגוד לרצונו של האדם החזק ביותר, שעכשיו גם למעשה שולט ללא הגבלת זמן.

מעבר לקושי לעמוד נגד הנשיא ולקרוא תיגר על ביטול הגבלת הכהונה, קריאה שכזו עשויה להתפרש כיציאה נגד המפלגה וקשה לדמיין פוליטקאי סיני שיעז לעשות מעשה שכזה.

הטיפוס לפסגה

שי ג'ינפינג הוא בנו של שי זונגשון, אחד ממנהיגי הדור הראשון של המפלגה הקומוניסטית, שכיהן בתפקידים בכירים בממשלה ובמפלגה עד שהגיע לתפקיד סגן ראש הממשלה.

למרות ייחוס זה, הואשם האב בפגיעה במפלגה ובשנת 1963 נשלח עם כל בני משפחתו לעבוד במפעל במזרחה של סין, הרחק ממוקד קבלת ההחלטות. שי היה אז בן 10 בלבד.

בגיל התיכון נשלח שי הצעיר לעבוד במפעל במחוז שאנשי במרכז סין, כחלק ממהפכת התרבות שהוביל מאו דזה-דונג בכל רחבי המדינה, ושם הפך למזכיר המפלגה במקום.

נדמה שאירועים אלו – סילוק אביו משורות המפלגה והעבודה בגיל צעיר מאוד –  השפיעו עד מאוד על המוטיבציה שלו לטפס בהתמדה בסולם הדרגות החברתי של המפלגה הקומוניסטית בסין ולהראות בכך שהוא ומשפחתו נותרו נאמנים לרעיונות והערכים הקומוניסטיים.

שי השלים לימודי הנדסה כימית באוניברסיטת צ׳ינגחואה, אחת מאוניברסיטאות העילית של סין. בשנת 2002 השלים אף השלים לימודים לתואר שלישי באותו המוסד, אך עלו שאלות רבות בנוגע למקוריות עבודת הגמר שהגיש.

בשנת 2007 מונה לתפקיד מזכיר המפלגה בשנגחאי ולחבר בפוליטבירו (הגוף השני בחשיבותו במפלגה הקומוניסטית, המונה בין שבעה לתשעה חברים). בנובמבר 2012 מונה שי למזכיר הכללי של המפלגה וליושב ראש הוועדה הצבאית. מספר חודשים לאחר מכן סיים חו ג'ינטאו את תפקידו כנשיא ושי נכנס תחתיו. מאז הוא הולך ומחזק את אחיזתו בסין שהגיעה לשיא כוחה עם ביטול ההגבלה על כהונתו כנשיא.

מתחים חדשים

הציבור הסיני מוצא עצמו עכשיו חוזר לימים בהם סין הונהגה בידי אדם אחד בעל עוצמה בלתי מוגבלת שהרעיונות אותם הוא מבקש לקדם עלולים להביא לסבל של מיליונים רבים. החשש הזה קיים בתוך החברה הסינית ומופיע מדי פעם גם באמצעי התקשורת, אך הוא נותר בגדר רעיון בלבד שלא מתורגם למעשים.

המדיה הסינית, שנשלטת כולה בידי המפלגה הקומוניסטית, הכריזה ברוב חגיגיות על ביטול ההגבלה ועל כך שהשינוי יסייע לסין לצעוד לעבר יעדים חדשים והישגים כבירים עוד יותר מאלו שידעה סין בשלושת העשורים האחרונים. עוד נכתב כי העם הסיני מודה לנשיא על שנאות לקבל על עצמו משימה נעלה זו.

המדינות השכנות באסיה הגיבו למהלך בדואליות. מצד אחד, מכאן והלאה יהיה ברור יותר למנהיגי אסיה והעולם מול מי הם עומדים ומה הן השאיפות הסיניות לשנים הקרובות. יש בכך מרכיב של נוחות ויציבות, שכן ניתן לנהל מערכות יחסים עם אדם אחד שאיננו מתחלף.

מן הצד השני, כבר היום מדינות האזור – במיוחד יפן ווייטנאם – רואות בהתעצמות הצבאית הסינית גורם מאיים והמצב החדש עשוי להחמיר את החששות. שי כאמור משמש גם כראש הצבא והוא צפוי להמשיך ולפעול כדי לחזק אותו.

יחסי סין וארצות הברית, שהינן שותפות הסחר הגדולות ביותר וגם המתחרות הגדולות ביותר, צפויים לסבול ממתחים חדשים בעקבות השינוי בחוקה הסינית. כבר היום מנהלות המדינות מאבקי סחר, מאבקים על השפעה בזירה הבינלאומית והגבלות על השקעות הדדיות.

המצב החדש, בו הנשיא האמריקאי פועל בתוך מסגרת זמן מוגבלת ואילו עמיתו הסיני חף מסוג כזה של לחץ עלול להחריף את המתחים הקיימים ואף לעורר מתחים חדשים.

גם דעת הקהל בשתי המדינות עלולה לחוות תפנית שלילית. הרגשות הלאומיים בסין עשויים לצמוח כתוצאה המהלך ולעורר דעת קהל שלילית כנגד אמריקה הקפיטלסטית, ואילו דעת הקהל בארצות הברית תחריף  כלפי סין, שהופכת דיקטטורית עוד יותר.