סחר חופשי, לא עוד מכסים, הוא המתכון לעולם טוב יותר

בניגוד למדיניות הפרוטקציוניזם שמתגמלת מגזר מצומצם על חשבון הרוב, מסחר חופשי ממגבלות מביא עמו יתרונות אדירים עבור כלל האוכלוסייה

נשיאי סין וארה"ב שי וטראמפ | Shealah Craighead

מדיניות הסחר החופשי – הקנייה והמכירה החופשית של מוצרים ושירותים ללא התערבות ממשלתית – נמצאת בימים אלו תחת מתקפה כמעט חסרת תקדים. למרות העובדה שהתמיכה בסחר חופשי גלובלי בקרב הציבור האמריקני נמצאת בשיא של כל הזמנים, נראה כי מספר הולך וגדל של פוליטיקאים ופרשנים שונים משמאל ומימין מאמצים עמדה מנוגדת. עוינות זו מבוססת בחלקה על הנחות נכונות כמו התנגדות למרקנטיליזם הסיני או להסכמי סחר בינלאומיים מכבידים, אך ברובה היא מוטעית. כמעט מכל כיוון שנבחן את הסוגייה, הטענות בעד סחר חופשי כיום הן מוצקות בדיוק כפי שהיו כאשר אדם סמית חיבר את 'עושר העמים' לפני 250 שנה.

המסחר הגלובלי סיפק לרוב המשפחות, העובדים והעסקים באמריקה יתרונות כלכליים בלתי ניתנים להכחשה. היתרון הראשון והמובן מאליו הם הרווחים לצרכן. מספר מחקרים שנערכו לאחרונה מצאו כי מסחר חופשי יותר עם סין למשל ייצר דרך תחרות מוגברת ומחירים נמוכים מאות מיליארדי דולרים של רווחים לצרכנים האמריקניים. רווחי הייבוא האלה, במיוחד כאשר מדובר במוצרים המורכבים בסין ונמכרים ברשתות השיווק הגדולות, מופנים בעיקר לשכבות החלשות והבינוניות. העודף המסחרי הצרכני הוא גם אחת הסיבות העיקריות לכך שאמריקנים כיום עובדים פחות שעות אך מחזיקים ברכוש רב יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה.

לסחר חופשי יש גם יתרונות מהותיים עבור המערכת הכלכלית בכלל. כפי שהראה מחקר של מכון פיטרסון, הרווח לכלכלת ארה"ב מהרחבת המסחר בין השנים 1950 ל-2016 עמד על 2.1 טריליון דולר, דבר שסייע להקפיץ את שיעור התל"ג לנפש עבור כל משק בית בסכום שנע בין 7,000 ל-18,000 דולר. גם כאן המרוויחים העיקריים היו השכבות הנמוכות.

מקור: מכון פיטרסון

נציבות הסחר הבינלאומי של ארה"ב הראתה בשנת 2016 כי הסכמי סחר בינלאומיים ואזוריים ייצרו עלייה שנתית קטנה אך קבועה בשיעור התל"ג, כמו גם עלייה בשכר בקרב עובדים בעלי כישורים גבוהים ופועלים פשוטים כאחד. פופוליסטים המטילים ספק ביתרונות המסחר החופשי נוטים להמעיט בחשיבות נתונים מקרו-כלכליים כאלה, ובמשמעות הגדולה שלהם בשוק התעסוקה עבור עובדים בעלי שכר נמוך. מסחר גלובלי חופשי מסייע גם לחברות אמריקניות בכל תחומי הייצור. משרד המסחר מעריך כי כמעט 11 מיליון משרות בארה"ב בשנת 2016 היו תלויות בייבוא של מוצרים ושירותים. גם ההשקעות הזרות באמריקה, המהוות את הצד השני של המטבע במאזן המסחר, תרמו לרווחה גבוהה יותר עבור מיליונים.

בתוך כך, חברות אמריקניות המצליחות להסתגל במהירות ולשגשג בכלכלה הנוכחית עושות זאת לרוב על ידי שימוש בייבוא ובשרשרת האספקה הגלובלית. הבנק המרכזי של סן פרנסיסקו העריך לאחרונה כי כמעט מחצית מהייבוא לארה"ב מורכב מחומרי גלם הנרכשים על ידי חברות אמריקניות כדי לייצר מוצרים המתחרים בשוק העולמי. במילים אחרות, היצואנים הגדולים ביותר הם גם היבואנים הגדולים ביותר. מחקרים רבים אחרים הראו כי החלק הארי של ערך החברות האמריקניות נובע מהעובדים ובעלי המניות המבוססים בארה"ב, גם במקרים בהם ההרכבה הסופית של המוצר נערכת במדינה זרה. נתון זה אינו נכלל במאזן המסחר המייחס את העלות המלאה של היבואן למקור הייצוא הסופי שלו.

שרשראות האספקה האלו לא רק מספקות את כל פלאי הטכנולוגיה המודרנית במחירים מדהימים. הן מאפשרות גם לחברות אמריקניות להתמקד ביתרונות היחסיים שלהן כמו שירותים מקצועיים וייצור מתקדם, ומשאירות את הפעילות בעלת הערך הנמוך למדינות אחרות בהן קיימים עובדים מוכשרים פחות. תעשיית הייבוא תומכת גם במיליוני משרות בתחומי התחבורה, הלוגיסטיקה והמסחר הקמעונאי. כפי שהראה הבנק של סן פרנסיסקו, כמעט מחצית מהצריכה האמריקנית המושקעת במוצרים שלא יוצרו בארה"ב הולכת לכיסם של עובדים אמריקנים.

לייבוא תחרותי יש גם השפעות חיוביות בלתי נראות לעיתים על הדינמיקה הכלכלית של שינוי וחדשנות, ועל רמת איכות החיים. כפי שכתב הכלכלן ראס רוברטס, "כאשר אנחנו מגלים דרכים לקבל תמורה רבה יותר עבור פחות כסף, המשמעות היא יותר משאבים זמינים כדי להשקיע בהזדמנויות כלכליות אחרות". לדבריו, "צמיחה זו היא בלתי נראית אך היא חשובה מאוד". גם השאלה האם הרס יצירתי מגיע ממסחר או מטכנולוגיה אינה רלוונטית: התוצאה בכל מקרה היא לא רק מוצרים זולים יותר, אלא מוצרים טובים יותר וחיים טובים יותר לכולנו. כל זה יכול להתרחש רק כאשר צרכנים מורשים לחפש בחופשיות מטרות יצרניות יותר להשקיע בהן.

כישלון יקר

מקור: IMF

כל הגורמים שמנינו לעיל הם הסיבה לכך שהחלופה לסחר חופשי לא תהיה מכשיר טלפון נייד במחיר מופרז – אלא מחסור במכשירים בכלל. מדיניות הפרוטקציוניזם של כפיית מגבלות ומכסים על סחר בין מדינות הוכחה שוב ושוב ככישלון יקר מאוד. כך למשל, כאשר חוקרים בקרן המטבע הבינלאומית בחנו מכסים שהוטלו ב-151 מדינות שונות בין 1963 ל-2014, הם גילו כי מדיניות כזו הייתה מקבילה כמעט תמיד לדעיכה משמעותית בייצור, עלייה באבטלה ושיעורי אי-שוויון גדולים יותר.

גם הכלכלה האמריקנית אינה חסינה מפני כוחות שליליים כאלה. שני מחקרים חדשים מבית המחלקה הלאומית למחקר כלכלי גילו כי העול הכלכלי מהמכסים על ייבוא שהטיל הנשיא טראמפ ב-2018 נפל בעיקר על הצרכן האמריקני ועל חברות אמריקניות. סקירת ספרות כלכלית אמריקנית לאורך מאה השנים האחרונות מראה כי למעט מספר מקרים יוצאי דופן בודדים, מדיניות מכסים והגבלות הטילה עלויות כבדות על צרכנים וחברות, יחד עם סגירת השווקים העולמיים בפני מוצרים אמריקניים. התוצאה הייתה עלייה באבטלה ובמספר החברות שפשטו את הרגל ופנו לסיוע ממשלתי.

וזה קורה שוב גם היום. למרות שצרכני הפלדה האמריקנית למשל מוכרים במחירים גבוהים יותר מאשר מתחריהם בעולם, תעשיית הפלדה בכללה מפגרת הרחק מאחור בכל מדדי הערך. זאת הסיבה שרוב מוחלט של הכלכלנים, מימין ומשמאל, מתנגדים להטלת מכסים ותומכים בסחר עולמי חופשי.

בנוסף לרווחים הכלכליים הברורים, סחר חופשי היה מאז ומתמיד אחד מעמודי התווך של הביטחון הלאומי והעולמי. כפי שציין ההיסטוריון רוברט קגן, מערכת המסחר העולמית צמחה לא מתוך השאיפה לצמיחה כלכלית או רווחת הצרכנים אלא מתוך חשש מעוד מלחמת עולם, ושבעים השני שחלפו מאז מלחמת העולם השנייה מוכיחות את הצלחתה. לפי קגן, מערכת המסחר העולמית עזרה "למנוע את הסכנה שתחרות כלכלית תהפוך תחרות גיאופוליטית".

ארגון הסחר העולמי (WTO) סיפק זירה מרשימה לפתרונות של סכסוכים כלכליים בין מדינות, כמו גם מסלול חשוב למדינות מתפתחות לבצע את הרפורמות הפנימיות הכואבות הדרושות להצטרף לארגון, רפורמות שמצב אחר היו יכולות להיות מסובכות מבחינה פוליטית. אפילו סין ביצעה רפורמות כאלה על מנת להתקבל ל-WTO, למרות שחלקן בוטלו או שונו לאחר ההצטרפות. המערכת העולמית הזו אינה מושלמת, אך היא בוודאי עדיפה על מערכת מפוזרת של פוליטיקה וכוח, וחוסר הוודאות והמלחמות שהיא מביאה עמה. וכך, המעבר בעת האחרונה של ארה"ב למערכת הישנה של הסכמים דו-צדדיים בעלי אכיפה חד-צדדית כבר גורם לחרדה ברחבי העולם ובקרב בנות בריתה הקרובות כמו בריטניה ויפן.

החלטה מוסרית

הסרת המגבלות על צריכה של מוצרים ושירותים זרים אינה רק החלטה כלכלית או פוליטית, אלא החלטה מוסרית. בין אם בכוונה או שלא, הליברליזציה של מסחר עזרה להסיר מן העולם את חוסר השוויון המשווע שהיה מוטמע במערכת הפרוטקציוניסטית האמריקנית של העבר, חוסר שוויון שמקורו היה בחדרים אפופי עשן מלאים בלוביסטים וקובעי מדיניות אליטיסטיים. מדיניות המכסים העצימה תעשיות מסוימות על חשבון שאר האמריקנים, ויצרה חלק מהבעיות הכלכליות והפוליטיות שהוזכרו לעיל.

כיום אנו שוב עדים לאופן בו הפרוטקציוניזם מייצר קרוניזם אליטיסטי ואי-תפקוד פוליטי ופוגע באמריקנים הרבה יותר מאשר מועיל. מנהלים ובכירים אחרים בחברות פלדה שכיום הם חלק ממשל טראמפ מקדמים הגנת מכסים עבור עמיתיהם לשעבר ואלה בתורם שולטים בגורל הלקוחות התלויים בתעשיית הפלדה, למרות שזו מהווה חלק קטן מכלל התעשייה האמריקנית. ולא מדובר רק במכסים על פלדה. אין פלא אפוא שחברות לובי העוסקות בענייני מסחר התרחבו וצמחו בשיעור גבוה בשנים האחרונות, אך אלו בשמאל הדורשים "להוציא את הכסף מהפוליטיקה" ואלו בימין הקוראים "לייבש את הביצה" מעדיפים להתעלם מהשחיתות הנובעת ישירות ממדיניות המכסים בה הם תומכים.

מדוע תעשיות אמריקניות מסוימות זכאיות לטענה המוסרית של הגנה ממשלתית ואחרות אינן זכאיות? מדוע הממשלה צריכה להעדיף את עובדי תעשיות אלו על פני אחרים? קחו למשל את עובדי תעשיית ההנעלה הנהנים ממדיניות ממשלתית שנקבעה עוד בשנות השלושים ומגינה על המשרות שלהם אך מכריחה את האמריקנים לשלם יותר על נעליים. יתכן כי הסרה של המכסים בתחום הייתה מחייבת את הממשלה להשקיע יותר בתשלומי רווחה או הכשרה מקצועית עבור אותם עובדים, אך מכסי המגן הם בוודאי אינה זכות מולדת שהסרתה מנוגדת למוסר. זהו הדבר הנכון לעשות גם מבחינה מוסרית, ושלל ההטבות הכלכליות שיגיעו מכך הן רק הבונוס.

הפן המוסרי של סחר חופשי אינו עוצר בגבולות אמריקה. הנמכת חומות המסחר של ארה"ב, יחד עם מנהיגים שיקדמו הסכמי סחר ובשיתוף מוסדות בינלאומיים, תפיק רווחים משמעותיים בעיקר עבור עניי העולם. כפי שצוין בדו"ח של הבנק העולמי, מאז 1990 נרשמה "עלייה דרמטית בהשתתפות של מדינות מתפתחות במסחר העולמי, במקביל לירידה חדה בשיעורי העוני בעולם", ומספר בני האדם החיים בעוני קיצוני צנח לשפל היסטורי. סחר חופשי גם סייע למדינות מתפתחות "להגדיל את מספר המשרות ואת איכותן, להמריץ צמיחה כלכלית ולקדם את שיעורי הייצור".

מחקר חדש של ארגון העבודה העולמי מספק נתונים מדהימים בהקשר הזה. בין 1993 ל-2018, כמות בני האדם החיים בעוני קיצוני במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית צנחה מכמעט 42 אחוזים לפחות מעשרה אחוזים – ירידה של 600 מיליון בני אדם. רובם הצליחו לעבור מעבודה חקלאית בסיסית למשרה מסודרת וקבועה, וזכו לגישה לשירותי בריאות וחינוך טובים יותר.

בניגוד לאמונה הרווחת, המשרות החדשות במדינות מתפתחות לא נוצרו בשל "סדנאות היזע" בהן עובדי ייצור מנוצלים בתת-תנאים, אלא בעיקר בתחומי הבנייה והמכירות. בין 1999 ל-2017, השכר הממוצע במדינות אלו שילש את עצמו, וגם תופעת עבדות הילדים הולכת ונעלמת כאשר מספר הילדים העובדים מתחת לגיל 17 נחתך ב-94 מיליון בני אדם וצפוי להמשיך ולרדת. התפתחויות אלו היו חזקות במיוחד בקרב נערות ונשים, שבעבר סבלו מתנאים חברתיים ירודים במיוחד.

האתגר של ימינו

מה שאפשר את כל הטוב הזה הוא הסחר החופשי העולמי. יש לכך גם עלויות, וקשה מאוד לצפות את ההשפעות העתידיות על שוקי העבודה והמסחר, אך הבעיות הנובעות מסחר חופשי מתגמדות מול הרווחה הכללית והמוסרית שהוא מביא לעולם ומול החלופה הבעייתית מאוד של פרוטקציוניזם.

כמובן שמקביל מתרחשים גם תהליכים אחרים. הסחר הגלובלי כיום מונע פחות על ידי הסכמי מסחר או מדיניות ממשלתית והרבה יותר מתוצאה של התפתחות טכנולוגית, שאחראית גם באופן היסטורי לחיסול מרבית המשרות הזוטרות בתעשייה; העולם שאחרי מלחמת העולם השנייה הציג מצב ייחודי בו מדינות רבות התאוששו מתוצאות המלחמה או שקעו לקומוניזם אך המצב כיום שונה, ומרבית הבעיות של מה שמוגדר כערים הקטנות באמריקה אינן כלכליות אלא קשורות יותר להתמוטטות מוסדות תרבותיים כמו הנישואים והכנסייה.

אלה הם כמה מהאתגרים החשובים ביותר של ימינו והפתרונות בוודאי לא יהיו פשוטים, אך דחייה של מסחר חופשי יותר עבור מדיניות מכסים מוגברת לא תביא לשיפור במצב אלא רק תהפוך אותו לגרוע.


עו"ד סקוט לינסיקום הוא עמית מחקר ב'Cato Institute' ומרצה אורח בבית הספר למשפטים באוניברסיטת דיוק. גרסה מלאה של המאמר התפרסמה בכתב העת 'נשיונל רוויו'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. אפילו באופן תאורטי זה לא נכון
    במציאות המצב הרבה יותר מורכב. קיימים עמים בהם רמת החיים היא גבוהה ועמים בהם רמת החיים היא נמוכה. הסחר החופשי ינסה להוריד את רמת החיים אצל העמים עם רמת חיים גבוהה ולהעלות רמת החיים אצל העמים עם רמת חיים נמוכה. נשאלת השאלה מדוע העמים עם רמת החיים הגבוהה יסכימו לכל זה? כל זה נשמע לי כשפה מכובסת לקידום הקומוניזם כשבסופו של דבר כולנו נסבול.

    יש מקצועות שפשוט נעלמים במקום מסויים כי הרבה יותר זול לעשות דברים במקום אחר ולכן הרבה מקצועות שהיו במדינה עם רמת חיים גבוהה נעלמים כי הם עברו למדינות עם רמת חיים נמוכה יותר כי המשכורות שם נמוכות יותר. מי מרוויח מזה? בעל העסק. לא העובדים מרויחים שממשיכים לעבוד בשכר נמוך כי רמת החיים נמוכה שם. אז מה הרווחנו מכל זה? אבדנו טכנולוגיה במקום מסוים וקידמנו אותו במקום אחר ובעל העסק מרוויח. נשמע בדיוק כמו קומוניזם רק תחליפו את בעל העסק עם בכיר במפלגה.

    במדינות עם רמת חיים גבוהה יש קבוצה גדולה של אזרחים שלא רוצים או מסוגלים ללמוד מקצועות חופשיים והם בעצם עובדים מיומנים שעובדים בשכר שמתאים לרמת השכר באותה מדינה עם רמת החיים הגבוהה. בא חכם ואומר שאפשר להרויח הרבה כסף אם נפטר את העובדים המיומנים במדינה עם רמת החיים הגבוהה ונשלח את העבודה למדינה עם רמת חיים נמוכה ואז נמכור את הסחורה במדינה עם רמת חיים גבוהה ונרויח המון. ממש יופי. אני מתפלא שסטאלין לא חשב על זה. מי מרוויח מזה בדיוק?

    קיימת גם בעיה של גניבת פטנטים. במדינות עם רמת חיים נמוכה אין תשתית מחקרית גדולה ולכן הם יעתיקו מוצרים שפותחו במדינות עם רמת חיים גבוהה וימכרו את זה בזול. מה עם שמירת הקניין הרוחני?

    אף אחד אינו מונע ממדינה לפתח תעשיה וליצור מוצרים למכירה. הבעיה נראית לי אינה חופש מסחרי אלא דיקטטורות רבות שיש לנו בעולם שמונעות פיתוח.

    לכן נראה לי שצריך קודם כל למגר את הדיקטטורות ולדאוג שיהיה חופש בכל המדינות וכל הטוב נראה לי יבוא מאליו.

    1. או שלא קראת את המאמר או שלא הבנת נקודה בסיסית.
      כלכלה היא לא משחק סכום אפס שבו אם לאחד יש יותר אז לשני יש בהכרח פחות. במציאות זה ההפך, והנתונים שמובאים כאן מסבירים בדיוק את זה

    2. זה קפיטליזם טהור-
      ביטול הרגולציה של המדינות – שמובילה להגדלת הפער בין העשירים לעניים אבל גם מתן יתרון לכישרוניים ותמריץ לחרוצים – שבסופו של דבר יעלה את רמת החיים של כולם.

      אז נכון שהפועלים במדינות המערב יפסידו מהעברת היצור לעולם השלישי – אבל הפועלים במערב הם גם בעלי בעלי החסכונות הפנסיונים (קופות הגמל) כלומר הם הם בעלי החברות שירויחו מהמהלך.
      בנוסף הפועלים בארצות המערב הם הצרכנים של אותם מוצרים שמחיריהם ירדו.
      בנוסף בכלל לא ברור שהיצור עובר לעולם השלישי – המגמה המרכזית בעולם כיום היא אוטמטיזציה – פועלי היצור מהעולם השלישי מוחלפים ע"י רובוטים והכסף זורם לחברות המערביות שמפתחות את הרובוטים – חברות שבעלי המניות שלהם הם אותם פועלים שחוסכים לפנסיה.

      מה שכן – יש את הפן המוסרי – סין וגרורותיה וארצות האיסלם הינן דיקטטורות מסוכנות. שצריך למוטט את המשטרים שלהן. בריתות הסחר צריכות לכלול את צפון אמריקה ואת אמריקה הלטינית (ללא ונצואלה וקובה) ואת אירופה ומדינות שבדרך הנכונה באפריקה שמדרום לסהרה, ואת הודו יפן ושאר המזרח הרחוק ללא סין וללא צפון קוריאה.ואת ישראל כמובן.
      ורוסיה צריכה לקבל החלטה לאיזה גוש היא שייכת.

    3. יש להוסיף גם שכשבמדינה נתונה נעלם מקצוע, אנשים לא יושבים בבית באפס מעשה-הם הולכים ולומדים מקצוע אחר. ולפעמים אף נוצרים מקצועות חדשים.
      כך היה כל פעם שהאיום הזה הועלה. צריך להפסיק לחשוש מתרחישים כאלה.

  2. אין אידאולוגיה טהורה שתשפר את האולם. מדינות חייבות לדואג לעצמם. לישראל מאוד חשובות יכולות טכנולוגיות לביטחון לאומי. עם פתיחת סבב אימות ישר מפסיקים למכור לנו הרבה מאוד דברים. בזמנים שקטים כדאי לתת עדיפות ליצרנים מקומיים של טכנולוגיות האלה. אי אפשר ליצר הכל. אבל חשוב להיות חיוני לאולם. אסור להגזים לכל כיוון.
    לא דובר על אולם עם שוק החופשי או חף מרוע.

  3. פעם האמריקאים היו מעסיקים עבדים שחורים בשדות הכותנה. היום הם (וגם אנחנו!) מעסיקים עבדים סינים בתעשית ההייטק, הטקסטיל וכדומה.
    פשוט העבדים לא נמצאים אצלנו בחצר, אז קל יותר על המצפון 😟