מעמד ישראל בעולם זינק לשיאים חדשים בזכות עבודה מאומצת וניצול הזדמנויות חכם. מול האתגרים הגדולים העומדים בפנינו, יש להמשיך באותה הדרך
ב-14 בדצמבר 1981 חוקקה הכנסת את חוק רמת הגולן שהחיל את השיפוט הישראלי על שטחי הרמה החשובים ששוחררו במלחמת ששת הימים. הקהילה הבינלאומית סערה; ארצות הברית, ידידתנו הגדולה, אף השעתה מזכר הבנות אסטרטגי והקפיאה כל בקשה ישראלית בתחומי הביטחון.
38 שנים לאחר מכן, הצהיר בשבוע שעבר ראש הממשלה נתניהו על כוונתו להחיל ריבונות על בקעת הירדן וצפון ים המלח בתיאום עם הממשל האמריקני. הקהילה הבינלאומית, כולל מדינות ערביות שבעבר היו עוינות, השמיעה קול מחאה רפה. נתניהו אף נפגש לאחר מכן עם נשיא רוסיה. הוא לא הגיע למוסקבה על מנת להינזף אלא כדי להגביר את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות.
אז מה ההבדל בין אז והיום? את ההבדל יצר נתניהו, אך השמאל כהרגלו הגיב בתחושות הנעות בין ציניות לתיעוב. אלו השייכים לאסכולת "הבידוד המדיני" המופרכת נאלצו, שוב בפעם המי יודע כמה, להתאכזב. בשנים האחרונות התפתחה מאוד היכולת שלהם לקחת עובדות, לתת להן פירוש שונה לחלוטין ואז להמיר את השיח למקום רגשי אך כוזב. כך קרה כאשר התחזיות לגבי העברת השגרירות האמריקנית לירושלים, ביטול הסכם הגרעין עם איראן וההכרה ברמת הגולן התבררו ככושלות, אך הם ממשיכים בשלהם: לא משנה איזה הישג יביא נתניהו, תמיד יימצאו תירוצים מדוע ההישג הוא למעשה כישלון והתמקדות בזוטות תנסה לכסות על התמונה הגדולה.
כך למשל, כאשר בפגישה בשבוע שעבר נתניהו נאלץ לחכות לפוטין שאיחר, נרשמו בקהל הציניקנים קריאות שמחה. העובדה שראש ממשלה ישראלי מצליח לפתוח דלתות אל מנהיגי מעצמות העולם ולתאם עמם מהלכים מדיניים חשובים מול אתגרי האזור, כנראה פחות חשובה ביחס לקטעי רכילות כאלה. אך למרות מאמצי התקשורת להסתיר את ההישגים, נראה כי חלק ניכר מהציבור בישראל רואה היטב את המציאות ושם את מבטחו בנתניהו לאורך שנים.
עבודה קשה
בראיון רדיופוני ביום חמישי האחרון נשאל ראש הממשלה על ידי עמית סגל : "…אנו רואים מה קורה עכשיו : טראמפ מפטר את בולטון, הולך להיפגש עם רוחאני – דבר שברק אובמה לא העלה על דעתו, הרוסים במשיכת כתף על סיפוח הבקעה. ליגה אחרת?".
זו נקודה מרתקת מכיוון שהיא מדגישה שוב את העובדה שראש הממשלה הפך בעשור האחרון את מה שבעבר נחשב לדמיוני לדבר מובן מאליו, וכדי להבין שהשאלה של סגל מספרת רק עשירית מהסיפור, צריך לחזור אחורה לשנת 2009. מאז מלחמת ששת הימים והאמברגו הצרפתי, ישראל מסתמכת על ארצות הברית כעל בעלת ברית בלעדית, ואליה הצטרפו בהמשך חלק ממדינות אירופה כשותפות קרובות. אלא שההבנה של נתניהו שאין לסמוך על אובמה ושאירופה הולכת בכיוון מסוכן הובילו אותו לטפח קשרים עם מדינות אחרות בעולם ולשנות את מרכז הכובד.
https://soundcloud.com/kan-bet/u0nn5jodcmk4
הוא עשה זאת בתהליך ארוך כאשר במקביל הוא הופך את ישראל למעצמה כלכלית, מתוך הבנה שהדבר יחזק גם הקשרים המדיניים. וכך הודו, סין, אוסטרליה, מדינות באפריקה ובדרום אמריקה התקרבו באופן משמעותי לישראל, וגם היחסים עם מדינות ערב העוינות הולכים ומתחממים מאחורי הקלעים. במקביל, הצליח ראש הממשלה למצוא נתיב אל מדינות האיחוד החדשות ובהן הונגריה, צ'כיה, רומניה ופולין ולקשור קשר הדוק עם יוון וקפריסין בברית אזורית אסטרטגית חשובה. ירושלים הפכה ליעד מועדף למנהיגים רבים ולעובדה זו יש השלכות מרחיקות לכת מכל הבחינות.
בתולדות מדינת ישראל היו פוליטיקאים ודיפלומטים רבים ומוכשרים, אך מרביתם לא השכילו לחזות מהלכים גלובליים ולנצל הזדמנויות תוך מאבק באתגרים עצומים כמו בנימין נתניהו. אף אחד לא היה מעלה על דעתו לפני עשר שנים שנשיא אמריקני ידבר במלוא הרצינות על ברית הגנה בין ישראל לארצות הברית, ונתניהו יצר בעבודה קשה את הנסיבות המאפשרות לכך והזניק את מעמדה המדיני של ישראל לשיאים חדשים. תאהבו או תשנאו אותו, אבל את המציאות הזו לא ניתן להכחיש. למדינת ישראל נכונים עוד אתגרים רבים בשנים הבאות, במיוחד מול תהליכי השינוי שעוברים על המזרח התיכון ומעבר לו. כדי להמשיך בשגשוג המדיני, אנחנו זקוקים ליד בטוחה ומנוסה על ההגה.
אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של תנועת הליכוד
קרן וקסנר צריכה טיפול מקיף ע"י הממשלה קרן שחודרת לכל מקום אם בצבא ממשלה בתי משפט פרקליטות המדינה ועוד ועוד ללא ספק יש כבר השפעה חולנית מהם
לא מבין איפה הממשלה בעניין הזה …………………
אך נותנים לרמטכ"ל לעבור שם את הסדנה החולנית שלהם וככה נראה הצבא שלנו
לאט לאט הם מצליחים למוטט זרועות השלטון שהעם בחר בדרך סופר מתוחכמת
אין ספק, נתניהו טוב בשלושת המשרדים הגדולים: חוץ(כמופיע במאמר), כלכלה(הוא שר האוצר האחרון שבימיו הגרעון ירד) ובטחון(סיים את הבעיות בלבנון, הרגיע כל גל פיגועים ביו״ש בשנים האחרונות והצליח לסיים את הסבב האחרון בעזה בצורה יציבה משמעותית מקודמיו).
אבל בשאר התחומים הוא כושל לגמרי: משרד התחבורה מקרטע, משרד החינוך כושל ועל משילות אין מה לדבר.
ברור שצריך לצידו שותף להנהגה שיכול לעזור שם אך לא ברור אם יש כזה שביבי יסכים לסבול לידו.
אין ספק, "דני" דואג היטב לפזר בכל מאמר המונה את הישגי נתניהו פיסת רפש במאמץ להצניע את הישגיו חסרי התקדים של היושב ליד הגה המדינה.
אבל מה לעשות, מאז שהגה המדינה נמצא בידי נתניהו התעצמות המדינה היא ללא תקדים:
בלימת האינפלציה ופיחות המטבע (האינפלציה ב-1996 היתה 10.59% ואילו ב-1999 – 1.34%); פתיחת שוק המטבעות; הפחתה דרסטית של מס החברות; הפחתת מיסים לשם משיכת חברות מחו"ל; חתימה על הסכמי סחר עם מדינות רבות; הכנסת ישראל לארגון OECD; קביעת הטבות מס משמעותיות להורים עובדים המוסיפות לתקציבם מאות שקלים בכל חודש; הפחתה ממוצעת של עשרות אחוזים בחשבון הטלפון בזכות רפורמות בשוק הטלפונים הניידים; ביטול קנסות היציאה מחברות התקשורת; הרחבת מערך שידורי ה-DTT לקליטת מספר ערוצים רב בתשלום חד-פעמי נמוך; ביטול מיסי הקנייה על מאות מוצרי חשמל.
אז מי הטמבל שיחליף את כל הטוב הזה במה שמסוגל לעולל למדינה צוות הווי רק-לא-ביבי: מנהל חברה כושלת (בני גנץ), עיתונאי ללא תעודת בגרות שעובד בשירות בעל עיתון שמנסה לסגור עיתון מתחרה (יאיר לפיד), מומחה בהונאת משקיעים (גבי אשכנזי) ובורח סדרתי מהתמודדות (אהוד ברח)?
ראשית, אבהיר: אני ליכודניק, תמיד הצבעתי ליכוד ואצביע כך גם השבוע.
עם זאת, אני פשוט מתמלא חלחלה מליכודניקים שמעריצים אותו והולכים אחריו כמו חברי כת שטופי מח. הפרסנוליות הזו לא מאפשרת להם לקבל אף ביקורת(אני מסכים איתך שהוא היה שר אוצר נהדר, זה לא אומר שאין לו גם חסרונות) ולכם לא לשאוף ליותר טוב.
נכון שכרגע אין מועמד יותר טוב ממנו למשרד ראש הממשלה(אין אף אחד קרוב) אבל זה לא אומר שהצורה בה הוא מחלק את משרדי הממשלה היא חכמה.
עשאני מבקר אותו אני עושה זאת מימין-אני דורש שיכיר במגבלותיו, בדברים שאין לו אומץ לומר ולעשות וידאג לקדם אנשים שמוכנים לזה שישלימו אותו.
לצערי, נתניהו מתאמץ לוודא שלמרות מספרי הקולות בשני הצדדים וכות הצדק בטענות: חברי הממשלה שמשמאלו(ישראל ביתנו, כולנו) יהיו חזקים יותר מאלו שמימינו(ימינה, זהות ועוצמה יהודית) עד כדי כך שהוא מוכן להסתכן בשביל זה באיבוד כמה מנדטים הנאמנים לגמרי לעוצמה יהודית וחיונים לקואליציית ימין(גם אני לא מעוניין לראות אותם בכנסת אבל זה מחיר קטן לשלם בשביל ממשלת ימין).
בשורה התחתונה, אני מסכים שנתניהו הוא האפשרות הכי טובה שיש כרגע אך מהכרותי מרובת השנים עם אתר ״מידה״ ציפיתי מהם לשאוף ליותר והתאכזבתי.
נתניהו חזק לא יוכל להתנגד לטראמפ. נתניהו חייב לייצר מציאות כאילו הוא נענה לדרישות טראמפ אבל באמת לפעול נגד תוכנית המאה שתמסור גושי שטחים שלמים לפלשתינים. אם הוא יהיה חזק הוא לא יוכל לייצר את המציאות הזו בלי להיתפס כשקרן. אך אם יהיו לצידו מפלגות ימין חזקות הוא יוכל להאשים בסירוב את הקואליציה שלו.
לכן נתניהו חייב מפלגות שהדבר החשוב להן ביותר הוא שלמות הארץ. על כחול לבן ושמאלה אין בכלל על מה לדבר. כנ"ל לגבי החרדים שתמכו בגירוש מגוש קטיף. עוצמה לצערנו לא תעבור בשום מצב.
לכן אם חשובה לכם שלמות הארץ, אם חשוב לכם שמאות אלפי יהודים לא יפונו בכח משטחי יו"ש, הצביעו ימינה, המפלגה היחידה שתאפשר לנתניהו להיות ראש ממשלת ימין.
הבנו למה את חותרת, וכבר מזמן הבנו תחת מי את חותרת.