די לשקר הסקנדינבי: ברני סנדרס היה נחשב בדנמרק לשמאל קיצוני

אם חקייני הסוציאליזם באמריקה לא יהיו מסוגלים להכיר בעובדות, המדינה כולה עלולה להיכנע לסוציאליזם. הרומן של השמאל האמריקני עם הסוציאליזם הסקנדינבי מסוכן, מפני שהוא מכיל את האפשרות לקרוץ להמונים מספיק בשביל שאלו יצביעו עבור החלפת המערכת הקפיטליסטית שהפכה את אמריקה לאדירה, במערכת סוציאליסטית שהפכה את סטלין לכל-יכול ואת כל האנשים לרעבים. אומרים שרפובליקה מתה כאשר הרוב מגלה שהוא יכול להצביע בעד גזל רכושם של אחרים. נקווה שזהו גורל שיחמוק מאיתנו.

עד כמה מעוותת הערצת השמאל "לסוציאליזם" הסקנדינבי? ובכן, היא בהחלט אינה מוגבלת לברני סנדרס ואוהדיו. הילרי קלינטון נוהגת להזכיר את שבדיה, וניתן גם ללכת כעשרים שנה לאחור ולמצוא את ביל קלינטון מהלל בחלקלקות את דנמרק. ביל אפילו טען "שפינלנד, שבדיה ונורבגיה מציעות אפשרויות רבות לאנשים להרוויח יותר ממה שהוריהם הרוויחו", למרות שנכון להיום אין עדיין חדש לגבי המעבר של צ'לסי קלינטון לסקנדינביה.

אך מי שנשבה בקסם הסקנדינבי יותר מכולם הוא כאמור ברני סנדרס. כפי שתואר בכתבה ברשת CNN, "החלום האמריקני של ברני סנדרס נמצא בדנמרק" ונראה כי "סנדרס לא יכול להפסיק לדבר על הדנים". במקום אחר הוא צוטט באומרו כי "בדנמרק ישנה הבנה שונה לגמרי של פירוש המילה 'חירות'…הם הצליחו לחסל את החרדות הגדולות אשר מגיעות יחד עם חוסר ביטחון כלכלי". אחד מקלפי המשחק האהובים על סנדרס היא אגדת אי-השוויון בהכנסות: "במקום לקדם מערכת שמאפשרת למעטים לצבור הון אדיר, בדנמרק פיתחו סטנדרטים מינימליים של מחייה לכולם – כולל הילדים, המבוגרים והמוגבלים".

האירוניה היא שבעוד סוציאליסטים בארה"ב רוצים להידמות יותר לסוציאליסטים הסקנדינביים, אלו האחרונים דווקא שואפים להיות יותר כמו קפיטליסטים אמריקניים. סנאטור שפגשתי בעבר הגדיר זאת כך: "השמאל האמריקני רוצה להיות מערב אירופה, מערב אירופה רוצה להיות מזרח אירופה, ומזרח אירופה שמאסה בסוציאליזם ובקומוניזם רוצה להיות כמו אמריקה". נראה שגם הדנים עצמם נרתעים מכל תשומת הלב שמעורר סנדרס, ומסבירים לשאר העולם מדוע הם אינם למעשה סוציאליסטים ושארצם פתוחה לעסקים.

אך זו לא רק התווית "הסוציאליסטית" שעלולה להדאיג את הדנים. סחר חופשי ומיסי חברות נמוכים מהווים חלק בלתי נפרד מהצלחתה הכלכלית של דנמרק, וההצעות של סנדרס הן בדיוק ההיפך מהמדיניות בה תולים הדנים את הצלחתם. לפני שהרפובליקנים הורידו את מס החברות האמריקני בשנה שעברה, מס החברות בדנמרק היה נמוך משמעותית מזה שלנו. מצד שני, סנדרס אינו ומעולם לא היה אוהד גדול של סחר חופשי או מיסי חברות נמוכים יותר.

באחד העימותים של המפלגה הדמוקרטית שנערך בניו-המפשייר, סנדרס הצהיר כי:

איני מאמין בסחר חופשי בלתי מרוסן. אני מאמין בסחר הוגן שפועל למען מעמד הביניים ומשפחות עובדות, לא רק עבור תאגידים בינלאומיים. הייתי בחזית המאבק בהתנגדותי להסכם NAFTA. שמענו כיצד אנשים אומרים לנו כמה מקומות עבודה יוכלו להיווצר כתוצאה מכך. לא האמנתי לזה אף לא לשנייה מכיוון שאני מבין מה תפקידם של הסכמים שאומרים למעשה לעובדים האמריקנים: 'היי, אתם עכשיו מתחרים נגד אנשים בווייטנאם שמרוויחים שכר מינימום של 56 סנט לשעה'"

לגבי מס חברות, עמדתו של סנדרס נותרה קבועה: בסתיו 2018 טען נחרצות בראיון בטלוויזיה כי אם הדמוקרטים ישתלטו מחדש על הסנאט, מס החברות "יעלה בוודאות" בחזרה לרמתו הגבוהה. עם זאת, המדינות הסקנדינביות אותן ברני מתיימר להעריץ מאמינות בהפך הגמור: הן תומכות במס חברות נמוך ותחרותי ואימצו בשמחה הסכמי סחר חופשי.

כאמור, הדנים משמיעים קולם כדי להרחיק עצמם מצעדי המדיניות של סנדרדס, וממש לא לא רוצים להיות שדנמרק תוכר כמקום רע לעשיית עסקים. כפי שכתב העורך הראשי בעיתון הדני 'פוליטיקן': "ישנו הרעיון שאנחנו חברה בעלת רגולציה כבדה וכלכלה סגורה, אך ההפך הוא הנכון". כריס מודי מ-CNN הוסיף: "במובנים של סמנטיקה טהורה, מעט מאוד פוליטיקאים דנים כיום יאפיינו את עצמם 'כסוציאליסטים' או אפילו 'סוציאליסטים-דמוקרטיים' כפי שסנדרס עושה. ברוב העולם המילה הזו יצאה מהאופנה בעשורים האחרונים". הכלכלן דני לארס כריסטנסן סיכם:

כאשר אני שומע את ברני סנדרס מדבר על עצמו כסוציאליסט-דמוקרטי, הוא נשמע קצת כמו מישהו משנות השבעים. בדנמרק, המפלגות הפוליטיות הגדולות במרכז-ימין ובמרכז-שמאל יתנגדו להרבה מן ההצעות של ברני סנדרס בנוגע לרגולציה למשל, מכיוון שהן נוטות יותר מדי לשמאל"

הטקסט המובא כאן הוא קטע מספרו של הסנאטור ראנד פול, 'The Case Against Socialism', כפי שפורסם באתר 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: גידי גולן.

רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!