הפריימריז הדמוקרטיים: ביידן זכה להזדמנות שניה, מכה לשמאל הקיצוני

איזו הקלה. יום שלישי האחרון, ה'סופר טיוזדיי' בו נערכו בחירות מקדימות במפלגה הדמוקרטית ב-14 מדינות, היה הכישלון הגדול ביותר לפופוליזם שמאלני מאז שמפלגת הלייבור בראשות ג'רמי קורבין התרסקה בבחירות בבריטניה. אך בעוד המצביעים העניקו הזדמנות נוספת לג'ו ביידן הנחשב למתון, חשוב גם להבין מדוע היו להם ספקות לגביו.

כבר מראשית קמפיין הבחירות הנוכחי, חברים רבים במפלגה הדמוקרטית אותתו כי העדיפות העליונה שלהם היא להביס את הנשיא טראמפ בבחירות הכלליות המתקרבות בהמשך השנה. לא ביטוח בריאות לכל, לא ה'ניו-דיל הירוק' וגם לא העלאת שכר המינימום – סקר מחודש מרץ 2019 הראה כי 55% ממצביעי הדמוקרטים מעדיפים שהמועמד מטעם מפלגתם יהיה כזה שיוכל לנצח את טראמפ מאשר כזה שיקדם את עמדתם האישית.

מטרת העל הזו היא כנראה ההסבר העיקרי לטיפוסו של ביידן לראש המרוץ מאז הודעתו על הכוונה להתמודד על הנשיאות, ושליטתו העקבית בו לאורך השנה שעברה. ואז הגיע סיפור ההדחה. משפטו של הנשיא טראמפ שאב גם את ביידן לתוך המערבולת, כאשר הרפובליקנים השמיעו שוב ושוב את הטענה הבלתי-מבוססת לפיה סגן הנשיא לשעבר היה מעורב בעניינים מפוקפקים באוקראינה. זה היה מהלך פוליטי נמוך מאוד אבל הוא הצליח, בין השאר בזכות ההתנהלות של ביידן עצמו.

ביידן היה יכול לומר למשל "תראו עד כמה טראמפ נואש שלא להתמודד מולי בנובמבר! מעולם לא ניסיתי לעזור לבני האנטר מתוקף תפקידי הרשמי, אך הניסיון של טראמפ ואנשיו להשחיר אותי באמצעות איום על בעלת ברית היא עוד דוגמה לכך שהוא לא מתאים להיות נשיא". במקום זאת, קיבלנו שבועיים שלמים של שקרים על ביידן ואוקראינה, בדיוק מה שטראמפ הזמין, ותגובה צולעת מאוד מצד ביידן לדברים.

בעוד קרנו של המועמד המוביל החלה לדעוך לה, המצביעים החלו להביט ימינה ושמאלה עבור אפשרויות אחרות, כמו קוורטרבק המנסה להיפטר מן הכדור בעוד שחקני ההגנה שועטים לעברו. פיט בוטיג'ג' ניצח באיווה, אליזבת וורן זכתה לעלייה זמנית בסקרים, לאיימי קלובשר היה רגע של תקווה בניו-המפשייר, וברני סנדרס טיפס בעקביות למעלה. בחודש שעבר, אפילו מייק בלומברג חווה פריחה רגעית.

ואז התוצאות בנבאדה הביאו מסר מצמרר: במקרה בו כל המועמדים המתונים יפרשו מהמרוץ, ברני סנדרס הוא זה שיוכתר לראשות המפלגה ויתמודד על הנשיאות. דמוקרטים הנוטים למרכז נחרדו מהאפשרות הזו, לא בגלל שחשו דחיה מעמדותיו של סנדרס (למרות שהם אמורים), אלא מכיוון שהם האמינו ובצדק כי המפלגה עומדת להכתיר דווקא את המועמד שיפסיד בוודאות לטראמפ, ויאיים גם על שליטתם בקונגרס.

מנגד, בקרב הרפובליקנים המתנגדים לטראמפ ורפובליקנים לשעבר, תחושת האימה הזו השתלבה עם תחושת דז'ה-וו מדאיגה. הנה שוב, כך היה נראה, מפלגה שלמה יורדת מן הפסים בגלל מיעוט קנאי. בחירה בנובמבר בין טראמפ לסנדרס הייתה עבורם כמו הברירה בין ציאניד לרעל קטלני אחר. זעקות שבר מצד שתי המפלגות היו מותירות את "הרוב המותש" חסר כוחות להשמיע את קולו. זו הייתה הדרך הבטוחה לטירוף מערכות מוחלט.

כדור שלג

ואז נכנס לתמונה חבר הקונגרס ג'ים קלייבורן, ראש הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים. קלייבורן לא רק העביר את תמיכתו לביידן, אלא ממש אחז בידו. על פי דיווח של ה'וושינגטון פוסט', חבר הקונגרס פנה אל המועמד בשיא הכנות: אתה בחור רחום, זה מה שאנשים אוהבים בך, אבל הם רוצים מועמד קצת יותר לוחמני והנאומים שלך מפוזרים מדי. "יש סיבה לכך שכמרים נושאים את הדרשות שלהם בשלשות", אמר. "אתה יודע, האב, הבן ורוח הקודש". ביידן הקשיב ורק השיב: "הבנתי".

ונראה שהוא אכן הבין. בעימות שנערך ב-25 בפברואר הוא נראה חד וחזק, ויחד עם התמיכה המשמעותית של קלייבורן הוא התקדם לניצחון גדול בדרום קרוליינה. פיט בוטיג'ג' ואיימי קלובשר, שמעולם לא הסכימו על דבר, הבינו שניהם כי פרישה מהמרוץ ותמיכה בביידן הייתה הדבר הטוב ביותר שיוכלו לעשות עבור עצמם ועבור המפלגה. אם רוחות הרפאים של ג'ון קייסיק, טד קרוז ומרקו רוביו סייעו להם להבין זאת, מה טוב.

רק שישים שעות חלפו בין סגירת הקלפיות בדרום קרוליינה ועד לפתיחת ההצבעה ב'סופר טיוזדיי', והמתונים במפלגה הדמוקרטית ניצלו את הזמן הזה היטב. הודעות התמיכה בביידן זרמו אחת אחרי השנייה, יצרו כדור שלג והדגימו מדוע מנהיגות עדיין חשובה. הודעתו של בלומברג כי הוא מעביר את תמיכתו לביידן הפריכה את הפרשנות הצינית על כך שהשתתפותו במרוץ הייתה מראשיתה לא יותר מפרויקט גאוותני.

ג'ו ביידן זכה כנראה להזדמנות הפוליטית השנייה הגדולה ביותר הזכורה מן השנים האחרונות. כעת עליו לקעקע את אותו כלל השלושה של הכמרים על זרועו.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.