השאלה הגרעינית: קים ג'ונג-און במלכוד אסטרטגי

במהלך הקיץ האחרון, קים ג'ונג-און בהחלט הצליח להשיג את תשומת הלב של כולם כאשר ערך סדרת שיגורים של טילים לטווח קצר ובינוני. יחד עם זאת, הוא נכשל לשבש את התרגיל הצבאי המשותף שערכו צבאות ארה"ב ודרום קוריאה, ולא הצליח להזיז את הנשיא טראמפ ממדיניות הלחץ המקסימלי שלו בנושא ההתפרקות מנשק גרעיני. אז מדוע צפון קוריאה ממשיכה בשיגורים היקרים? ומעבר לכך, מה הן המטרות האסטרטגיות של קים ואיך השיגורים משתלבים בהן?

תיאוריה אחת גורסת כי מדובר במערכות נשק חדשות שצריכות לעבור ניסויים בשטח. גם אם אלו פשוט גרסאות חדשות של דגמים ישנים, הרי שיש צורך בפיתוח וניסוי על מנת להבטיח את אמינותן, והתרגיל הצבאי הוא רק תירוץ כדי להצדיק שיגורים שתוכננו לפני חודשים רבים. זהו הסבר הגיוני למדי, אך יתכן שהוא לא מספר את כל הסיפור. מספר השיגורים והעובדה שהם נערכו בסמיכות כזו מרמזת כי יש משהו אחר שמתרחש. אם מדובר רק בניסויים כמה שיגורים היו מספיקים לשבועות של נתונים לניתוח, אז יתכן שיש כאן גם הסבר פוליטי?

שיגור טילים מהסוג הזה היא דרך מוכרת עבור קים לזכות בתשומת לב, אך נראה שכיום רוב העולם רואה בו כהצגה ילדותית ותו לא. בשילוב עם הרטוריקה המאיימת הרגילה בתקשורת הצפון-קוריאנית, פעולות אלו גורמות לקים להראות מטופש. בעבר, הניסויים בטילים לטווח ארוך (שכרגע מוקפאים) היו רציניים מספיק כדי להביא את ארה"ב, יחד עם יפן ודרום קוריאה, לקחת ברצינות רבה את נושא מערכות ההגנה. בסיאול החליטו (לאחר זמן רב) לצייד חלק מספינות חיל הים במערכת 3-SM מתוצרת אמריקנית, והנשיא מון נוקט בצעדים נוספים כדי לשפר את מצבה הצבאי של ארצו. טילים גרעיניים לטווח ארוך הם אכן איום קיומי, אך גם טילים לא-גרעיניים לטווח קצר ובינוני הנושאים ראשי נפץ חזקים יכולים לגרום לנזק רב, גם מבחינת דעת הקהל.

האפקט התעמולתי של טילים לטווח קצר היה יכול להיות זניח אלמלא השימוש הפוליטי שעושים בהם גורמים שונים בארה"ב ובמקומות אחרים. כאשר טראמפ או בוש הוא הנשיא, הם מאשימים את המפלגה הרפובליקנית; כאשר אובמה או קלינטון היו בבית הלבן, הדמוקרטים ספגו אש על כך שנסוגו מפני הרודן הקומוניסטי. בצפון קוריאה כמובן רואים זאת היטב ומבינים כי שווה להתאמץ ולשגר טילים רק כדי לחזות בשני הצדדים מחליפים מהלומות.

עבור ארה"ב ודרום קוריאה, האתגר הצבאי מתמקד בשאלה כמה מהר ניתן יהיה לנצל את העליונות הצבאית כדי להביס את הצפון ולא לתת לו הזדמנות להשתמש בנשק גרעיני, אם אכן יש בידיו כזה המוכן לפעילות מבצעית. בעוד צבא הצפון הולך ונחלש בשל המשבר הכלכלי במדינה, היתרון הצבאי של בעלות הברית הולך ודגל, וכך גם החשיבות היחסית של הארסנל הגרעיני של פיונגיאנג.

חדשות רעות

מטרתו האסטרטגית העיקרית של קים ג'ונג-און היא להישאר בשלטון. שום דבר אחר לא חשוב יותר עבורו ועבור מקורביו. כל תכליתה של תכנית הגרעין היא לוודא שאם שלטונו יעמוד בסכנה אז ניתן יהיה עדיין לשגר מכה הרסנית נגד חלקים מיפן או דרום קוריאה, אך גם הוא יודע שאם מכה כזו תשוגר יהיה זה הסוף שלו ושל שלטונו. אף בונקר לא יהיה עמוק מספיק כדי להגן עליו מהתקפת הנגד הבלתי-נמנעת. למעשה, עצם העובדה שקים מחזיק בנשק גרעיני גורמת לו גם להרתעה עצמית.

ישנם יתרונות פוליטיים ותעמולתיים ניכרים עבור צפון קוריאה בהחזקת נשק גרעיני, אך אלו נחלשו מאוד בשנים האחרונות. אם בעבר אוכלוסיית המדינה הייתה מבודדת ושטופת מוח, כיום מרביתה כבר מודעת לשגשוג המדהים של השכנה מדרום, הנמצאת שנות אור לפני הצפון מכל בחינה של פיתוח אנושי, ואזרחיה שבעים ועשירים. ארסנל טילים גרעיניים אולי מסב גאווה לחוג מצומצם של בכירי המפלגה הקומוניסטית, אך נראה ששאר תושבי צפון קוריאה היו מעדיפים בטן מלאה ומשרה טובה.

שירותי הביטחון של קים הופכים למושחתים יותר ויותר, וסחר בשוק שחור חצי-חוקי הפך לחלק חיוני בחיי היום-יום. שווקים אלה וסוחרי ה'דונג'ו' שמפעילים אותם הצליחו במידה רבה לחמוק משליטת המפלגה הקומוניסטית. צפון קוריאה אינה מדינה טוטליטרית כפי שהייתה בעבר, ואלה חדשות רעות עבור קים.

המטרה האסטרטגית השנייה של צפון קוריאה היא כיבוש הדרום ואיחוד חצי האי תחת שלטון פיונגיאנג. כיבוש של מדינה עשירה ומתקדמת על ידי שכנתה הענייה והחלשה נראה כמו צעד דמיוני, אבל דברים כאלה קרו בעבר. דרום וייטנאם הייתה מקום הרבה טוב לאזרחיה מאשר הצפון היה אי פעם, אחר כאשר ארה"ב נכנעה ונסוגה, הקומוניסטים הנחושים השתלטו גם עליה. הסיכויים להצלחה של מהלך כזה ללא שימוש בנשק לא-קונבנציונלי שואפים לאפס, אך קים יהיה סבור שרוסיה או סין יבואו לעזרתו במלחמה, הוא עשוי להתפתות לפתוח בה. במקרה כזה, הטילים לטווח בינוני וקצר אותם הוא מפתח יהיו שימושיים במיוחד. הם יתנו יתרון ברגעים הראשונים של המתקפה, ויקשו מאוד על הכוחות האמריקנים להציע סיוע ולנוע לחזית. התמשכות המלחמה למספר שבועות תיתן הזדמנות למוסקבה או לבייג'ינג להתכונן ולתכנן את ההתערבות שלהן בצורה אפקטיבית.

אך במציאות, לא סין ולא רוסיה רוצות להיכנס לעימות משמעותי עם ארה"ב משום סיבה, בטח לא בשביל קים ג'ונג-און, אך הבעיה היא שלא בטוח שקים עצמו יודע זאת. כמו כל דיקטטור, גם שליט צפון קוריאה לא בדיוק מוקף ביועצים המחוברים למציאות, ויתכן כי יחשוב שהנשק הגרעיני שבידו מגן עליו מפני ההשלכות של כל פעולה תוקפנית. יחד עם זאת, כל פעולה כזו שתכלול גם שימוש בנשק גרעיני תסמן את הסוף המוחלט של משטרו. בנוסף, קיימת גם האפשרות לפיה אלו הפקודים תחתיו יסרבו לשגר נשק גרעיני, במיוחד במקרה בו צפון קוריאה תהיה הראשונה לעשות זאת.

לעמוד על המשמר

יתכן כי ההחלטה הסינית לחדש את שיחות הסחר עם ארה"ב מרמזת על כך שבייג'ינג כבר לא רואה בצפון קוריאה כלי שימושי להפעלת לחץ על האמריקנים. השיחות לפירוק הנשק הגרעיני אמורות להתחדש בקרוב (לפחות על פי טענת דוברים בפיונגיאנג), ואם אכן כל יקרה זהו סימן נוסף להצלחת מדיניות הלחץ של טראמפ, לפחות בטווח הקצר.

הנשיא האמריקני עדיין לא יכול לומר שהשיג התקדמות אמיתית בשכנוע קים לוותר על ארסנל הגרעין, ואם יצליח להשיג אותה הדבר ייתן דחיפה רצינית לסיכויו להיבחר מחדש. אך כרגע אין כל סימן לכך שטראמפ נואש להגיע לעסקה, והוא הראה זאת כאשר נטש את השיחות בהאנוי. טראמפ אמור בקרוב לקיים דיון בנושא עם נשיא דרום קוריאה מון, ואם ייתן אז את הרושם שהוא זקוק לעסקה יותר מאשר קים, זה עלול ליצור בעיות עבורו ועבור בנות הברית של ארה"ב.

קים מצדו נמצא כרגע במלכוד אסטרטגי. משטרו הולך ונחלש, האפשרויות הצבאיות העומדות בפניו מוגבלות מאוד, ועסקה נראית כמו הדרך העדיפה עבורו. מצד שני, ההיסטוריה מלאה ברודנים שביצעו החלטות קטסטרופליות, ולכן ארה"ב ובעלות בריתה חייבות להמשיך ולעמוד על המשמר.

המאמר פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!