למרות הקרע הזמני, חמאס והג'יהאד האסלאמי מאוחדים נגד ישראל

לאחר סבב הלחימה האחרון מול ישראל, התפיסה הרווחת הייתה כי שליחה הפלסטיניים של איראן, חמאס והג'יהאד האסלאמי (גא"פ), נמצאים ביריבות אחד מול השני. על פי הדיווחים, אנשי הג'יהאד היו מוטרדים מכך שהחמאס לא הצטרף לירי הרקטות לעבר ישראל, כחלק מהתגובה על חיסול בכיר הארגון בעזה בהא אבו אל-עטא על ידי צה"ל. הסירוב של חמאס להצטרף לירי אכן משקף מחלוקת קיימת בין שני הארגונים, אך סביר להניח שזו לא תוביל לעימות חזיתי ביניהם. בסופו של יום, שתי התנועות חולקות את אותן מטרות אסטרטגיות וכמובן את אותו האויב – ישראל. יתכן שמדי פעם יהיו ביניהן אי-הסכמות, אך בכל הנוגע לטרור ולשאיפה לחיסול ישראל, חמאס והגא"פ תמיד ימצאו מכנה משותף.

האכזבה של פעילי הגא"פ מחמאס לא הייתה בגלל שהארגון השולט בעזה החליט להכיר בזכותה של ישראל להתקיים או הכריז כי הוא מניח נשקו; חמאס לא עשה אף אחד מהדברים האלה. במקום זאת, הגא"פ ותומכיו מאוכזבים כי חמאס נמנע, באופן זמני, מלירות רקטות על אזרחים ישראלים בזמן שהם היו עסוקים בכך לפני כשבועיים. גם בחמאס, כמובן, נשארו מחויבים לרעיון, כפי שכתוב במפורש באמנת הארגון:

אין פתרון לשאלת פלסטין אלא בג'יהאד. אדמת פלסטין היא אדמת וקף אסלאמי [עבור] דורות של מוסלמים עד יום-הדין. אסור להזניח אותה או חלק ממנה; או לוותר עליה או על חלק ממנה"

אמנת החמאס גם מבהירה היטב שארגון הטרור "מתייחס בכבוד ובהערכה לשאר התנועות האסלאמיות", ואף מסבירה כי "גם אם היא חולקת עליהן בהיבט מסוים או במובן מסוים, היא מסכימה עימן בשאר ההיבטים והמובנים".

בימים האחרונים, מנהיגי חמאס עבדו קשה כדי לוודא כי למרות המתיחות האחרונה מול הגא"פ, שני הארגונים נותרים "אחים בדם ובנשק". גם עמדה זו היא בהתאם לרוח אמנת חמאס, בה נכתב כי הארגון "מתפלל לאללה שייתן הדרכה והוראות לכול, ואינו שוכח שהוא נושא את דגל האחדות". וזהו גם המסר שחמאס שולח בפועל לאנשי הגא"פ: גם אם אנחנו חלוקים לעתים בסוגיות מסוימות, עלינו להשאר מאוחדים כדי להשיג את המטרה העיקרית – חורבן ישראל.

הצמא לכסף

בשבוע שעבר, אחד מבכירי הגא"פ אחמד אל-מודלאל תיאר את המתיחות עם חמאס כ"ריב טבעי בין אחים". הוא וגורמים אחרים בארגון חזו כי המתח הנוכחי יחלוף בקרוב, וכך תיסלל שוב הדרך לחדש את שיתוף הפעולה, במיוחד בכל הקשור לפעולות הטרור נגד ישראל. "מה שקרה היה רק ענן שחור חולף", אמרו הגורמים.

גם ניהלו בימים האחרונים קמפיין יחסי ציבור שמטרתו להראות את יחסי החברות בין שני הארגונים וחזרו והדגישו את אותו המסר, ונראה שבינתיים הוא משיג הצלחה כאשר בכירי גא"פ מסמנים כי הם מוכנים לסלוח לחמאס, לשים קץ למתח ולהתאחד נגד האויב הציוני. אמנם לפי כשבועיים נרשמה תקרית מביכה בה בכיר חמאס גורש כאשר בא להציע את תנחומיו על חיסול אבו-אל עטא ואבנים נזרקו על רכבו, אך אנשי הגא"פ הבינו במהרה כי מדובר בטעות. זמן קצר לאחר התקרית, גורמים בארגון מיהרו לביתו של מנהיג חמאס מחמוד זאהר, התנצלו והתחננו למחילה.

מבחינת חמאס, היו לו סיבות טובות להישאר מחוץ לסבב הלחימה האחרון בין ישראל לגא"פ. ראשית, הנהגת חמאס אינה מעוניינת בגורל דומה לזה של אבו אל-אטע, שסיים את חייו בתקיפה אווירית ישראלית. במקום זאת, הם מעדיפים להמשיך ולהנות מהחיים הטובים בעזה או בקטאר. שנית, בחמאס מודאגים מכך שלחמה נוספת ברצועה תפגע בשלטונם ותצית גל חדש של מחאות נגד השחיתות והמצב הכלכלי, דומה לזה שהתפרץ בחודש מרץ השנה ודוכא במהירות ובאכזריות.

שלישית, נראה כי בחמאס להוטים לשמור על הבנות הפסקת האש שהושגו עם ישראל מוקדם יותר השנה, בעזרת תיווך של מצרים והאו"ם. צעד זה הוא בעל היגיון כלכלי מובהק: תחת ההבנות הבלתי-כתובות, ישראל מאפשרת לקטאר להעביר מזוודות מלאות במיליוני דולרים לרצועה עזה, וחמאס מעוניין מאוד בהמשך זרימת הכסף. אך מעבר לצמא לכסף הקטארי, לא נראה שחמאס בדרכו להפוך לתנועה אזרחית ולא אלימה שתכיר בקיומה של ישראל, וגם ההחלטה להימנע כעת מירי רקטות אינה סימן להתמתנות או פרגמטיזם. בארגון פשוט הבינו שהפסקה קצרה בלחימה תסייע להתכונן טוב יותר למטרה העיקרית: חיסול ישראל אחת ולתמיד.

קליפת השום

עד שזה יקרה, בחמאס מתרכזים במטרה הזמנית של השארות בשלטון, אפילו אם התכנית הזו מרגיזה לפעמים את חבריהם בגא"פ ואת הפטרונים באיראן. בסופו של דבר, המוטיבציה העיקרית של ראשי חמאס (וגם של ראשי הגא"פ) היא שימור איכות החיים שלהם עצמם, ולכן חייהם של המיליונים האחרים בעזה שוום עבורם כקליפת השום. איזה הסבר אחר יש לכך שהם מסכנים מאות אלפים בעזה כאשר הם מכריחים את ישראל להגיב לירי על עריה?

על פי דוברי החמאס והג'יהאד, שני ארגוני הטרור הסכימו להניח בצד את המחלוקות ולהקדיש את עצמם למאמץ מאוחד להמשך הטרור נגד ישראל, ובשתי התנועות מודעים היטב לכך שפרת המזומנים בטהרן ממש אינה שחמה לראות את העגלים מתקוטטים ביניהם כאשר הם אמורים לעבוד ביחד להכנעת ישראל.

מה שמתרחש בעזה אינו תסריט של בחור טוב מול בחור רע. מדובר בקרע זמני בלבד בין שני בחורים ממש רעים, שני בחורים שמחויבים לחלוטין להרס ישראל, אפילו אם המשמעות היא להרוס את בני עמם בדרך.

חאלד אבו-טועמה הוא עיתונאי הפועל בירושלים. הטור פורסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.

רכשו עכשיו מנוי ל’מידה’ ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת ‘השילוח’ לשנה מתנה!