דעה: לא ימין ולא שמאל, טוהר הבחירות מעל הכל

חוק המצלמות שעולה היום להצבעה במליאת הכנסת מגלם בתוכו בצורה מדויקת את המצב האבסורדי שבו נמצאת מדינת ישראל, מצב בו אין כל משמעות לשאלות מהותיות אלא רק תמיכה והתנגדות על בסיס המחנות הפוליטיים. אז מה אם כן הסיבה האמיתית להתנגדות להצבת מצלמות בקלפי? נשים בצד את שאלת חקיקת החוק בעת ממשלת מעבר, שאלה חשובה שגם אם אינה מהווה בעיה חוקית אמיתית חשוב לתת עליה את הדעת, ונתמקד ברעיון של צילום בקלפי.

אחת הטענות שנשמעות נגד תיעוד היא החשש לפגיעה בפרטיותו של הבוחר, דא עקא שלהוציא את בחירת הפתק מאחורי הפרגוד (שטח שכמובן מוחרג מחוק המצלמות), גם במצב הקיים כל בוחר מחויב להזדהות בפני מספר אנשים ולהירשם בקלפי בבואו להצביע. כך שלמעשה, התיעוד החזותי לא יהווה שינוי מהותי מהמצב מהקיים, להוציא את האפשרות לבדוק את הנעשה באזור קלפי בקלפיות אשר עולה בהן חשד לאי -סדרים.

טענה אחרת היא התפיסה לפיה תיעוד עשוי להפחיד בוחרים מלממש את זכותם להצביע. כשלעצמה זו טענה חשובה, שהרי האינטרס הראשון בדמוקרטיה הוא לאפשר לכל אזרח לבחור את נבחריו כאוות נפשו וללא השפעות חיצוניות, אך גם כאן צילום הקלפיות לא משנה כלל את המצב הקיים מכיוון שגם כיום קיימת אפשרות לבדוק מי מגיע לקלפי וניתן לצלם באופן חופשי מחוצה לה.

עניין דחוף

הטיעונים המהותיים נגד תיעוד הם אם כן טיעונים חלשים אשר אין להם מקום אמיתי בשיח על המצלמות, ולכן נראה כי המתנגדים עברו מהתנגדות טוטאלית לצילום בקלפי להתמקדות בפרוצדורה. החוק בישראל לא מטיל כל הגבלות על ממשלת מעבר וקובע כי היא תמשיך להתנהל בדיוק כפי שהתנהלה לפנים ובוודאי לא על הכנסת עצמה שרק נבחרה לפני מספר חודשים. עם זאת, פסיקות בית המשפט העליון במהלך השנים קבעו כי על ממשלת מעבר לנהוג באיפוק בנושאים שאין בהם דחיפות.

יש בפסיקה זו היגיון האומר כי לא רצוי שממשלה אשר איבדה את אמון הציבור תבצע מהלכים בלתי הפיכים כמו למשל חתימה על הסכם מדיני. אלא שהמציאות בישראל מוכיחה כי השימוש בתירוץ ממשלת המעבר משמש בעיקר לצרכים פוליטיים כגד צד מסוים. כך למשל, כאשר מונתה דורית בייניש לשופטת העליון, קבע בג"ץ כי ניתן למנות בעת ממשלת מעבר שופטת שתכהן במשך שנים ארוכות ואף תגיע למעמד הנשיאה. מנגד, כאשר שר בממשלה מבקש למנות מנכ"ל למשרדו אשר אינו מינוי קבוע, אז המינוי מוקפא ופסק הדין נדחה עד לאחר הבחירות. שמירה על טוהר הבחירות היא בליבה של הדמוקרטיה ואינה יכולה לחכות. זיופים ואי-סדרים אחרים בבחירות פוגעים אנושות בזכויות הבוחר ועשויים להוביל לתוצאות שאינן מייצגות באמת את רצון העם, במיוחד כאשר אנו מודעים להיקף המטריד של התופעה. לכן גם בקרב אלו הטוענים כי ממשלת מעבר אינה צריכה לחוקק חוק שאינו חיוני (בדומה לעמדת בג"ץ), לא צריכה להיות מחלוקת בקשר לדחיפות העניין.

הטענה העיקרית בה נתלים כעת יו"ר ועדת הבחירות מלצר והיועמ"ש מנדלבליט היא כי לא ניתן יהיה לארגן בזמן הקצר עד הבחירות מערך תיעוד ארצי שיעבוד בצורה סבירה. יתכן שלטענה זו היה מקום אם נושא הצילום היה עולה לראשונה רק כעת, אך אין מדובר ברעיון חדש כלל וכלל: כבר בבחירות 99' הגיעו נציגים של אהוד ברק לתעד מצביעים חרדים, ובבחירות 2013 ביקש יו"ר ועדת הבחירות דאז רובינשטיין להציב מצלמות בקלפיות כלקח מזיופי העבר.

במדינת ישראל בה כל נושא מתחלק לימין או שמאל, גם דבר שאמור להיות מובן מאליו הפך פתאום לשנוי במחלוקת. לכן חשוב להשמיע גם במקרה זה את קול ההיגיון: הרצון הפשוט לשמור על טוהר הבחירות אינו "קץ הדמוקרטיה", אלא צריך לעמוד בראש מעייניהם של כל מי שבאמת תומך בדמוקרטיה.

עו”ד יותם אייל הוא חבר הפורום המשפטי למען ישראל