פרדוקס ההרס העצמי של תרבות המערב

השילוב בין שוק חופשי וחירות אישית יוצר עושר בלתי-יאומן ופנאי, המובילים לאשליות פרוגרסיביות על שוויון אוטופי וצדק ולתרבות של האשמה עצמית מוגזמת

מימין: חברות הקונגרס אוקסיו-קורטז, עומאר וטלאיב | צילום מסך

הביקורות החריפות ביותר נגד המערב בכלל ונגד ארה"ב בפרט מהוות גם את הטיעונים החזקים ביותר בעדם. ראו למשל את המבקרת המפורסמת לאחרונה, אלכסנדרה אוקסיו-קורטז בת ה-29, שברשותה רשימה צפויה של טענות נגד אמריקה, בעבר ובהווה.

סביה חוו ממקור ראשון את האנטיתזה לאמריקה, ובניגוד אליה שמחפשת רק את הרע הם הבינו את הדברים הטובים וניסו להגיע אליה כמה שיותר מהר. גם אם נניח שהייתה להם ביקורת קשה על ארה"ב,  נראה שהיא לא מנעה מהם לעבור למקום עם שפה, רוב אתני ומסורת שונים מביתם בפורטו ריקו, שגם הוא למעשה טריטוריה אמריקנית.

הם כנראה הניחו שכלכלת שוק חופשי וממשל שקוף יעניקו להם הזדמנויות שלא ניתנו להם בפורטו ריקו. בחוכמתם הם בחרו לעבור לארה"ב, כנראה מכיוון שהרגישו שבתור מיעוט יהיו להם הרבה יותר הזדמנויות תרבותיות, חברתיות, פוליטיות וכלכליות מאשר היו במולדת. העובדות שאביה היה למהגר מדור שני וארכיטקט, ושאוקסיו-קורטז עצמה גדלה במחוז העשיר ווסטצ'סטר, זכתה למלגה לאוניברסיטה יוקרתית ונבחרה לכהן בקונגרס, נולדו מתוך ההנחות הנכונות של הוריה לגבי מריטוקרטיה, ולא לגבי מדינת קאסטות.

להבדיל אך בצורה דומה, ניתן לומר דבר זהה על שתי מבקרות כרוניות אחרות של אמריקה – חברות הקונגרס הדמוקרטיות אילהן עומאר וראשידה טלאיב. גם המשפחות שלהן הניחו נכונה שמוסלמים ולא-לבנים ייהנו מתנאי מחיה טובים ומחופש דתי ופוליטי רב יותר בתור אזרחי מיעוט בארה"ב מאשר כחלק מהרוב בסומליה או בשטחי הרשות הפלסטינית. עומאר וטלאיב יודעות שתיהן שאם היו מפגינות עוינות כלפי הממשל או החברה בסומליה או ברש"פ, החופש שלהן (ואף חייהן) היו נתונים לסכנה.

חשבו לרגע על מהגר נוצרי מאירופה, ועל חוסר הסובלנות שהיה נתקל בו במזרח התיכון או במזרח אפריקה (ולכן הם אינם מהגרים למקומות אלו). מציאות זו, משולבת עם אפשרות גבוהה יותר של ביטחון אישי ורווחה חומרית, היא הסיבה מדוע בדרך כלל, הגירה היא תנועה חד-סטרית: אלו אשר מאסו במקומם באפריקה, אסיה, אמריקה הלטינית או כל מה שהוא לא המערב, תמיד צועדים מערבה. מערביים מועטים מהגרים בכיוון הנגדי, ואלו שכן בדרך כלל עשירים מאוד ובגמלאות.

אם היינו מעבירים את הרוח האמריקנית ממינסוטה הקרירה לסומליה החמימה, הרי שאילהן עומאר לעולם לא הייתה עוזבת את מוגדישו. שימו את כללי הטקס הסומליים במינסוטה, והיא ומשפחתה מעולם לא היו דורכים על אדמת אמריקה. הסיבה בגללה היא מסרבת להכיר באמת פשוטה זו גם היא מערבית ביסודה – הזמן הפנוי, העושר והביטחון הנחוץ כדי לבקר את המערכת שסיפקה לה את כל זה.

מסר פרדוקסלי

רעיונות המערב, גם אם נולדו באירופה, יכלו להתפשט ולהתעלות מעל קשרים אתניים או דתיים וליצור מחדש אותה תרבות או חלקים ממנה, כמעט בכל מקום וכמעט לכל אחד. סין יכולה להתפאר ובצדק במסורות עתיקות ומכובדות, אך מה שדחף אותה לעבר המאה ה-21 היה בעיקר אימוץ טכנולוגיה מערבית וכלכלת שוק חופשי, בדרך מנוגדת למסורת שלה.

מהגרים חדשים למערב, בחיקוי להיפסטרים פרוגרסיביים מן השמאל, מציפים לעיתים באופן כמעט מיידי תלונות נגד התרבות המערבית על גזענות, אפליה וסקסיזם. אך נותר לתהות, בהינתן הטבע השבטי של האדם, בהשוואה למה? האם המערב חסר סובלנות דתית בהשוואה לרוב העולם המוסלמי? אם כן, נסו לבנות קתדרלות נוצריות ענקיות בערב-הסעודית כתמונת מראה למסגדים הכבירים החדישים בקלן הגרמנית, או ברומא האיטלקית. האם המערב העכשווי גזעני יותר מסין? יפן? סקסיסטי או הומופובי בהשוואה לאיראן? מוטה נגד עניים בדרך שלא קיימת בברזיל או מקסיקו?

האירוניה בהאשמות המתוסרטות של השמאל אודות גזענות היא שמאז זמני רומא ויוון היה המערב בדרך כלל המקום הכי פחות גזעני מכל התרבויות, לפחות במובן שתמיד היו קולות, לעיתים אף רמים וברורים, שהתנגדו לשבטיות אינסטינקטיבית של הרוב. ערי האימפריה הרומית שלחופי המזרח התיכון היו רב-לשוניות ורב-גזעיות, מאוחדות לא על ידי מורשת איטלקית, אלא על ידי החוק, המדע, המנהגים והמסורות הרומיים.

השנאה הגזענית שנשא היטלר, או זו של פרנקו ומוסוליני, לובו כולן על ידי סלידתם מהנורמות של ההיסטוריה האירופאית, אשר מאז האימפריה הרומית כללו התערות מתמשכת, השתלבות ונישואים בין אנשים שונים ומגוונים. הפסאודו-אינטלקטואלים של היטלר היו צריכים להחיות מחדש את 'גרמאניה' כדי "להוכיח" שגרמנים לבנים מעולם לא חוללו על ידי התרבות המערבית, דוגמה נוספת לכך שההגיון של התרבות המערבית מעולם לא התיישב עם שוביניזם של דם ואדמה.

חשוב מכך, המערב, בניגוד לשאר התרבויות, צבוע מאוד ביחס להיסטוריה ולמסורת שלו – לעיתים אף בצורה ניהיליסטית. ספקנות טהורה, אמפיריציזם ודיאלוג אינדוקטיבי – החל מהוגים שקדמו לסוקרטס, דרך הסופיסטים היווניים והפילוסופים רומיים ועד לרנסנס, לנאורות ולרפורמציה – כולם הם חלק מכוחו והתקדמותו של המערב. אך כאשר ביקורת עצמית מתבצעת בהגזמה בשל אשמה, נהנתנות ופינוק יתר או כתרגיל אינטלקטואלי, היא יכולה להפוך למעמסה ונטל.

המסר המערבי שעולה מכך אל לא-מערביים יכול להיות פרדוקסלי. אותם זרים מדוכאים ומסכנים מגיעים למקלט המערבי הבטוח ונחשבים לרוב כלא מתוחכמים או לא מודעים, כל עוד לא הם לא מתחילים מייד לתבוע דרישות כמי שהודרו לשוליים על ידי המערב הרשע, או לפחות תלונות בסגנון הקבוע של אמריקנים מבוססים וחופשיים, אשר מעולם לא חוו עוני אמיתי, דיכוי או חוסר ביטחון.

עקב אכילס

הפרדוקס המרכזי או למעשה עקב האכילס של המערב תמיד התחלק לשניים.

ראשית, החיבור שבין שוק קפיטליסטי וחירות המובטחת על ידי ממשלה חוקתית יוצר עושר בלתי יאומן ופנאי, המובילים למה שנקרא בפי הרומים 'לוקסוס'. התוצאה יכולה להוביל במהרה לאי-מציאות, בה המערבי מניח שהפרס שבידו הוא בלתי מוגבל וחלק מזכותו המולדת, ושהוא על המסלול שיבטיח בקרוב את האוטופיה – אם הנבערים שבינינו פשוט יניחו לאליטות החזקות לתת להיגיון חילוני טהור להכווין אותנו.

האינטלקט הרציונלי המערבי יכול לכאורה להבין את כל המסתורין שבמצב האנושי: שלמות עלי אדמות אפשרית והטבע הפגום של האדם ניתן לשינוי כראוי עם מספיק כסף, זמן וחינוך. וכך, המערבי הפרוגרסיבי חסר הסבלנות, מתוסכל ומאוכזב מהטבע האנושי העיקש, מוצא באופן תמידי מגבלות מדומיינות בפני שלטונו של אלוהיו – ההיגיון. לא מספיק להיות רק טוב, כאשר ניתן וצריך להיות מושלם.

שנית, חופש ושיוויון, שני עמודי התווך של החברה המערבית, אינם בהכרח תואמים אחד לשני. לרוב הם במלחמה אחד עם השני. הפשרה העתיקה היא חמקמקה מכיוון שהיא מקבלת אי-שיוויון כמחיר של חירות אישית וחופש מממשלה רודנית פולשנית.

לעיתים קרובות מדי, שחצנות המערב על הישגיו הבלתי ניתנים להכחשה מובילה ממשלות לדמיין שמרגע שהפכו אזרחים שווים מבחינה פוליטית והצליחו לספק שוויון הזדמנויות, הן יכולות להשלות את עצמן במחשבה שאזרחים יכולים וצריכים להיות שווים בכל היבט של החיים. רציונליסטים משיחיים החושבים כך מנסים להשיג כוח חלוקתי מוחלט. הם מתעקשים שניתן לטפל באי-שיוויון רק על ידי חלוקה ממשלתית או בכפייה; הם בזים לשוק חופשי היכול להוביל לעושר של כלל הקהילה, בה עניים מערביים נחשבים עשירים כקורח לעומת סטנדרטים של חברות אחרות. הם לועגים ליעילות ולאמפתיה האתית המעודדת עזרה פרטית וממשלתית לעניים, פילנתרופיה, ואחריות החזקים והבטוחים לעזור לחלשים ולכנועים.

מה שמחליש ולרוב הורס חברות מערביות, אם כן, אינם ברברים המתקרבים באופק, מגפות או פלישות, אלא שביעות רצון עצמית ודרישות לא הגיוניות מהחברה להגיע לשלמות אוטופית. מאמצים כאלו הם הפוכים לטבע האנושי ולרוב מובילים לתוצאות של מדיניות חברתית ופוליטית הרסנית, להתרוששות וקריסה. הפוליס ההלני, האימפריה הרומית וביזנטיון נשחקו לבסוף מכיוון שכל אחת מהן בשאננותה שכחה את הערכים עליהם נבנתה התרבות המצליחה מלכתחילה.

במילים אחרות, אם האג'נדות הפרוגרסיביות האוטופיות של רבים ממבקרי המערב הנוכחיים היו מתממשות בעבר, הרי שהוריה של אוקסיו-קורטז או של טלאיב כנראה לא היו מבקשים לעבור מערבה. אם נעניק להן את משאלתן לכייל מחדש את אמריקה, שום פורטו-ריקני או סומלי לא היה מבקש להגר אליה. ואם אמריקה הייתה מחקה את הנורמות החברתיות, הפוליטיות והכלכליות שמדרום לגבול, ההגירה הבלתי-חוקית הייתה מסתיימת במהרה.

אחרי הכל, מדוע להימלט ממה שאתה מוצא כלא נסבל רק לעבר מה שתמצא כלא נסבל בקרוב?


פרופ’ ויקטור דיוויס הנסון הוא סופר ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד. הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘. מאנגלית: גידי גולן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

17 תגובות למאמר

  1. הפרוגרסיביים אינם שונאים את עצמם. פה הטעות. הם שונאים את כל מי שחושב לא כמותם. את השמאל הקיצוני מובילים קבוצות מאוד מובהקות: נשים, גברים שהם פרו נשים ואנטי גברים, מיעוטים, מהגרים, התקשורת הממוסדת ביחד עם דור ההיפסטרים והמליאנז בצירוף העשירים. מולם עומדת קבוצה של שמרנים, גברים, לבנים, מעמד ביניים קשי יום. ה-SQUAD חובטים באמריקה לא בגלל שהם שונאית את עצמם אלא בגלל שהם תובעים לעצמם פריבילגיות וזכויות אינסופיות על חשבון הקבוצה שמנגד. רק במדינות דיקטטוריות כמו סין, רוסיה ואירן אין את הפרוגרסיבים כי המשטר פועל נגדם. אבל בכל מדינות המערב הדמוקרטיות מה שנקרא, השמאל הוא חזק ומשפיע מאוד ולמעשה בלתי מנוצח. בשורה התחתונה: או שהמערב יהיה דיקטטורי או שהדמוקרטיה המערבית תיפול קורבן לכוחות האופי שבשמאל שרוצים חופש, חירות, זכויות והגנה של המדינה בתמורה לכלום. לא עבודה, לא נאמנות ולא סולידריות. גבולות פתוחים ואפס אחריות. זה השמאל היום.

    1. יש רק תשובה אחד לפרוגרסיבים ( מתקדמים בעברית ). תתקדמו אבל לא אצלנו.. תעברו למדינות ערב או כל מדימה נחשלת שתבחרו וטוסו לנו מהעיניים. להצר צעדיהם, להגיש נגדם תלונות, לעצור אותם על המרדה, מדןן ושנאה, ולאמלל את חייהם. רק אז יימצאו טעם בחיים, שהרי משעמם להם, וכמו ילד משועמם, הם זקוקים להפעלה או עונש, או מכות, לבחירתם.

    2. לפרויד: פרוגרסיבים הם המשפטנים השופטים והתובעים על כן יש לבטל באמת את רובם ולהחליפם באחרים. עד שזה לא יעשה הם יאמללו אותנו ואולי יצליחו להורידנו שאולה.

  2. מאמר מעניין ומאיר עיניים, תודה!
    רק אציין שדם ואדמה זה ממש לא דבר רע, במידה כמובן. בכל מקרה, נקווה שכמו שרומא שרדה את משבר המאה ה-3 ויוון את המלחמה הפלופונסית, גם המערב ישרוד את הגל הפרוגרסיבי.

    1. אם אני לא טועה רומא שרדה את המאה השלישית אבל נחלשה התפרקה לשניים בתחילת המאה הרביעית והתמוטטה בסוף המאה הרביעית.
      אתונה וספרטה אומנם שרדו את המלחמות הפלופונסיות אבל נחלשו והוכנעו ע"י המקדונים שהיו ברברים נחשלים.

      יש תהליכים הדרגתיים – לדוגמא החלשות האחיזה היהודית בגליל נמשכה קרוב ל2,000 שנה
      לפני 2,050 שנה היהודים איבדו את עצמאותם.
      לפני 1,950 שנה היהודים נהרסה ירושלים.
      לפני 1,880 שנה היהודים גורשו מיהודה אבל נשארו בשאר הארץ.
      לפני 1,700 שנה כשהרומאים התנצרו האחיזה היהודית בארץ נחלשה והיהודים נותרו רוב רק בגליל.
      לפני 1,600 שנה מרכז הכובד של העם היהודי עובר לגולה.
      לפני 920 שנה הצלבנים פוגעים ביהודים בערי הגליל והיהודים נותרים רק בכפרים המרוחקים בהרים.
      בהדרגה עקב הפקרות ביטחונית ומשטר כושל ועוין שורה של קהילות יהודיות בגליל ננטשות (ביריה, עלמה, ג'וליס, עין זיתים כפר חנניה, כפר כנא).
      לפני 200 שנה הקהילה היהודית בכפר יאסיף ננטשת.
      לפני 100 שנה במקביל לעליית הציונות ולהתחלת הקונפליקט – הקהילות היהודיות הגליליות האחרונות בחצביא בפקיעין ובשפרעם ננטשות למעט קומץ יהודים בפקיעין והקהילה היהודית בצפת.
      כיום מהקהילות היהודיות המקוריות בגליל נותרה צפת ונותרה קשישה ואדם נוסף בפקיעין ובתי כנסת זעירים שהשתמרו בשפרעם ובעכו.

  3. המערב זקן, עייף וחסר בטחון. אם בעבר היתה את הדת, ו/או הלאומיות כדגל, היום אין עבור מה לחיות או למות.

    ייתכן שהאוונגליזם יאחד מיליונים בכל רחבי העולם ואז יצלח בקלות על משוכת הגזע.

  4. לשמואל האוונגליזם לא יאחד כלום הוא כמו כל תנועה פונדמלסטית מביאה עימה נזק יותר מתועלת

    1. האוונגליזם הוא מאוד פרו ישראלי, וכשהוא מגיע בצורה שפויה ולא קיצונית הוא בסדר גמור, שמרני ומחזק את החברה.

    2. לאדם חשוך אוונגליזם כלומר נצרות רדיקלית מסוכנת לא פחות כמו איסלאם רדיקלי רק למעט נקיטת הטרור שניהם מפיצים דעות חשוכות אנטי ליברליות קלאסיות (כלומר שמרניות) בארה״ב ובקנדה הם רוסנו בשל החברה אבל האסון שהם ממיטים על אפריקה מראה את פרצופם האמיתי

    3. אסף אתה מתבלבל: שמרנות וליברליזם אינם הפכים!

    1. פמיניזם שפוי (גבר ואישה הם שונים אבל שווים) הוא נפלא – זה נניח הפמיניזם התנ"כי (האישה נבראה כזער לנגדו של הגבר. מסקנה – בלי אישה הגבר לא ידע להסתדר…). פמיניזם של "אין הבדל בין אישה לגבר" או חמור מזהף "כל הגברים אנסים", הוא טיפשי, מטעה, מסוכן והרסני.

  5. אין שום ערך לעושר כשהוא ללא ביטחון.
    למשל עשיר הגר בשכונה שכל בית נפרץ
    לא יהנה מהבית הפרטי כי אין לו ביטחון.
    אם במערב לא יהיה ביטחון לאזרח מה יועיל לו החירות והעושר האישי ונמשכורת הגבוהה.
    במערב יש מיעוט ענק של מוסלמים הגדל ומתרבה.יחד עם מיעוט אפריקני ענק.וכל מיני מהגרים שמגיעים ומקימים כנופיות.לבסוף המיעוטים הלא משתלבים ימוטטו את המערב
    החיים במערב יהיו לא בטוחים ולא טובים.ולאן יהגרו הלבנים.הם יאלצו להגר למדינות העולם השלישי.והגעתם תפריח את הכלכלה במדינות אלו.מוטב ללבנים לקנות איים ולהקים עליהם מדינות מקלט.

    1. אין לכסף משמעות כשאין אוכלוסיית נותני שרותים שמוכנים לעבוד בזול.
      כדי שנותני השרותים יסכימו לעבוד בזול צריך עודף היצע על ביקוש כלומר הרבה אנשים שמוכנים לעבוד כנותני שרותים כשלא לכולם יש עבודה.
      כשלא לכולם יש עבודה נוצר אותו פשע ותיסכול שמדרדרים את החברה.

      כדי שאוכלוסיית המערב תוכל לחיות חיים נוחים במחירים של באלי אנטליה וסיני היא חייבת את נותני השרותים המצרים האינדונזים והתורכים. אחרת אתרי הנופש יהיו יקרים כמו טיולים ביפן ובאיסלנד וכמו נופשים בסיישל.

  6. הכל זו צמיחה מן הנאורות. לפי הנאורות קיים כיש רק האדם האינדוידואל. לא קיימים ישים כמו משפחה קהילה ולאום ודת. לכן הנאור לא יכול למצוא בראשו נימוק נגד ההגירה השקפות עולם אחרות הבאות להרוס את קיומו החברתי ושום נימוק מדוע מוסלמי מהגר לא יעש ככל העולה על רוחו. כי אם הוא יתנגד הוא גזען

  7. שמרנות וליברליזם הם שני הפכים
    המשלימים זה את זה
    אוונגליזם זה לא שמרנות זה פונדמנטליזם דתי
    כמו שקומוניזם היה

  8. אתה צודק שאין כלכלה בלי עובדים זרים במערב.אבל המערב יכל לייבא עובדים זרים
    נוצרים או לא מוסלמים שהיו משתלבים בחברה.
    מהפיליפינים.תאילנד.הודו.סין.ויטנאם.קמבודיה.מיאנמר.לאוס.מדרום אמריקה.וכך לא היו מיעוטים ענק עוינים המחכים לנפילת אירופה לידי האיסלם.