צרפת בלהבות, עמנואל מקרון נלחם בטחנות רוח

מול מיתון כלכלי, אנטישמיות בעלייה והפגנות נגדו שאינן פוסקות, הנשיא הכריז כי העדיפות העליונה של ממשלתו היא "מאבק בשינוי האקלים"

הנשיא מקרון ומפגינים בפריז | Olivier Ortelpa, Clauber Cleber Caetano

פאריז, שדרות השאנז-אליזה. ה-14 ביולי, יום הבסטיליה. לקראת סיום המצעד הצבאי, הנשיא עמנואל מקרון עובר במורד השדרה ברכב השרד כדי לברך את הקהל. אלפי אנשים מתאספים בצדי הרחוב, קוראים לו להתפטר ומטיחים קריאות בוז ועלבונות.

בתום המצעד, כמה עשרות אנשים מפריחים לשמיים בלונים צהובים ומחלקי עלונים בהם נכתב כי "האפודים הצהובים לא מתים". המשטרה מפזרת אותם במהירות ובנחישות. רגעים לאחר מכן, מאות אנרכיסטים מארגון 'אנטיפה' מגיעים לאזור, משליכים את מחסומי הבטיחות אל הכביש ומקימים בריקדות. הם מבעירים שרפות ומנפצים את חלונות הראווה של כמה חנויות. המשטרה מתקשה להכיל את המצב, ורק בשעות הערב המוקדמות מושגת רגיעה.

מאוחר יותר, כמה מאות צעירים ממוצא ערבי מתאספים סמוך לשער הניצחון. מסתבר שהם באו לחגוג את ניצחון נבחרת הכדורגל של אלג'יריה, והם עושים זאת בדרך משלהם: עוד חלונות מנופצים ועוד ביזה. דגלי אלג'יריה נראים בכל מקום, ונשמעות סיסמאות כמו "מוות לצרפת". שלטי הרחובות מוחלפים בשלטים חדשים הנושאים את שמו של עבד אל-קאדר, המנהיג הצבאי והדתי שלחם נגד הצבא הצרפתי בזמן ההתיישבות באלג'יריה. המשטרה מסתפקת בתיחום האלימות, בתקווה שהיא לא תתפשט.

סביב חצות, שלושה ממנהיגי תנועת 'האפודים הצהובים' יוצאים מתחנת משטרה ומספרים לכתב טלוויזיה כי הם נעצרו בבוקר ונכלאו למשך כל היום. עורך הדין שלהם מציין כי הם לא עשו דבר ונעצרו במעצר מנע. הוא מדגיש כי חוק שעבר בחודש פברואר האחרון מאפשר למשטרה לעצור כל אדם החשוד בכך שהוא מתכנן ללכת להפגנה, ללא צורך באישור משופט וללא אפשרות לערעור. בחודש יוני, הפרלמנט העביר חוק נוסף המעניש בחומרה כל אדם הכותב או מפיץ "שיח שנאה". החוק מנוסח במכוון בצורה מעורפלת מאוד, או כפי שכתב המשפטן האמריקני ג'ונתן טרלי: "צרפת הפכה לאחד האיומים הבינלאומיים הגדולים ביותר לחופש הביטוי".

נסחפים בזרם

זהו סיפורו של יום אחד בפאריז, אך צרפת בשנה האחרונה היא מדינה שנסחפת בזרם. אי השקט ואי הציות לחוק מתחזקים, והפרות סדר הפכו לחלק מחיי היום יום. סקרים מראים שמרבית הציבור דוחה את הנשיא מקרון, וחש מרמור מטיפולו בעוני ומן הדרך בה ריסק את מחאת 'האפודים הצהובים' מבלי להתייחס כלל לדרישות המפגינים. הנשיא כבר לא יכול להראות בפומבי ללא החשש מתגובות זעם כמו זו ביום הבסטיליה. המחאה עצמה כמעט ודעכה לאחר שמפגינים רבים נפצעו או נעצרו, אך חוסר שביעות הרצון עדיין שם והוא עשוי להתפוצץ בקרוב.

משטרת צרפת מגיבה בפראות כלפי מפגינים שלווים, אך לא מצליחה למנוע מקבוצות כמו 'אנטיפה' לזרוע הרס ואלימות ונראית זהירה במיוחד בהתנהלות מול ערבים ומהגרים בלתי-חוקיים. גם השוטרים יודעים שכל התלקחות מול קבוצות אלה יכולה להוביל למהומות ענק. לפני כשלושה חודשים, לאחר שהמשטרה רדפה אחרי כמה צעירים ערביים שגנבו אופנוע בעיר גרנובל וגרמו לתאונה בזמן שנמלטו, פרצו חמישה ימים של מהומות.

גם הנשיא מקרון נראה חלש מאוד מול מפגינים אלימים. הוא כנראה זוכר היטב את דבריו של הנשיא לשעבר פרנסואה הולנד שאמר כי "צרפת נמצאת על סף חלוקה",  וייתכן והחלוקה הזאת כבר קיימת. מרבית הערבים והאפריקנים חיים בשכונות משלהם בהן כמעט ולא קיימת נוכחות צרפתית. רובם אינם מגדירים את עצמם כצרפתים, אך סבורים שצרפת שייכת להם. מחקרים מראים שיעורים גוברים של דחיית ערכי המערב, אמונה בדת מעל האזרחות, הקצנה מסוכנת ואף מוכנות למלחמה.

אך מקרון לא נראה כמי שמוכן למלחמה ובמקום זאת הוא מנסה לפייס את הקיצוניים. כמעט לבדו, הנשיא מוביל תכנית למיסוד האסלאם במדינה וצעד ראשון בכך הייתה הקמת האיגוד המוסלמי של צרפת (AMIF) לפי כשלושה חודשים. בין השאר, כולל האיגוד אגף שמטרתו הרחבת התרבות האסלאמית ו"מאבק בגזענות נגד מוסלמים", אגף נוסף המכשיר אנשי דת ובונה מסגדים, ובסתיו הקרוב צפויה לקום גם 'מועצת האימאמים של צרפת'. כמה מבכירי ה-AMIF היו או עדיין חברים בתנועת 'האחים המוסלמים', שהוכרזה כארגון טרור בשלל מדינות אך לא בצרפת.

מקרון מודע היטב לנתונים הדמוגרפיים המנבאים צמיחה משמעותית באוכלוסייה המוסלמית בצרפת בשנים הקרובות. הוא מבין כי לא ניתן יהיה להיבחר לנשיאות ללא הקול המוסלמי, ופועל בהתאם.

השקיעה לכאוס

תנועת 'האפודים הצהובים' נולדה מתוך מחאה על מחירי הדלק הגבוהים ועל צעדים נוספים שנקטה הממשלה נגד נהגים ונוסעים. צעדים אלה כללו בין השאר הורדת המהירות המותרת בכבישים רבים וקנסות מוגדלים על דו"חות. המיסים על הדלק הם הגבוהים באירופה, וכל אלה פוגעים בעיקר בשכבות החלשות. רבים נאלצו לעזוב את הפרברים בשל הגעת אוכלוסיות חדשות ולא-סובלניות, וכעת הם צריכים לנסוע מרחקים ארוכים יותר.

מאז שמקרון נכנס לארמון הנשיאות, הוא עשה מעט מאוד כדי לטפל במצב הכלכלי הקשה בצרפת. תקציב המדינה לא קוצץ, יחס החוב-תוצר הולך ותופח, וכך גם שיעורי האבטלה והעוני. אך בצרפת מתרחש כאמור גם משבר תרבותי שאינו זוכה לטיפול הנחוץ, מערכת החינוך מתפוררת, הנצרות נעלמת והאנטישמיות גואה.

אך עמנואל מקרון לא מקדיש תשומת לב מיוחדת לכל אלה. הממשלה בראשותו אינה מתמקדת בסכנת המהומות, במרמור הציבורי הגובר, במצב החינוך או בהשלכות האסלאמיזציה. במקום זאת, ממשלת צרפת עוסקת בעיקר בנושא אחד – שינוי האקלים. למרות ששיעור פליטת הפחמן בצרפת הוא זעום (פחות מאחוז מכלל הזיהום בעולם), מלחמה בשינוי האקלים הפכה להיות העדיפות העליונה של מקרון.

במסגרת זו הוזמנה לאחרונה הנערה השבדית גרטה תונברג שהפכה לגורו של מאבק האקלים באירופה, לשאת נאום בפרלמנט הצרפתי. היא אף זכתה לקבל את פרס החירות החדש, המוענק לאנשים "שנלחמו עבור הערכים של אלה שנחתו בנורמנדי ב-1944 ושיחררו את אירופה". אני לא בטוח עד כמה הלוחמים בנורמנדי נלחמו כדי להציל את האקלים, אבל פרטים כאלה פחות חשובים עבור מקרון ותומכיו.

מקרון יישאר נשיא לפחות עד מאי 2022 אז יריבתו העיקרית תהיה שוב מארין לה-פן, מנהיגת מפלגת החזית הלאומית. למרות שהוא יגיע לבחירות כנשיא שנוא, מקרון כנראה ישתמש באותן הסיסמאות ויטען שהוא המגן האחרון מפני התדרדרות לכאוס. יתכן מאוד שהוא יבחר בשנית, אך כל מי שמביט בצרפת כיום רואה כי המדינה שקעה בכאוס כבר מזמן.

המצב העצוב הזה אינו ייחודי לצרפת, וחזור על עצמו גם בשאר מדינות אירופה. בספר בשם 'הערב יורד' שראה אור לאחרונה, כתב הקרדינל האפריקני רוברט סרה כי "בבסיס התמוטטות המערב נמצא משבר זהות ותרבות. המערב כבר לא יודע מיהו, מכיוון שהוא לא רוצה לדעת. תהליך זה מוביל באופן טבעי להתנוונות, הפותחת את הדרך לתרבויות ברבריות". זה בדיוק מה שקורה בצרפת, ובאירופה כולה.


גִי מילייר הוא פרופסור באוניברסיטת פריז ומחברם של 27 ספרים על צרפת ואירופה. המאמר התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. שתי המילים כשמו של הספר ״הערב יורד״ שכתב הקרדינל האפריקני רוברט סרה, כפי שצוטט בפיסקה האחרונה כתבה, זו לא נבואה, זו המציאות והעובדה בהתדרדרות לתקופת חורף וחושך של מחזור ב של ימי הביניים שאירופה גולשת לעברה שאם לא תעצר על ידי עלית תנועות הימין הקיצוני באירופה.

  2. השמאל נראה עובד על מה שצריך להיות ולא על מה שיש.
    צרפת בוערת ומקרון חושב שאם נפתור את בעיות האקלים הכל יבוא על מקומו בשלום. גם בארץ השמאל טוען שאם אקיבוש יעלם יהיה שלום. אז למציאות יש חוש הומור אחר. צרפת ובכלל אירופה הכניסה המון מהגרים שבכלל אין להם חשק להיות צרפתים או בכלל לקבל את התרבות המקומית ועובדים כדי להרוס את התרבות המקומית ולהביא את תרבותם שכה נכשלה בארצות המקור.

    כוחות הביטחות אינם עושים הרבה כי הם מפחדים מהמהגרים או מפני שנתנו להם פקודה לא להגיב או הם מפחדים שאם יגיבו יועמדו לפני בית דין ומי צריך את כל זה. כמו כן הציבור מנוע מתגובה כי קיימת אותה בעיה להוכיח שזה היה הגנה עצמית וכן הלאה. דבר דומה היה בארץ עם שי דרומי שבסוף הורשע על החזקת רובה. אם לא היה הרובה דרומי היה מת או לכל הפחות היו שודדים אותו. כנ"ל לגבי אוכלוסית המהגרים בדרום תל אביב. הפכו את המקום לגהינום לאזרחי המקום והמשטרה אפילו לא מפרסמת נתונים.

    מה שעוזר למצב הזה הן הבחירות כי כל פוליטיקאי יודע שללא קולות המהגרים לא יבחר. כלומר אפשר לראות את ההגירה הזאת ככיבוש לכל דבר. במקום תותחים ופצצות באים המהגרים ומשנים את המצב. זה קורה בכל מקום ואני מקווה שהתושבים הותיקים יבינו את זה לפני שלא תהיה להם מדינה.

    לכן נראה לי שצריך צורת מחשבה שונה מהמקובל. צריך לראות את המהגרים הבלתי חוקיים ככובשים לכל דבר ולהתייחס אליהם בהתאם כלומר להחזיר אותם לארצות מוצאם גם אם זה לא נראה כל כך יפה.

  3. בצורה מוקטנת גם אצלנו מתפתחת חלוקה לרבעים על ידי המסתננים הבלתי חוקיים

  4. אמרת גיטסטון אמרת הכל אתר סופר ימני שמטרתו להוכיח שרק הנצרות (הדת) היא הבסיס לזהות
    לצרפת יש זהות חילונית שעליה לבסס אותה

    1. והביסוס של הזהות הצרפתית-חילונית הוא על ידי הקמת מועצה איסלאמית ?

  5. וואו.
    מאמר נהדר.
    נוקב וחד כתער.
    כתושב בריטניה זה פשוט לא להאמין עד כמה יושבי הערים (בעיקר) פשוט משוכנעים לחלוטין שהבעיה העיקרית שלהם היא התחממות האקלים והעובדה שטראמפ הינו נשיא המעצמה העולמית. זה הכל.
    המינסטרים והתקשורת פשוט מציגים תמונה כה מעוותת שאותה כל כך קשה לשנות.