“אומה שייחודה רצח זקנים וטף”: 90 שנים למאורעות תרפ”ט

ערביי ארץ-ישראל הם האומה היחידה בהיסטוריה שהפכה רוצחי ילדים וזקנים לגיבורים לאומיים. לקחים ממאורעות תרפ”ט כשנה לאחר הטבח

הלוויית ההרוגים בצפת | ויקיפדיה

מאמר זה של ד”ר יהושע ייבין נדפס לראשונה לפני 89 שנה בעיתון “דאר היום” ב-ו’ תמוז התר”ץ – 2 ביולי 1930 – כשנה אחרי מאורעות תרפ”ט שבהן נרצחו 133 יהודים, בהם נשים, זקנים וטף, בידי שכניהם הערבים בחברון, ירושלים, צפת ועוד. היה זה כ-18 שנים לפני הקמת המדינה, כשהישוב היהודי בארץ מנה רק כ-170 אלף בני אדם שכל מעייניהם היו הפרחת השממה, פיתוח הארץ ויישובה, תוך שהם מתמודדים עם עוני, משבר כלכלי וקדחת. בשנים אלו החלה גם הגירה גדולה של ערבים כדי ליהנות מהפריחה הכלכלית בארץ שהתחוללה בזכות העלייה היהודית ובלטה לעומת העוני בארצות ערב שמסביב. מאורעות תרפ”ט, עשר שנים לפני מלחמת העולם השנייה והשמדת יהודי אירופה, זעזעו את הציבור בארץ. הערבים שלא יכלו להיות להם שום טענות של קיפוח, “כיבוש”, או כל טענה מסוג זה הנשמעת היום, רצחו וטבחו ביהודים כי היו יהודים. חלק גדול מהנרצחים היו גם בני הישוב הישן שחיו בארץ מאות שנים, כך שגם הטענות כי האלימות כוונה כנגד “הציונות” מופרכות.

א.

יהושע ייבין | ויקיפדיה

ישנו גילוי אחד, מציאותי, ממשי, שהישוב אם הוא רוצה בכך או אינו רוצה בכך, מוכרח לשים אליו את כל ליבו ולתכנן בהתאם לו את חייו בארץ; זהו מצבנו בארץ בין ה”שכנים”. עצם העובדה שביום אחד קמו אנשים מבין השכנים, ידידים מאתמול, ושחטו, בחברון ובצפת, יהודים זקנים, נשים ועוללים במיתות אכזריות ומשונות – גילתה לנו, מהו עתידנו אם לפגיון השכנים יינתן חופש בארץ הזאת. אבל עכשיו נתגלה לנו דבר מה חדש, שלא ראינו כמוהו אפילו בארצות הפרעות האכזריות ביותר: מנהיגי הערבים ועיתונאיהם הכריזו על הרוצחים והטובחים כעל גיבורים לאומיים, שלקבריהם עולים לרגל למאות. דבר כזה הוא יחיד במינו גם בחיינו העשירים בפרעות וטביחות. עדיין לא קרה כדבר הזה, שאיזה עם שהוא או מנהיגיו יכריזו על בני עמם כגיבורים לאומיים רק משום שהם רצחו ישישים ועוללים יהודים. כך לא עשתה אפילו המאה השחורה ברוסיה. אפילו האוקראינים ראו את חמילניצקי כגיבור לאומי לא משום שהוא טבח ביהודים, אלא משום שהופיע כמשחררם מעול הפולנים. הערבים הם מקרה יחיד ומיוחד בהיסטוריה.

כי כשמכריזים על אדם שהוא גיבור לאומי, אומרים בזה: הוא – המופת לעם, הוא האידיאל בשביל ההמונים, הם מצווים לחקות את מעשיו. בהכרזה על רוצחי הישישים והעוללים בחברון ובצפת כעל גיבורים לאומיים יש משום הכרזה בלתי משתמעת לשתי פנים: כי מצווה היא, מעשה גבורה הוא לטבוח יהודים, לטבוח את נשיהם, את ישישיהם וטפם. מכאן שאנו חיים בין שכנים שלא רק עלולים, כשתהיה אפשרות, לטבוח ביהודים, אלא שמנהיגיהם מוכנים לראות את הטבח כמעשה גבורה, לקדש אותו, להכתיר את הטובחים בכתר של גיבור לאומי.

פירוש הדבר שבמרחק קילומטרים או מאות מטרים אחדים מאחורי בתינו, שבהם ישנים זקנינו, נשינו, ילדינו הנמים במיטותיהם הקטנות נמצאים אלה המסוגלים לקידוש-טבח שכזה (והרי הרובה האנגלי לא לעולם ישמור עלינו!), האם לא תעבור צמרמורת בבשרנו מחרדה ליום מחר או מחרתיים, האם לא נרגיש בכל נים מבשרינו, כי עלינו להיות ערים מאד, זהירים מאד ולתכנן את מהלך חיינו לקראת המחר והמחרתיים?

מודעת אבל על הנרצחים בשער העיתון דבר
מודעת אבל על הנרצחים בשער העיתון דבר

ב.

אין ברצוני לנגוע כאן בשאלת ההכנה הממשית לקראת הסכנה האורבת לנו תמיד… רצוני לנגוע בהכנה אחרת – ההכנה הנפשית לקראת המציאות שיש סכנה האורבת לנו ולילדינו כאן.

איני מדבר אפילו על עמדה או רעיון, שלעומתם אפשר להעמיד “השקפה אחרת” האוטמת, כידוע, את האוזניים ואת הלב מלקבל את הדברים. אני מדבר על האינסטינקט הפשוט, הפרימיטיבי מאד, של השמירה העצמית. הנה ההורים חרדים אצלנו כל כך לגורל ילדיהם ולבריאותם. האם אינם מצווים באותה המידה, לכל הפחות להבהיר להם את הסכנה של פגיון “השכן” האורבת לנו, וללמד אותם כיצד להישמר ממנה? הרי ברור לנו שיש ללמד את הבאים לארץ הזאת, ואת ילדינו להישמר מפגעי הטבע שבה או למשל מתאונות דרכים. כך עליהם ללמוד כיצד להישמר גם סכנת ה”שכנים”. אבל בשעה שכדי להישמר מפגעים ומפגעים, די לשנן עם הילד ועם הגדול כללים אחדים, הרי כאן נחוצה הכשרה נפשית שלמה וארוכה. נחוץ שנצא מן ההוויה הקייטנית, שחלק גדול מן היישוב חי בה.

כי אחר הוא חינוך האנשים והלך חייהם בקייטנת גרונבלד שבברלין (עיירה ציורית בגרמניה שבתושביה היו אנשים מתעשיית הקולנוע ועשירי בוואריה) או השדירה החמישית בניו-יורק. ואחר היה מהלך חייהם ב”פרייריס” שבטקסס (עיירה אמריקנית אופיינית לימי המערב הפרוע שהייתה ידועה בתמותה הרבה כתוצאה מקרבות אקדחים בין תושביה). אילו סידרו האמריקנים את חייהם ב”פרייריס” המערביות כמו שהחיים בניו-יורק ובבוסטון, הם היו אבודים. והנה אצלנו אין התאמה בין אותה האידיליה “הקייטנית” שחלק גדול מן היישוב שרוי בה גם עכשיו, גם אחרי אזהרת אב תרפ”ט, ובין המציאות המאיימת. אין התאמה בין אורח חייה של תלפיות או בת-גלים ובין המצב הריאלי, שנקודות אלו נתונות בו ב”מומנטים ידועים”. נחוץ לשם קיומנו פה, על אף כל הסכנות האורבות לנו, שלהבא, תשמש לנו דוגמה לא הקייטנה גרונבלד שבברלין, אלא חיי המתיישבים באמריקה ובקווקז.

וקודם כל צריכה הכרת מצבנו הריאלי להילמד כעובדה יסודית בחינוך הדור הבא. כל הלך הרוח האידילי יותר מדי השפיע גם על חינוך הילדים. ודאי שבתי הספר נותנים לילדים דבר מה לשם חיבורם למולדת, והמורים מעוררים בהם את האהבה לטבע הארץ ולכל גורלה. אבל זה לא מספיק. בשיעורים על ידיעת המולדת מוכרחה לבוא גם הקניית ידיעת מצבנו המסוכן וידיעה כי אנו, והדור הבא אחרינו, עומדים פה על משמר מסוכן, וכי חייהם, גם בימי שלום, הם עמידה על המשמר. לעמידה על משמר זו במערכות הכבוד של עם ישראל, באותן המערכות שעמדו הביל”ויים, השומר, חלוצי העלייה השלישית, טרומפלדור הם מוכרחים להתכונן ולהכשיר את עצמם. על מטרה זו להטביע את חותמה על הכל – משיעור ההיסטוריה ועד לשעת ההתעמלות. כי אומנם אי-אפשר לסדר משתלה לגידול גיבורים, כמו שמגדלים עצי הדר; אבל אפשר ואפשר להדריך את האנשים, כך שהפגעים הרבים שעוד נכונים להם יפגעו בברזל, ולא בדונג רך. צריך שהם ידעו מראש – משחר ילדותם – לא רק את מנעמי האהבה לנוף הארצישראלי ולכל החסד שבטבע ובהוויה הארצית, אלא גם את המרורות הרבות הנכונות לנו פה. הכרת הזקיפים העתידים במשמר זה צריכה לחדור בהם עמוק. לאו דווקא אתונה הברוכה במוזות, אלא ספרטה החמורה והקפדנית צריכה לשמש למופת כאן. הדור הבא מוכרח לקבל מראש הכשרה רוחנית וגופנית לתפקידו הנשגב והמסוכן של “שומר החומות” במולדת עם ישראל בתחילת בניינה.

יוסף טרומפלדור. מופת יהודי. מתוך ארכיון מכון ז'בוטינסקי
יוסף טרומפלדור. מופת יהודי. מתוך ארכיון מכון ז’בוטינסקי

אנו באנו לארץ לשם החיאת המלכות העברית העתיקה. לפני עיני המחיים את הארץ עמדה קודם כל מודיעין וגוש חלב, ולא יבנה, ואת ההגברה הזאת ברוח גוש חלב של היישוב, של הדור הבא ביישוב, אין לעשות אלא על ידי הדרכה עקבית והשלטת אותו הייעוד הגדול והחמור, שהוטל על דור זה, שהוטל עליו על ידי עצם היותו וגידולו בארץ.

170 אלף איש, עם אחוז גדול של נוער, זה גם כיום לא דבר מבוטל, אבל כאן ההכשרה היא המכריעה. אם לא יבוא שינוי בהווייתנו, אם נמשיך לתת את החינוך ה”קייטני” שלא בהתאם לנסיבות ארצנו, נמשיך להתגלגל במדרון. ושם, בקצה דרכנו כאן, אותה הדרך שהתחלנו בתפארת רבה (במזל של מודיעין וגוש חלב), בגדרה ביל”ויית, בחדרה כבדת הקורבנות, בחלוציות עמק יזרעאל ובהקרבה כבדה מתל-חי עד חולדה – עומדת מפלצת; מפלצת הוויה בין שכנים ערבים לקיבוץ קטן שאיבד את כוח התנגדותו של היהודים התימנים במלכות האימאם יחיה. ואם מפלצת של הווייה כזאת על אדמת ארץ אבות, שאנו שבנו והחיינו – מסוגלת עוד להחרידנו – הרי עלינו להתכונן קודם כל להתנגדות רוחנית, לכל הסכנות המאיימות – להכשיר לכך את הדור הבא.

ימי סגריר פוליטי קשה הולכים וקרבים. העננים שהתחשרו על שמינו מבשרים זאת. רוח צינה ופסקנית מנשבת, במקום שלהטו רינת הבניין והתקווה. עלינו להתכונן ולהצטייד בהתאם לסגריר הזה ולתקן את בדק ביתנו למחסה מדלף. אז, אם נהיה מוכנים לשאת ולבלות את ימי הסגריר – נזכה, ואולי בזמן פחות רחוק ממה שאפשר לחשוב, שתופיע שוב שמש נדבית ברוכה, שתאיר לנו את דרכנו לקראת המטרה הנכספת.

תודה ליורם ייבין, נכדו של המחבר, על ההקדמה ועל הרשות לפרסם את המאמר.

המאמר פורסם במקור במגזין ‘מראה’.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

32 תגובות למאמר

  1. כל יהודי בסכנה בארץ ובעולם.לכן צריך לגדר את כל גבולות המדינה כפי שבגבול הקוריאות.לגרש את השבחים והמסתננים.להגביר את העליה.להקיף כל ישוב בארץ בגדרות.להקים יחידות משאז בכל ישוב ועיר.להתקין סורגים ופלדלת בכל בית.וגדר מסביב לכל בית.מצלמות בכל רחוב.וסיורי משטרה בכל פינה.הגדלת כח המשטרה ומגב.סיורי רחפנים בכל פינה.אימון כושר.ולימוד אומנות לחימה מילדות.והצטיידות בכלב הגנה תקיפה.כל אדם חייב להגן על עצמו.הצטיידות בנשק חם לנהגי אוטובוס.מוניות.כיבוי אש.מדא.ומורים.ואנשי קבע.וקצינים בצבא.

    1. הסיפור לא מספר את דרך רציחתם האכזרית מכל תיאור של היהודים האומללים בידיהם האכזריות של הגוי הערבי. מעטים מתוודעים לחוברת המתארת את רצח יהודי חברון. מי שעומד בו הכח הנפשי יקרא וידע מול איזה אויב גוי אכזרי אנחנו עומדים. ותמיד צריך לזכור את משתפי הפעולה עם האויב בתוכנו בפנים, אלה המסיתים השכם והערב המטילים דופי במוסריות שלנו, המגדפים את היהודי העומד על נפשו, אלה המתפרנסים מהכסף האנטישמי הזורם לכאן מאומות אנטישמיות, הם ומשפחותיהם. אלה שמכרו את עצמם ונפשם הבוגדים בבני עמם.

  2. חקי חיון, לפני מלחמת השחרור ועד לפני מלחמת יום הכיפורים לוחמים יהודים בארץ ישראל טבחו אוכלוסייה פלסטינית וערבית ואנסו את נשיהם אשר חלקן מנשים אלו הרו עקב אוהב זה. יהודים בכל הדורות עינו והתעללה בפלסטינים וערבים ובבתי המעצר החוקרים היהודים ואנשי השב”כ היו נאצים בהתנהגותם.מדינת ישראל יודעת הכל אך מחביאה את העובדות אודות הפגיעה הקשה מאוד באחינו הפלסטינים והערבים. מדינת ישראל נישלה את הפלסטינים והערבים וגם אימא שלי שמחה חיון לקחה את הבית של פלסטינים בכפר שלם וסירבה להשיב להם את הבית.

    1. צודק במאה אחוז. גם היהודים בחברון רצחו באכזריות את עצמם. בייחוד הנשים הילדים שביניהם. איזו חוצפה מצידם!
      או במילים אחרות – חקי חיון זקוק לחוקן באופן חיוני.

    2. אכן מה שכתבת מעורר רחמים עמוקים. רחמים על האם האומללה שילדה אותך, ושבוודאי מקללת כל יום את הרגע בו הגחת לאוויר העולם.

    3. אתה צודק. אי אפשר לחלוק על הקביעה שישראל היא מדינה פושעת. כל מדינה בה מישהו כמוך לא מאושפז בכפייה ולא זוכה לטיפול תרופתי פסיכיאטרי במינון גבוה, היא פשוט מדינה שחוטאת לאזרחיה ומפקירה אותם.

    4. אחרי שקוראים תגובה מופלאה כזאת, כל מה שנשאר זה לאחל לאחיך הערבים שיזכו ליחס דומה לזה שאתה מעניק לאימא שלך.
      במחשבה שנייה, לא. אפילו למחבלים הערבים לא מגיע יחס כזה.

  3. חקי ה”יקר”,

    אני לא חושב שאונס נשים ערביות היה נפוץ אצלנו. הן פשוט לא הטעם שלנו. היתה פעם מישהי שכתבה על זה תזה. על אי-אינוסן של ערביות מפאת גזענותם של חיילי צה”ל. דרך אגב, המרצה שהדריך את אותה מאסטרנטית התגלה כעברין מין סדרתי.

    לעצם הדברים, יש בי שמחה חלקית על שהכינו את הערבים במלחמת השחרור אך כתוצאה מרפיסות עשינו חצי עבודה “והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה” (יהושע יג).

    לכן, אני לא שואף לפייר פליי. אני מתכוון להביס את האויב שלי בנוקאאוט תוך כדי גביית מחיר מקסימלי ממנו.

    אני יכול לכנות אותי בכל שם גנאי שתחפוץ. אני בז לערב רב מהסוג שלך

  4. אין דבר כזה קבוצה של אנשים שיושבת על אדמתם, ובאים זרים מבחוץ ומתחילים להשתלט להם על הארץ ולהפוך אותם למיעוט והיא לא תתקומם. ברור שהכיבוש לא התחיל ב67, הוא התחיל בהרצל.

    1. אתה צודק שאם יש קבוצת אנשים שיושבת על אדמתם ומתחילים להפוך אותם למיעוט הם יתקוממו.
      הבעיה היא שבתרפ”ט לא היה דבר כזה זהות לאומית פלסטינית. למעשה מעולם לא היתה ירדן, סוריה, לבנון, עיראק – כל אלה הם המצאות של המערב לצורך משילות ו”תשלום חוב” למי שעזר להם במלה”ע ה 1.
      היו ערבים שחיו בשטח המזרח התיכון, המסכנים שחיו באזור הזה לא היו בעלי האדמות, לא הקימו ערים, ולא תשתיות. יום אחד גרים בעזה למחרת בעמאן ואחרי שבוע בבגדאד. עד שהגיעו היהודים כל מה שהיה פה זה אוכלוסיה ענייה שחיה בערים עתיקות כל עוד היה להם מה לאכול. נראה לי שהאתוס הערבי קצת השפיע לך על העובדות ההיסטוריות.
      תסתכל כמה מהשטח של האומה הערבית שחיה במזרח התיכון עבר למדינת היהודים ותבין שאף אחד לא השתלט על אדמות של עם אחר. למעשה עד מלחמת העצמאות יהודים אף פעם לא כבשו שטח, רק קנו אדמות מאנשים תאבי בצע.
      והתרומה שלהם לפיתוח השטח שנקרא היום ישראל, יכול גם בלי זכויות היסטוריות להפוך אותם לבעלי הבית דה פקטו.

    2. שטיפת המוח הציונית השפיעה עליך חזק.
      א. כל ק ב ו צ ה (לא לאום) שחיה על האדמה שלה, שבא גורם זר ל ה ש ת ל ט (לא לכבוש בחרב דווקא) לה על האדמה ולעשות אותה קבוצת מיעוט תחת שלטונו -תתקומם.
      ב. גם לאומיות יהודית לא הייתה קיימת עד אמצע המאה ה19. עובדה ש: א) רוב בניינה ומניינה של היהדות האורטודוקסית -הנאמנה למסורת -התנגד לציונות. ב) רוב בניינה ומניינה של הציונות היו יהודים “פורקי עול” שמרדו במסורת וראו את עצמם כהתגלמות ה”יהודי החדש”. כיבוש הארץ בחרב, בניית מדינה שאינה מיוסדת על ההלכה, עלייה לארץ ללא אות משמים וללא ביאת המשיח -הכל חדש דנדש.
      הלאומיות היהודית היא תוצר של כמה גורמים: השראה של ההתעוררות הלאומית באירופה, אנטישמיות, זהות יהודית לאומית-דתית משותפת (שקיבלה פירוש חדש).
      באותה מידה הלאומיות הפלסטינית היא תוצר של כמה גורמים: התפוררות האימפריה העותמנית, דה-קולוניזציה, ביאתו של כובש אירופי זר -הציונות, וזהות פלסטינית-טריטוריאלית משותפת.
      לא לעניין שבנים לעם שנאבק הרבה בשביל הזכות להיות מוכר כלאום שולל את הזכות הזאת מעם אחר. נראה לי שהאתוס הציוני השפיעה לך קצת על העובדות ההסטוריות.
      ג. אתה חושב שהקמת מדינת ישראל היא לא “תשלום חוב” (על מאות שנים של אנטישמיות ושואה בסופן)?
      ד. לגבי פיתוח הארץ -מסתבר שבני אדם מעדיפים לחיות בעוני וללא שלטון זר מאשר לשבת על סיר הבשר תחת עם אחר. אתה לא יכול להבין את זה, אף פעם לא הייתה תחת כיבוש, לכן גם כל הקביעות המסריחות מהתנשאות ומשחץ בסוף הדברים שכתבת.

    3. כתבתי זהות לאומית-דתית, יותר נכון לכתוב אתנית-דתית כי לא היו ליהודים שום תביעות טריטוריאליות קונקרטיות גם לא תביעות להגדרה עצמית מדינית עד שהם לא ראו סביבם את היוונים והאיטלקים ושאר ירקות שקיבלו עצמאות, וגם אחרי זה היה צריך לחכות עוד כמה שנים טובות עד שהם ירגישו מספיק דחויים על ידי העמים שמסביב כדי לעלות על ספינת המעפילים.
      (“לאומיות היא תופעה חברתית אידאולוגית, לפיה לכל עם זכות לקיים ממשל עצמי. גישה זו קשורה קשר הדוק למדינת הלאום ושאיפתה העליונה היא, בדרך-כלל, קיומה של מדינה כהגשמתו של עיקרון זה שהיא זכות להגדרה עצמית” ויקיפדיה)

    4. לא היה בארץ עם ערבי-פלשטיני, אלא מבנה שיבטי רב-לאומי: פלאחים, אריסים, בדואים, עירוניים, דרוזים, צ’רקסים, נוצרים מעדות שונות, מוסלמים סונים, וכמובן גם יהודים מעדות שונות. ממש כמו העירבוביה האתנית בסוריה, ולבנון שלא הצליחו להצמיח עם.
      מרבית האוכלוסיה הערבית – בעיקר במישור החוף – היתה של מהגרים שבאו במהלך המאה ה-19 וה-20 ממצרים, סודן, הבלקאן, סוריה, ולבנון.
      היהודים קנו כל דונם אדמה בכסף (בעוד שמרבית הערבים קנו חזקה לפי חוק המקרקעין העותמני), כך שאי אפשר לדבר על המילה כיבוש אלא אם אתה מגיע מהשקפה מרקסיסטית לגבי זכויות קנין.

    5. דן כל אותם פאלחים, אריסים, עירוניים (המגיב השני חושב שלא היו ערים תחליטו ביניכם) הם בדיוק האנשים שאני מדבר עליהם, שבעקבות התפוררות האימפריה, עליית הלאומיות הערבית, הסתלקות האימפריות האירופאיות מהארצות השכנות, ובואו של הכובש האירופי הזר בעיניהם (הציונות) ובעקבות הזהות הערבית-פלסטינית-טריטוריאלית המשותפת (הכוונה לזהות המשותפת המבוססת על זה שכולם ערבים החיים ב’פלסטינה’) –
      התגבשה זהות-לאומית פלסטינית.
      בדיוק כמו שהזהות-הלאומית היהודית נוצרה בנסיבות היסטוריות שפירטתי עליהן בתגובה הקודמת.

      בלי להיכנס לשאלה מה נקנה ומה לא, כיבוש על ידי קניין הוא לגמרי כיבוש, כשמטרת הקניין היא כיבוש והפער בין הקונה והמוכר הוא עצום.

    6. אנחנו היהודים איננו זרים בארץ- זו הייתה ארצנו הרבה לפני שהערבים הגיעו והשתלטו עליה, הפיכת הערבים למיעוט היא תוצאה של התעקשות של הערבים שלא להכיר בזכויות היהודים בארץ ודבקותם בטרור שמעולם לא הביא להם שום הישגים.

  5. “…הם האומה היחידה בהיסטוריה שהפכה רוצחי ילדים וזקנים לגיבורים לאומיים”
    באמת? ומה עם האוקראינים, להזכירכם בוגדן חמילנצקי הוא הגיבור הלאומי.

    1. תקרא שוב. כנראה שאתה מדלג על שורות מרוב קריאה מהירה..
      “אפילו האוקראינים ראו את חמילניצקי כגיבור לאומי לא משום שהוא טבח ביהודים, אלא משום שהופיע כמשחררם מעול הפולנים. הערבים הם מקרה יחיד ומיוחד בהיסטוריה.”

  6. “את זה לעומת זה עשה האלוקים”. כנגד עם קודשו ,כנראה הכרח שיהיו השפלים שבהולכים על שניים

  7. הים הוא אותו ים, הכינרת אותה כינרת, הירקון הוא אותו ירקון, והערבים הם אותם ערבים. שום דבר לא השתנה.

  8. בבלי סוכה דף נב:
    אמר רב חנא בר אחא: אמרי בי רב: ארבעה מתחרט עליהן הקב”ה שבראם, ואלו הן: גלות, כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע;

    האדמו״ר מבעלז התבטא ואמר כי המטרה היחידה עבורה נבראו הישמעאלים היא להרוג יהודים, כשיבוא משיח בקרוב אמן, לא תהיה כבר סיבה שיהודים יהרגו וכשאין סיבה אז גם אין יותר צורך בישמעאלים, וכשאין בהם צורך יותר אז הם יפסיקו להוליד ויעלמו לנצח מהעולם.

    1. איזה יופי שהאדמור מבעלז מצא תפקיד למעל חצי מיליארד נשים ילדים וגברים… מה זה ערבים הם נייר טואלט בעינייך ?

  9. כתבה לא נכונה.

    נכון הערבים הם לא הכי נחמדים בעולם וגם לא הכי נאמנים בעולם.

    אבל יש כוח תרבותי חזק יותר מהתרבות הערבית המנוונת (שיש לה הרבה פוטנציאל שאבד), וקוראים לו התרבות המערבית, והיא מנצחת את התרבות הערבית בנוקאאוט כל שנה ושנה וגוברת עליה עוד ועוד.
    וככל שהיא מתגברת על הערבים, הערבים הופכים להיות יותר רגועים

    1. בנוגע לסמאלני

      אמריקה ורוב מדינות המערב הנאור כבשו את מדינותיהם על ידי גירוש העם שישב בה
      למה אתה לא שומע אמריקאים אומרים מה שאתה אומר
      כי הם לא שונאים את עצמם ולא מחפשים סיבות למה הם לא צודקים

  10. גם עכשיו רוצחים ילדים, נשים , נערים , נערות, השתנה משהו? לא , כלום.

  11. האם יהושע לא נחשב גיבור לאומי אצלנו?
    האם הוא לא טבח בנשים וילדים, היה גאה בזה, וכאשר לא עשה כך הוזהר (הגבעונים)?
    התנ”ך קדם לקוראן ולכן קדם גם בקריאות לטבח.
    אז איזה עם הופך רוצחי ילדים לגיבורים?

    1. רוצחיו של אחמד אבו חד’יר נשפטו על ידי רשויות החוק של מדינת ישראל ומרצים את עונשם בכלא. חבריך הערבים יוסי, מחלקים סוכריות כאשר עולה בידם של פראי אדם לרצוח משפחה בביתה. זה ההבדל.

  12. איזה יופי שיש לאזרחיה היהודיים של המדינה היהודית דמוקרטית המון דעות ונרטיבים
    וידיעות אייך הערבים ומה לעשות ורק דעה אחת אסורה שתהיה בשיח הציבור ביין אם נכונה
    או צודקת אותה דעה שאצל הערבים היא מוחלטת מונוליתית טרנספר
    יפסק הכיבוש הערבי על ארץ היהודים ממש ככה פשוט ואהבה לכולכם וגם לערבים שיגורשו

  13. “ערביי ארץ-ישראל הם האומה היחידה בהיסטוריה שהפכה רוצחי ילדים וזקנים לגיבורים לאומיים. לקחים ממאורעות תרפ”ט כשנה לאחר הטבח”

    שמע התפוצצתי מצחוק רק מהשורה הראשונה של הכתבה. צריך להיות אין אומה בעולם שהפכה רוצחי ילדים וזקנים לגיבורים לאומיים. לא רוצה להגיד ש”האומה היהודית” הצטיינה בכך, אבל היא בטח בין המצטיינות שבהן.

    1. יש לך הוכחות? היכן מתגאים באומה היהודית ברצח נשים וילדים?