כך הפך המוזיאון היהודי בברלין למוקד של פעילות אנטי-יהודית

לסגל של המוזיאון היהודי בברלין יש היסטוריה ארוכה של פרובוקציות נגד מה שנחשב לזרם המרכזי ביהדות. בשנת 2012, תחת מנהל קודם, המוזיאון הממומן מכספי המיסים אירח דיון בו השתתפה פעילה אנטי-ישראלית אמריקנית בולטת בשם ג'ודית באטלר, שניצלה את ההזדמנות כדי לקרוא לחרם על ישראל. יותר מ-700 האנשים שמילאו את האולם הרעיפו עליה מחמאות.

בשנת 2006, אותה באטלר טענה כי יש "להבין את חמאס וחיזבאללה כתנועות חברתיות פרוגרסיביות שהן חלק מהשמאל הגלובלי". כמה שבועות לפני המפגש במוזיאון בברלין, אחת מרשויות העיר פרנקפורט החליטה להעניק לה את הפרס היוקרתי למצוינות בתחום מדעי הרוח על שם תיאודור אדורנו.

מוזמן אחר למוזיאון היה פאריד חאפז, מחבר ספר הנקרא 'הוגים פוליטיים אסלאמים'  ובו מייסדי תנועת האחים המוסלמים מתוארים כדמוקרטים הנלחמים באימפריאליזם. חלומם על רצח עם של יהודים בארץ ישראל לא מוזכר. למרות זאת, חאפז הוזמן למוזיאון היהודי בברלין כדי לשאת הרצאה על אסלאמופוביה.

בשנת 2013, הדובר המרכזי בוועידה שנערכה במוזיאון בנושא אנטישמיות באירופה היה החוקר בריאן קלוג מאוניברסיטת אוקספורד אשר לטענתו, הציונות "מנעה מיהודים תפיסה נורמלית של חייהם". בחודש מרץ השנה, מנהל המוזיאון פיטר שפר הזמין דיפלומט איראני בשם סייד עלי מוג'אני למפגש במוזיאון, ובו טען האחרון כי אנטי-ציונות אינה אנטישמיות.

בחודש שעבר, המועצה המרכזית של יהודי גרמניה ביקרה בחריפות את הנהלת המוזיאון לאחר שחשבון הטוויטר של המוסד המליץ לקרוא כתבה בשם "240 אקדמאים נגד הצבעת ה-BDS" שהתפרסמה בעיתון השמאל הקיצוני TAZ. הכתבה עסקה בקבוצת החוקרים הישראלים והיהודים (ביניהם גם ג'ודית באטלר) שמחו נגד החלטת הפרלמנט הגרמני מחודש מאי שהגדירה את תנועת החרם על ישראל כאנטישמית. המועצה כתבה כי נראה שהמוזיאון ירד מהפסים, ו"איבד לחלוטין את האמון של יהודי גרמניה".

מוקדם יותר השנה, שפר הזמין את טום גרוס, העיתונאי הבריטי המתמחה בענייני המזרח התיכון, לסיור בתערוכה העוסקת בירושלים. לאחר מכן גרוס כתב בדף הפייסבוק שלו כי היה "בהלם" כאשר ראה כי תנועת נטורי קרטא האנטי-ציונית משמשת כחלק מהמיצג. לדבריו, "הכרזות של הקבוצה הוצגו לראווה ללא שום הסבר למבקרי המוזיאון באילו אנשים מדובר". כאשר גרוס התרעם על כך בפני ראשי המוזיאון, הוא לא זכה לתגובה. "אני רק מקווה שכאשר התערוכה תיפתח לקהל הרחב היא תציג הערכה הוגנת של אנטישמיות ושל השואה לא גרסה מעוותת", סיכם.

מבקר חריף נוסף של המוזיאון היה אווה בקר, ראש עיריית פרנקפורט ומי שמשמש כנציב העליון למאבק באנטישמיות במדינת הסן, שאמר: "נראה שהמוזיאון היהודי בברלין החליט שמשימתו היא לנקוט עמדה נגד החיים היהודיים בגרמניה ובמיוחד נגד ישראל. התמיכה ב-BDS והתערוכה המוטה על ירושלים הן חרפה. זהו לא מוזיאון יהודי אלא מוזיאון אנטי-יהודי".

מציאות מורכבת

לאחר שרשרת השערוריות והביקורת הציבורית החריפה, מנהל המוזיאון פיטר שפר הודיע על התפטרותו ב-14 ביוני, למרות שרק מספר שבועות קודם לכן חוזהו הוארך עד 2021. בעקבות עזיבתו, בכירים בעולם המוזיאונים משלל מדינות חיברו מכתב תמיכה בשפר ובו הביעו את דאגתם מכך שאדם שתרם תרומה חשובה לתחום לימודי היהדות נאלץ לפרוש בגלל "התקפות פוליטיות" שמזיקות לדיון חופשי.

כמו שקורה בגרמניה לעתים קרובות, סדרה כזו של הצהרות והצהרות-נגד יוצרת בלבול שמסתיר את הנושאים החשובים. למרות שאינו יהודי, פיטר שפר הוא אכן חוקר חשוב שתרם לתחום מדעי היהדות, אך עובדה זו לבדה לא הופכת אותו למתאים לעמוד בראש המוזיאון הנמצא בבירת האנטישמיות האירופית ובמדינה לה היסטוריה מטרידה ביחס ליהודים.

מעבר לארגון של תערוכות וכנסים, מדובר בתפקיד בעל היבטים ניהוליים ופוליטיים סבוכים ופיטר שפר, שהוא חוקר במקצועו ולא מנוסה בהתנהלות בתוך המציאות המורכבת הזו, לא היה צריך כלל לקבל אותו. הרקורד של פעילותם של חלק מעובדי המוזיאון, חלקם בעלי השקפות פוליטיות בעייתיות, מראה כי יש צורך בפיקוח עליהם מקרוב. למרות שהם צודקים בטענתם כי אסור לתקוף אדם באופן אישי, אלה שחיברו את מכתב התמיכה בשפר פשוט לא מבינים את המורכבות של התפקיד.

ישנם נושאים רבים וחשובים שהמוזיאון בברלין היה יכול לעסוק בהם, אך בחר לא לעשות זאת. למשל: המעבר שעשתה האנטישמיות של גרמניה הנאצית לדמוניזציה של ישראל בגרמניה של ימינו, תהליך שמתבטא בהשוואות התכופות של פעולות ישראל מול הפלסטינים לאלה של הנאצים נגד יהודים.

תערוכה אחרת הייתה יכולה להשוות בין התעמולה הערבית הארסית נגד ישראל ויהודים לזו של הנאצים, ולהראות את המוטיבים הדומים של קריאות לרצח, הצגת היהודי כחיה ועלילות דם אחרות. אפשר היה גם להשוות את מערכת הפיצויים הנאצית עבור אלה שהלשינו על יהודים לתשלומים שהרשות הפלסטינית מעבירה לרוצחי ישראלים, לעסוק בתפקיד הכנסייה ברדיפת יהודים אז והיום, או להראות כיצד האנטישמיות נוכחת בכל הרבדים של החברה הגרמנית.

כאשר יגיע היום בו המוזיאון היהודי בברלין יארגן תערוכות כאלה, אז נדע שהגיעו גם ימות המשיח. עד שזה יקרה, אני בספק אם אנשי המוזיאון יפרסמו ציוץ שימליץ לכם לקרוא את הכתבה הזו.

ד"ר מנפרד גרסטנפלד הוא חוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת 'Algemeiner' ואנו מודים למרכז בגין-סאדאת על הרשות לתרגמו.