המדינה מבקשת דיון נוסף בפס"ד חוף השנהב: "פגיעה ביכולת להרחיק מסתננים"

שר הפנים מבקש לדון מחדש בהלכה הקובעת כי חשש ממילת נשים מהווה עילת פליטות. יונתן יעקובוביץ': "השופטים קבעו פרשנות מרחיבה ללא הצדקה או בסיס חוקי"

"הגשת העתירה מחויבת". שר הפנים אריה דרעי | חיים צח (לע"מ)

רשות האוכלוסין במשרד הפנים פנתה לבית המשפט העליון בבקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין שניתן לפני כחודש בו הורו השופטים להעניק מעמד פליטות לבני משפחה מחוף השנהב בעקבות טענתם כי הם נרדפים בארצם בשל סירובם לערוך לבנותיהם מילת נשים. מהלך זה הגיע לאחר פגישה שנערכה בין שר הפנים אריה דרעי ליועמ"ש מנדלבליט, בה העלה השר את השלכות פסק הדין על עבודת יחידת מבקשי המקלט ברשות האוכלוסין וההגירה וציין כי הגשת העתירה "מחויבת". בבקשה שהוגשה אתמול על ידי פרקליטות המדינה טוען משרד הפנים כי ההלכה החדשה אשר נקבעה על ידי בית המשפט "חורגת מן הנושא הפרטני אשר נדון בפסק הדין, ומשליכה על יכולתה של רשות האוכלוסין וההגירה לבחון בקשות מקלט".

בין הטעמים אותם ציינה המדינה בבקשתה לדיון הנוסף היא העובדה שמדובר בפסק דין תקדימי (גם על פי הודאת השופטים) שקבע הלכה ראשונית בנושאים חשובים, הטומנים בחובם השלכות משמעותיות המטילות בין השאר על המדינה את הנטל הבלתי-סביר להוכחת קיום של חלופת מגורים סבירה, ואינה מביאה בחשבון את הנטל הראשוני שאמור להיות מונח על מבקש המקלט עצמו. על פי המדינה, על מבקש המקלט מוטלת החובה להוכיח במסגרת בקשתו כי אין לו אפשרות למיצוי חלופת מגורים בארצו, כחלק מהטענה שהוא נרדף על רקע אחת מן העילות באמנת הפליטים.

עו"ד יונתן יעקובוביץ' | באדיבות המצולם

עו"ד יונתן יעקובוביץ', מנהל המרכז למדיניות הגירה ישראלית, אמר ל'מידה' בעקבות הבקשה לדיון נוסף כי "טוב עשה השר דרעי כשהתעקש להגיש עתירה. פסק הדין מלא בהלכות רדיקליות במיוחד, הרבה מעבר לשאלה העקרונית של הכרה במילת נשים כעילה לפליטות, בדגש על אפשרות המעבר הפנימי לאזור אחר בחוף השנהב, הרחק מהסבתא הכפרית המאיימת ועל נטל ההוכחה שהוטל על המדינה במקום על המסתננים עצמם". על פי יעקבוביץ', "היישום הפרטני של שני הקריטריונים האלו כפי שנקבע בפסק הדין מרחיק לכת כל כך עד שאם לא תתהפך ההלכה המשמעות תהיה פגיעה חמורה ביכולת המדינה להרחיק שוהים בלתי-חוקיים ומסתננים. בנוסף, על פי אותם קריטריונים בדיוק מאות מיליוני בני אדם יהיו זכאים למעמד פליטות פוטנציאלי בישראל".

לדבריו, למרות הצעד המבורך, חשוב לבחון מדוע המדינה החליטה להכיר ברדיפה על רק מגדר בכלל ומילת נשים בפרט באופן גורף כעילה למעמד פליטות בישראל. "מדובר בפרשנות פרוגרסיבית ביותר של אמנת האו"ם לפליטים שאין לה כל הצדקה או בסיס חוקי בישראל. ניתן להבין מדוע המדינה נקטה בצעד הזה מבחינה טקטית בעתירה זו, כפי שבחרה לא לערער על המעמד ההומניטארי שניתן לזוג המסתננים, למרות שאמינותם מוטלת בספק רב מאוד והם עברו על חוקי המדינה וטרטרו אותה באינסוף הליכים משפטיים במשך שנים רבות. בסוף, הם יישארו בישראל עם תושבות ארעית בכל מקרה ומבחינה זו התוצאה בלתי נסבלת, גם אם המדינה תצליח בעתירה".

יעקובוביץ' מסכם ואומר כי "על משרד הפנים לתת את הדעת לתוצאה זו ולמשמעות החמורה של ויתור על קווי הגנה ומדיניות בסיסיים ביותר כמו עצם ההכרה בעילת המקלט, כמו גם על הלכות עקרוניות נוספות שנכללות בפסק הדין ועליהן המדינה לא מערערת, ולנקוט בצעדים משמעותיים כדי לשנות מציאות זו להבא".


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. בהמשך לביטול ברצף של 3 מהחוקים שחוקקה הכנסת שנועדו להתמודד עם בעיית המסתננים שופטי בג"ץ ביצעו שוב מהלך שבו קבעו עוד מסמר בארון הקבורה של חוק השבות וזאת בטון ענייני ובעודם ישובים בנוחות באולמות הנעימים של בניין בית המשפט העליון ומותירים את רוב הציבור היהודי בישראל חסר אונים ללא יכולת להתגונן.

    בהינתן שמשנת 2018 קיבל רעיון השבות מעמד חוקתי בסעיף 5 של חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, הרי שהפסיקה התקדימית הזו של השופטת דפנה ברק-ארז (אליה הצטרף גם השופט גרוסקופף) מהווה התנהלות חמורה ביותר.

    מדובר כאן בהבעת זלזול קיצוני מצד שופטי בית המשפט העליון בחוקי יסוד של מדינת ישראל.
    בהינתן שהרוב המוחלט של הציבור היהודי בישראל דוגל ברעיון מדינת הלאום ובזכותו לממש אותו בארצו ורואה בכך ערך מוסרי חשוב ואף אינטרס ציבורי מאז כינון מדינת ישראל, הרי שברור לאור ההלכה התקדימית שנקבעה עכשיו שהשופטים מסוגה של דפנה ברק-ארז, לא נרתעים מלהקריב את האינטרס הציבורי על מזבח האידאלים האישיים שלהם. את אותם האידאלים האוטופיים והאוניברסליסטיים הם מבקשים לממש בעודם אוחזים בסמכות השיפוטית שהוענקה להם עם היבחרם לכס השיפוט.
    בהתחשב בעובדה שלהלכה התקדימית הזו ישנם השלכות פוליטיות נרחבות ביותר ברור גם שהם הפכו את הסמכות השיפוטית שניתנה להם לקרדום פוליטי לחפור בו כש"התכלית הראויה" מבחינתם היא להפוך את מדינת ישראל ממדינת הלאום היהודי ל"מדינת כל אזרחיה" על אפו וחמתו של רוב הציבור היהודי בישראל המתנגד לכך.

    ומכיוון שהם אישית לא יצטרכו להתמודד עם תוצאות ההרסניות הנובעות מההלכות שהם מנפיקים אז לא ייכפת להם.
    מכיוון שכך, הרי שהערכים המוסריים האוניברסליים שלאורם הם פוסקים הופכים פעם אחר פעם להתגלמות של ההעדר של כל מוסר.
    כמו שהתבטא השופט חשין המנוח עם פרישתו מכס השיפוט בראיון ליובל יועז (24.05.2006) כשהתייחס לעמדות אהרן ברק: "השופט אהרן ברק מוכן שיתפוצצו 30-50 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם…"

    https://www.haaretz.co.il/misc/1.1107370

  2. אף 1 משופטי בג"ץ וסביר שמעט מאד מכלל השופטים בישראל היו מתקבלים ללימודי הנדסה רפואה מדעים פסיכולוגיה,,, בררה אקדמית עם רמת מישכל ממוצעת של מתחת ל120 מנהלים את המדינה. הרי כולם התקבלו לכס המישפט רק הודות לקשרים.