חיסול סולימאני חשף את חולשתה האמיתית של איראן

עיקר כוחה של טהרן במזרח התיכון מתבסס על רשת השליחים והמיליציות שבנה סולימאני, וגם האייתוללות יודעים שמלחמה כוללת עשויה להביא לקריסת משטרם

קאסם סולמיאני (משמאל) ואבו מהדי אל-מוהנדס שחוסל יחד איתו | Hossein Velayati

החיסול הממוקד שהוצא לפועל בשבוע שעבר נגד מפקד 'כוח קודס' האיראני קאסם סולימאני ובכיר במיליציות השיעיות בעיראק, מאתגר את התפיסה לפיה איראן היא מדינה עוצמתית שיכולה להפיץ טרור ברחבי המזרח התיכון ללא שום השלכות אישיות על מנהיגיה. החלטתו של הנשיא טראמפ זכתה כבר לשורת גינויים מצד תומכי עסקת הגרעין של אובמה, אך היא גם מטילה ספק רב ביכולת של איראן לבנות אימפריה אזורית משפיעה המבוססת בעיקר על פחד מנקמה, פחד שעד כה הרתיע את ארה"ב ומדינות אחרות מהתנגדות להרחבת ההשפעה של טהרן.

במשך עשורים, איראן נהנתה מהיכולת לבנות בהדרגה שליחים חזקים ברחבי המזרח התיכון ולחבר בין קבוצות שיעיות מלבנון וסוריה ועד עיראק. לרוב, היה זה סולימאני שעשה את החיבורים, הסתלקותו תפגע מאוד בבניית הכוח האיראני עליה ניצח. אך עדיין, הדעה הרווחת היא שאיראן חייבת להגיב, או כפי שטען למשל ה'טיימס' בלונדון: "הלחץ כעת על טהרן לנקום את האובדן של דמות בכירה הוא עצום".

איראן איבדה בעבר בני ברית חשובים שחוסלו. עימאד מורנייה, בכיר חיזבאללה ושותף חשוב של סולימאני, חוסל בסוריה ב-2008 בפעולה שיוחסה לישראל. בראיון שנתן לאחרונה התייחס סולימאני לתפקידו במלחמת לבנון השנייה, וסיפר כיצד עבד ביחד עם מורנייה ומנהיג חיזבאללה חסן נסראללה. כעת שניים מתוך השלושה מתים. גם לאחר החיסול של מורנייה רבים צפו תגובה משמעותית של חיזבאללה, אך זו מעולם לא התרחשה. במקרה דומה, ישראל חיסלה בחודש נובמבר האחרון את בכיר הג'יהאד האסלאמי בהא אבו אל-עטא, והתמודדה בקלות יחסית עם מטחי הרקטות שנורו מעזה בתגובה.

לאיראן יש עדיין את היכולת לזרוע כאוס במזרח התיכון, אך היא תצטרך לבחור בחוכמה את צעדיה הבאים. הנכסים של איראן כוללים את חיזבאללה בלבנון, מיליציות הפועלות למען אסד בסוריה, ויותר ממאה אלף חברים במיליציות הפרו-איראניות בעיראק, והיא העבירה טילים מתקדמים ורחפנים למורדים החות'ים בתימן ולשיעים בעיראק. אך טילים אינם מנצחים מלחמות. חיזבאללה מחזיק כיום בכ-150 אלף טילים ורקטות, אך הן חסרות הנחיה מדויקת שתהפוך אותם לאיום אסטרטגי אמיתי לישראל. לאיראן יש גם רחפנים, כמו אלו ששימשו בהתקפה על מתקני הנפט הסעודיים בחודש ספטמבר, טילי שיוט, וספינות תקיפה שיכולות להוות מטרד בנתיבי הים.

למרות כל זאת, הטכנולוגיה האיראנית אינה באמת האיום המשמעותי שהיא הייתה רוצה שנאמין בו, לפחות לא עבור היריבים שבאמת מעוניינים בעימות. האיום האיראני כיום מתמצה בעיקר בנכונותה של טהרן להשתמש בכוח כאשר יריבה אינם מעוניינים להיות מותקפים. זו הסיבה שטקטיקות כמו חטיפה של אקדמאים או הצקה למיכליות נפט הן המועדפות עליה. כאשר איראן השתמשה בטילים מדויקים, היה זה נגד דאעש או נגד הכורדים. סולימאני אמנם עמד מאחורי כמה התקפות קטנות על ישראל משטח סוריה, אך מנגד ישראל ביצעה יותר מאלף התקפות נגד מטרות איראניות שם.

חופש פעולה

הפגנה באיראן לאחר החיסול | Fars News

אם עורכים מאזן כללי של ההתקפות, איראן נמצאת בדרך כלל הצד המפסיד כאשר היא בוחרת להילחם באופן צבאי. גאונותו של סולימאני הייתה בבניית השפעתה של איראן, בעיקר דרך חימוש של מליציות שיעיות בכלי נשק קלים ורכבי שטח. אלו היוו את התשתית לרשת הברחת הנשק האיראנית, שכללה גם את אותם רחפנים וחלקי טילים, אך הטענה לפיה סולימאני היה גאון צבאי בסגנון ארווין רומל פשוט אינה נכונה.

הנרטיב המוביל סביב עסקת הגרעין עם איראן היה שאלמלא החתימה על הסכם, היינו מקבלים מלחמה. נרטיב זה התבסס על התפיסה לפיה מלחמה היא הדרך היחידה למנוע איראן גרעינית, אך למרות עשורים של מאמץ בתחום איראן עדיין לא הגיעה לשם ולא ברור אם אי-פעם תגיע. איראן חשקה בהסכם שיעניק לה חופש פעולה להרחיב את השפעתה ושליטתה בעיראק, סוריה, לבנון ותימן. היא משגשגת מתוך איומים ומשתמשת בהתקפות כדי לאיים ולהטריד, אך איראן אינה רוצה מלחמה מכיוון שהיא יודעת שזו תוביל לקריסתה.

רק לפני כמה שבועות המשטר בטהרן רצח כ-1,500 מפגינים בדיוק בגלל שהוא חושש מאי-השקט הגובר של העם האיראני. היכן היה אז כל הזעם הספונטני שמתפרץ עכשיו לאחר חיסול סולימאני? לא ראינו הפגנות המוניות ברחובות עיראק או סוריה מכיוון שהשיעים שם יוצאים להפגין רק בפקודת האייתוללות או שליחיהם. זו עדות נוספת לכוחה הנחלש של איראן. למרות שהיא תגיב בשלב מסוים, היא תצטרך לחשוב היטב היכן וכיצד לעשות זאת.


ד”ר סת’ פרנזמן הוא עיתונאי הפועל בירושלים, מנהל Middle East Center for Reporting וחבר ב-Middle East Forum. הטור התפרסם לראשונה באתר ’נשיונל רוויו‘.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. מאמר מעולה ורובו מדוייק, אבל יש פספוס אחד משמעותי: אין מה לזלזל באיום הרקטי/טילאי (תלול מסלול – תמ"ס) של איראן ושלוחותיה על ישראל ועל מדינות נוספות באזור.

    קודם כל יש להם כבר מס' טילים/רקטות מדוייקות. ולא צריך המון כדי לגרום לפגיעה קשה ביותר ביכולת התפקוד של ישראל בכל המישורים – צבאי ואזרחי.
    שנית, הכמות הופכת באיזשהו שלב לאיכות. יש להם כמות כל כך גדולה של תמ"ס שהפוטנציאל של זה משמעותו הרס אדיר של כל ערי ישראל הגדולות, כולל חס וחלילה מחיר כבד מאד בחיי אדם.
    המכה המנטלית שעלולה חס וחלילה ליפול פה, תהיה לא פחות קשה מהמכה הפיזית.

    אז ישראל (ובוודאי ארה"ב) חזקים בהרבה מאיראן. אבל האיראנים השכילו לבנות יכולות עם איום מוחשי גדול ובנוסף ביזור גאוגרפי גדול (לבנון, סוריה, תימן, עירק, איראן) שמקשה מאד על סתימת הפירצה במהירות. וכל דוקטרינת הבטחון הישראלית מבוססת על מהירות, אנחנו לא יכולים לנהל פה מלחמה של שנים בהן ערינו ותשתיותינו הרוסות. כל זה, במצב של העדר הגנה מספקת (כיפת ברזל ושאר הטילים נגד טילים לא יספקו את הסחורה).

    מסקנה: מצב לא פשוט, עם סיכוי להיגררות למלחמה קשה. עדיין אנחנו חזקים מהם בהרבה ואין מה להיכנס לפאניקה. אבל גם לא לשאננות. להעריך את האוייב נכונה, ביכולות ובמוטיבציה האוססיבית האנטישמית שלו (היטלר היקצה משאבים לחיסול יהודים גם לאחר שהבין שהכל קורס אצלו, צריך לזכור את זה).

    1. נכון…אבל, האיום הרקטי הוא ברובו המוחלט מלבנון, מעט הטילים שישנם בתימן לא מספיק מדויקים או בכמות מספיקה. ישראל השכילה לבנות ממ"דים, ורובה של הבנייה בישראל חסין מהרקטות הקלות של חיזבאללה.
      באמת כנראה שלא ניתן להימנע מהרוגים רבים, אולי אף מאות מקרב האזרחים בתחילתה של המלחמה. במלחמה שתמשך מספר שבועות או אף חודשים. אבל בסופו של דבר האיום הרקטי הוא איום פסיכולוגי בעיקרו, הוא לא יכול להשמיד תשתיות קריטיות, רק לשבש אותן ואת שגרת החיים. רק עמידות הרוח של האומה תקבע את תוצאות המלחמה. אוכלוסיית אזרחיות בארצות אחרות שרדו תנאים הרבה הרבה יותר גרועים וניצחו בסוף (לנינגראד).
      בזמן הזה צה"ל יהיה חייב בתמרון קרקעי עמוק והפצצות שוטפות בעורף האויב. אם יתמזל מזלנו וטראמפ עדיין יהיה נשיא, כנראה שלא תהיה בעיה עם מלאי תחמושת, כמו כן אם צה"ל למד את הלקחים מ2006, יש לקוות שגם הימ"חים לא ריקים.
      ישראל עמדה מול איומים הרבה יותר קיומים מכיוון מצרים וסוריה, לבנון של חיזבאללה היא לא כזאת.

    2. יש בתגובתך הרבה מן האמת אך יחד עם זאת תהיה טעות איומה ובכייה לדורות אם ישראל חלילה בזמן מלחמה כוללת, לא תשתמש בנשק להשמדה רוחבית/שורשית ותשמיד אזורים שלמים (שמהם נורים טילים עלינו) בדקות ספורות!!!!!!!!! …. לא יום ובטח ובטח לא יומיים או יותר מכך….דקות בלבד.
      במלחמה כוללת לא חושבים מה יגידו "א" , "ב" ו…"ג"….. פוגעים על מנת להשמיד את האויב תוך זמן קרוב ל-"אפס" וזה אומר דקות בודדות.

      מבטיח לך בהן צדקי, כל אויבי ישראל ילמדו בצורה זו שאין לעולם להתעסק עם מדינת ישראל ושכל מדינה שתשלח טילים לישראל בסכנה ע נ ק י ת !!!

      תוכל לעלות טענה שבה ישראל, לאחר המלחמה, תעמוד לדין ב-"בית הדין הבינלאומי" שבו תפסיד בין כה וכה…. עדיף ישראל קיימת עם תיעוב בינלאומי (כי האנטישמיות לא תיפסק לעולם) ולא ישראל מושמדת ש"זוכה" לכמה מילים טובות אך ריקות מכל תוכן/משמעות.

      במזרח התיכון מכבדים את החזק. החלש נבלע ואינו מתקיים כמעט.

      מסקנה: המצב לא נעים אך בהחלט לא מסובך. פגיעה קטלנית (לא כירורגית) רחבה תשמיד את האויב במהרה. מבטיח לך שעמידה על עקרון תגובה מהסוג הנ"ל תעשה את העבודה נהדר.

  2. ישראל הצליחה ליצר פצצות אטום בשנות השישים מתקציב שנלקח לכאורה מהוצאות בית הנשיא ובטכנולוגיה שהיא בת יותר מ חמישים שנה. האם לאירן צריך להיות קושי ליצר פצצת אטום כיום? לבטח יש לה ולבטח זה ברור לכולם. עירק ולוב לא השכילו להגיע לפצצת אטום לכן המנהיגות אבדה. צפון קוריאה מחזיקה נשק אטומי רק כדי לשמור על המשטר. אוקרינה אבדה את חצי האי קרים כי הסכימה להחזיר נשק אטומי תמורת הבטחות. אין ספק שאירן יודעת שהיא חייבת נשק אטומי להגן על המשטר.

  3. אני מאמינה באלוהים מיזה אני רואה כל מה שקורה היום.
    אין דין היום כדין עבר מעצמות כבשו את אזורנו בעבר . אבל היום שונה בגלל ששבנו אחרי אלפיים שנה וזה כמו יריית הפתיחה. האמונה שלי שונה לגמרי מהמימסד הדתי אני רוצה את התנך רוצה שכל הספרים הנילווים ישארו מאחורה והתנך ירים ראשו הכי מעלה. אבל שונה מהיום ברוח הנבואה. הסידור התנכי הנכון שלנו של ספר הספרים ואולי של העולם כולו. השיבה לקדם שיבתנו היא מפץ ענק תנכי עיברי חסר גלות בשונה מהמקדמים של היום.
    כדי להבין את מה שקורה בקדם ערש העולם אני הולכת לנבואה לנביאים בין היתר לדניאל. לעניות דעתי הוא חזה מה שקורה היום אבל צריך לפענח. אמונת הנבואה נותרה והיא הכי רלוונטית למאה 21. בפרקי דניאל מסופר שבאחרית הימים תישלוט ישות על העולם כולו ותיקרא תגר על אלוהים המהנדס הראשי.
    יש להבין לפי התנך אלוהים פעיל חי וקיים ומיתערב. במושגים היום- להט החרב המיתהפכת. היא היום ניראה לי יצאה מגן עדן והופכת ליד ימינו של אלוהים למאזניים לאלת הצדק. עידן אחרית הימים זה כל סיפרי היקום ניפתחים, ולהט החרב המיתהפכת שולטת ויוצאת מגידרה. אין דין הצדק של יום אחד כדין למחרת. היא יכולה להיתהפך שוב. היא מישתגעת. אולי בגלל זה העולם היום כה משוגע וחולה. כל סיפרי המישפט האחרון ניפתחו .תחושת הנשמה היום שברית הקשת בענן לא קיימת יותר היסתיימה והמשמעות אולי שכל העולם על בלימה. ביחס אלינו אותו דבר אין יותר ברית בינינו לבין אלוהים היא ניגמרה. אנחנו זקוקים להצדקה לאישור גם ברמת יחיד וגם כעם. האמונה שנותרה זו הנבואה. המאה 21 הרסה והחריבה פשוט נוראות הכל כימעט. לפי האמונה הנשמה אמורה להיות למעלה זורחת צומחת אמיתית, בפועל הפוך והיא מרגישה בהבדל רוצה אישור הצדקה לגיטימציה.
    פה ערש העולם פה זה מכונת זמן פה זה נסיעות בזמן. זו המשמעות של המילה האדירה ההיולית הענקית קדם. בכנפיה נבואות העתיד. אני בתור יחיד אני מיתגעגעת לזמן האבוד ששלט בתנך בזכות הנבואה. הוא כה מנחם. הוא יציל את העולם במיוחד את הנשמות הכה אומללות ומבולבלות כל כך. נסיעות בזמן, מכונת זמן. בחזרה לעתיד, בחזרה לגן עדן . כמיהת הנשמות הניסתרת.