מצרים: מעמדו של א-סיסי עדיין יציב למרות המחאה

ההפגנות שפרצו בקהיר ובמספר ערים נוספות במצרים נגד סיסי ביום שישי האחרון הפתיעו רבים. מאז שתפס סיסי את השלטון ביולי 2013 והדיח את נשיא מצרים דאז מחמד מורסי, לא זכורות הפגנות מאורגנות נגדו. אמנם מדובר בינתיים במספר מצומצם של מפגינים, אך השאלה היא אם יש כאן תחילתו של תהליך שילך ויתפתח, או מהלך חסר תוחלת של קבוצות של צעירים מתוסכלים ללא אופק פוליטי ברור.

סיסי הביא עימו יציבות פוליטית לארצו אחרי שלוש שנים של הפגנות ודיכוין, שינויי שלטון ומשבר כלכלי – תוצאה של אירועי מה שכונה "האביב הערבי" ב-2011. כאשר הצבא בהובלתו גירש את 'האחים המוסלמים' מן השלטון, הוא עשה זאת על רקע הפגנות עממיות גדולות מאד של כ- 20 מיליון איש שביטאו את כשלונו של מורסי לנהל את המדינה ואת החשש מפני הקמתה של דיקטטורה אסלאמית. סיסי התחייב לטפל בראש ובראשונה בבעיות הכלכלה ולבצע רפורמות שיביאו את מצרים לצמיחה בת קיימא, והוא אכן עשה זאת. הוא פתח בביצוע מגה-תוכניות לשיפור התשתיות במדינה, כמו הכפלתה של תעלות סואץ, בניית בירה אדמיניסטרטיבית חדשה כדי לשחרר את לחץ האוכלוסייה על קהיר, טיוב של ששה מיליון דונם לחקלאות, סלילת אלפי ק"מ של דרכים, הקמת אזורי תעשיה ומסחר חדשים בעיקר לאורך תעלת סואץ ועוד עשרות תוכניות בתחומי חינוך ורווחה.

הוא גם הבין את הצורך לעבוד עם המוסדות הפיננסים הבינלאומיים וחתם על הסכם עם קרן המטבע הבינלאומית לקבלת הלוואה של 12 מיליארד דולר בחמישה שלבים, תמורת ביצוע רפורמות יסודיות אותן מובארק סרב לעשות: ביטול של מרבית הסובסידיות למוצרי אנרגיה שהסתכמו בכ-12 מיליארד דולר לשנה, ניוד המטבע והטלת מס ערך מוסף, ופישוט של התחיקה בתחומי הפיננסים, המיסים והמכס למשיכת משקיעים זרים. בתוך שנה החלה צמיחה כלכלית מואצת, כאשר היעד הוא להגיע ל- 7% בשנה לאורך זמן. גם האבטלה ירדה מ -15% לכ- 10%. השקעות זרות החלו להגיע ותנועת התיירות שנעצרה אחרי הפלת המטוס הרוסי ב-2016 עולה שוב. קרן המטבע פיקחה על שלבי הביצוע ונתנה את הסכמתה לעבור משלב לשלב אחרי בדיקה כי הוראותיה בוצעו כנדרש.

סומך על הצבא

הרפורמות גרמו לעליות מחירים גדולות. בשלב הראשון הייתה אינפלציה שנתית של כ- 30% שירדה לכ- 15%, והבעיה הייתה שתהליכים אלה לא לוו בזליגה לשכבות החלשות שסבלו  מעליית המחירים למרות הפיצוי שקיבלו באמצעות כרטיסים חכמים למיעוטי יכולת לרכישת מוצרי יסוד. היו רבים שציפו כי הציבור לא יסכים למהלכים אלה, ייצא לרחובות ויכריח את סיסי למתן את הרפורמות, אך זה לא קרה. נראה היה שהעם עייף משנים של חוסר יציבות וגם הבין כי הרפורמות דרושות למרות שהן מכאיבות.

במקביל נאלץ סיסי להילחם בטרור של המדינה האסלאמית בצפון סיני שמפעם לפעם אף זלג לקהיר, והשקיע בכך משאבים רבים בהצלחה חלקית. הוא גם המשיך להילחם בתנועת 'האחים המוסלמים' שהוכרזה כארגון טרור, מוסדותיה פורקו ורכושה הוחרם. כמה מראשיה נעצרו ורבים אחרים הצליחו לברוח והתיישבו בקטאר ובטורקיה, שתי מדינות התומכות בתנועת האחים. למרות זאת, תאים של האחים עדין קיימים ומהווים אופוזיציה מסוכנת, וחלקם אף הקימו ארגון טרור חדש  בשם 'חשם' ("הכרעה") המצליח מפעם לפעם לבצע פעולות.

על רקע זה הגביל סיסי את האפשרות לקיום הפגנות והפרלמנט ואימץ חוקים מגבילים שאינם מקובלים במערב. הוא עצר אלפים רבים, בעיקר חברי תנועת האחים, אך גם ממוקדי אופוזיציה אחרים ובכללם עיתונאים ופעילי זכויות האדם, ושינה את החוקה כך שתאפשר לו להיבחר מחדש עד 2030.

סיסי מסתמך בעיקר על הצבא לביצוע עבודות גדולות של תשתית בהיותו הגוף היעיל ביותר במדינה. לפני מספר חודשים העביר סיסי לצבא את ביצוע תוכנית טיוב האדמות לאחר שמשרד החקלאות לא היה מסוגל לממש אותה במשך ארבע שנים. במשך הזמן הצבא הפך לגוף בעל עוצמה כלכלית המייצר ומייצא גם מוצרים של הסקטור האזרחי ונראה שהוא שולט על כ- 30- 40% מן הכלכלה. מאחר שלפי החוקה אין פיקוח על תקציב הצבא ואין ביקורת, התפתחה שם כנראה שחיתות אשר נמצאת בשורש ההפגנות האחרונות.

הרפתקה חסרת תוחלת

הקריאה להפגין הפעם הגיעה ממקור בלתי צפוי – קבלן ושחקן מצרי בשם מחמד עלי שביצע עבור הצבא עבודות בנייה רבות ונראה שלא קיבל את התשלומים שדרש. הוא ברח לספרד ומשם, בסדרה של קלטות סיפר על השחיתות בצבא והתמקד בעיקר בבניית ארמון נשיאות גדול המיועד לסיסי בבירה החדשה, ובבניית מלונות פאר מיוחדים לבלוי עבור הקצונה הבחירה בעוד "העם רעב".

בקלטת האחרונה שפורסמה לפני כשבועיים, קרא עלי להפגנות אחרי תפילת יום שישי, ואכן מאות יצאו לרחובות בקהיר ובערים אחרות ודרשו את הסתלקותו של סיסי מן השלטון. היו אלה הפגנות קטנות והן פוזרו בכוח על ידי כוחות הביטחון שהיו מוכנים. סיסי עצמו לא שינה את תוכניותיו ויצא עוד באותו יום לניו-יורק לנאום בעצרת הכללית של באו"ם. ההפגנות נמשכו בשבת בערב אך במתכונת הרבה יותר מצומצמת.

נראה שתאים רדומים של 'האחים המוסלמים' ניצלו את הזדמנות והסיתו את הציבור לצאת ולהפגין. אליהם הצטרפו כלי תקשורת של האחים הפועלים בטורקיה ובקטאר כמו 'אל ג'זירה', אשר פתחו בהסתה גלויה נגד שלטונו של סיסי.

למרות זאת, בשלב זה לא נראה שגופי אופוזיציה חשובים במצרים נמצאים מאחורי המהלך וללא הנהגה והצבת מטרות ספק אם ההפגנות תמשכנה. אמנם מחמד עלי פרסם קלטת חדשה הקוראת "להפגנת המיליון" ביום שישי הבא, אך במצב הנוכחי לא נראה שהציבור יכנס להרפתקה חדשה חסרת תוחלת. מצב זכויות האדם במצרים כיום הוא בעייתי ובעצם חזר למצב בתקופתו של מובארק כאשר הצבא הוא הגוף החזק במדינה, ולצידו של הנשיא פועלים מספר אישים מקורבים כמו בנו השולט על שרותי הביטחון. אך בכל מקרה, הצבא וכוחות הביטחון נאמנים לסיסי ואין להם סיבה לשנות את המצב.

צבי מזאל כיהן כשגריר ישראל במצרים, רומניה ושבדיה ובתפקידים בכירים במשרד החוץ, וכיום משמש חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. המאמר התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.