שיעור הילודה יורד, שיעור ההגירה גדל, והאנטישמיות והפשע חוגגים. כרוניקה של ציוויליזציה בקריסה
לונדון. יום ראשון, 10 במאי. מחאה נגד האנטישמיות הגוברת מאורגנת מול מעון ראש הממשלה. כ־20,000 איש מגיעים, רובם יהודים. שר העבודה והפנסיות פט מקפאדן, שנשא דברים בפניהם, נענה בקריאות בוז ושריקות. "אני חש את כאבכם", אמר לקהל. התשובה הייתה: "מעשים, לא עוד מילים".
כאשר ראש ממשלת בריטניה, קיר סטרמר, ביקר כמה ימים לפני המחאה בשכונת גולדרס גרין בלונדון (מקום מגורם של יהודים רבים) במקום שבו נדקרו שני יהודים ב־29 באפריל, הוא התקבל בקריאות: "קיר סטרמר פוגע ביהודים".
יהודים בממלכה המאוחדת אינם בטוחים עוד. בשנת 2025 נרשמו בה 3,700 תקריות אנטישמיות – ממוצע של עשר ביום. נראה שבסוף 2026 המספרים יהיו גבוהים באותה מידה אם לא למעלה מזה. בשנת 2023 המספרים היו גבוהים אף יותר. הטבח של חמאס באלפי ישראלים ב־7 באוקטובר 2023 הצית התפוצצות של התקפות נגד יהודים בממלכה המאוחדת.
ההתקפות האלימות נגד יהודים ומוסדות יהודיים בלונדון הולכות ומתגברות. ב־23 במרץ, הוצתו כליל ארבעה אמבולנסים של ארגון "הצלה נורת'ווסט". ב־18 באפריל, בית הכנסת קנטון יונייטד בצפון־מערב לונדון הוצת בבקבוקי תבערה. ב־29 באפריל התרחשו הדקירות בגולדרס גרין.
ילדים יהודים מוטרדים בדרכם לבית הספר. מסוכן להפגין כל סממן יהודי. גברים מסתירים את הכיפות שלהם ונשים מסתירות את תליוני מגן הדוד שהן עונדות.
כבר ב־2024 אמר רובין סימקוקס, הממונה על המאבק בקיצוניות מטעם ממשלת בריטניה כי "לונדון הפכה לאזור 'אין כניסה' ליהודים".
מה שמתרחש בלונדון מתרחש בכל רחבי הממלכה המאוחדת, בכל מקום שבו קיימות קהילות יהודיות. ביום הכיפורים תשפ"ה, 2 באוקטובר 2025, דהר במכוניתו סורי בן 35, ג'יהאד א־שאמיה, לתוך קהל שהתאסף לתפילה בבית כנסת במנצ'סטר, ולאחר מכן החל לחתוך ולדקור אותם, ולבסוף ניסה לפרוץ לתוך בית הכנסת. הוא הותיר שני הרוגים ושלושה פצועים.
כמעט כל המעשים האנטישמיים בבריטניה מבוצעים בידי מוסלמים שעברו הקצנה, אולם הפך לבעיה לומר זאת בגלוי. בריטים המטילים ספק באנטישמיות מוסלמית מואשמים ב"הסתה לשנאה גזעית או דתית".
לאחר כל התקפה, ממשלת בריטניה, יחד עם מנהיגים פוליטיים אחרים, מקפידה מאוד לגנות אנטישמיות. הם גם מקפידים בכל פעם להימנע מלומר מי הם המבצעים. לכן הגינויים שלהם מסתכמים במילים ריקות. אם אינך מזהה את מקור שנאת היהודים, כיצד תוכל להילחם בה?
שנאת יהודים, כמובן, הולכת יד ביד עם שנאה למדינת ישראל. זהו רגש המשותף לחלק גדול מאוכלוסיית הממלכה המאוחדת.
סטרמר, שלפני כמה שנים טען כי טיהר את מפלגת הלייבור מאנטישמים ומגורמים אנטי־ישראליים – ולמשך חמש דקות נראה כידיד של ישראל – מותח כיום ביקורת חריפה על המדינה על ממשלתה שנבחרה באופן דמוקרטי.
ביולי 2025, בשם הממלכה המאוחדת, הסכים סטארמר לפרסום הודעה משותפת – שעליה חתמו גם 28 מדינות נוספות – שהאשימה באופן כוזב את ישראל בשלילת "כבוד אנושי" מהפלסטינים ובביצוע "הרג חוסר הומניות של אזרחים". ההודעה נוצלה – ללא הפתעה – בידי כל אויביה של ישראל, במיוחד בידי אלה המאשימים אותה גם ברצח עם.
סטרמר רק התחמם. כאילו לא די בכך, הוא המשיך ובשם בריטניה הכיר באופן רשמי ב"מדינת פלסטין" שאינה קיימת. במילותיו של זוהייר מוחסן, מבכירי אש"ף בין השנים 1971–1979:
"העם פלסטיני אינו קיים. הקמת מדינה פלסטינית היא רק אמצעי להמשך מאבקנו נגד מדינת ישראל למען אחדותנו הערבית. למעשה, כיום אין כל הבדל בין ירדנים, פלסטינים, סורים ולבנונים. רק מטעמים פוליטיים וטקטיים אנו מדברים כיום על קיומו של עם פלסטיני, משום שהאינטרסים הלאומיים הערביים מחייבים אותנו להניח את קיומו של עם פלסטיני נבדל כדי להתנגד לציונות.
"מסיבות טקטיות, ירדן, שהיא מדינה ריבונית בעלת גבולות מוגדרים, אינה יכולה לטעון לזכויות בחיפה וביפו, בעוד שכפלסטיני אני בהחלט יכול לדרוש את חיפה, יפו, באר שבע וירושלים. אולם ברגע שנשיב לעצמנו את זכותנו על כל פלסטין, לא נמתין אפילו דקה אחת כדי לאחד את פלסטין וירדן."
סטרמר הכיר ב"פלסטין" אפילו כאשר חמאס עדיין החזיק בשלטון ובעשרות חטופים בעזה. אי אפשר להפריז בתיאור חולשתו.
יחד עם מנהיגיה של נורבגיה, ספרד, בלגיה, שוודיה, אירלנד וצרפת הוא הוא עוד אחד בתוך מדינות רבות מדי שהכירו אף הן במדינה פלסטינית דמיונית.
ב־1 באפריל (במהלך מבצע "שאגת הארי") מיהר סטרמר להכריז: "זו אינה המלחמה שלנו" – כאילו חתירתה של איראן להשגת נשק גרעיני והאיומים באמצעות טרור שהמשטר האיראני מציב למערב אינם עניינים שמדאיגים את בריטניה. סטרמר בוודאי מודע לכך שלפחות קבוצה איראנית אחת, "חרכת אסחאב אל-ימין אל-אסלאמיה", אחראית ישירות למספר רב של מתקפות אנטישמיות במדינה. סטארמר מעולם לא גינה בפומבי את אסחאב אל ימין או כל קבוצה דומה.
סטרמר אף ביקש למנוע מחיל האוויר האמריקני גישה לבסיס האווירי המשותף של ארה"ב–בריטניה בדייגו גרסיה ולבסיס חייל האוויר המלכותי פיירפורד שבגלוסטרשייר. הסכמתו כללה את ההתניה העלובה שלפיה הבסיסים ישמשו רק למשימות "הגנתיות".
כמה מדינות באירופה – ספרד, איטליה, צרפת ואוסטריה – מנעו גם הן ממטוסי חיל האוויר האמריקני להשתמש בבסיסיהן ובמרחב האווירי שלהן.
רבים בממלכה המאוחדת מבינים כעת שאם לא יבוצע שינוי כיוון – ובמהירות – המדינה ניצבת בפני עתיד קודר ביותר. נדמה כי הציוויליזציה הבריטית עצמה ניצבת בפני סכנת כליה.
ב־10 במרץ 2025 ארגן האקטיביסט טומי רובינסון, אחד האנשים הבודדים באנגליה המדברים בעקביות בשם עשרות אלפי הילדים הבריטים שנאנסו ונסחרו בידי כנופיות של מהגרים "אסייתים" (לשון נקייה לפקיסטנים ואחרים), צעדת מחאה.
ב־16 במאי 2026 ארגן רובינסון את צעדת "מאחדים את הממלכה" שמשכה קהל עצום נוסף של עשרות אלפים. סטרמר בתגובה טען כי רובינסון ואנשיו מפיצים "שנאה ופילוג". יום לפני הצעדה הכריז סטרמר כי "כבר חסמנו אשרות כניסה לתועמלני ימין קיצוני שרוצים להגיע לכאן כדי להפיץ את דעותיהם הקיצוניות" – אך לא, כמובן, לאנסים פוטנציאליים.
הבחירות המקומיות בבריטניה ב־7 במאי – שתוארו בכמה עיתונים בריטיים כמשאל עם בלתי רשמי על סטרמר – היו אסון למפלגת הלייבור של סטרמר וניצחון עצום ל"מפלגת הרפורמה", מפלגה נגד הגירה שנוסדה בשנת 2018 כמפלגת הברקזיט בידי נייג'ל פראג'. הלייבור איבדה יותר מ־1,100 מתוך 2,300 מושבי המועצות שבהם החזיקה. היא גם איבדה שליטה ב־35 מועצות שבהן שלטה במשך עשרות שנים. מפלגת הרפורמה זכתה ביותר מ־1,400 מושבים וקיבלה שליטה ב־14 מועצות.
לאחר תבוסה כזו צופה מסטרמר להתפטר. עד כה בחר להישאר בתפקידו. ארבעה מחברי הממשלה הבריטית, לעומת זאת, התפטרו; יותר מ־80 חברי פרלמנט ממפלגת הלייבור קראו לו לפרוש.
הבחירות הבאות לפרלמנט מתוכננות ל־2029. אם הממשלה תיפול קודם לכן, יתקיימו בחירות מוקדם יותר. אילו היו הבחירות היו נערכות היום, מפלגת הרפורמה הייתה ככל הנראה מנצחת ולאחריו נראה את המדינה מתאוששות מכשלי ניהול שנמשכים כבר עשרות שנים.
בינתיים מוסלמים ממשיכים להיכנס לממלכה המאוחדת, הן באופן חוקי הן באופן בלתי חוקי. ככל שאוכלוסייתם ממשיכה לגדול, הם משתלבים פחות ופחות. רבים מהם הגיעו, כך נראה, לא רק למען הזדמנויות תעסוקה וקצבאות רווחה, אלא גם כדי להפוך את בריטניה הגדולה למדינה שאינה נבדלת מן המדינות שאותן עזבו.
יש אנשים שיכנו זאת אימפריאליזם. הפורטוגלים והספרדים החליפו את תרבויות דרום אמריקה; אנגליה ניסתה להביא את מנהגיה למושבותיה, וכן הלאה. אז למדינות שנכבשו לא היו האמצעים לעצור את הפלישות הללו. הבריטים של היום אינם אצטקים.
כיום חיים באופן רשמי כמעט ארבעה מיליון מוסלמים בממלכה המאוחדת (6% מהאוכלוסייה). בשנת 2001 היו במדינה רק 1.59 מיליון מוסלמים (2.7% מכלל האוכלוסייה).
מחקר של מכוןPew העריך כי אפילו בתרחיש הגירה "בינוני", עד שנת 2050 חלקה של האוכלוסייה המוסלמית בממלכה המאוחדת עשוי להגיע לכ־16.7%–17.2%, כלומר כ־13–13.5 מיליון בני אדם.
היהודים ממשיכים לעזוב את בריטניה. לפי המכון לחקר מדיניות יהודית, בממלכה המאוחדת נותרו 313,000 יהודים (0.4% מהאוכלוסייה), והמספר יורד מדי שנה.
הבעיה, בנוסף לשינוי הדמוגרפי החד, היא גם בעיית נחישות. בשנת 404 לפנה"ס נדרשו רק 30 אנשים שפעלו למען ספרטה כדי להפיל את אתונה, אחת מהציוויליזציות המכוננות של התרבות המערבית.
גם בקרב מוסלמים שלא עברו הקצנה מתקיימת קבלה רחבה של נוהגי שריעה, כגון טיוח מתמשך של פשעי התעללות מינית. המשטרה, הממשלה ומערכת המשפט בבריטניה מפגינים בעקביות גישה סלחנית כלפי כנופיות האונס – ככל הנראה מתוך פחד עמוק שיתויגו כגזענים. כמו כן חלה פגיעה גוברת בחופש הביטוי לצד דחיית מסורות יהודיות־נוצריות כגון חג המולד וחתירה תחת המשפט המקובל (למשל הקביעה שלמחבלים יש בסך הכול "בעיות נפשיות"). כל זה מלווה בעלייה בשנאת יהודים, מדינת ישראל ותרבות המערב.
במקביל, הכלכלה הבריטית ממשיכה להיחלש. שיעור האבטלה הרשמי נמוך, 4.9%. נראה שרבים פשוט יוצאים משוק העבודה והופכים ללא פעילים כלכלית, ככל הנראה מתוך שביעות רצון מלחיות על קצבאות והטבות חינמיות. כמעט 14 מיליון אזרחים בריטים (21% מהאוכלוסייה) חיים בעוני, עם הכנסה נמוכה מ־60% מהחציון הארצי, ומתקשים לממן מזון, דיור ושירותים חיוניים.
כמו בממלכה המאוחדת, כלכלותיהן של רוב מדינות מערב אירופה נמצאות בנסיגה. בשנת 2000 מדינות האיחוד האירופי ייצגו יחד 20% מהתמ"ג העולמי. עד שנת 2024 ירד חלקן ל־15.2% בלבד.
שיעור הילודה בקרב נשים מוסלמיות בכל רחבי מערב אירופה גבוה בהרבה מזה של נשים שאינן מוסלמיות.
בצרפת שיעור הילודה הוא 1.56. בגרמניה 1.35. באיטליה 1.14, ובספרד 1.10.
גם שיעור הילודה בממלכה המאוחדת נמצא בירידה. הוא עומד כיום על 1.41 ילדים לאישה, הרבה מתחת לשיעור התחלופה של 2.1. שיעור הילודה בקרב נשים מוסלמיות גבוה בהרבה. בבריטניה, אף שהפוליגמיה אסורה בחוק, נשותיו הנוספות של גבר מוסלמי מקבלות קצבאות רווחה נוספות. אם הנישואים הפוליגמיים נערכו מעבר לים, זה הופך אותם ללגיטימיים, הבנתם? יש דיווחים שלעתים לכל אחת מארבע הנשים יש בית משלה – ככל הנראה על חשבון משלם המיסים הבריטי.
מה שמתרחש בממלכה המאוחדת מתרחש גם בכל רחבי מערב אירופה – וכבר קנה לו אחיזה בארצות הברית.
בצרפת, המעשים האנטישמיים אולי אינם תכופים כמו בממלכה המאוחדת, אך הם עדיין נפוצים: 1320 תקריות נרשמו בשנת 2025 – יותר מ־3.5 ביום בממוצע. יהודי צרפת מהווים מעט פחות מ־1% מהאוכלוסייה, ובכל זאת, שנה אחר שנה, הם קורבנות של יותר מ־50% מכלל פשעי השנאה על רקע דתי.
בבלגיה, האוכלוסייה היהודית קטנה אף יותר – פחות מ־30,000 איש – אך מספר התקריות האנטישמיות זינק מ־57 בשנת 2022 ל־277 בשנת 2024, עלייה של יותר מפי ארבעה. סקר שנערך בשנת 2024 עבור הקונגרס היהודי האירופי הראה כי בעיני בלגים רבים כתובות גרפיטי על בית כנסת, או עלבונות ואיומים כלפי יהודים או אנשים הנתפסים כ"ציוני" אפילו לא נראים כמעשה אנטישמי: 22% מהנשאלים אמרו שהם רואים מעשים כאלה כמובנים, מקובלים ולגיטימיים.
בגרמניה, היהודים הם פחות מ־0.2% מכלל האוכלוסייה, אך סובלים ממספר לא פרופורציונלי של התקפות על רקע דתי – וגם כאן המגמה בעלייה: מ־1,824 התקפות אנטישמיות שתועדו בשנת 2024 ל־2,267 בשנת 2025.
את הדפוס הזה אפשר לראות בכל רחבי מערב אירופה. במשך שנים, כמעט כל מעשי האנטישמיות – כמו בממלכה המאוחדת – בוצעו בידי מוסלמים שעברו הקצנה. שוב, רוב הפוליטיקאים במערב אירופה מגנים "אנטישמיות", אך מבלי להזכיר מי הם המבצעים.
השנאה למדינת ישראל והיהודים, שיסודותיה מעוגנים בקוראן ובחדית', מושרשת עמוק בקהילות המוסלמיות במערב אירופה וכעת חלקים גדולים מהחברה הלא־מוסלמית הסתגלו אליה.
כל מנהיג מערב־אירופי נוכחי, בדיוק כמו סטרמר, הצהיר – בניסוחים שונים – כי המלחמה באיראן היא "לא המלחמה שלו".
לאחרונה במערב אירופה, מפלגות פוליטיות בעלות מצע דומה לזה של "מפלגת הרפורמה" מתחזקות. כמה מהן נראות בדרכן לנצח בבחירות. הן רואות – ואומרות בקול רם – שבאירופה, הציוויליזציה המערבית עלולה למות. הן קוראות להתחדשות לאומית.
ממשלותיהן של כמה ממדינות מרכז אירופה – פולין, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה – אימצו עמדה נחרצת נגד הגירה, שבגינה ספגו ביקורת חריפה מן האיחוד האירופי. הונגריה חוותה כמעט 200 שנות כיבוש בידי האימפריה העות'מאנית. ראש הממשלה לשעבר ויקטור אורבן – שזה עתה הפסיד בבחירות – לא רצה לראות כיבוש אסלאמי נוסף.
שיעור האוכלוסייה המוסלמית במרכז אירופה הוא עדיין מהקטנים בעולם (בין כ־0.1% ל־1% מסך האוכלוסייה). יהודים החיים שם כמעט שאינם חווים התקפות אנטישמיות אלימות. עם זאת, גם מרכז אירופה חווה ירידה בשיעורי הילודה. בצ'כיה השיעור ירד ל־1.28 ילדים לאישה. בהונגריה הוא עומד כעת על 1.31; ובפולין על 1.1.
האם עדיין אפשר להציל את אירופה? אם המפלגות הפוליטיות המבקשות לשמר את הציוויליזציה המערבית ינצחו, כנראה שכן – אך הזמן כמעט אזל.
מאמר זה פורסם לראשונה באתר מכון גייטסטון ואנו מודים לו על הרשות לפרסמו בעברית.
אם רבין ונתניהו הכירו בעם הפלסטיני מה אתה מתלונן על סטרמר ?
מי יכול להציל את אירופה ? אולי השוק החופשי.
אם הברגע שמספר העובדים פוחת מחיר העבודה שלהם יעלה.
ראשית, תודה על הבאת הדברים.
לא בכל מקום, ניתן למצוא מאמרים ברמה גבוהה, עם נתונים סטטיסטיים, המגבים את הטענה/שאלה הראשית. בוודאי כאשר מדובר על עמדה שמרנית. הימין מנצח הכל העולם (לא בכל נקודת זמן נתון, זו דווקא השורה התחתונה של תגובתי, אז על כך בהמשך), בזכות האינטלקטואלים הימנים. תנועה, שבין נציגיה הבולטים, ניתן כמובן למנות את בן שפירו, צ'רלי קירק ז"ל, מיכאל נואלס, סידני וואטסון, מאט וואלש, ברט קופר ועוד.
אז קודם כל, תודה על הבאת הדברים – כי לא על כל מאמר מגיבים (לא תמיד יש מה להוסיף לדיון – לא לומר, להוסיף לדיון) אבל הבאת הדברים חשובה בכוחות עצמה. כל נימוק מבוסס, של כל אחד מהקוראים כאן (כנראה, "הרוב השקט") בשיחה אי שם בחוץ, בוודאי שמתבססת על נתונים סטטיסטיים ומה שבעיקר חשוב – חשיפה לנימוקים השונים של העמדה השמרנית. אז זו עבודה חשובה מאוד. יישר כוח!
אוסיף רק כהערת אגב, שזוהי מטרתו (וגם תפקידו) של חופש הביטוי – החלפת רעיונות! לא כל אחד, צריך כל הזמן, להמציא את הגלגל מחדש. זו הסיבה, שחופש הביטוי – הוא התנאי/בסיס לקיום של כל הערכים הליברליים הנוספים.
זו גם הסיבה, בגללה הרוצחים הקומוניסטים (כן, גם אלה של המאה ה-21, על כך בהמשך), פוגעים בערך זה ראשון. בעיקר באמצעות ההמצאה הרטורית – פשעה שנאה. גם רוצחיו של סטלין, "נימקו" את מעשיהם ו/או האשימו את קובנותיהם, בפגיעות מדומיינות באחרים. זו הפרקטיקה ואין בינה לבין פגיעה ו/או חופש ביטוי – שום דבר. אבל על כך בהמשך.
אז מה יש לי להוסיף למאמר? שני דברים.
ראשית: UK היא מקרה מיוחד ביותר על יבשת אירופה. באמת שכפי שכבר תראו (בהמשך), לא תמצאו הקבלה אחד-לאחד, גם לגרועות שבמדינות היבשת. התהליכים הנסקרים במאמר זה, מואצים במדינה זו בעשרות מונים וזאת, אני נוטה לחשוב, לא כל הקוראים כאן מכירים.
UK "מקדימה" את שאר מדינות אירופה, בשליטה טוטאליטרית על אזרחיה ושאר מאפייני משטר נאצי – ככל הנראה, בעשרות שנים. תהליכים שעדיין מתרחשים לדוגמא בספרד ובמשך שנים (שני! דברים אלה חשובים), התרחשו ב-UK כבר לפני שנים וארכו במקרה הטוב, חודשים. ותאמינו לי, אני עוד עדין.
זו הסיבה, ככל הנראה, לכך שרובן המוחלט של הדוגמאות במאמר, הן מ-UK. מדינה זו, היא באמת ה-poster child של הקומוניזם המודרני! פשוטו כמשמעו!
ע"מ להמחיש את דבריי, אביא את גלי המחאה הנוכחיים המתרחשים במדינה זו. מדובר באירוע כל כך קשה, שניתן לומר די בבטחון מלא – כאשר שנים קדימה, נבצע ניתוח לאחור, מה וכיצד קרה במדינה זו, המקרה שלפנינו, כמעט בוודאות יהיה נקודת מפנה, מהחשובות שהתרחשו.
אני מדבר כמובן, על המקרה הטראגי של Henry Nowak. כפי שכתבתי לא פעם, אינני צופה בערוצי התרעלה אבל עשיתי כרגע חיפוש, באתר ה"חדשות" של התשקורת הישראלית ומצאתי בקושי אזכורים של המקרה הנורא הזה והצורה שבה העתוזנאים הגישו את המידע לקוראיהם, עוד ישמש אותנו בהמשך.
אז Henry Nowak, היה סטודנט בריטי בן 18 (תעצרו לרגע! איזה עונש יכול להכיל חיים שנגדעו בגיל 18?????) אשר למד בסאות'המפטון.
ב-3 לדצבמר 2025, נובאק היה בדרכו הביתת, סביב השעה 11 בלילה, אחרי בילוי. במהלך הליכתו, נתקל נובאק בויקרום דיגווה (סיקי בן 23). היית כנראה, החלפת דברים כלשהי ביניהם, אשר חלקה, הוקלטה במכשיר הטלפון של הקורבן, בה ניתן לשמוע את נובאק אומר לדיגווה "Innit bad man, what bad man. You're a bad man, say you're a bad man, go on.". דיגווה השיב לדברים "I am a bad man", כאשר הוא מתרחק.
עד כה, לכל היותר, שיחה מיותרת ברחוב. מהסוג של נהגי ישראל, מברכים זה את זה בנתיבי איילון, לאחר שאחד מהם, חתך עם רכבו את השני. שום דבר מיוחד. פשוטו כמשמעו. אך בכך, לא הסתיים האירוע. רחוק מאוד מאוד מכך! דיגווה התנפל על נובאק ודקר אותו מספר פגיעות קטלניות בחזה, באמצעות הפיגיון שנשא, באורך 21 ס"מ!
עכשיו, לפני שאנו עוברים לחלק הנורא ביותר בסיפור (כן, יש לאן לדרדר עוד), תשאלו – כיצד אדם נושא לפי חוק, סכין ברשות הרבים? אכן, למען הסר ספק, דיגווה נשא את הסכין כחוק!!!? מה, UK הדרדרה חזרה למאה ה-10 לספירה? לא. הסכינים אכן אסורים לנשיאה ברשות הרבים, בכל הקודקסים הפליליים בעולם המערבי. רק ב-UK, יש למאמיני סיקיזם (דת) החרגה בחקיקה הפלילית! להם מותר לשאת סכינים מסוימים, כיוון שזהו חלק מדתם. כן – לא חזרתם אחורה בזמן. אנחנו עדיין במאה ה-21. היתר זה, עוד רגעים ספורים, ישמש אותנו לתיאור המקרה, אשר "פוצץ" בשבועות האחרונים את בריטניה.
הפשע האמיתי, התרחש נובאק התמוטט ברחוב מפציעותיו ואחיו של דיגווה, הזמין משטרה. להלן הפרטים (מציע שתתעכבו על כל אחד מהם):
אחיו של דיגווה הזמין משטרה, בטענה לפשע שנאה מצידו של נובאק. נציין גם, שברגעים אלה, אימו של דיגווה, אספה מהרחוב את הסכין המגואלת בדם ורצה להחביא אותה (כן, ממש משפחה למופת). כאשר השוטרים הגיעו, גם דיגווה וגם אחיו, סיפרו ל-4 שוטרים שהגיעו (3 שוטרים ושוטרת, אשר פרטיהם אסורים לפרסום ברגע זה ובגלל המחאה האדירה שפרצה, יש עדויות סותרות על גורלם במשטרה ו/או מצב הגנתם) שנובאק פגע בדיגווה מתוך גזענות.
עכשיו התרחש מה שמחריד באמת ומה שגרם לפיצוץ האדיר ב-UK בשבועיים האחרונים: נובאק לא יכל לעמוד על רגליו, כתוצאה מפציעותיו. למעשה, עת הגעת השוטרים לזירה, אביו של דיגווה תמך בו, ע"מ לשוות לו מראה של אדם עומד (כן, משפחה למופת, כבר אמרנו?).
כאשר אביו של דיגווה זז, נובאק כמובן התמוטת על המדרכה. אך מה שעשו השוטרים, היה מחריד במיוחד – למשמע אישומי הגזענות, כל ה-4 התנפלו על נובאק, אשר ישב על הקרקע ולא גילה שום התנגדות והחלו לאזוק אותו. לשם כך, הם גם השכיבו אותו על החזה על המדרכה והחלו לגרור אותו על האבנית הקטנות שהיה שם. תזכרו! הוא נדקר בחזה!
נובאק היה בהכרה. לאחר מה שהיה לניצני המחאה הנוכחית, פורסמו סרטוני מצלמות הגוף של השוטרים ובהם רואים את השוטרים, מעקמים בכוח את ידיו של נובאק מאחורי גבו – תוך שהוא אומר להם ללא הרף שהוא נדקר, שהוא פצוע וזקוק לעזרה רפואית מידית. השוטרים מסתכלים עליו לאור הפנס (אנו מדברים על 11 וחצי בלילה), לא נראה שאפילו מרימים את חולמתו ואומרים את מה שהפך לאחד מסמלי המחאה (בתשובה למשפט "נדקרתי" מאת נובאק): I don't think you're, mate.
יש כאן עוד משפט אייקוני שנאמר. בזמן שפיו וריאותיו מתמלאים דם, נובאק אומר לשוטרים המעקמים את גופו: "Please brother, I can't breathe". אלה היו מילותיו האחרונות. אתם חושבים שהמשפט למלעלה היה גרוע? נובאק, רק בן 18, מת מפצעיו, כאשר אחד השוטרים מקריא לו את זכויותיו (נוהל מעצר)!!! יהי זכרו ברוך.
רק לשם ההגינות, לשוטרים האיומים, אציין 2 דברים: מיד לאחר שנובאק התמוטט בידם, הם החלו להגיש לו עזרה ראשונה (should I say, הם קלטו מה הם עשו?) ושנית, ניתוח שלאחר המוות קבע, שפציעותיו של נובאק היו בלתי ניתנים לטיפול. על מה שאני, גם כאשר אינני רופא, אומר – Bullshit! מדוע? אלמנטרי: הסיוע הרפואי לנובאק היה צריך להתחיל מיד. מיד! הזירה היית בטוחה מלכתחילה ונובאק אמר לשוטרים שנפצע, מיידית! מה עשו הגאונים במקום? גררו אותו על המדרכה על החזה אזוק! זוכרים מה החשד היה, נכון? גזענות.
שוטרים העוסקים באלימות באופן ישיר ביותר (!!!!!!!!!!!!!!!) בעבודתם, מאומנים להזמין עזרה רפואית לכל מי שהיא דרושה לו, לאחר שהם מגיעים. זו לא הרשאה מוסרית, זו לא חקיקה "לא תעמוד על דם רעך" (החובה לסייע, חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח–1998), זהו חלק מהעבודה!
עונשו של דיגווה נגזר ב-1/6/2026 למאסר עולם. שאר בני משפחתו, נמצאים בשלבים השונים של משפטם. זכרו, מדובר באירוע אשר התרחש בדצמבר 2025.
המקרה מקומם. מאוד! המחאה הציבורית, לא איחרה לבוא. היה לחץ ציבורי אדיר, לפרסם את מצלמות הגוף ולאחר שהן פורסמו ואימתו את מה שכולם שמעו מרב סרן שמועתי, קודם – UK די בוערת בשבועות האחרונים, כאשר במרכז המחאה – הטענה כנגד Two tier policing!
אבל אתם יכולים להגיד: אחמד, על מה אתם והם שם ב-UK, מוחים? כל האירוע, עד שנובאק התמוטט בידי השוטרים, ערך 3 דקות, הם החלו מיד להגיש לו עזרה ראשונה, דיגווה נעצר ונשפט ובעיקר – עבודת השוטר, אינה תמיד בהירה. זה מאוד מאוד קל, לתאר את כל העובדות בדיעבד, ממזגן משרדך, אבל לשוטר בניידת, המציאות אינה כזו קלה וחד משמעית.
אז כמו שאמרתי, Bullshit! הזירה היית בטוחה מהשניה הראשונה. השוטרים לא הגיע לאירוע אלימות, אשר הם קודם כל, צריכים להפנות את כל מאמציהים, להסרת האיום המיידי ורק לאחר מכן, אפשר להתחיל לדבר, על הגשת סיוע רפואי לפצועים. ממש ממש לא! הם הגיע לנובאק יושב/עומד/נתמך בידי אביו של דיגווה – דיגווה ואחיו מאשימים את נובאק בגזענות ונובאק אומר להם שהוא נדקר. זו לא פיסיקה גרעינית ולא תורת היחסות.
מה הגאונים עושים? לא רק שהם לא מרימים את חולצתו של נובאק, ע"מ לשוות אפילו מראית של עין "לבדיקה" שהם עושים, הם אוזקים אותו וגוררים על האבנים על המדרכה , על החזה, ללא שום התגרות/אלימות/חשש לאלימות/חשש להמתלטות/חשבו על תירוץ אחר – עכשיו, אני משער, המשפט למעלה, נשמע קצת אחרת: I don't think you're, mate.
וכן, רצה האל, נאמר כאן גם משפט איקוני נוסף: "Please brother, I can't breathe". זהו היה המשפט האחרון של נובאק. יהי זכרו ברוך!
אך מה שמקומם באמת (כן, שמו שה-meme הנודע אומר: but wait, there's more) – כן, בסיפור הזה יש לאן לדרדר עוד, הוא ממש שובר שיאים בכל פעם מחדש – ומה שהצית את גל המחאה ב-UK, זו העובדה הבאה: לאחר שנובאק התמוטת בידיהם ולשוטרים החרדים (לא מקנא בהם, מצד שני) התגלת כל התמונה האיומה, במלוא איומותיה – זוכרים מה עשו לנובאק, החשוד באלימות? אז כיצד אתם חושבים, שהגאונים נהגו, בחשוד ברצח? נכון – דיגווה לא נאזק, בכלל! לא עלתה אפילו המחשבה במוחם, שיש בכך צורך. ואנחנו מדברים להזכירכם, בחשוד בפשע אלים – רצח – שבשלב זה לא ברור, כמה סייענים יש לו בזירה והיכן כלי הרצח. דיגווה הורשה למיטב זכרוני לחזור לביתו (בליווי השוטרים, אללה ירחם) ע"מ לאסוף קצת מדבריו לפני המעצר ובתחנת המשטרה – השוטרים הנדיבים, לקחו אותו אל הקפיטריה, ע"מ שיוכל לקנות לעצמו סנדוויץ' או משהו, לארוחת ערב.
במקרה ותהיתם – כן, בנהלי המשטרה הבריטית ב-2026, יש דגש מיוחד על אוכלסיה חלשה/מיעוטים/ופשעי גזענות (אחסוך מכם את הציטוטים. לאור המחאה הנוכחית, כל ה-pdf-ים זמינים בחיפוש זריז ביותר באינטרנט).
הצהרתה של משפחת נובאק, לאחר גזר הדין (לדעתי, די חשובה לצפיה): https://www.youtube.com/watch?v=AgEyTxjquwA יש בה כמה משפטים חזקים, מרגשים ועצובים, על איפה ואיפה ואחריות הדדית.
אך מה שאותנו מעניין, זו כמובן התגובה. לא מכיוון שאני רוצה לנגח את מי שאני עומד לכתוב עליו (עוד רגע דווקא אכתוב משהו, על המשפט הזה ממש) אלא מהסיבה הפשוטה: טעויות מתרחשות. רק מי שלא עובד, לא טועה. נכון, המחיר איום (חיי אדם) אבל זה דווקא מדגיש את המשפט הנדוש: טעויות קורות – אך מה שקובע וחשוב, זה כיצד אנחנו מתמודדים איתן?
מה אנחנו לומדים (או לא לומדים)? מה אנחנו מתקנים? מה אנחנו אומרים ומה אנחנו עושים? כיצד אנו דנים בבעיה? האם אנו בכלל מודים שיש בעיה? האם אנחנו מרכינים ראש ומפשפשים במעשינו או שהטקטיקה שבה אנחנו משתמשים, זו הטקטיקה שבה השתמשנו תמיד – לתקוף!
וקיר סטארמר (ראש ממשלת בריטניה), שרת הפנים בממשלתו, BBC ועוד כמה – בחרו לתקוף ועוד איך!
תגובתה המאופקת, הבריטית (יש לומר) של משפחת נובאק, זיכתה אותה באהדה ציבורית רחבה. גם הפוליטיקאים לעיל, לא מעיזים בשלב זה, לגעת בה. המשפחה מצד שני, אינה מכניסה את עצמה לקחלת הפוליטית.
והקלחת הפוליטית, יש לומר – בוערת. קיר סטארמר ושבאנה מחמוד (שרת הפנים), בחרו לתקוף כל אחד שקרא תיגר על מה שמתגלה כמדיניות, של עבודת המשטרה תחת הנחייתם. כן, הם ואפילו מפקד משטרת סאות'המפטון, התנצלו בפני משפחת נובאק, על מה שקרה לבנם. אבל למר כמה מילים למצלמה, בסבר פנים עצוב – זה היה קל. קיר סטארמר, שבאנה מחמוד, BBC ועוד כמה – מאשימים בימים אלה ממש, כל אחד שמוחה על מה שהוביל למקרה הטראגי לעיל – בפיצול, בסיוע לפוטין, בניצול המקרה לצרכים פוליטיים, בחבירה ל-far right, בזריעת דיעות קדומות, בפגיעה בחלשים, בפגיעה בבריטניה ואיך לא, בגזענות?
וגם איך לא (אסטרטגיה טובה, היא אף לא לא התקפה יחידה/בודדת, עליה נסמך הכל), האשמות באיומי רצח, על שוטרים, על משפחתם, על מהגרים, על סיקים, על השופטים – על כולם, חוץ מהמוחים על מעשי סטארמר ומחמוד. נוח לא? אתם מופתעים?
אתם רואים כאן הרבה מרכיבים של דיון מושכל, על המקרה הטראגי והשלכותיו?
באמת, ראיתם פעם נוכל סמולני, אשר לא מאשים אתכם במשהו? חשבו על זה לרגע, כל הטקטיקה של הסמול הישראלי, מתבסס על passive-aggressive קלאסי -לא האשמה ישירה אלא האשמה שמשהו שעשיתם, עלול להוביל …
בעצם, למה ללכת רחוק? פשוט קראו את פרסום ה-Bitish Bullshit Corporation (הידועה גם ב"ת BBC) על Henry Nowak: How misinformation sent two people into hiding (קישור: https://www.bbc.com/news/videos/cg4p4lr9v35o). פורסם רק לפני 7 ימים.
או את אחיהם הישראלים: "מאות מפגינים התפרעו במחאה נגד מעצרו של קורבן רצח בבריטניה" מאת עיתזנאי "שם 11" (קישור: https://www.kan.org.il/content/kan-news/global/1048369/). "כתבה" בה תמצאו פנינים כמו
" … השוטר שאזק את נובאק והתעלם מתחנוניו בעודו גוסס התפטר בינתיים משורות המשטרה. מנגד, שלושה שוטרים אחרים שהיו מעורבים במעצר השגוי והטרגי עדיין משרתים וסופגים איומים מפעילי ימין קיצוני.
שרת הפנים של בריטניה שבנה מחמוד גינתה את האלימות בהפגנות. "המקרים הערב אינם מקובלים כלל וכלל", אמרה, והוסיפה כי משפחתו של הנרצח קראה שלא להניח למותו של הנער לשמש ליצירת פילוג, שנאה או מתח נוספים. "
אתם רואים כאן דיון? ניתוח של מה שארע? הבנת הטעות והרצון להיות אדם טוב יותר כבודד ואנשים טובים יותר, כחברה? חקירת מעשי השוטרים וחשד סביר שלא מלאו את חובתם המוסרית (עזבו את החוק)?
או הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה, הכפשה? כמה דקות טובות מחיי בזבזתי הן באתר BBC והן באתר "שם 11" ולא מצאתי מאמר כנה אחד, מעבר לאמירה הגנרית והזולה מאוד לומר (כי היא גנרית): מקרה נורא, צריך לחקור, עלינו להשתפר, אנחנו מצטערים.
מעשים לחוד, סמולנות לחוד.
ההפגנות, אשר הפכו להיות אלימות (תמיד יש מיעוט אלים, זו עובדה כמו מים הם רטובים), בחלק מהמקרים – כאשר המפגיעים צועקים לעבר השוטרים I can't breathe ו-Are you racist? – כבר הובילו לכמה מעצרים ואף לכמה פסקי דין עם עונשי מאסר של שנים (יעיל ביותר, לא? הרבה יותר יעיל מאשר grooming gangs, לא?) המחאה, רובה המוחלט בהחלט אינה אלימה (לא שפסקי וגזרי הדין לעיל, נראים מוצדקים לבריטי מהשורה ולא מתחיל להיווצר הרושם, של government crackdown על מי שחושב אחרת), דורשת ביטול פשעי שנאה המומצאים למיניהם וביטול מדיניות "ההתחשבות במיעוטים" (נכון שנוכל הסמול, יודעים להמציא כותרות יפות לרצחנות שלהם?) השונות.
הממשלה מצידה, מאיצה כאמור עוד יותר (כאילו שיש לאן, אבל מתברר שב-UK, תמיד יש לאן) את התהליכים השונים, אשר מטרתם דיכוי המחאה עם כותרות "דאגה לילדים", לחלשים ולמי שרק לא תרצו. ערוצי המדיה מלאים, בהאשמות ה-far right בסיוע פוטין (אם זה לא היה עצוב [שלאומן בריטי [כיכול] נאשם בסיוע לאוייב חיצוני, אבל ממתי האשמות רוצחי הסמול, דורשות לוגיקה?], זה היה מצחיק) בניצול המקרה הטראגי ע"מ לזרוע הרס בבריטניה.
בשלב זה, חובה להזכיר כיצד מר סטארמר הגיב, למקרה טראגי אחר, שבו נאמר המשפט האייקוני: I can't breathe. אני מתכוון כמובן, למקרה המצער של ג'ורג' פלויד (הוא היה פושע סדרתי, אבל אני לא שמח על מותו). במקרה זה, אשר אין לא כל השפעה על UK, בכלל, שום דבר וכלום – מר סטארמר קרע ברכיים בשידור חי ומיהר לחוות את דעתו, על המוות המצער ואלימות השוטרים כנגד חפים מפשע.
למעשה, אחת התמונות המפורסמות במחאה, זו תמונתו המפורסמת של סטארמר משנת 2020, בה הוא קורע ברך לזכרו של פלוייד.
אנחנו מדברים על מקרה, בקצה השני של העולם, כן? הסתירה בין דבריו אז ולבין ההאשמות (באמת שלא יכלתי לכתוב "דבריו") עכשיו, זועקת בחוסר מוסריותה. אנחנו לא מדברים על משטרת מיניאפוליס! אנחנו מדברים על משטרת סאות'המפטון, שכתוצאה ממעשיה מת חף מפשע (והמקרה הבריטי, חמור פי כמה מזה של ארה"ב).
אז מה אנו למדים מכל זאת? רק שיש 4 שוטרים איומים בבריטניה? ושוב, אני לא מקנא בהם, הם עשו טעות איומה (אשר בשלב זה, בכלל לא ברור אם ישלמו עליה – יש משמעות חוקית חשובה מאוד, למסקנה "התמימה" [מעלה] של מנתח לאחר המוות, לפיה פציעותיו של נובאק היו non survivable, לסעיפי אישום רשלנות השונים), אבל כאמור – גם אם נתעלם מהעובדה (וזו התעלמות חשובה/חריגה מאוד!) שהיה ניתן למנוע טעות זו, בצורה פשוטה לדעתי. כיוון שאלה שיעורים, שאנו כחברה מערבית – למדנו לפני שנים במשפטים/חקיקה/שיטור וקרמינילוגיה, אבל כאמור – מילא.
מה שבאמת חשוב בכל מקרה של טעות, מצערת ככל שתהיה – זה מה אנו למדים מהאירוע? זהו הניתוח הכנה ולפעמים, גם הכאה על חטא, של מה שאירע. המחזה הנהדר של שייקספיר, רומיאו וג'ולייט, בסצינה הטראגית של מותם, מסתיים במשפחות מונטגיו וקפולט, לוחצות ידיים מעל גופות ילדיהם ונשבעות להפסיק להיות אוייבים (איבה בין המשפחות במחזה, היא זו אשר הובילה לסיפור המרגש והטראגי של רומיאו וג'ולייט).
לשם הדיוק, מילותיו המאחרונות של המחזה הן על כך, ששלום זה לא האריך ימים, אך זוהי כנראה אמירתו של שייקספיר, על הטבע האנושי. אנחנו צריכים דווקא את אימרתו הקודמת של המחזאי האלמוני, על הצורך באסון ע"מ שנלמד ולפעמים אפילו לומדים. הפסימיות של כותבים כמו שייקספיר וקהלת, אינה מוצדקת ב-100% מהמקרים. אז בעניין זה – לא נראה ש-UK למדה משהו מהמקרה הטראגי.
המילים ובעיקר, המעשים – עושים רושם דווקא הפוך לחלוטין! התהליכים אף החמירו. זו הסיבה שרשמתי מעלה, ש-UK מהווה מקרה בפני עצמו. מדינות כמו ספרד או צרפת, נמצאות גם הן במסלול מטה (אינטלקטואלית, כלכלית ובטחונית), אבל UK מקדימה אותן במדרון זה, ככל הנראה שנים רבות. לפיכך, צריך להפריד בין השניים.
אני לא חושב, שהכותב מנתח את אירופה כגוש יחיד. יש הבדלים (כאמור) משמעותיים מאוד בין המדינות. כדוגמא נוספת, החקיקה ב-UK, לפיה כל אתר אינטרנט הפועל בשטחה (לאינטרנט יש שטח?) חייב לזהות כל משתמש באמצעות תעודה ממשלתית (לא פחות), ע"מ להגיע "תכנים למבוגרים" וקנסות דרקוניים (סכומים הזויים מחברות, אשר התאגדו בכלל המדינה אחרת בעולם) במקרי אי עמידה – וניסיונות משרד התקשורת (OFCOM) להחיל חוק זה (כולל קנסות!) על חברות בכל העולם (כולל אמריקאיות), הן בהחלט יוצאות דופן. גם בנוף אירופאי.
צריך לכל הפחות, לדבר על קבוצות של מדינות ולא על היבשת כולה (UK תהיה לבדה, גם בחלוקה כזו). זו התרומה הראשונה שלי לדיון.
הדבר הנוסף, אותו הייתי רוצה להוסיף, זו העובדה שזהו לא האסון הראשון הפוקד את האנושות בכלל ואת אירופה בפרט.
אני לא רוצה (דווקא) להביא דוגמאות היסטוריות, כמו מלחה"ע השנייה. זאת מסיבה פשוטה, שלצד העובדה ששגשוג היבשת בעשורים אחרי המלחמה וניצחונה על השלטון הקומוניסטי הנורא (חשוב לא פחות מנחצון על גרמניה הנאצית), אכן נותנים תקווה – היסטוריה אינה נבואה. במאמר זה, איננו עוסקים בתקווה. המאמר מנסה בדרך לוגית וקרה, להסיק ע"ב עבודות אלה – עתיד צפוי למדינות היבשת ובעיקר (אם נתייחס לכותרת ולשורות הסיכום), האם זהו עתיד טוב או רע?
אז לצד העובדה, שאני מסכים עם הניתוח במאמר – אכן, הסטטיסטיקה והראיות, אינם מצביעים על עתיד זוהר למדינות היבשת – אני חושב ששאלות התקווה, עושות יותר נזק מתועלת.
אכן, ללא צל של ספק, הפגיעה באירופה היא כמעט באופן בלעדי self inflicted. אך תקווה יש תמיד! זהו בדיוק המקום לומר, שכחברה מערבית, ידענו לצאת מבורות עמוקים הרבה יותר. אם נסתכל אפילו על המאה ה-19, מצבינו החברתי והכלכלי, היה גרוע בהרבה. ספרים רבים, מכוננים, נכתבו על תקופה זו – ביניהם ניתן למנות את Resurrection של לב טולסטוי (לא חושב שהספר תורגם לעברית) ואת A Christmas Carol מאת צ'ארלס דיקנס (שניהם יצירות מופת) – וסייעו על פני טווחי זמן עצומים (של עשרות שנים), לתקן את החברה. להביא אותנו כחברה, להבנות ולערכים, בהם אנו במערב מחזיקים היום.
אני חושש כאמור, שאמירה לפיה יש תקווה או אולי אין – לא משרת שום מטרה פרודוקטיבית. זאת מהסיבה הפשוטה, שתקווה לפי דעתי, באמת יש תמיד.
השאלה לעניות דעתי, שצריך לשאול, היא האם עלינו להמתין לאסון, לפני שנתקן את דרכינו? בדיוק מכיוון שכמעט כל הפגיעה היא עצמית (כל הראיות במאמר, ממחישות בדיוק זאת), יש בכוחינו כבני אדם, ללמוד, לשקול ולהחליט אחרת. זו השאלה שאני חושב, שצריך לשאול. שתי השאלות (הצעתי וזו שבמאמר), קרובות מאוד. אך לדעתי האישית, רק אחת מהן היא באמת פרקטית.
תמיד תזכרו, שאתם יכולים לתקן. אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן. זה היסוד של אחת השאלות היסודיות בפילוסופיה – חופש בחירה. העתיד לא נקבע מלמעלה, בידי אלות הגורל (מוירות, במיתולוגיה היוונית).
אנחנו קובעים אותו – כל אחד ואחת, באמצעות הבחירות שהוא לוקח. תמיד אפשר לתקן גם את המצב האיום ביותר. הדבר החשוב ביותר לפיכך, זו הבחירה שאתם מבצעים, מה לבצע ומדוע.