דבריו של אחד ממנהיגי מחאת הסביבה לפיהם השואה הייתה "אירוע כמעט רגיל" משקפים שוב את הניסיון של חלקים בשמאל לשכתוב ההיסטוריה למען אג'נדה קיצונית
(ברלין)
בשבוע שעבר פורסם בשבועון הגרמני 'די צייט' ראיון עם הפעיל הסביבתי רוג׳ר האלם, ממנהיגי תנועת המחאה 'המרד בהכחדה' (Extinction Rebellion), בו אמר בין השאר כי שואת היהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה הייתה "אירוע כמעט רגיל" בהיסטוריה האנושית. זהו נדבך נוסף במאבק שמנהל השמאל הרדיקלי נגד זיכרון השואה, במטרה לעמעם ולמחוק בהדרגתיות את המודעות לייחודיות ההשמדה התעשייתית של יהודי אירופה בידי הגרמנים ושותפיהם. המאבק הזה מנוהל בזירות שונות ומכיוונים שונים, ובין היתר במטרה לערער את התפיסה הציונית לפיה יהודים זקוקים למדינה משלהם כדי שיוכלו להגן על עצמם מפני איום קיומי נוסף.
המאבק בזיכרון השואה מנוהל לא רק על ידי רביזיוניסטים המשכתבים את ההיסטוריה ומנסים להוכיח שהשואה לא הייתה ולא נבראה, אלא גם (ובעיקר) על ידי אנשי שמאל קיצוני שעוסקים בקנאות ברלטיביזציה של השואה, הנעה בין השוואתה למקרי רצח-עם אחרים בתולדות האנושות, ובעיקר בהיסטוריה המודרנית, לבין השוואתה לתעשיות ייצור המזון מבעלי חיים. מקום מיוחד בעיקור השואה מייחודיותה שמור לאלה המשווים בין ישראל לגרמניה הנאצית, ורואים ב״פלסטינים״ את קורבנותיה של ״שואה״ שמבצעים היהודים, צאצאי קורבנות השואה. כאן נוצר שילוב מופלא בין תפיסות סכיזופרנית נפוצות בעולם הערבי-מוסלמי, שמחד גורסות שמדובר בהמצאה ציונית שנוצרה לסחיטת מצפון העולם לצורך הקמת מדינת ישראל אך בה בעת מאשימות את הישראלים בביצוע שואה, לבין תעמולה שקרית של פעילים אנטי-ציוניים, בהם יהודים וישראלים. בהקשר זה, יש לציין את השתלטותם הגוברת של אנשי שמאל רדיקלי, בהם היסטוריונים אנטי-ציוניים, על מוסדות הנצחה לשואה, במטרה להפוך אותם לכלי מאבק במדינת ישראל.
לנוכח הפופולריות הגוברת של תנועת המאבק למען שימור הסביבה והאקלים, אמורה חומרת הדברים שאמר האלם לעורר דאגה רבה. הבריטי שדוגל במרי אזרחי לא אלים נגד ״המפגעים הסביבתיים״ הגדולים, ממסדיים ותעשייתיים, נחשב כסמל של החוגים הסביבתיים והוא מבטא דעות נפוצות למדי בחוגי השמאל הרדיקלי, הרואים בשואה ״עוד אירוע״ מעשה ידי אדם, שאינו שונה במהותו מההתחממות הגלובלית והשפעתה על הקרחונים בקטבים.
תגובות נחרצות
הראיון עם האלם נערך לרגל הפרסום המתוכנן של המהדורה הגרמנית לספרו האחרון ' Common Sense '. הספר אמור היה לראות אור בגרמניה לקראת סוף החודש, אך לנוכח חומרת דבריו בעניין השואה החליטה ההוצאה הגרמנית ״אולשטיין״ לבטל את הופעתו. האלם, שתכנן לפני כמה חודשים לשתק את תנועת המטוסים בנמל התעופה הלונדוני הית׳רו באמצעות שימוש ברחפנים והועמד על כך לדין, אינו מכחיש בראיון את השואה אלא משווה אותה למשבר האקלים ומשתמש בזכרה לצרכיו. לדבריו, לא צריך להסתיר את הרגשות הנוראים שמעוררת השואה, אלא להפעיל את אותם רגשות גם במאבק הסביבתי, כי ״רק רגשות מניעות את האנשים לעשות משהו״.
מה הקשר בין משבר האקלים לאושוויץ, נשאל האלם בהתייחסות להשוואה שכבר עשה בין שני הדברים בנאום שנשא בכנס של ארגון ״אמנסטי הבינלאומי״. ״התרבות הגרמנית היא בטראומה״, הסביר. ״המימדים של הטראומה יכולים לשתק, והשיתוק מונע את מה שניתן ללמוד מהדבר. עובדה שבהיסטוריה שלנו באופן קבוע מיליוני אנשים נרצחו בתנאים נוראים. הבלגים הגיעו לקונגו במאה ה-19 והשמידו את האנשים שם. השמדות עם התרחשו שוב ושוב ב-500 השנים האחרונות. במלוא הכנות, אפשר לומר שזה כמעט אירוע נורמלי״.
המראיין ניסה להתעקש על ייחודיות השואה ביחס לשאר מקרי רצח העם, אך האלם, שעבד עד לאחרונה על דוקטורט בלימודי "התקוממות עממית" במוסד האקדמי המוערך קינגז קולג׳, סירב בעקשנות לקבל את העמדה הזו. ״יש דיונים שונים על השאלה אם השואה ייחודית או לא, אני יודע שבגרמניה משוכנעים בייחודיות השואה, אך עם כל הכבוד איני מסכים לכך״.
התגובות הנחרצות בגרמניה לדברים השערורייתיים הללו, גם מצד הסניף המקומי של 'המרד בהכחדה' שהודיע כי האלם אינו רצוי אצלם יותר, הראו שבגרמניה עדיין קיימת רגישות בריאה לשימוש פופוליסטי בנושא השואה. שר החוץ הגרמני ואיש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הייקו מאס, שהכריז עם תחילת כהונתו כי נכנס לפוליטיקה ״בגלל אושוויץ״, הצהיר: ״השואה היא יותר ממיליוני הרוגים ושיטות עינוי נוראות. לרצות לרצוח ולהשמיד יהודים באופן תעשייתי זה דבר בלתי אנושי ייחודי. המודעות לכך צריכה להישאר, כדי שנהיה בטוחים: לעולם לא עוד!״.
בהקשר זה יצוין כי מאס עורר לאחרונה את כעסה של ישראל הרשמית, כאשר צייץ ב״יום אנה פרנק העולמי״ האחרון (ה-12 ביוני), כי יומנה של פרנק ״רלוונטי היום יותר מאי פעם בעבר, כהתרעה נגד אפליה, דחיקה לשוליים ורדיפות״. דובר משרד החוץ לשעבר וכיום שגריר ישראל בבלגיה עמנואל נחשון הגיב על הציות באומרו: ״יומנה של אנה פרנק אינו התרעה נגד ערכים פסבדו-אוניברסליים. המורשת של אנה פרנק היא התרעה נגד שנאה ורדיפת יהודים. הניסיון לתת ללקחי השואה משמעות אוניברסלית אינה אלא שכתוב לא הוגן של ההיסטוריה״. יש לקוות שמאס אכן הפנים את הבנת ייחודיות השואה.
הטעות שלנו היתה ניכוס השואה ליהודים.
בפועל גם צוענים, נכים והומוסקסואלים נרצחו(גם אם במספרים קטנים יותר).
כשאתה מתבסס על שקר סופך לא לשכנע.
המסר צריך להיות שהואה היא אזהרה כנגד רצח עם של אוכלוסיות לא-עוינות ללא נתינת אפשרות של תשובה.
״תשובה״ במובן של חזרה בתשובה כלומר שינוי ההתנהגות הבעיתית וקבלת סליחה.
אכן לא פופולארי…
"בפועל גם צוענים, נכים והומוסקסואלים נרצחו…" וגם רוסים, פולנים, צרפתים, איטלקים, צ'כים, שבויי מלחמה אמריקאים, שבויי מלחמה רוסים, סרבים, הולנדים ועוד פעם הרבה מאוד רוסים… הגרמנים רצחו הרבה.
השואה זה לא (רק) מי נירצח.ואכן כשאתה מתבסס על שקר בהכחשת שואת היהודם סופך לא לשכנע.
נכים, הומוסקסואלים וצוענים נחשבו לא רצויים ולא אויבי האנושות כמו היהודים. להבדיל מהעם היהודי לא היו לנאצים כוונות להשמיד את כל הצוענים, ההומוסקסואלים והנכים בעולם.
אם תלמד קצת היסטוריה תגלה שהצוענים נחשבו ארים על פי תורת הגזע וחלקם שרתו בוורמכט, הומוסקסואלים "שנרפאו" שוחררו לחופשי ורצח הנכים נפסק עקב דעת הקהל בגרמניה.
זה שטויות. העמדה הנאצית היתה שהיהדות היא האויב. הנאציזם הציב עצמו כאנטי תזה מוחלטת ליהדות. קבוצות אחרות צורפו להשמדה באופן בלתי ענייני ללא שום מימד אידאי. מהי האידאה הצוענית שהיטלר יצאה נגדה? לא היתה אידיאה כזו.
אין לי מושג למה דובר משרד החוץ התעצבן מהדברים של ניירות מאס שהוזכרו בסוף הכתבה. אנשים היום רגישים מדיי
כי דברים כאלה מובילים להשוואה הנלוזה של השורה למצב הפלסתינים ולכן עובדים כנגד האינטרס הישראלי.
לשואה יש ייחוד אחד –
לא רצח העם היהודי. האיש הנ"ל צודק. מחנות השמדה בגז הוקמו בראשית המאה בחוף השנהב על ידי הבלגים לאפריקאים. וגם הנאצים רצחו בגז גרמנים שלא התאימו לחזון הנאצי. למעשה רק אחרי שהשיטה הצליחה אצל בני עמם, הם הסבו אותה ליהודים.
אז מה כן? הגרמנים, לראשונה בהסטוריה, הוציאו עם, קהילה אנושית, מהמשפחה האנושית. מבחינת הנאצים, היהודי לא היה אדם אלא ווירוס. הנאצים בטלו את האנושיות של היהודים.
לכן, הנאציזם לא היה גזעני כלפי היהודים. זו טעות. הוא היה גזעני כלפי הסלאבים, הצוענים וכדומה.
גזעני זה התפיסה שגזע אנושי אחד נחות מאחר.
היהודים לא היו גזע אנושי אחר בנאציזם. הם לא היו גזע אנושי כלל.
וזה, חוץ מההשמדה עצמה, אחד הדברים שהיהודי צריך להחלים ממנו – הוצאתו מהמין האנושי וההסכמה בשתיקה של העולם( שלא עשה דבר בנושא ) עם זה.
במובן מסויים אפשר להגיד שהשואה היא "אירוע כמעט רגיל" – אם לא נעמוד על המשמר אז יעשו לנו את זה שוב!
יש כאן התעלמות -מודעת או שלא- למציאות יהודית עגומה שסבלה, סובלת וככל הנראה תמשיך כך עד לגאולה, מרדיפה על עצם קיומו.
תזכורת למגיב 1, שהיסטוריה היא לא הצד החזק אצלו, שפקודת ההשמדה של הנאצים כללה גם משומדים. דהיינו נוצרי בן נוצרי ונוצריה שהסבא רבא שלו היה חצי או רבע נוצרי, וברבע או החצי השני זרם דם יהודי, נשלח לאושוויץ להשמדת הגזע היהודי.
יודגש- ההשוואה בין רצח עם להשמדת היהודים היא השוואה לא נכונה מבחינת המציאות.
נכון שהבלגים בכיבוד רצחו מי שנקרא בדרכם ״רצח עם״ אך לא חיפשו שורשי נרצחים מהמתיישבים.
מכחישי השואה, מחלישי השואה, כולם ניזונים מאותה שפה, מאותו טנא. שנאת עולם לעם עולם עד עולם.
למה? – לא כאן המקום להאיר זאת. אך היא לא נותרת עלומה, למרות שאנו מצווים בהחלט בציווי -במופלא ממך אל תעמוד.
מעניין מאד. זה מזכיר את דבריו של בעז נוימן על האפשרות כי הנאצים עצמם תפסו את מה שעשו ליהודים כ"פרוייקט ירוק" או כהליך הבראה לגוף העם הגרמני, מעין קיצוץ ענפים מיותרים או ניכוש עשבים.
לדעתו האיום הסביבתי למאיים הרוג כמה מיליארדי אנשים כתוצאה ממשבר בחקלאות עקב משבר האקלים. לנוכח ראיות של מדענים בנושא, והזהרות הולכות וגדלות בחומרתן, המדינות עושות כמעט שום דבר ועסוקת בעיקר בהכחשה של כל הנושא (נשיאי ארה"ב) או בפיזור סוכר מלמעלה והבטחות לשינוי (בזמן עתידי לא ידוע).
גם בזמן השואה וגם בתגובה לאסונות גדולים אחרים היו אנשים שעסקו בעיקר בהכחשה התחמקות ותקיפת הדובר במקום התייחסות לנושא. "ספר העדות" – הספר הראשון בעברית שעסק בנושא השואה והביא עדויות לה מתייחס בפרוש לקושי של אנשים לעכל את זה שבאמת באה ומתרגשת עליהם כלייה.
"בהיותנו בפולין, הגיעו אלינו שמועות על טבח המונים של יהודים בגליציה ובשאר מקומות; יהודים שנמלטו משם מסרו לנו פרטים, כיצד נרצחים באכזריות אוכלוסי יהודים בערים ובעירות. והנה גם אנו לא האמנו אז לשמועות הרעות;"
המשבר הסביבתי הוא לא משבר דומה לשום משבר שראינו מעולם, הוא גם לא דומה לשואה. השואה היתה השמדה ישירה שלפחות מבחינת המנגנון הפיזי שלה – תאי גזים, בורות ירי וכו' – קל להבין אותה , קל להמחיש אותה וקל להבינה – גם אם מבחינה פסיכולוגית חברתית ואנושית קשה לנו מאד להבין אותה עד היום.
המשבר הסביבתי הוא נושא מורכב יותר, שבו השפעות שלנו היום עלולות לגרור בעיות עצומות בעתיד. לא מדובר על לשלוח מפציצים לאשוויץ כדי לעצור אותו. כאשר אנו משפיעים על מחזור החנקן , מחזור הזרחן, מחזור החמצן, מחזור הפחמן (שינויי אקלים והחמצה של אוקיינוסים) ועל מערכות אקולוגיות שונות (לדוגמה כריתה נרחבת של יער האמזונס, או ייבוש של יותר ויותר נהרות ואגמים) אנחנו גורמים לשינויים שמתרחשים לאט לאט – לאט מכדי שנבחין בהם בעין – וגורמים לשינויים שאנחנו רק מתחילים להבין את השלכותיהן, וספק רב אם נוכל לעצור אותם. כל אחד יכול בתנאים הנכונים להתחיל שריפה או מפולת שלגים – לעצור אותה זה עניין אחר.