"גבולות פתוחים שייכים להיסטוריה": אירופה מתעוררת למציאות הקורונה

'אזור שנגן' המורכב מ-26 מדינות אירופיות נוצר בשנת 1995 עם חתימתן על האמנה בדבר מדיניות הגירה, אשר הפסיקה את הצורך בדרכונים במעבר ביניהן ולמעשה ביטלה כל סוג של ביקורת גבולות. היה זה הישג גדול לרעיון האינטגרציה היבשתית, הן מבחינה מעשית והן מבחינה סמלית, אך כעת כל זה הולך ומתפרק.

במהלך בעל משמעות פוליטית עצומה החליטה השבוע גרמניה, המדינה הגדולה והחזקה ביותר באיחוד האירופי, להטיל מגבלות על מעברי הגבול עם אוסטריה, דנמרק, צרפת, שווייץ ולוקסמבורג, וזאת לאחר שהתגלו בה אלפי מקרים חדשים של חולים בקורונה. שר הפנים הורסט סיהופר הודיע כי כל אדם ללא סיבה חשובה לנסוע יידחה בגבול, ותסורב גם כניסת של תיירים שגילו סימפטומים של המחלה. אזרחים גרמניים ואחרים בעלי אישור תושבות יורשו להיכנס. "הגנה על האוכלוסייה מחייבת צעדים להפחתת הסיכון של הדבקות", הסביר סיהופר והוסיף: "אנחנו מתמודדים עם נגיף תוקפני שמתפשט במהירות, ונאלץ להתמודד מולו במשך חודשים. כל עוד לא קיים פתרון ברמה האירופית, עלינו לפעול לפי האינטרסים של העם שלנו".

ההחלטה להטיל הגבלות על מעבר חופשי של אנשים מייצגת היפוך מוחלט בעמדת הממשלה הגרמנית. רק כמה ימים קודם לכן, ב-11 במרץ, הקנצלרית אנגלה מרקל אמרה כי "אנחנו מאמינים שסגירת גבולות אינה התשובה להתפשטות הנגיף". דברים אלה זכו לתהודה נוספת למחרת, כאשר שר הבריאות ינס ספהן ציין כי "אנחנו לא ניפטר מהווירוס על ידי סגירת הגבולות. הנגיף כבר בתוכנו ועלינו להתרגל לרעיון".

ב-15 במרץ, העיתון 'בילד' דיווח כי מרקל עדיין חוסמת כל ניסיון של חברי ממשלתה להטיל ביקורת גדולה יותר על הגבולות, מאבק פנימי שבזבז לגרמניה זמן יקר בניסיון להכיל את התפשטות הקורונה. הפרשן הפוליטי פרדיננד קנאוס הסביר כי מרקל נהגה כך משום שרעיון הגבולות הפתוחים הוא אחד מעמודי התווך באידיאולוגיה שלה:

אל מול משבר הקורונה, נערכו בממשלת גרמניה דיונים לגבי מה שמרבית המדינות השכנות לנו כבר עשו: צעדי מניעה משמעותיים בגבולות. דנמרק, פולין, צ'כיה ואוסטריה – כולן כבר סגרו למעשה את הגבול. במדינות רבות, אנשים שהגיעו מאזורי סיכון לא מאושרים להיכנס. אבל לא בגרמניה, ולא קשה מאוד לנחש מי מנע את זה. רק הקנצלרית יכולה לעשות דבר כזה, אבל למה עשתה זאת?

בשנת 2015 הגורלית, תפיסת הגבולות הפתוחים הפכה לתנאי הכרחי להמשך שלטון מרקל, וזו הסיבה שהיא ממשיכה לדבוק בו. היא יודעת שהוראה לסגור את הגבול תהיה למעשה הודאה על פשיטת רגל פוליטית. לכן כאשר האזרחים הופכים מודעים לאיום ודורשים להגביר את ההגנה עליהם, משבר הקורונה הופך גם למשבר המרקליזם. אחת השאלות המכריעות תהיה כיצד  תגיב התקשורת הנאמנה בדרך כלל למרקל, וכיצד יגיב כל הממסד הפוליטי והחברתי: המוסריות של פתיחות לעולם מול הצורך בהגנה מאיומים. ככל שיגדל הסיכון מהקורונה, כך יהיה קשה יותר להזניח את הצורך בהגנה.

מרקל כעת נלחמת, אך כמו תמיד בשנות כהונתה הארוכות היא אינה עושה זאת עבור המדינה והאזרחים, אלא עבור הכוח והמורשת שלה. כאשר גם האזרחים יבינו זאת, משבר הקורונה יהיה הקרב הפוליטי האחרון של מרקל".

מצב לא מוכר

עמדתה של מרקל שהשתנה רק בימים האחרונים הותירה את גרמניה כאחת המדינות הבודדות ב'אזור שנגן' שלא נקטו בצעדים של סגירת גבולות. באוסטריה, הודיע הקנצלר סבסטיאן קורץ ב-10 במרץ על הגבלות בגבול עם איטליה ועל איסור כניסת רוב האנשים משם. קורץ אמר כי "העדיפות העליונה היא למנוע את התפשטות הנגיף לתוך החברה שלנו". שר הפנים קארל נהאמר הודיע על איסור של כל נסיעה לאיטליה באוויר או ביבשה.

בסלובניה, שר הבריאות הודיע ב-11 במרץ כי הממשלה סגרה חלק ממעברי הגבול עם איטליה והחלה לבצע בדיקות רפואיות באחרים. תנועת הרכבות בין שתי המדינות הופסקה, ומרבית חברות האוטובוסים ביטלו קווים הנוסעים לאיטליה. השר הוסיף כי זרים בעלי אישור תושבות יורשו להיכנס למדינה רק לאחר שייבדקו ויוכחו כי אינם חולים בקורונה.

בפולין, ראש הממשלה מטאוש מורבייצקי הודיע ב-13 במרץ כי רק אזרחים פולניים או בעלי אישור תושבות יורשו להיכנס למדינה, ושכל מי שחוזר יחויב בבידוד של 14 יום. כל הטיסות הבינלאומיות הנכנסות הופסקו, אך משלוחי מוצרים ממשיכים. "המדינה לא תנטוש את אזרחיה", אמר מורבייצקי והדגיש כי "במצב הנוכחי איננו יכולים להרשות לעצמנו לשמור על גבולות פתוחים לזרים". בשווייץ שאינה חברה באיחוד האירופי אך נכללת כחלק מאמנת שנגן, הממשלה הודיעה ב-13 במרץ על הגבלות בגבולות. שרת המשפטים קארין קלר-סוטר אמרה כי הגבלת התנועה מאיטליה נעשית במטרה למנוע מחולים איטלקיים לחפש סיוע רפואי בשווייץ. אזרחים שווייצריים, מחזיקי אישור תושבות ונוסעים שעוברים דרך שווייץ עדיין רשאים להיכנס למדינה.

בדנמרק, ראש הממשלה מטה פרדריקסן הודיעה ב-14 במרץ על הגבלות על כל התנועה בים, באוויר וביבשה למשך 30 יום לפחות. אזרחים דנים רשאים להיכנס, אבל זרים ללא סיבה מספקת לא יורשו להיכנס. "אנחנו נמצאים במצב לא מוכר שלא חווינו בעבר", אמרה. "המחיר ייגבה מכולנו, אך אם לא נעשה זאת אנחנו מסתכנים במחיר אנושי ובריאותי גדול הרבה יותר". בהונגריה, ראש הממשלה ויקטור אורבן הודיע ב-16 במרץ על עצירה מיידית של כל תנועת הנוסעים למדינה, זאת לאחר הגבלות קודמות שהוטלו על כניסה מסלובניה ואוסטריה. גם תנועת הרכבות עם קרואטיה ואוקראינה הופסקה.

בספרד, שר הפנים הכריז על סגירת כל מעברי הגבול היבשתיים. אזרחים ספרדים ובעלי אישור עבודה יורשו להיכנס, ותנועת הסחורות תמשך. גם צ'כיה, אסטוניה, יוון, לטביה, ליטא וסלובקיה הודיעו על סגירת הגבולות. מדינות אירופיות אחרות שאינן חלק מאמנת שנגן כמו אלבניה, בולגריה, רומניה, סרביה וצפון מקדוניה, נקטו בצעדים דומים. משרד החוץ הבולגרי ייעץ לאזרחים שלא לנסוע למדינות אחרות, ותיאר את המצב הנוכחי:

המצב בגבולות היבשתיים באירופה משתנה כל העת, מה שהופך כל נסיעה לתוך או מחוץ לבולגריה לבלתי-אפשרית. בנוגע למניעת התפשטות נגיף הקורונה, כמעט ואין מדינה באירופה שלא נקטה כיום בצעדים מגבילים – סגירת גבולות או חלק ממעברי הגבול, פיקוח מוגבר על הגבול, הפסקת הטיסות וסגירת שדות תעופה".

אפקט הדומינו

התמוטטות מערכת הגבולות הפתוחים נתגלה גם בהתנגדות, בעיקר מצד תומכי תפיסת האינטגרציה האירופית. במסיבת עיתונאים שנערכה בבריסל ב-13 במרץ, ראש הנציבות האירופית אורסולה ון-דר-ליידן הזהירה את מדינות האיחוד שלא לסגור באופן חד-צדדי את גבולותיהן:

השוק המאוחד חייב לתפקד וצעדים חד-צדדיים אינם דבר טוב, כי הם יוצרים אפקט דומינו. זה מונע מציוד חשוב להגיע במהירות לחולים ולצוותי הרפואה. לבסוף, כל זה עלול להצטבר עד להצבה מחדש של גבולות פנימיים דווקא בזמן בו יש צורך בסולידריות בין המדינות".

במאמץ נואש להציל את מה שנשאר מאמנת שנגן, ון-דר-ליידן הציעה ב-16 במרץ להטיל איסור כניסה בן שלושים יום לגבולות האיחוד האירופי כולו. הרעיון לכאורה היה כי אם האיחוד ייסגר לעולם שבחוץ, כך המדינות שבפנים לא יצטרכו לסגור את גבולותיהן. באופן אירוני, רק כמה ימים קודם לכן אותה נציבה גינתה את החלטת נשיא ארה"ב טראמפ על איסור טיסות מהיבשת כאשר אמר כי "האיחוד האירופי נכשל לנקוט צעדי מניעה של תחבורה סין ומאזורים נגועים אחרים, וכתוצאה מכך נדבקו רבים בארה"ב על ידי אנשים שהגיעו מאירופה".

ב-12 במרץ ענתה לו ון-דר-ליידן בהצהרה זועמת כי "משבר הקורונה הוא משבר גלובלי ולא מוגבל ליבשת מסוימת, והוא דורש שיתוף פעולה ולא צעדים חד-צדדיים". עוד הוסיפה כי "האיחוד אינו מרוצה מהעובדה שההחלטה האמריקנית על איסור טיסות עשתה באופן חד-צדדי וללא התייעצות". כעת אותה ון-דר-ליידן מציעה למדינות האיחוד לאסור כל "נסיעה לא-הכרחית" למשך שלושים יום לפחות, וטוענת כי "ככל שיהיו פחות נסיעות כי נוכל להתמודד טוב יותר עם הנגיף".

אניה קרוגר, כתבת כלכלית הידועה בתמיכתה באיחוד כתבה:

הנשימה נעתקת למראה הגבולות האירופים הנסגרים אחד אחרי השני מול משבר הקורונה, והמגפה מוכיחה עד כמה שביר האיחוד האירופי כולו. לאחר שתחלוף, האם הכל ישוב לקדמותו? השאלה היא עד כמה תהרוס מגפת הקורונה את התודעה האירופית שנבנתה במשך שנים. הרבה יהיה תלוי באפן בו מנוהל המשבר, אך העובדה שהחזרה ללאומיות הייתה כה מהירה וחדה תחזק בוודאי את יריביו של האיחוד".

במסיבת עיתונאים ב-13 במרץ, נשיא מחוז ונטו האיטלקי שהוכה קשות על ידי המגפה אמר כי המחזה אירופה ללא גבולות "נעלם תוך כדי שאנחנו מדברים". הוא ציין את בקרת הגבולות הנוקשה שנקטה אוסטריה ואמר כי הדבר מוכיח שאמנת שנגן "לא קיימת יותר ותיזכר רק בספרי ההיסטוריה".

הטור פורסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.