סחר חופשי, לא עוד מכסים, הוא המתכון לעולם טוב יותר

מדיניות הסחר החופשי – הקנייה והמכירה החופשית של מוצרים ושירותים ללא התערבות ממשלתית – נמצאת בימים אלו תחת מתקפה כמעט חסרת תקדים. למרות העובדה שהתמיכה בסחר חופשי גלובלי בקרב הציבור האמריקני נמצאת בשיא של כל הזמנים, נראה כי מספר הולך וגדל של פוליטיקאים ופרשנים שונים משמאל ומימין מאמצים עמדה מנוגדת. עוינות זו מבוססת בחלקה על הנחות נכונות כמו התנגדות למרקנטיליזם הסיני או להסכמי סחר בינלאומיים מכבידים, אך ברובה היא מוטעית. כמעט מכל כיוון שנבחן את הסוגייה, הטענות בעד סחר חופשי כיום הן מוצקות בדיוק כפי שהיו כאשר אדם סמית חיבר את 'עושר העמים' לפני 250 שנה.

המסחר הגלובלי סיפק לרוב המשפחות, העובדים והעסקים באמריקה יתרונות כלכליים בלתי ניתנים להכחשה. היתרון הראשון והמובן מאליו הם הרווחים לצרכן. מספר מחקרים שנערכו לאחרונה מצאו כי מסחר חופשי יותר עם סין למשל ייצר דרך תחרות מוגברת ומחירים נמוכים מאות מיליארדי דולרים של רווחים לצרכנים האמריקניים. רווחי הייבוא האלה, במיוחד כאשר מדובר במוצרים המורכבים בסין ונמכרים ברשתות השיווק הגדולות, מופנים בעיקר לשכבות החלשות והבינוניות. העודף המסחרי הצרכני הוא גם אחת הסיבות העיקריות לכך שאמריקנים כיום עובדים פחות שעות אך מחזיקים ברכוש רב יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה.

לסחר חופשי יש גם יתרונות מהותיים עבור המערכת הכלכלית בכלל. כפי שהראה מחקר של מכון פיטרסון, הרווח לכלכלת ארה"ב מהרחבת המסחר בין השנים 1950 ל-2016 עמד על 2.1 טריליון דולר, דבר שסייע להקפיץ את שיעור התל"ג לנפש עבור כל משק בית בסכום שנע בין 7,000 ל-18,000 דולר. גם כאן המרוויחים העיקריים היו השכבות הנמוכות.

נציבות הסחר הבינלאומי של ארה"ב הראתה בשנת 2016 כי הסכמי סחר בינלאומיים ואזוריים ייצרו עלייה שנתית קטנה אך קבועה בשיעור התל"ג, כמו גם עלייה בשכר בקרב עובדים בעלי כישורים גבוהים ופועלים פשוטים כאחד. פופוליסטים המטילים ספק ביתרונות המסחר החופשי נוטים להמעיט בחשיבות נתונים מקרו-כלכליים כאלה, ובמשמעות הגדולה שלהם בשוק התעסוקה עבור עובדים בעלי שכר נמוך. מסחר גלובלי חופשי מסייע גם לחברות אמריקניות בכל תחומי הייצור. משרד המסחר מעריך כי כמעט 11 מיליון משרות בארה"ב בשנת 2016 היו תלויות בייבוא של מוצרים ושירותים. גם ההשקעות הזרות באמריקה, המהוות את הצד השני של המטבע במאזן המסחר, תרמו לרווחה גבוהה יותר עבור מיליונים.

בתוך כך, חברות אמריקניות המצליחות להסתגל במהירות ולשגשג בכלכלה הנוכחית עושות זאת לרוב על ידי שימוש בייבוא ובשרשרת האספקה הגלובלית. הבנק המרכזי של סן פרנסיסקו העריך לאחרונה כי כמעט מחצית מהייבוא לארה"ב מורכב מחומרי גלם הנרכשים על ידי חברות אמריקניות כדי לייצר מוצרים המתחרים בשוק העולמי. במילים אחרות, היצואנים הגדולים ביותר הם גם היבואנים הגדולים ביותר. מחקרים רבים אחרים הראו כי החלק הארי של ערך החברות האמריקניות נובע מהעובדים ובעלי המניות המבוססים בארה"ב, גם במקרים בהם ההרכבה הסופית של המוצר נערכת במדינה זרה. נתון זה אינו נכלל במאזן המסחר המייחס את העלות המלאה של היבואן למקור הייצוא הסופי שלו.

שרשראות האספקה האלו לא רק מספקות את כל פלאי הטכנולוגיה המודרנית במחירים מדהימים. הן מאפשרות גם לחברות אמריקניות להתמקד ביתרונות היחסיים שלהן כמו שירותים מקצועיים וייצור מתקדם, ומשאירות את הפעילות בעלת הערך הנמוך למדינות אחרות בהן קיימים עובדים מוכשרים פחות. תעשיית הייבוא תומכת גם במיליוני משרות בתחומי התחבורה, הלוגיסטיקה והמסחר הקמעונאי. כפי שהראה הבנק של סן פרנסיסקו, כמעט מחצית מהצריכה האמריקנית המושקעת במוצרים שלא יוצרו בארה"ב הולכת לכיסם של עובדים אמריקנים.

לייבוא תחרותי יש גם השפעות חיוביות בלתי נראות לעיתים על הדינמיקה הכלכלית של שינוי וחדשנות, ועל רמת איכות החיים. כפי שכתב הכלכלן ראס רוברטס, "כאשר אנחנו מגלים דרכים לקבל תמורה רבה יותר עבור פחות כסף, המשמעות היא יותר משאבים זמינים כדי להשקיע בהזדמנויות כלכליות אחרות". לדבריו, "צמיחה זו היא בלתי נראית אך היא חשובה מאוד". גם השאלה האם הרס יצירתי מגיע ממסחר או מטכנולוגיה אינה רלוונטית: התוצאה בכל מקרה היא לא רק מוצרים זולים יותר, אלא מוצרים טובים יותר וחיים טובים יותר לכולנו. כל זה יכול להתרחש רק כאשר צרכנים מורשים לחפש בחופשיות מטרות יצרניות יותר להשקיע בהן.

כישלון יקר

כל הגורמים שמנינו לעיל הם הסיבה לכך שהחלופה לסחר חופשי לא תהיה מכשיר טלפון נייד במחיר מופרז – אלא מחסור במכשירים בכלל. מדיניות הפרוטקציוניזם של כפיית מגבלות ומכסים על סחר בין מדינות הוכחה שוב ושוב ככישלון יקר מאוד. כך למשל, כאשר חוקרים בקרן המטבע הבינלאומית בחנו מכסים שהוטלו ב-151 מדינות שונות בין 1963 ל-2014, הם גילו כי מדיניות כזו הייתה מקבילה כמעט תמיד לדעיכה משמעותית בייצור, עלייה באבטלה ושיעורי אי-שוויון גדולים יותר.

גם הכלכלה האמריקנית אינה חסינה מפני כוחות שליליים כאלה. שני מחקרים חדשים מבית המחלקה הלאומית למחקר כלכלי גילו כי העול הכלכלי מהמכסים על ייבוא שהטיל הנשיא טראמפ ב-2018 נפל בעיקר על הצרכן האמריקני ועל חברות אמריקניות. סקירת ספרות כלכלית אמריקנית לאורך מאה השנים האחרונות מראה כי למעט מספר מקרים יוצאי דופן בודדים, מדיניות מכסים והגבלות הטילה עלויות כבדות על צרכנים וחברות, יחד עם סגירת השווקים העולמיים בפני מוצרים אמריקניים. התוצאה הייתה עלייה באבטלה ובמספר החברות שפשטו את הרגל ופנו לסיוע ממשלתי.

וזה קורה שוב גם היום. למרות שצרכני הפלדה האמריקנית למשל מוכרים במחירים גבוהים יותר מאשר מתחריהם בעולם, תעשיית הפלדה בכללה מפגרת הרחק מאחור בכל מדדי הערך. זאת הסיבה שרוב מוחלט של הכלכלנים, מימין ומשמאל, מתנגדים להטלת מכסים ותומכים בסחר עולמי חופשי.

בנוסף לרווחים הכלכליים הברורים, סחר חופשי היה מאז ומתמיד אחד מעמודי התווך של הביטחון הלאומי והעולמי. כפי שציין ההיסטוריון רוברט קגן, מערכת המסחר העולמית צמחה לא מתוך השאיפה לצמיחה כלכלית או רווחת הצרכנים אלא מתוך חשש מעוד מלחמת עולם, ושבעים השני שחלפו מאז מלחמת העולם השנייה מוכיחות את הצלחתה. לפי קגן, מערכת המסחר העולמית עזרה "למנוע את הסכנה שתחרות כלכלית תהפוך תחרות גיאופוליטית".

ארגון הסחר העולמי (WTO) סיפק זירה מרשימה לפתרונות של סכסוכים כלכליים בין מדינות, כמו גם מסלול חשוב למדינות מתפתחות לבצע את הרפורמות הפנימיות הכואבות הדרושות להצטרף לארגון, רפורמות שמצב אחר היו יכולות להיות מסובכות מבחינה פוליטית. אפילו סין ביצעה רפורמות כאלה על מנת להתקבל ל-WTO, למרות שחלקן בוטלו או שונו לאחר ההצטרפות. המערכת העולמית הזו אינה מושלמת, אך היא בוודאי עדיפה על מערכת מפוזרת של פוליטיקה וכוח, וחוסר הוודאות והמלחמות שהיא מביאה עמה. וכך, המעבר בעת האחרונה של ארה"ב למערכת הישנה של הסכמים דו-צדדיים בעלי אכיפה חד-צדדית כבר גורם לחרדה ברחבי העולם ובקרב בנות בריתה הקרובות כמו בריטניה ויפן.

החלטה מוסרית

הסרת המגבלות על צריכה של מוצרים ושירותים זרים אינה רק החלטה כלכלית או פוליטית, אלא החלטה מוסרית. בין אם בכוונה או שלא, הליברליזציה של מסחר עזרה להסיר מן העולם את חוסר השוויון המשווע שהיה מוטמע במערכת הפרוטקציוניסטית האמריקנית של העבר, חוסר שוויון שמקורו היה בחדרים אפופי עשן מלאים בלוביסטים וקובעי מדיניות אליטיסטיים. מדיניות המכסים העצימה תעשיות מסוימות על חשבון שאר האמריקנים, ויצרה חלק מהבעיות הכלכליות והפוליטיות שהוזכרו לעיל.

כיום אנו שוב עדים לאופן בו הפרוטקציוניזם מייצר קרוניזם אליטיסטי ואי-תפקוד פוליטי ופוגע באמריקנים הרבה יותר מאשר מועיל. מנהלים ובכירים אחרים בחברות פלדה שכיום הם חלק ממשל טראמפ מקדמים הגנת מכסים עבור עמיתיהם לשעבר ואלה בתורם שולטים בגורל הלקוחות התלויים בתעשיית הפלדה, למרות שזו מהווה חלק קטן מכלל התעשייה האמריקנית. ולא מדובר רק במכסים על פלדה. אין פלא אפוא שחברות לובי העוסקות בענייני מסחר התרחבו וצמחו בשיעור גבוה בשנים האחרונות, אך אלו בשמאל הדורשים "להוציא את הכסף מהפוליטיקה" ואלו בימין הקוראים "לייבש את הביצה" מעדיפים להתעלם מהשחיתות הנובעת ישירות ממדיניות המכסים בה הם תומכים.

מדוע תעשיות אמריקניות מסוימות זכאיות לטענה המוסרית של הגנה ממשלתית ואחרות אינן זכאיות? מדוע הממשלה צריכה להעדיף את עובדי תעשיות אלו על פני אחרים? קחו למשל את עובדי תעשיית ההנעלה הנהנים ממדיניות ממשלתית שנקבעה עוד בשנות השלושים ומגינה על המשרות שלהם אך מכריחה את האמריקנים לשלם יותר על נעליים. יתכן כי הסרה של המכסים בתחום הייתה מחייבת את הממשלה להשקיע יותר בתשלומי רווחה או הכשרה מקצועית עבור אותם עובדים, אך מכסי המגן הם בוודאי אינה זכות מולדת שהסרתה מנוגדת למוסר. זהו הדבר הנכון לעשות גם מבחינה מוסרית, ושלל ההטבות הכלכליות שיגיעו מכך הן רק הבונוס.

הפן המוסרי של סחר חופשי אינו עוצר בגבולות אמריקה. הנמכת חומות המסחר של ארה"ב, יחד עם מנהיגים שיקדמו הסכמי סחר ובשיתוף מוסדות בינלאומיים, תפיק רווחים משמעותיים בעיקר עבור עניי העולם. כפי שצוין בדו"ח של הבנק העולמי, מאז 1990 נרשמה "עלייה דרמטית בהשתתפות של מדינות מתפתחות במסחר העולמי, במקביל לירידה חדה בשיעורי העוני בעולם", ומספר בני האדם החיים בעוני קיצוני צנח לשפל היסטורי. סחר חופשי גם סייע למדינות מתפתחות "להגדיל את מספר המשרות ואת איכותן, להמריץ צמיחה כלכלית ולקדם את שיעורי הייצור".

מחקר חדש של ארגון העבודה העולמי מספק נתונים מדהימים בהקשר הזה. בין 1993 ל-2018, כמות בני האדם החיים בעוני קיצוני במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית צנחה מכמעט 42 אחוזים לפחות מעשרה אחוזים – ירידה של 600 מיליון בני אדם. רובם הצליחו לעבור מעבודה חקלאית בסיסית למשרה מסודרת וקבועה, וזכו לגישה לשירותי בריאות וחינוך טובים יותר.

בניגוד לאמונה הרווחת, המשרות החדשות במדינות מתפתחות לא נוצרו בשל "סדנאות היזע" בהן עובדי ייצור מנוצלים בתת-תנאים, אלא בעיקר בתחומי הבנייה והמכירות. בין 1999 ל-2017, השכר הממוצע במדינות אלו שילש את עצמו, וגם תופעת עבדות הילדים הולכת ונעלמת כאשר מספר הילדים העובדים מתחת לגיל 17 נחתך ב-94 מיליון בני אדם וצפוי להמשיך ולרדת. התפתחויות אלו היו חזקות במיוחד בקרב נערות ונשים, שבעבר סבלו מתנאים חברתיים ירודים במיוחד.

האתגר של ימינו

מה שאפשר את כל הטוב הזה הוא הסחר החופשי העולמי. יש לכך גם עלויות, וקשה מאוד לצפות את ההשפעות העתידיות על שוקי העבודה והמסחר, אך הבעיות הנובעות מסחר חופשי מתגמדות מול הרווחה הכללית והמוסרית שהוא מביא לעולם ומול החלופה הבעייתית מאוד של פרוטקציוניזם.

כמובן שמקביל מתרחשים גם תהליכים אחרים. הסחר הגלובלי כיום מונע פחות על ידי הסכמי מסחר או מדיניות ממשלתית והרבה יותר מתוצאה של התפתחות טכנולוגית, שאחראית גם באופן היסטורי לחיסול מרבית המשרות הזוטרות בתעשייה; העולם שאחרי מלחמת העולם השנייה הציג מצב ייחודי בו מדינות רבות התאוששו מתוצאות המלחמה או שקעו לקומוניזם אך המצב כיום שונה, ומרבית הבעיות של מה שמוגדר כערים הקטנות באמריקה אינן כלכליות אלא קשורות יותר להתמוטטות מוסדות תרבותיים כמו הנישואים והכנסייה.

אלה הם כמה מהאתגרים החשובים ביותר של ימינו והפתרונות בוודאי לא יהיו פשוטים, אך דחייה של מסחר חופשי יותר עבור מדיניות מכסים מוגברת לא תביא לשיפור במצב אלא רק תהפוך אותו לגרוע.

עו"ד סקוט לינסיקום הוא עמית מחקר ב'Cato Institute' ומרצה אורח בבית הספר למשפטים באוניברסיטת דיוק. גרסה מלאה של המאמר התפרסמה בכתב העת 'נשיונל רוויו'.