תהליך ההדחה אותו מובילים הדמוקרטים מונע בבירור מאינטרסים פוליטיים צרים, אך הבעיה היא שהנשיא בהתנהלותו סיפק להם את התירוץ לפתוח בו
הדבר הנורמלי החדש בוושינגטון הוא לדאוג מכך שתהליך הדחת הנשיא יהפוך להיות הדבר הנורמלי החדש. ביום רביעי האחרון, במהלך הדיון האינסופי לגבי סעיפי האישום נגד הנשיא טראמפ, חברי הקונגרס הרפובליקנים עלו לבמה אחד אחר השני והזהירו כי החלטת המפלגה הדמוקרטית להאשים את הנשיא תהפוך תהליכי הדחה פוליטיים לתסריט נפוץ יותר ויותר בעתיד.
זוהי לא דאגה שניתן לבטל בהינף יד, ובאופן כללי אני מסכים איתה. תהליך ההדחה אכן הפך לנשק פוליטי, ולו רק משום שכל דבר בימינו בו ניתן להשתמש כנשק פוליטי אכן הופך להיות כזה. כפי שחברי ועמיתי אנדרו מקארתי כתב ב'ניו-יורק פוסט', נראה כי הנחת העבודה הרווחת בימים אלה היא ש"בחירות מנצחים לא על ידי הרחבת קואליציה וניסיון להגיע ולשכנע קהלים חדשים", אלא באמצעות "איסוף של תלונות והתמרמרות בצד אחד וניסיון להניע באמצעותן את בסיס המצביעים הקיים". לדברי מקארתי, אותו בסיס הופך להיות מאוחד מאי-פעם רק כאשר הוא עומד מול אויב פוליטי, ועל פי התאוריה הזו המפלגה הדמוקרטית מגישה למצביעיה קערה מהבילה של הדחה מכיוון שזה בדיוק מה שהם דורשים.
בנקודה זו אני מסכים איתו, אך הבעיה שלי עם הניתוח הזה היא שעובדה חשובה מאוד מושמטת ממנו והיא שדונלד טראמפ הביא למעשה את הצרה הזו (ועוד רבות אחרות) על עצמו. מקארתי מתנגד להדחה וזו עמדה הגיונית, אך הוא גם לא מהסס לבקר את הנשיא על התנהגותו בכל הקשור לשערוריית אוקראינה, עמדה הגיונית לחלוטין גם כן. יתכן שאני קצת יותר ביקורתי ממנו, אבל זה בסדר מכיוון שאנשים הגיוניים יכולים לא להסכים לגבי עניינים כאלה.
אך זו הנקודה החשובה: טראמפ עצמו אינו דורש הגיון, ובמיוחד לא מחברי הקונגרס הרפובליקנים. מי שהקשיב להם ביום רביעי שמע כי לא רק שטראמפ מעולם לא עשה דבר רע, אלא שהוא תמים לחלוטין ובכל מובן, ושהתהליך שמובילים הדמוקרטים הוא צעד אכזרי ולא הוגן שלא נראה מאז שישו נצלב בגבעות ירושלים. כן, חבר הקונגרס בארי לאודרמילק באמת אמר שישו יצא בזול לעומת טראמפ. "במהלך משפט הראווה של ישו, פונטיוס פילאטוס העניק לו יותר זכויות ממה שהדמוקרטים נותנים לטראמפ התהליך הזה", הסביר במליאת הקונגרס. אבל בואו נחזור לנקודה.
אין לי בעיה לקבל את הרעיון לפיו מפלגתיות ואינטרסים פוליטיים צרים משחקים תפקיד משמעותי בכל מה שהדמוקרטים עושים. אך התפיסה הזו מתעלמת מעובדה בוהקת אחת: טראמפ סיפק להם את התירוץ אותו חיפשו להדחה. יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי נאבקה במשך חודשים נגד מאמצי ההדחה של חברי מפלגתה, אך מדוע עשתה זאת אם היא באמת פרטיזנית מופרעת כפי שמשמיציה מטיחים בה? מה השתנה? התשובה היא ברורה: התנהלותו של הנשיא.
לא משנה מה דעתכם על פעולותיו של טראמפ ואפילו אם הוא גאון אסטרטגי כפי שחלק ממעריציו טוענים, התנהלותו מול אוקראינה הייתה טעות פוליטית. זו הייתה טעות מכיוון שלאחר ששיחות הטלפון בפרשה נחשפו ויצרו מראית עין גרועה מאוד, לפלוסי לא נותרה ברירה אלא להיכנע למאמץ ההדחה, שצבר גם אהדה רבה יותר בציבור. באופן דומה, אפשר להתווכח האם סירובו המוחלט של טראמפ לשתף פעולה עם החקירה בעניין הוא עבירה בפני עצמה, אך אם הוא אכן זכאי כישו איזו סיבה יש לו להתנהג כמי שיש לו הרבה מה להסתיר?
זו דוגמה טובה נוספת לדינמיקה הכללית שמאפיינת את עידן טראמפ. הנשיא מפר חוקים ותקדימים מקובלים, בין אם מתוך בוז או בין אם מתוך בורות, והתגובה של מגיניו היא שיש לו מנדט להתנהג בגסות כזו מכיוון שזו דרכו. אך כאשר שחקנים אחרים, חלקם נבחרו במיוחד כדי לאזן את הנשיא, מתנהגים באופן מפלגתי או מתכחשים לנורמות, טראמפ ומגיניו המומים מהתקדים הנורא שזה יוצר ומהפרת החוקים. כל זה מתנקז תמיד לגישה המוכרת של "הפיל שלי נבחר להרוס את חנות החרסינה, איך אתם מעזים להכניס גם את הפיל שלכם לזירה?".
יתכן מאוד שבשל פעולות המפלגה הדמוקרטית כיום נראה יותר בעתיד תהליכי הדחה של נשיאים, ויתכן מאוד שזה דבר רע. אך יכול להיות שיש לכך גם יתרון: אולי בעתיד נקבל יותר נשיאים שאומרים לעצמם: "כדאי שאפסיק להתנהג כמו חמור אם אני לא רוצה לתת להם תירוץ להדיח אותי".
הטור פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
אהבתי את הרמיזה הפוליטית בהשוואת טראמפ ל״פיל״ בחנות חרסינה(במקום שור) ובהגדרת התנהגות פסולה של נשיא כלהתנהג כמו ״חמור״…
גם בארה״ב וגם בישראל שורקים לעבירות רק לקבוצה אחת על המגרש. זה קורה גם כשלא מתבצעת עבירה של ממש אלא פעולה שעלולה לחשוף עבירה אמיתית אצל הקבוצה היריבה או חלילה אצל השופט. כשמבינים את העיקרון הזה הכל נהיה מאוד ברור ופשוט. זאת הסיבה שצריך להפסיק לשחק את המשחק ע״פ הכללים של השמאל. זה הזמן לחשוף את הקלטות של מנדלבליט ולהתעלם מצווים ופסיקות לא חוקיים.
הגיון של שמאלני. לא הצדק והאמת חשובים אלא הנראות. לא משנה מה נעשה אלא מה שנאמר, העיקר זה הטפל והאמת היא מה שצף על פני השטח.
ג'ונה גולדברג לא שמאלני, הוא ימני אבל גם אני לא מסכים איתו. על דבר שנראה רע אפשר לפתוח בחקירה אבל הדחה צריכה להיות בגלל פשע מוכח. טראמפ אולי עשה משהו שנראה רע אבל כל נשיא עושה דברים שנראים רע ורק מול מאטים מהם התחילו תהליך של הדחה. הסיבה שפלוסי התחילה את התהליך הזה היא אחת ויחידה: פלוסי חשבה שזה יביא לה תועלת בקלפי וכפי שרואים עכשיו, זה כנראה לא נכון. הציבור בארה"ב ראה לנכון לפתוח חקירה אבל חשב שההדחה לא מוצדקת (להוציא את השמאל הקיצוני).
מצד שני, טראמפ אכן מדבר כמו ניו-יורקי וזה נשמע לא טוב עבור רוב ארה"ב. אז מה הוא עושה? הוא מצביע על הדמוקרטים ואומר: תראו איזה משוגעים! הדמוקרטים אומרים: אנחנו אולי קצת טרללה אבל תסתכלו על טראמפ, הוא בכלל איבד את זה.
נשמע לו טוב עבור הדמוקרטיה בארה"ב אם הטיעון של שני הצדדים הוא: השני משוגע.