משטרת המחשבות של בית המשפט צופה בכם

נוהל המעקב אחר "פרסומים פוגעניים" כלפי שופטים ברשתות החברתיות מוכיח שוב מדוע מערכת המשפט איבדה לחלוטין את אמון הציבור

האח הגדול צופה בכם. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות | לע"מ, Kon Karampelas

בעוד כמה שבועות יציינו ברחבי העולם את יום השנה השבעים למותו של הסופר הבריטי ג'ורג' אורוול, מספר חודשים לאחר ציון דרך דומה לאחת מיצירותיו הידועות ביותר, הרומן הדיסטופי '1984'. בעולמו הבדיוני של אורוול שהיווה ביקורת חריפה על המשטר הקומוניסטי בברה"מ (ומשטרים טוטליטריים בכלל), 'האח הגדול' צופה בך תמיד, האנשים הופכים בודדים וחשדנים, נתונים לשטיפת מוח מתמדת ונמצאים תחת מעקב של משטרת מחשבות.

כנראה שגם הסופר הבריטי הדגול והמנוח לא היה יכול לדמיין שדווקא במדינה דמוקרטית קטנה במזרח התיכון, תקום שבעה עשורים לאחר מכן משטרת מחשבות אמיתית שתחדור לפרטיותם של אזרחים בצורה בוטה, תעקוב אחר התבטאויות שלהם ותאסוף עליהם מידע תוך שהיא שואלת באופן מדהים כמה מרכיבים מרכזיים מחזונו לעתיד האנושי העגום. הכותרות שבישרו אתמול על פרסומו של "נוהל העבודה והבקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת" שהפיקה הנהלת בתי המשפט, בישרו דווקא על כך שמשרד המשפטים הגביל את פעולות אותן יכולה הנהלת בתי המשפט לנקוט נגד אזרחים שפרסמו עליה ביקורת ברשתות החברתיות, אך כאשר קוראים את הנוהל המחודש (על גרסאות קודמות שלו כתב ב'מידה' בהרחבה בעבר גלעד צוויק), התמונה העולה ממנו עדיין צריכה להדאיג מאוד כל אחד מאיתנו ללא קשר לדעתו על שופטים.

על פי הנוהל המעודכן, תוכל הנהלת בתי המשפט לעקוב אחר פרסומים ברשת אשר לדעתה הם פוגעניים כלפי שופטים, לאסוף ולתעד את פרטי המפרסם במאגר מידע מיוחד ואף לפעול להסרת הפרסום במקרים מסוימים בתיאום עם הפרקליטות ועם היועץ המשפטי לממשלה. מחברי הנוהל עצמם מציינים כי קיימים כיום בחוק סעיפים שונים המגינים על עובדי מדינה בכלל ועל שופטים בפרט מפני התבטאויות שעשויות להיות פוגעניות, אז מדוע אם כן יש צורך בנוהל דרקוני כזה שיוסיף עליהם? על פי הכתוב בנוהל, מדובר בפרסומים אשר "עלולים לפגוע באמון הציבור במערכת בתי המשפט", והם חלק מ"תופעה הולכת וגוברת". סקרים שונים הוכיחו לאחרונה שאמון הציבור במערכת המשפט אכן נמצא בשפל, וכנראה שבצדק רב. אז איך בוחרת אותה מערכת שהציבור מאבד בה אמון לרכוש אותו בחזרה? מתבצרת עוד יותר בעמדתה, מסרבת כלל לקבל ביקורת ומנסה במקום זאת להשתיק את אותו ציבור – מאפיין אורווליאני מובהק.

הטירוף הזה מדהים במיוחד כאשר הוא מגיע (שוב) מצדה של מערכת החוק ומצדם של אנשי משפט, שמצד אחד מטיפים לנו מדי יום על חשיבות ערכים דמוקרטיים ורעיונות ליברליים, אך מצד שני רומסים אותם ברגל גסה מבלי לחשוב פעמיים. התחום הפרטי של אדם, חופש הביטוי שלו והחופש לתקשר עם אחרים, הם כמה מאבני היסוד של כל מדינה חופשית. באופן כללי, למעט מקרים חריגים במיוחד, שמירה על רגשות ותביעת עלבונות הן לא מעניינה של המדינה ומערכת האכיפה, וגם התנהגות גסה ובוטה ככל שתהיה לא אמורה להיות מטופלת בתחום הפלילי. מנגד, ביקורת ציבורית על כל מערכת היא דבר חשוב עבור תפקודה המקצועי וההוגן, והניסיון להשתיק אותה בדרכים שאופייניות למשטרים אפלים אינו מסייע לבסס את שלטון החוק אלא להפך. הוא הופך את מערכת המשפט לסגורה ומנוכרת עוד יותר, מערכת שאינה מאפשרת שום דיון ברעיונות אחרים וכזו שתאבד במהרה כל בדל אמון ציבורי שעוד נותר לה.

האדם העליון

בימים אלה לא נותר אלא להתגעגע לתקופה בה בית המשפט העליון דווקא תמך בחופש הביטוי כחלק מהזכויות הבסיסיות בדמוקרטיה ולא ניסה להגביל אותו, אפילו במקרים בהם הוא גרם נזק לשלטון. המקרה הידוע ביותר הוא בג”ץ ‘קול העם’ משנת 1953, שניתן בעתירה שהגיש בטאון המפלגה הקומוניסטית נגד צו סגירה שהוציא לו שר הפנים בשל מספר מאמרים שהביעו ביקורת על הממשלה, ובטענה כי הם פוגעים בביטחון המדינה ובשלום הציבור.

השופט שמעון אגרנט קיבל את טענות העותרים וקבע את “מבחן הוודאות הקרובה” לפיו כאשר חופש הביטוי נמצא בהתנגשות עם אינטרס ציבורי אחר, יש להגביל אותו רק במקרה בו מתקיימת “ודאות קרובה לפגיעה ממשית ורצינית באינטרס האחר”, כמו שלום הציבור במקרה הזה. המבחן הזה אמור היה אמור לשמש תקדים המגן על חופש הביטוי כאחת מזכויות האזרח בישראל ובהתבסס על מגילת העצמאות. בפסק הדין המפורט והנחרץ שכתב, עמד אגרנט בין השאר גם על היותו של חופש הביטוי עקרון הקשור קשר בלתי-נפרד עם החיים התקינים במדינה דמוקרטית:

במשטר אוטוקרטי נחשב המושל כאדם עליון וכמי שיודע, איפוא, מה טוב ומה רע בשביל נתיניו. על כן אסור לבקר בגלוי את מעשיו של המושל, ומי שחפץ להפנות את תשומת לבו לטעות זו או אחרת שטעה, חייב לעשות כן בדרך של פניה ישירה אליו ותוך הוכחת יחס של כבוד כלפיו. ואולם, בין אם שגה המושל ובין אם לא, אסור לכל אדם למתוח עליו דברי ביקורת בפרהסיה, הואיל ואלה עלולים לפגוע במרותו. … מאידך גיסא, במדינה של משטר דמוקרטי – הוא משטר “רצון העם” – רואים את “המושלים” כמורשים וכנציגים של העם שבחרם, אשר על כן רשאי הוא בכל עת להעביר את מעשיהם המדיניים תחת שבטו, אם כדי לגרום לתיקונם של מעשים אלה ולעשיית סידורים חדשים במדינה, ואם כדי להביא לפיטורם המידי של “המושלים” או להחלפתם באחרים בבוא מועד הבחירות”

השופט אגרנט, כמו ג'ורג' אורוול בזמנו, הבין כבר לפני שנים רבות את הסכנה הקיימת בחשש האזרחים לומר את דעתם ובהחנקה באיבה של כל ביקורת על השלטון. גם אז, ובמיוחד היום בעולם המהיר של רשתות המידע, הניסיון להשתיק את הביקורת ולהרתיע את המבקרים נידון לכישלון. גם 'נוהל המעקב' של בתי המשפט נראה כמו קרב מאסף אבוד של מערכת מתנשאת ומנותקת, אנשים עליונים שרק הם יודעים מה טוב עבור הנתינים, בטוחים שלהם מותר לבקר כל דבר וכל אחד, אבל לאף אחד אחר אסור לבקר אותם אף פעם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 תגובות למאמר

  1. והיד רועדת על המקלדת מאיומי המערכת!!!!

    1. רק לא הבנתי אם זה באמת קורה, או שזה עוד צריך לעבור אישורים וכו' ועלול עוד להחסם?

    2. לא מאמינה!
      יש לנו חופש ביטוי.
      עובדה! הנה מה שכתבתם..

  2. אכן, המשפטנים למיניהם לא מעלים על דעתם שאמון הציבור בהם יורד, משום שהם אינם ראוים לאימון… ולכן הם מנסים לרכוש חזרה את האמון האבוד באמצעות סתימת פיות בולשביקית. בכך הם מוכיחים שלא רק הגינותם ויושרתם מפוקפקת, אלא גם האינטליגנציה והחכמה שלהם. האם טרחו לבדוק אם הצנזורה הבולשביקית העלתה את אמון הציבור במערכות השלטון במדינות שהפעילו אותה?…

  3. ישנו חוק מרושע הוא חוק 'זילות בית המשפט'. הוק נחקק בהשרעת מיודענו ""הדמוקרטי"" אהרון ברק. החוק אוסר להתבטא נגד שופט בצורה מעליבה. אות השופטים המסכנים אסור להעליב. יש לבטל לאלתר חוק זה!

  4. הצמרת המשפטית של מדינת ישראל מתקשה להכריע מזה 20 שנה, מה שווה יותר, קרקע חקלאית בבעלות פרטית בתבורה של עיר במרכז המדינה, או אותם המקרקעין לאחר הפיכתם מתוקף תוכנית מתאר מחוזית ל- "פארק מטרופוליני". עכשיו שאלה, האם מדובר באנשים מוגבלים המתקשים להבין את ההבדל ואת משמעות זכות הקניין? או חלילה מדובר בעושי דברם של פקידים ופרקליטים נכלוליים.
    מעניין באם הכתוב לעיל יזכה את הכותב בחקירה תחת אזהרה?

  5. הצמרת המשפטית של מדינת ישראל מתקשה להכריע מזה 20 שנה, מה שווה יותר, קרקע חקלאית בבעלות פרטית בתבורה של עיר במרכז המדינה, או אותם המקרקעין לאחר הפיכתם מתוקף תוכנית מתאר מחוזית ל- "פארק מטרופוליני". עכשיו שאלה, האם מדובר באנשים מוגבלים המתקשים להבין את ההבדל ואת משמעות זכות הקניין? או חלילה מדובר בעושי דברם של פקידים ופרקליטים נכלוליים.
    מעניין באם הכתוב לעיל יזכה את הכותב בחקירה תחת אזהרה?

  6. אוי לעם ששופט את שופטיו
    ואוי לשופטים שעם שופט אותו

    1. אין ספק שמגדל השן הפך לפה מלא סירחון על מנת למנוע עששת או חלילה דלקת חניחיים יש לעבור טיפול מהיר וניקיון שיניים יסודי. בית המשפט והפרקליטות לא חסנים ולא מורמים מעם דמם לא כחול ולא אדום יותר .תתעוררו לפנישתמצאו את עצמיכם מורדים מעם.תתבישו לכם כמוכם כמו המערכת הפולטית מושחתים. נמאסתם לכו הביתה לפעמים חוק הג'ונגל עדיף עליכם

  7. אסור לא רק להתבטא נגדם אלא גם לעשות נגדם. לשופטים בישראל חסינות מוחלטת מותר להם הכל
    במדינות העולם מלבד ישראל חסינות השופטים הינה מוגבלת. למשל בארצות הברית. שם, מתדיין שרואה עצמו נפגע יכול להגיש תביעה נגד השופט אשר חסינותו לא תעמוד לו. בישראל חסינות השופטים הינה מוחלטת גם אם החלטה שפוטית נתנה מתוך רשלנות, זדון או מניעים מושחתים, אין לנפגע כל אפשרות להגיש תביעה נגד שופט. חסינות כזו הינה כפירה בשויון ופגיעה קשה בניזוק. ככלל לכל עובדי הציבור במדינה ישנה חסינות לאלו כמה טעמים: בחשש מפני 1. הרתעת יתר ולפגיעה קשה בתפקוד עובדי השירות הציבורי, 2 שיבוש בפעולת ולריבוי תביעות סרק ואיבוד זמן ומשאבים. 3. עיוות שיקול הדעת. 4. עומס כבד על הקופה הציבורית והצפת בתי המשפט בתביעות 5. רצון לשמור על כבוד הדדי בין הרשויות. כאן מתבקשת החלטת רשות שיפוטית אחת בעניין החלטה שנתנה רשות שיפוטית אחרת.——-
    לעובדי ציבור הוענקה חסינות חלקית שאינה כוללת התרשלות. לבתי המשפט הוענקה חסינות מלאה. וכך נקבע בסעיף 8 לפקודת הנזיקין "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוט" לרבות בורר – חסינותו של אחד מחברי הרשות השופטת הינה מלאה. גם אם התרשל אף פעל מתוך מניע פסול, לא ניתן לתבוע אותו על מעשיו".——–
    בישראל נהנתה הרשות השופטת מאמון מלא. אך האם תוצאת אמון זה צריכה להיות מתן זכויות לרשות השופטת בלא הטלת החובות המוטלות על כל עובד ציבור אחר? נראה שהוחלט לנצל לרעה את האמון שנתנו אזרחי ישראל בבית המשפט, לאמור אם אזרחי ישראל נותנים אמון בבית המשפט הוא יכול להרשות לעצמו מה שבתי משפט בארצות אחרות לא יעלו על הדעת. על סמך מה נתנו את אותו אמון מלא? נראה שלא מתוך ידע על תפקודה כי המידע היה מועט מאוד. מדינה לא מפותחת זו התאפינה בחוסר מידע לציבור. נראה שבזכות האתוס הציוני,"אנו בארץ לבנות ולהבנות בה". מי היה מעלה על הדעת שלאחר אלפיים שנות גלות לאחר מה שעבר על עמנו יהיו אלו שופטים מתוכנו אשר ינהגו כשטנים. במדינה צעירה שאוכלוסיתה ברובה חסרת תודעה דמוקרטית ורוב מדינאיה חסרי ידע מהי דמוקרטיה, לשופטים עזות מצח לדרוש ככל העולה על רוחם, וכמשפטנים להכין את הדרך לשליטה מוחלטת לחוסר מחויבות כלפ הציבור. שר המשפטים הראשון פנחס רוזן (פרוגרסיבים, ליברלים עצמאיים) אשר כהן ארבע עשרה שנה כמעט ברציפות. עשה כל שנתבקש על ידי שופטים וכך הביא בשנת 1959 בפני הכנסת את החוק לתיקון פקודת הנזיקין האזרחיים. הוא הרשה לעצמו להצהיר: "ברורה חשיבות העקרון של אי תלות השופטים, סעיף 13 לחוק השופטים, תשי"ג-1953. הקובע: "אין על השופט מרות זולת מרות החוק", "להבטיח את אי תלותה של הרשות השופטת בכל רשות אחרת במדינה. ….. להבטיח משפט צדק, חופש ואומץ הכרעה בידי השופטים. אולם באותה המידה חשובה חסינות השופטים לא רק בפני ידן של שאר הרשויות במדינה, אלא גם מפני תוצאות אפשרויות של הכרעותיהם ופסקי דינם". לדעתו כפי שהתבטא: "אין ספק כי הצדק עשוי להיפגע, והאומץ הדרוש לשם חריצת משפט אולי ייעדר, אם יעמוד השופט מול האיום בהסקת מסקנות לרעתו מפסק דינו או ממעשים אחרים שהוא עושה תוך כדי מילוי תפקידו השיפוטי"… ——————————————————————-

    השר פנחס רוזן טען שאם שופטים יעמדו בפני איום לתביעה נגדם במידה וישפטו שלא כהלכה יפגע הצדק! וכי ניתן להעלות על הדעת טענה יותר מופרכת מזו? אם יתבעו על שפיטה זדונית הרי שלא התביעה קובעת את תוצאת המשפט, אחרים שופטים זאת. מובן שתמיד ישנם מתלונני שוא לכן יש משפט לשיקול ולהחלטה. אלא שכאן ביטל השר כל אפשרות לנפגעים להפרע "על שופט לא חלה אלא מרות החוק" אך אין מי שיאכוף את החוק עליו כיון שהוא נהנה מחסינות ואין רשות יעודית המטפלת באכיפת חוקים על שופטים. על פי הגיון זה מדוע על האוכלוסיה כולה לא תכול מרות חוק שכזאת, אשר אין למרות נחוק כל אכיפה כדי שלא יפגע שיקול דעתה של האוכלוסיה מאיום בהסקת מסקנות? מכאן שהשר פנחס רוזן החיל את הגדרת העצמאות השיפוטית זו עצמאות לא רק מפני רשויות אחרות אלא גם מפני מחויבות כלפי הציבור אותו הוא אמור לשרת. הצהרתו הבאה בולטת בחוסר מוסריותה התהומית "ומוטב שאדם פרטי אחד ייפגע בזכויותיו במקרים יוצאים מן הכלל, מאשר יהיו השופטים נתונים להשפעה, ולו במידה קטנה, של מורא מפני תוצאות שיפוטם", האם אותה אמת מידה תקפה גם לאנשים מהישוב כלומר מוטב שאזרח א' יפגע מאזרח ב' ומלבד שלא תהיה מורא לאזרח ב'? כל זה בשם האוביקטיביות המלאה הנדרשת משופט. האם כך מושגת אוביקטיביות? לדעתו הרחיב את הגדרת העצמאות השיפוטית אך למעשה סתר אותה. הרי על השופט מופעלים לחצים מצד רשויות אחרות ואין לו מחויבות שכנגד כלפי הציבור. ———–

    השופט ברק" "תנאי חיוני לקיומה של רשות שופטת עצמאית, ובלתי תלויה, הוא באמון הציבור, זהו אמון הציבור בכך, כי הרשות השופטת עושה צדק על פי דין, זהו אמון הציבור, כי השפיטה נעשית באופן הוגן, ניטראלי, תוך מתן יחס שווה לצדדים וללא כל אבק של ענין אישי בתוצאה". במציאות כאשר צד אחד הוא רשויות המדינה לא קיים יחס שווה בין הצדדים עדיפות ניתנת למדינה. בעלי דין שניזוקו מעולות אינם יכולים לתבוע את השופט. ככל שמתרבים מקרים אלו המגיעים לידיעת הציבור הוא נעשה חסר אמון כלפי הרשות השופטת. החסינות המלאה לא רק שאינה מגבירה את אמון הציבור אלא מבטלת אותו וגורמת לזעם. במיוחד לאור העובדה שאין מי שיחקור ויודא שהשפיטה נעשית באופן הוגן וניטרלי. החסינות שהוענקה לחברי הרשות השופטת מתחילה ומסתיימת בם עצמם. חסינות לא חלה על המעבידה, המדינה, או הגשת תביעה נגד המדינה בקשר להחלטות ופעולות של שופטיה וניתן היה להגיש תביעה נגד היועץ המשפטי או נגד הממשלה. כך על סמך חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב 1952. אלא שבשנת 1959 עם הנחתה של הצעת חוק לפיה "מעשה או מחדל שנעשה תוך כדי מילוי תפקיד שיפוטי, לא ישמש עילה לתביעה על נזיקין אזרחיים," חלה החמרה נוספת סעיף מבטל כל אפשרות שאזרח יוכל לקבל פיצויים בעד הנזק שנגרם לו על לא עוול בכפיו, ואם שר המשפטים בא להגן על חסינות שופטים הרי חסינות כזאת מרחיקה לכת עד כדי שהאזרח נשאר בלתי מוגן.השר לא הפנים שמהות הרשויות היא להגן על זכויותיו של האזרחים. —————————————————————————————

    לפי החוק העברי יש להטיל אחריות על מעשה שנעשה בזדון ולא רק ברשלנות אך שר משפטים פנחס רוזן לא חשב שהטלת אחריות היא דרך נכונה וטען שאינו מעלה כלל על הדעת שדבר כזה יקרה. אם כך לא העלה כלל על הדעת שיקרה מה שקורה כדבר שבשגרה. יחד עם זאת טען "אבל לקבוע בחוק שהמדינה אחראית לנזיקין הנגרמים על ידי שופטים, בעוד שהשופטים חסינים – זוהי לדעתו דרך מאד בלתי אחראית. מכיון שאותו לחץ מוסרי יורגש על ידי השופטים, והם כבר לא ירגישו את עצמם כל כך חפשיים בגישתם אל משפט". נוסח פקודת הנזיקין האזרחיים, 1944 מאפשר הגשת תביעה נגד המדינה בשל עוולה שביצע שופט, אך אינה מחייבת את בתי המשפט. בועדת חוק ומשפט הוחלט שלא להכריע בשאלה. מכאן שזהו תפקידו של בית המשפט הפרשן המוסמך של החוק. בכנסת קבעו שהראוי להעניק לשופטים חסינות אישית מפני תביעות בנזיקין. הכנסת העדיפה את רצון השופטים לחסינות על פני טובת בעלי הדין הניזוקים. מאותם שיקולים חששו מהטלת אחריות על המדינה. אולם השאירו פתח לעשיית צדק לניזוק ומניעת עוול למי שנפגע מעוולה של שופט, לא רק למען הניזוק, אלא למען המערכת אשר יוגבר בה אמון הציבור. האמצעי של האזרח לתבוע את המדינה הוא עתירה לבג"ץ. אלא שבג"ץ הוא בית משפט ושופטיו הם אותם שופטים של בית המשפט העליון. אלו כלל אינם מעוניינים להודות בעולות בית המשפט, מפני שמטבע בריאתה עושה כל מערכת סגורה ככול שביכולתה לחפות על מחדלי חבריה. זה סוד הישרדותה של כל גילדה לאורך ההסטוריה. הרי הם אלו שניסו באמצעות תחיקה בכנסת גם לבטל את אחריות המדינה על שופטיה, ומובן שלא יתנדבו לאשרה. די לראות מה קורה כאשר מוגשות עתירות לבג"ץ שלא בעניין שפיטה, העתירות ברובן נדחות והעותר מחוייב בקנס כבד. ——————–

    המסקנה המתבקשת מכל אלו היא שבניגוד לכללי הדמוקרטיה המודרנית שמסדה הוא המוסר האנושי שמקורו במורשת ישראל, שופטי מדינת ישראל אינם ככל האדם. הם לעולם אינם נתונים להשחתת מידות וכל פיקוח חוקי עליהם ואכיפתו מזיק לשמירת המידות שלהם. פרופ' טדסקי: "במקום הנטיה לריבוי החסינים, שאיפת המשפטנים צריכה להיות ביטול החסינות בכל מידת האפשר. החסינות אינה תופעה נעימה משום כפירתה בשוויון, פגיעתה בניזוק; ויש לברך על כל צמצום שיתחולל בה". על פי, הענותו של שר המשפטים פנחס רוזן והענות הכנסת לדרישת השופטים, עקרון אי התלות השיפוטית קיבל מימד חדש על פיו שופטים פיתחו אי תלות שיפוטית בחוק, באתיקה השיפוטית ובכללי הצדק הטבעי. הם אינם חוששים ממרות הדין שהרי מי שאינו כפוף למרות כלשהי אין עליו כל מרות בודאי לא מרות הדין. זו משפיעה על פעולותיו לטוב או לרע. נוצר מצב מגוחך וחסר הגיון על פיו השופטים את אחרים, פטורים בעצמם מקיום חוקים וכללים. נראה כי החסינויות הקיימות היום, רובן ככולן מיושנות, מיותרות ומזיקות והינן תוצר של הימנעות מעמידה בדרישות מקצועיות ומהתקדמות והתייעלות ראויה למען האזרחים. ספק אם קיים נימוק ראוי ואמיתי המצדיק את קיומן של אותן חסינויות כלפי תאגידים ופקידי ממשל בהשוואה למקבליהם בשוק האזרחי.

  8. כגבר שהיה אמיד ונאשק בייסורים בבית המשפט למשפחה פניתי עם הקלטות ממקור אמין וחוקי לפיהן עורך הדין שלי (יעקב בלס) מכר אותי לגרושתי ועורכת הדין שלה (נווה תרצה). שופט בית המשפט המחוזי אברהם יעקב הורה על איסור פרסום ודלתיים סגורות.. והציע לנתבע לטעון להתיישנות, כלומר לקח צד במשפט!!!
    אח"כ בתביעה אחרת הגשתי כתב הגנה בו חשפתי את העובדות הללו בכתב הגנתי כנגד תביעת דיבה של אורלי אינס, שהייתה מיוצגת על ידי רות דוד ממשרד רונאל פישר!!! הם הוסיפו לתבוע אותי בעליון כדי להשתיק אותי. שם השופטת אסתר חיות הורתה לאפשר לי לכתוב כתב הגנה כרצוני, ולהתיר פרסום שלו, כי פרסום כתב תביעה וכתב הגנה הם חוקיים לגמרי!
    תביעות אורלי אינס, רות דוד, ורונאל פישר על סך כ-5,500,000 ₪ נדחו, והמאמרים שלי נשארו ברשת. אך מערכת המשפח פנתה למשטרה כדי לחקור אותי באיומים, ובהשפלה, תוך לקיחת טביעות אצבע, ואלו הסירו פרסום בפייסבוק המתאר את הכתוב פה.
    כלומר מערכת סתימת הפיות של השופטים הפעילה כוח משטרתי והסירה שלא כדין פרסום שזכה לאישור בית המשפט העליון. אירוע זה יחד עם 10 שנות תלונות זדון ועושק משפטי שכנעו אותי כי אין טעם להצביע במדינה הנשלטת על ידי כנופיית משפטנים!

  9. אין ספק שמגדל השן הפך לפה מלא סירחון על מנת למנוע עששת או חלילה דלקת חניחיים יש לעבור טיפול מהיר וניקיון שיניים יסודי. בית המשפט והפרקליטות לא חסנים ולא מורמים מעם דמם לא כחול ולא אדום יותר .תתעוררו לפנישתמצאו את עצמיכם מורדים מעם.תתבישו לכם כמוכם כמו המערכת הפולטית מושחתים. נמאסתם לכו הביתה לפעמים חוק הג'ונגל עדיף עליכם

  10. מאפיית בית המשפט עוד תסגור חשבון עם מי שלא ימכור את עצמו לדעת בידי האומללים הרשעים

  11. אותי דווקא היה מעניין לקרוא את כל התגובות של אלה שרצו להגיב כאן והתחרטו כאשר דמיינו את אסתר חיות מעיינת כאן.

  12. אזרחים ואזרחיות אנו נמצאים מזמן במצב שאזרחי צפון קוראה נמצאים בו !!!

    מיום שאותו דיקטטור הזקן עשה המחטף בכנסת עם 36 חכ"ים שלא הבינו מה עושה אותו מושחת למדינתנו ולנו האזרחים .
    רק השופט העליון חשין ז"ל הבין והתנגד אך , המושחת הצליח לגבור עליו ולהעריך על כולם!!!!
    וכיום אותו דיקטטור ממשיך להטיל מורא ופחד על כל מי שזז במערכות החוק , הפך עצמו ל"אל" המרים ומשפיל המעלה ומוריד , ואין פה ומצפצף בממלכת הדיקטטורה שייסד, רוחו מרחפת שם 24/7 פן ידאג להפילם…. לא רק אותנו האזרחים שלא מתאימים לאג'נדה להשמדת הלאום היהודי ומדינתו !!!

  13. אני מאוד מקווה ששליחי בתי המשפט צופים בי ויודעים שאין לי ולציבור בכללותו שום אמון יותר במערכת המשפט, היא פוליטית היא מושחתת והיא עבריינית. כל מי שהיה נגוע בתיקי נתניהו חייב להיחקר ולעמוד לדין, תפירת התיקים היא וודאית והמעורבות של מערכת המשפט והחוק בפוטש הפוליטי ובניסיון ההפיכה הפשיסטי הוא וודאי.