טראמפ ממשיך לנצח את רואי השחורות הכלכליים

למרות שפרשנים משמיעים נבואות זעם על התרסקות הכלכלה כבר מיומו הראשון כנשיא, השוק האמריקני תחת טראמפ מראה ביצועים מרשימים

משימה קשה. הנשיא טראמפ | הבית הלבן

ביום חמישי שעבר, יו”ר הבנק המרכזי ג’רום פאוול אמר לוועדת התקציב של הקונגרס כי “אין שום סיבה לחשוב, לא שאני רואה לפחות, שהאפשרות של מיתון תעלה בקרוב”. לא כל מדד כלכלי הוא מושלם כרגע, אך השכר עולה (במיוחד בקצה הנמוך), האבטלה עדיין בשפל היסטורי, והשווקים פורחים.

יתכן שאתם זוכרים כי לפני כמה חודשים, היה מבול של כתבות שהזהירו אותנו מפני מיתון שנמצא ממש מעבר לפינה. חלק מהסיקור המפחיד בתקשורת, כפי שהגדיר זאת רוברט שילר, הורכב מ”נבואות שמגשימות את עצמן”, וחלק מהפרשנים נראו כמעט שמחים מההשלכות הפוליטיות האפשריות של מיתון. אחרים פשוט אמרו את מה שהרגישו, כמו שביל מהאר הסביר אז כי הוא “מקווה לנפילה (בשוק), בגלל שזו דרך בה ניתן להיפטר מטראמפ”, וביקש: “הביאו את המיתון!”.

אחד מרואי השחורות הבולטים והטועים במדינה בשנים האחרונות הוא הכלכלן ובעל הטור ב’ניו-יורק טיימס’ פול קרוגמן. זהו אותו קרוגמן אשר הזהיר כבר בסוף שנת 2016, זמן קצר לאחר ניצחונו של טראמפ, כי תוצאות הבחירות עלולות להוביל למיתון עולמי “ללא סוף הנראה לעין”. היינו יכולים לאכסן את זה בתיקיית ההיסטריה שלאחר הבחירות, אך קרוגמן המשיך לספר להמונים גם בחודש אפריל למשל שהסימנים בשוק המניות מבשרים על “סיכוי טוב מאוד למיתון בשנה הבאה”. וכך הוא המשיך במשך כל השנה:

ה-11 בפברואר: “אין לנו תגובה יעילה מפני המיתון המתקרב”

ה-1 באוגוסט: “מהבום למצב עגום”

ה-5 בספטמבר: “טראמפיזם רע לעסקים”

ה-3 באוקטובר: “הנה מגיעה הקריסה של טראמפ”

ה-24 באוקטובר: “היום בו הבום של טראמפ מת”

כמה שבועות לאחר הכרזתו של קרוגמן על מותו של הבום הכלכלי של טראמפ, רשת CNBC דיווחה כי “בחודש אוקטובר נוצרו 128 אלף משרות חדשות, הרבה מעבר לתחזית ולמרות השביתה בחברת GM”. מעגל החדשות נמשך כך במשך שנים, אך רגעי הקרוגמניזם האהובים עלי הם כאשר הכלכלן המכובד מנסה להסביר את התחזיות המוטעות בטענה שהכלכלה מצליחה רק כאשר היא מונעת על ידי מקרים בהם ההעדפות הפוליטיות שלו עצמו מסתדרות – “הדחת טראמפ היא טובה לכלכלה” וכן הלאה.

שעון מקולקל

בשלב מסוים, כמובן, נביאי זעם כמו פול קרוגמן יהיו צודקים. בשישה העשורים האחרונים ארה”ב חוותה לא מעט תקופות מיתון (האחרונה בשנים 2009-2007), וההיסטוריה מלמד שיתכן שנחווה שוב אחת כזו בקרוב. כאשר זה יקרה, קרוגמן כנראה ימהר להאשים את הקיצוצים במיסים וברגולציה ואת החמדנות הקפיטליסטית, את שינוי האקלים או כל טרנד אחר עליו ירכב באותו הזמן, ומגישי תוכניות העסקים יהללו אותו כחוזה ונביא.

פול קרוגמן | Ed Ritger

ממש כמו רוב הכלכלנים, גם לי עצמי אין מושג מה צופן העתיד. אבל אני יודע בבירור שברק אובמה למשל, מי שעמד בראש ההתאוששות הכלכלית האיטית בהיסטוריה, קיבל קרדיט נרחב על כך שמנע אסון כאשר אימץ מדיניות חכמה, כלומר: עוד בזבוזים. גם שנים לאחר החילוצים הגדולים והמשבר הפוליטי שבגינו אובמה עצמו הודה שלא היה יכול לבצע את משנתו הכלכלית, הדמוקרטים עדיין טוענים שפרץ ההוצאות בשנה הראשונה לכהונתו שימש כתמריץ לצמיחה.

אך ישנו הסבר הגיוני יותר לכל זה: וושינגטון פשוט הפסיקה לנסות לעזור. באופן כללי, מצביעים נוטים להעריך יותר מדי את התפקיד שממלא הנשיא בצמיחה כלכלית. אך הזינוק ביצירת משרות בתקופת טראמפ הייתה משימה קשה הרבה יותר משל קודמו, מכיוון שהוא פועל בתוך מרווח טעויות קטן הרבה יותר.

כאשר לוקחים בחשבון את מלחמות הסחר (שטראמפ הביא על עצמו), את המהומה הפוליטית הבלתי-פוסקת ואת הדאגות לגבי מדיניות החוץ שמלוות את רוב כהונת הנשיא, הרי שההנחה המקובלת היא שהכלכלה אמורה להתקשות מאוד. אך למרות זאת, בפועל אנחנו רואים שמצבה לא רע בכלל. ומה טראמפ עשה כדי שנגיע לכאן? בדיוק את הדברים שפול קרוגמן שונא כל כך: קיצוץ ברגולציה והפחתת מיסים.


הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘.

רכשו עכשיו מנוי ל’מידה’ ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת ‘השילוח’ לשנה מתנה!

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. הרי אם זו הכלכלה הטובה ביותר שידעה ארה”ב מדוע מבצעים עוד הרחבה כמותית בשוק הריפו ולמה מורידים ריביות. התשובה היא שהכלכלה של טראמפ לא שונה מהכלכלה של אובמה, המספרים אותם מספרים, רק המעודדים על השוליים החליפו תפקידים זה הכל.

  2. בעבר נמניתי על קוראי טורו של קרוגמן, אבל בתוך חודשים ספורים הבנתי שהכלכלן בעל המוניטין הזה שופך את ליבו יותר מאשר חוזה תחזית אובייקטיבית, והחלטתי שעדיף להקדיש את זמני היקר לטורים אחרים.