זכות הציבור לא לדעת

הפרסומים התכופים בתקשורת על מבצעים חשאיים ויחידות מיוחדות נעשים מתוך שלל שיקולים שונים, אך נראה כי ביטחון ישראל הוא לא אחד מהם

למצולם אין קשר לכתבה | משה מילנר, לע"מ

בראשית השבוע שעבר, הציבור בישראל נחשף לפרטי התחקירים שערך צה”ל אודות פעולת הכוח המיוחד ברצועת עזה בנובמבר, במהלכה נהרג סא”ל מ’ וקצין אחר נפצע באורח בינוני. אני בטוח שכל הממצאים שהותרו לפרסום עבר את אישור הצנזורה ופורסמו לפי הדין, אך זו לא הנקודה החשובה. השאלה החשובה יותר היא מדוע ישראל הרשמית צריכה לדבר כל כך הרבה על עניינים שעדיף שיישארו עלומים, ובכך להעניק לאויב עוד כמה נקודות?

למרבה הצער, פרסום מסוג זה אינו אירוע נקודתי. בשנים האחרונות התרגלנו בשקט לכך שאחת לכמה זמן נחשפת בתקשורת הישראלית עוד יחידה, עוד מבצע או יכולת ביטחונית סודית “בפעם הראשונה”. כמובן שהכתבים מראיינים חיילים ומפקדים תוך שמירת מעטה סודיות, טשטוש הפנים ושינוי הפרטים, אך הרשימה המתארכת של חשיפות כאלה בהחלט צריכה להדאיג.

יכולתי לערוך כאן רשימה של גילויים כאלה מן השנים האחרונות, אך באופן אישי אני לא מעוניין להקל על עבודת איסוף המודיעין הגלוי של הצד השני. משיחות שערכתי עם כמה אנשים שעדיין מצויים במערכת, הסכימו כולם שהדבר מזיק לביטחון המדינה, וכאשר שאלתי מדוע בכל זאת מידע כזה מתפרסם בגלוי ובתדירות מתגברת, הם הציעו מספר שיקולים שונים. להלן אציג את תשובותיהם, מן האופציה הקלה וההגיונית ועד לכבדה והמפחידה ביותר, וברשותכם אוסיף את הביקורת שיש לי על כל נימוק:

פרסום לצורכי הרתעה. ישראל רוצה להראות לאויביה שעינה תמיד פקוחה, והיא בעלת צבא חזק ומודרני שיש להישמר מפניו, מודל המקובל למשל בצבא האמריקני שנוהג לפרסם ולהדגיש את יכולותיו.

אבל ישראל איננה ארה”ב. אנחנו מדינה קטנה ומאוימת תמידית שרחוקה ממעמד של מעצמה, ועם כל הכבוד לצה”ל ולכוחו המרשים, היכולות שלו עדיין מוגבלות ביחס לצבא האמריקני. מלבד זאת, אינני משוכנע שאפילו במקרה האמריקני המדיניות הפומבית הזו מוצדקת, ואין לי ספק שיריבותיה של ארה”ב נעזרות רבות במידע הגלוי כדי ללמוד ולהתכונן ליום פקודה. גם האויבים שלנו הוכיחו בעבר שאינם נרתעים מיכולות תיאורטיות והם ממשיכים להתארגן נגדנו בכל מקרה.

יש לכך גם מימד פסיכולוגי. הפחד מפני מה שאינך מכיר הוא לרוב גדול יותר מאשר הפחד מפני הידוע. מבחינת האויב, גם אם אתה מזהה יריב כאתגר גדול, ככל שתשיג יותר מידע עליו כך תוכל גם למצוא דרכים להתמודד איתו והפחד ממנו יפחת. אם בכל זאת מבקשים להרתיע את האויב, ניתן אולי להשיג זאת על ידי שימוש מוצלח ביכולות מסוימות ולא על ידי נפנוף יהיר בהן.

פרסום לצורך העלאת המורל או “טפיחה עצמית על השכם”. אינני יודע כיצד מרגישים שאר אזרחי ישראל כאשר מתפרסמת ידיעה כזו, אך ממה שנדמה לי זה לא נותן תחושת ביטחון או גאווה לאורך זמן. יתכן שיש רגע של התרוממות רוח אבל מיד אחר כך העסק נשכח, ואינני יכול להימנע מן המחשבה המפחידה שלכן אנו צריכים לחשוף עוד ועוד יכולות כל הזמן כדי לשמור על סף גירוי גבוה ועל “מצב הרוח הלאומי”.

מה שאני כן יודע זה שיש לנו עם קשוח הרבה יותר ממה שחושבים עליו כנראה מקבלי ההחלטות. באופן כללי, הישראלים אינם טיפשים ואינם פראיירים, ובכל מקרה אוהבים את צה”ל ואת ארצם היחידה. עוד כתבה כזאת או אחרת לא תשנה את התמונה הגדולה, אך לעומת זאת סוד שנחשף הוא כבר לא סוד, לתמיד.

פרסום לצורך העלאת מודעות וביקוש לגיוס. מאז הקמת צה”ל היו לו יחידות סודיות שהצליחו לגייס כוח אדם איכותי גם ללא פרסומים בתקשורת. המוטיבציה לשירות קרבי תמיד הייתה קיימת, ובמיוחד אצל אלו שמעוניינים ממילא להגיע ליחידות היוקרתיות והסודיות. יתכן שפרסום כזה הוא דרך קלה לסייע להגברת הביקוש, אבל בעיני זו הדרך השגויה. הגישה של איתור מועמדים מתאימים, פגישות אישיות ומיונים הוכיחה את עצמה לא רע עד עכשיו, וממשיכה להוכיח גם עבור אותם גופים שעדיין שומרים על חשאיות.

פרסום לצרכי פופוליזם, הכרזה על “ניקיון כפיים”, צבירת נקודות פוליטיות, או הסחת דעת פוליטית. הטיעון הזה הוא האחרון ברשימה ומסיבות ברורות. אני מקווה בכל מאודי שאין מי שסוחר בקודשי הביטחון של ישראל למטרותיו האישיות, אבל אינני יכול להיות בטוח בכך. למעשה אני קורא בהזדמנות זאת לנוגעים בדבר לבדוק מחדש את המניעים השונים לפרסומים ביטחוניים רגישים ואם יש צורך בכך, להסיק את המסקנות הנדרשות. כאזרח ישראלי האוהב את צה”ל, את מערכת הבטחון ואת העם שגופים אלו אמונים על שלומו, אני דורש לעמוד על זכותי שלא לדעת.


יאיר אנסבכר הוא סופר ומחנך, ודוקטורנט בתחום הביטחון החוקר את הכוחות המיוחדים בעת המודרנית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

19 תגובות למאמר

  1. סיבה 5 – לצבא היבשה אין בעל בית, אין יד מכוונת, אין מחא אין סמט ב. אין משמעת אין וידוא ביצוע (עע ההרצאה של האלוף בריק).

    סיבה 6 – המערכת וחוקי המשחק בנויים כך שקצינים עסוקים לקפוץ מתפקיד לתפקיד עד הפנסיה התקציבית. הם לא מוכנים למלחמה ולכן מדחיקים את האפשרות שתהיה מלחמה.

    סיבה 7 -לפרסם את המוצר בשביל למכור אותו בחו”ל

    סיבה 8 – דובר צהל הוא יחצן שצריך לייצר אייטמים מאיפה שאפשר

  2. בתור לוחם ביחידה מיוחדת, בסדיר ומזה כעשר שנים במילואים, לאורך כל השירות התלוננו (הצוות שלי וצוותים מקבילים) על כך שמחנכים אותנו לבטחון מידע ברמה גבוהה, ומצד שני לעתים תכופות מאוד מגיעים לאימונים שלנו אנשים שונים מדובר צהל או מערוצי התקשורת, מצלמים, מתעדים, ומפרסמים. דברים שאנחנו לא העזנו לדבר ולהזכיר גם הרבה אחרי שהם פורסמו בתקשורת.
    הרבה פעמים הרגשנו שאנחנו מופקרים, ושאפשר ללמוד הרבה מאוד על הציוד שלנו ועל שיטות הפעולה. דבר שהתברר כנכון ממבצע בעזה למשנהו.

    תשובות טובות על כך מעולם לא קיבלנו.

  3. שכחת סיבה חשובה: רה לגיטימציה לתקצוב בטחוני, ובפרט לובינג ליחידות שנחיצותן עומדת בסימן שאלה

  4. לאלה שמחליטים לעשות תוכניות על פעולות ישראל המוסד המודיעין והצבא שלה יש כנראה רצון להחליש את ישראל ולחשוף אותה לעיני האויב הגיב:

    כשמופיעה תוכנית כזו בטלביזיה איני צופה בה בשום אופן.

    העובדה שמגלים הכל אינה חלק מדמוקרטיה אלא חלק מרצון לחסל את המדינה ואת יכולותיה.

    אין הסבר אחר למעשה האנטי ציוני אנטי יהודי אנטי לאומי הזה.

    ככל ממציגים לאויבים שהם כה רבים איך ישראל פעלה, מה חשבה, מה עשתה ואיך – כך מחזקים את כל מי שרוצה ופועל לפגוע בה.

    התוכניות האלה הן חלק ממארג פגיעה במדינה ולא ברור בכלל מדוע מתירים זאת מי ששולחים את אנשינו ובנינו לפעול בסתר למען בטחוננו.

    יש לבדוק מי הם הממונים על שמירת הבטחון בנושא זה. ייתכן שגם לשם חדרה הקרן להשמדה וגרורותיה ואנשי האירגונים הממומנים בכסף זר ואנטישמי – מתוך מטרה ברורה לפגוע בנו.

    זה ממש ברור לכל מי שיש לו קצת שכל בראש ועיניים בנוסף!

    איפה הצנזורה ומי עובד שם בכלל?

    תחקיר עומק על נושא הצנזורה ופעילותה ומדוע אין מונעים את הצגת מערומי בטחון ישראל!!!

  5. השמאל אחראי לזה שרמטכ”ל הכלניות הקריב חיילי צה”ל בצוק איתן הגיב:

    השמאל אחראי לזה שרמטכ”ל הכלניות הקריב חיילי צה”ל בצוק איתן רק כדי לא לפגוע בטעות באזרחי האויב והוא עוד התגאה בזה, כאילו שזה חלק מערכי צה”ל.

  6. אני יכול לפסוק בודאות כי מערכות השב”כ והמטכ”ל פועלות יותר כחדר אוכל בקיבוץ מאשר כאוסף מצביאים המנהל ארגון. הגיב:

    כקצין בכיר בצה”ל במגוון רחב מאד של תפקידים ובהרבה מהם בהצטיינות, בוגר לימודי מנהל עסקים למנהלים executives וקריאת המון ספרי צבא של מצביאים גדולים בתאור הקמת צבא, ניהול קרב, עמדת המפקד, פקודות, אסטרטגיה, הונאה, מודיעין ועוד, ביקור בספריות הצבא INSS ופו”ם כולל הקשבה לגאון דר’ אורי מילשטיין יאנוש ואחרים, הדרכת בכירים, מחוזר CIA ומוסד, אני יכול לפסוק בודאות כי מערכות השב”כ והמטכ”ל פועלות יותר כחדר אוכל בקיבוץ מאשר כאוסף מצביאים המנהל ארגון.

  7. לצערי אין בלבי ספק שצריך לבער את השמאל הצבאי והשמאל האזרחי שמשפיע עליו ובכל אמצעי לפני שאנו פונים כנגד האויב הערבי. הגיב:

    את זה ראיתי כבר כשהייתי חייל מילואים צעיר בשנת 93 בעורב חטיבה 5 שהגיע אליה מגדוד 51 של גולני.

    ראיתי קצינים שמנים ונרפים שבאים עם הלפטופים שלהם, נפוחים מחשיבות. המ”מ שלי היה שמן וחסר כושר לחלוטין ותהיתי בקול רם לגבי כשירותו הפיזית להוביל מחלקה לקרב. לגבי הנחישות שלו לא היה לי ספק. בתחתית של התחתית…

    המ”פ היה אינטלקטואל בעיני רוחו עם משקפי ג’ון לנון, שלא היה ספק איפה הוא ממוקם על המפה הפוליטית.

    מאז ועד היום כל מה שחשבתי על צה”ל ועל מפקדיו התגשם בצורה גרועה אף יותר בכל המבצעים הצבאיים עד היום.

    באתי מחטיבה שמפקדיה כמו ארז גרשטיין ז”ל הפיחו בנו רוח קרב ולאחריהם לא ראיתי עוד מפקדים כאלה בצה”ל. לצערי אין בלבי ספק שצריך לבער את השמאל הצבאי והשמאל האזרחי שמשפיע עליו ובכל אמצעי לפני שאנו פונים כנגד האויב הערבי.

  8. צה”ל “לקח צד” שמאלה בויכוח הפנים ישראלי, דבר שבעבר הוא נמנע ממנו בגבורה.

    צה”ל בז לרבנים.

    צה”ל בעד פמיניזם רדיקלי.

    צה”ל שולח את קציניו הבכירים להשתלמויות במכונים כמו מנדל והרטמן, צה”ל פותח שעריו לאידיאולוגיה להט”בית, צה”ל ניטראלי בסכסוכי מתנחלים – ערבים, צה”ל מצר את ההתיישבות היהודית, צה”ל חושב שאנחנו כמו גרמניה בשנות ה- 30 ועוד.

    צה”ל עובד אצל עמותות וניירות עמדה של הקרן לישראל חדשה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון הרטמן, קרן מנדל, התנועה ליהדות מתקדמת וכו’.

  9. היו בשנים האחרונות הרבה חשיפות- מורן/מיתר (כולל הטיל ופלטפורמות השיגור), יח׳ 504, מטכ״ל ושלדג והשייטת וכו׳.

    אבל דווקא בקשר למבצע של נובמבר 18׳, מה נחשף *שלא היה ידוע לחמאס*? שההרוג היה מאש כוחותינו?

    אני מבין שלוחמים ואזרחים רואים בתקשורת תמונות של ציוד מבצעי של יחידה מיוחדת וחשים שזו הפקרות ופגיעה מבצעית, אבל אזכיר: זה ציוד שכבר נמצא אצל החמאס! אלו פרטים שלא היו ידועים לציבור הישראלי, אבל עכשיו הם כבר ידועים לאויב כשנה. אז פגיעה בביטחון אין כאן.

    את הפרטים המבצעיים: הכוח נחשד, תושאל ע״י אנשי החמאס, חש שנחשף, ואז פתח באש ונמלט במסוק לארץ- החמאס יודע.

    מה בדיוק חשף את הכוח (התנהגות בתישאול או משהו בהתנהגות לפני כן)- לא נכתב, וזה הפרט החשוב.

  10. יש להבהיר כי מה שמכונה "המשפט הבינלאומי", שמיושם על ידי מפקדי צה"ל באמצעות הייעוץ המשפטי, אינו משפט שמחייב את ישראל הגיב:

    מאז עופרת יצוקה אנחנו עדים לתהליך מהיר של משפטיזציה של תורת הלחימה של צה”ל.

    יועץ משפטי מוצב בכל גדוד, ותפקידו לאשר מטרות.

    על פי הדיווחים שצצים מאז יום שלישי, צה”ל לא פגע בראשי חמאס ובחוליות משגרי רקטות, משום שהפרקליטות הצבאית העוצמתית מנעה זאת בטענה כי מדובר בפשע בינלאומי. אנחנו יודעים כבר ממשפטו של אלאור אזריה כי הרמטכ”ל גדי איזנקוט – שהעלה את הפצ”ר שרון אפק לדרגת אלוף – מעדיף להפליל חיילים קרביים מאשר להחליש את מעמדם של פרקליטים שאינם נושאים בתוצאות של שיקול דעת מקל כלפי אויבי ישראל.

    חיילים ששירתו בצוק איתן עדיין מתמודדים עם תיקי מצ”ח שנפתחו נגדם בגין חשד ששיקול דעתם בעת קרב היווה עבירה על החוק הבינלאומי.

    יש להבהיר כי מה שמכונה “המשפט הבינלאומי”, שמיושם על ידי מפקדי צה”ל באמצעות הייעוץ המשפטי, אינו משפט שמחייב את ישראל או כל מדינה אחרת. אין למשל חוק במשפט הבינלאומי שקובע מהו נזק פרופורציונלי. הכל נתון לשיקול דעת. המשפט הבינלאומי המיושם הלכה למעשה על ידי צה”ל הוא יותר עמדה פוליטית ממשפטית, והיא קובעת שישראל פושעת עד שיוכח אחרת. המוכנות של המטכ”ל להפנים ולפעול בהתאם למצע פוליטי אנטי־ישראלי זה – שמוסדות או”ם וארגוני זכויות אדם עוינים פוליטית ואידיאולוגית דוגלים בו – היא פגיעה מהותית בביטחון ישראל.

  11. אי־היכולת של צה"ל להפגין יצירתיות מצביעv על אפשרות שאלופי המטכ"ל אינם מסוגלים לפקד בצורה ראויה על הצבא. הגיב:

    יש עוד אפשרות שעולה מהעובדה שפעולת הקומנדו בחאן יונס נחשפה ומהעובדה שאוטובוס החיילים ספג פגיעת טיל ישירה: צה”ל לא בכושר להתמודד עם חמאס, שלא לדבר על חיזבאללה.

    שני המקרים וגם אי־היכולת של צה”ל להפגין יצירתיות, שלא לדבר על אפקטיביות אל מול האלתורים של חמאס בכל הקשור למתקפות מהגדר בשבעת החודשים אחרונים – מצביעים על אפשרות שאלופי המטכ”ל אינם מסוגלים לפקד בצורה ראויה על הצבא.

    הם לא מסוגלים להתמודד עם אויב שיודע לאלתר.

    ק.גליק

    הם מוכנים עם תוכניות לפלישה עם אוגדות והפצצות מהאוויר, אבל הם לא מסוגלים להתמודד עם חוליות שיגור של בלונים וקטיושות.

    נכון, קשה לצבא קונבנציונלי להתמודד עם אויב לא קונבנציונלי. אבל אנחנו מתמודדים עם אויבים לא קונבנציונליים כבר 50 שנה. אנחנו מדברים על לוחמה אסימטרית כבר דור שלם. אבל אנחנו לא מתאימים את החשיבה הצבאית למצב שמתקיים מאז שנות ה־90.

    התעוזה הוחלפה באמצעי מיגון.

    העובדה הפשוטה שהקבינט העדיף למסור ניצחון לחמאס מאשר להילחם נגדו מבשרת רעות בנוגע ליכולת של צה”ל להתמודד מול חיזבאללה – אויב מנוסה וחזק פי עשרה מחמאס.

    נחשפה כאן בעיה איומה בכל הקשור לכושר הפיקוד של המטכ”ל, שמצריכה טיפול משמעותי באופן מיידי

  12. ראשי המטה הכללי של צה"ל מזמן הפסיקו לעסוק בבטחונם של אזרחי ישראל הגיב:

    ראשי המטה הכללי של צה”ל מזמן הפסיקו לעסוק בבטחונם של אזרחי ישראל או ברווחתם ובשלומם של חיילי צה”ל. כל מטרתם הוא לשמר את הקליקה ע”י סיסמאות ואג’נדות הזרות לרוב רובם של אזרחי ישראל.

  13. ח''כ אוחנה: צה''ל קופא במקום וחותר לבריחה. המשפטיזציה היא הסיבה שלא ירו במחבלי העפיפונים הגיב:

    השר בנט ‏חד משמעית צודק.
    הוראות הפתיחה באש מסורבלות והאופן בו הן מתורגמות ע”י המשפטנים מטה את הכף מצבא חותר למגע ויוזם כפי שהיה צה”ל שהכרנו בעבר, לצבא שקופא במקום, וחותר לבריחה – הכל רק לא להגיע למשפט וישנן דוגמאות.

    המשפטיזציה, למשל, היא הסיבה האמיתית שלא ירו במחבלי העפיפונים והבלונים.

    https://t.co/ChJ9EgvCNr‎

    אני קובע נחרצות: עודף המשפטיזציה קושרת את ידי לוחמי צה״ל ומסכנת את חיי אזרחי ישראל.

    *

    חייל, על דברי בנט נגד הפצ”ר: נפצעתי בינוני בפעילות בחברון, כי הקפדתי על הוראות פתיחה באש.

    אני אהוד, חייל מגיב על דברי בנט נגד הפצ”ר נפצעתי בינוני בפעילות מבצעית בחברון, כי הקפדתי על הוראות פתיחה באש השגויות שניתנו לי, למרות היותי נתון בסכנת חיים יחד עם הכוח שלי עוד טרם הפגיעה בי.

    בפרספקטיבה מאוחרת גם אני פחדתי בתת המודע שלי מחקירה, יותר מאשר מכל הבלאגן שהיה סביבי. לבסוף מחבל המשוייך לחמאס פגע בי.

    https://twitter.com/ehud_a/status/1064447669760942080

  14. צה”ל השמן הפך לאמא תרזה. מטפל בסורים פצועים ובמסתננים ומפקיר את חייליו לידי בדואים אלימים הבוזזים את ציודו באין מפריע.

    מחזיק תחנת רדיו שמאלנית שנויה במחלוקת, המפלגת את העם.

    מארגן מסיבות פרישה לבכיריו במיליוני שקלים על חשבון משלם המיסים ושולח את חייליו לקנות אפודים קרמיים כקבצנים, מנדבות של נדבנים.

    רץ למבצעי הצלה יחצ”ניים בכל רחבי הגלובוס, בעלות של מיליונים ומפקיר את חייליו בזלדות מיושנות ולא ממוגנות, מחוסר תקציב.

    חיי המחבלים חשובים לו מחיי חייליו ולא פלא שברחו כמו שפנים בפיגוע בארמון הנציב וכמו לוחם מגלן שברח ממחבלת במבוא דותן מחשש לבגידת הפיקוד.

    צריך להבדיל בין החיילים הנלחמים, לפיקוד השמן והמפוטם, שאינו חס על חייהם, מפחד דעת קהל כלשהי, על מנת להמשיך את החיים הטובים עם הפנסיות השמנות.

    אפילו כלת פרס ישראל פרופ’ רות גביזון, יצאה נגד הסיכול הממוקד שעשה הרמטכ”ל בלוחם המצטיין אזריה.

    את רמטכ”ל המספריים וסגנו מזהה התהליכים, היו צריכים להעיף על טיל מהצבא.

    מקווה שהרמטכ”ל החדש לא עוד שיבוט שמאלני של רמטכ”ל הכלניות ורמטכ”ל המספריים.

    https://elections.walla.co.il/item/3218997

    תגובית 314

  15. לא כל מי שמותח ביקורת על השב''כ הוא תומך טרור / קלמן ליבסקינד הגיב:

    הרמטכ”ל, המשטרה, בית המשפט, הפרקליטות – התקשורת החליטה שיש גופים בציבוריות הישראלית שאסור למתוח עליהם ביקורת ולהעלות לגביהם שאלות
    משהו בדנ”א העיתונאי שלנו נדפק.

    אם פעם חשבנו שהעיתונות תפקידה לבקר, לחשוד, לחקור, לפקוח עין ולהטיל ספק, עושה רושם שבתקופה האחרונה העניין הזה קצת השתבש.

    אומנם כשמדובר בנבחרי הציבור אנחנו עושים מלאכתנו נאמנה וקורעים להם את הצורה, אבל כשמדובר במוסדות המדינה העוצמתיים האחרים – שם החלטנו שחל איסור מוחלט לגעת.

    לא סתם איסור.

    מי שמותח עליהם ביקורת, חוטף מאיתנו בראש. ביקורת על הפרקליטות היא פגיעה בדמוקרטיה. ביקורת על בית המשפט היא D9. ביקורת על צה”ל היא פגיעה בממלכתיות. ביקורת על השב”כ היא פעולת תג מחיר של ממש.

    אומנם התיאור הזה מכליל, אבל ההכללה הזו חוטאת לשוליים צרים בלבד.

    די היה לראות באיזו חמת זעם – לא ביקורת הגיונית, לא דיון לגיטימי, חמת זעם של ממש – התנפלו השבוע כתבים ופרשנים משפטיים על בנימין נתניהו, שהעז לנהל ויכוח פומבי עם מושאי הסיקור שלהם.

    די היה לראות איך נפרדו כתבים ופרשנים צבאיים מהרמטכ”ל גדי איזנקוט: הם כתבו טקסטים מעריצים שהולמים נערות המאוהבות באליל רוק יותר ממה שהם הולמים עיתונאים שכותבים על מי שאותו הם אמורים לסקר.

    https://www.maariv.co.il/journalists/Article-679740

  16. מידע, שבעבר הלא רחוק, איש לא פיקפק בצורך לשמור על חשאיותו, נחשף כיום על ידי “המערכת” בלי להניד עפעף. בין היתר, קצינים ובעלי תפקידים בשירות פעיל מופיעים בגלוי באמצעי התקשורת, כאילו היו אנשי משרד התיירות או התרבות והספורט, וכאילו לא קיימות סכנות הנובעות מהחשיפה. האם מישהו מנבחרי הציבור, בין היתר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, עשה משהו כנגד מצב זה? התשובה מיותרת.

  17. כיצד הסורים תפשו את אלי כהן המרגל הישראלי בסוריה??
    כל מהדורת חדשות הודיעו בקול ישראל מה החליטו בממשלה הסורית בלא שבסוריה פרסמו משהו! מבינים?? אלי כהן היה חבר בממשלת סוריה והוא כחייל נאמן העביר ידיעות לשולחיו בישראל וישראל עשתה מה שעשתה. סופו היה נורא. הישראלים רצו להתבשם בתהילת המרגל על חשבונו. לא תמיד האחראים יודעים מה הם עושים.
    יש לפעול ביתר עוצמה נגד תופעה זאת.