רוחות הרפאים של מלחמת העולם השנייה עדיין רודפות אותנו

מלחמת העולם השנייה הסתיימה לפני 74 שנים אך אפילו במאה ה-21, התמורות המתמשכות קיימות, הן מבחינה חומרית והן מבחינה פסיכולוגית. אחרי הכל, המלחמה גבתה יותר משישים מיליון הרוגים, שרטטה מחדש את גבולות אירופה והסתיימה כאשר ברית המועצות וארצות הברית נעולות במלחמה קרה בין שתי מעצמות גרעיניות.

כך למשל, מבחינה הגיונית יפן ודרום-קוריאה היו צריכות להישאר בנות ברית: שתי מדינות קפיטליסטיות משגשגות בעלות משטר חוקתי, שרק לפני כמה עשורים הגיחו ממלחמות הרסניות ונשבעו לא לסבול שוב מחורבן נוראי. שתי המדינות הן גם בנות ברית מושבעות של ארה"ב ובאופן דומה הן חשדניות כלפי שכנתן האגרסיבית סין, אשר מאיימת על כלכלתן ועל ביטחונן. עם זאת, טוקיו וסיאול נראות כרגע יותר כשתי יריבות מאשר שתי בנות ברית דמוקרטיות, והן נעולות במאבק עיקש. שתיהן אינן יכולות לשכוח את מלחמת העולם השנייה, עובדה שמתבטאת במאבקן המר על סחר ופיצויים בגין אותה מלחמה.

הדרום-קוריאנים ממשיכים לדחוף לפיצויים נוספים על מנת לכפר על היחס המזוויע לו זכו מידי הכובשים האימפריאליסטים של יפן, שבזזה את משאביה הטבעיים של קוריאה וייצאה אלפים מנשותיה לשימוש החיילים היפניים. ככל שדרום-קוריאה משגשגת ועשירה יותר, כך היא הופכת למתחרה שמעלה חששות ביפן. וככל שהזמן חולף מאז מלחמת העולם השנייה, כך יפן וקוריאה חוות מחדש בצורה מרה יותר את חוויותיהן המשותפות מתקופת המלחמה.

ארה"ב התקשתה ליצור ברית פסיפית של הכלה נגד סין הלוחמנית. אוסטרליה, הפיליפינים ומדינות דרום-מזרח אסיה חוששות מתוקפנותה של סין, אך הן חולקות גם זיכרונות מרים של הקיסרות היפנית האכזרית שהרגה כ-15 מיליון סינים, רובם המוחלט אזרחים. בנות הברית שלנו יודעות שסין היא האיום העיקרי כיום, אך עמוק בפנים הן אינן יכולות לשכוח אפילו עתה כיצד בת-בריתן יפן ביצעה בעבר רצח עם ברחבי האזור.

יציבות בעולם מסוכן

ברית נאט"ו תוכננה כדי למנוע מלחמה אירופית נוספת ומצב בו מדינה אחת יכולה לאיים על היבשת כולה. אמנת נאט"ו טענה כי ארה"ב תישאר מעורבת באירופה ולעולם לא תיתן לה לבצע עוד התאבדות קולקטיבית. תקפידה של אמריקה היה לדאוג שרוסיה תישאר מחוץ למערב אירופה, כפי שעשתה עם תום מלחמת העולם השנייה. הברית גם עוצבה כדי לשמור על גרמניה מוחלשת, כזו שלעולם לא תפתח בעוד מלחמה אירופית.

המרכיב השלישי ממשימת נאט"ו המקורית זוכה כיום ללעג, כאשר נטען שהוא כבר לא רלוונטי כלל, אך האם הוא אכן כזה? גרמניה שולטת כיום באיחוד האירופי. הבנקים שלה לוחצים על מדינות דרום היבשת בשל איחור בתשלומי הלוואות, ועל מדינות מזרח אירופה – אלו שמנהיגיהן גדלו על סיפורים אודות הסיוט של גרמניה הנאצית – במטרה לשכפל את מדיניות הגבולות הפתוחים ההרסנית שלה. רפיסות זו הביאה ליותר ממיליון מהגרים מהמזרח התיכון וצפון אפריקה הנוהרים לאיחוד. ברלין ניסתה גם להחזיק את בריטניה כבת ערובה כדי למנוע את הברקזיט – פסק הדין של העם הבריטי אשר רובו הצביע בעד עזיבת את האיחוד האירופי. כיום, פחות ממחצית מהאוכלוסייה הגרמנית מביעה רגש אוהד כלפי אמריקה, המדינה אשר חייליה והמטריה הגרעינית שלה שומרים על גרמניה בטוחה.

בנוסף, לגרמניה יש עדיין פחד קיומי מפני רוסיה, אשר המלחמה מולה גבתה את חייהם של יותר מ-3 מיליון חיילים גרמנים, ובברלין זוכרים היטב כיצד מיליוני דוברי גרמנית גורשו לאחר המלחמה מרוסיה וממדינות מזרח אירופה. אין זה פלא שהקנצלרית הגרמנית אנגלה מרקל מחפשת קשרים קרובים עם רוסיה האוטוקראטית של ולדימיר פוטין. כפי שהיה נכון במהלך סוף מלחמת העולם השנייה ותחילתה של המלחמה הקרה, גרמניה שוב מצויה במצב של חוסר יכולת ממשית להדוף את התוקפנות הרוסית, בין אם באופן קונבנציונאלי או גרעיני, והיא יודעת זו.

סקר שנערך לאחרונה בין אמריקנים מגלה תהום פעורה בין צעירים למבוגרים. המילניאל'ס של היום, ילדיהם של הבייבי-בומרס שלאחר המלחמה, גדלו בשפע של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. הם נוטים פחות להתחתן, להעריך אמונה דתית או לגלות רגש פטריוטי. מנגד, אלו שהיו ילדים בזמן מלחמת העולם השנייה או שהיו להם הורים וסבים שלחמו במלחמה, מציגים הערכה מציאותית יותר של הטבע האנושי ואת הצורך למצוא ביטחון, יציבות ואמונה בעולם מסוכן. הדרך לשמור על שפיות וביטחון לאחר ובמשך קטסטרופה עולמית הייתה להתחתן ולגדל משפחה, להאמין באל ולהעריך את המוסריות והחוזק הייחודיים של המנצחת ארצות הברית.

מלחמת העולם השנייה הסתיימה בשנת 1945, אך מבחינות רבות נראה כי היא לא הסתיימה באמת.