משבר הקורונה הוא האתגר הגדול האחרון של מרקל

האתגר הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה"

כך התייחסה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקלה למגפת הקורונה בנאום ראשון לאומה שנשאה לא לרגל השנה החדשה מאז החלה בכהונתה לפני כעשור וחצי. מרקל מטבעה אינה אישה של מחוות דרמטיות והצהרות תיאטרליות. לכן העובדה שהחליטה לפנות ישירות לעם וליצור השוואה היסטורית כה משמעותית עם ימיה האפלים והקשים ביותר של גרמניה המודרנית דיברה בעד עצמה.

גם אם גרמניה ניצבת עדיין בתחתית טבלת התמותה מהמגפה לצידן של אוסטרליה, צ׳כיה וישראל (נכון לכתיבת שורות אלה עומד מספר הנפטרים מהנגיף על 399 מתוך מעל 53 אלף נדבקים), מתריעים ראשי מערכת הבריאות שוב ושוב מכך שהקורונה עדיין לא הגיעה לשיא, ובשבועות הקרובים עלולה להתרחש תפנית דרמטית. העקומה החדה של מספר הנדבקים מחזקת את החששות הללו, גם אם מספר החולים שמאושפזים במצב קשה עד אנוש עדיין נמוך למדי.

האם יש בהתמודדות הגרמנית עד כה עם מגפת הקורונה דבר מה שיכול לשמש דגם לחיקוי? בחינה מדוקדקת של כרונולוגית התגובה להתפשטות המחלה אינה מוליכה למסקנות חיוביות במיוחד. יותר מכל דבר אחר, הזמן שיחק ומשחק לטובת גרמניה ואפשר לה להתחיל להיערך בצורה יסודית יותר, אם כי מאוחרת, לקבל את פני המגפה. כאשר נרשמו מקרי הקורונה הראשונים במדינת המחוז הדרומית בוואריה בסוף ינואר, משרד הבריאות הגרמני עדיין חשש יותר מפאניקה ציבורית מאשר מפני הנגיף. רק חודש לאחר מכן, ב-24 בפברואר, הכריז שר הבריאות ינס שפאהן שהמגפה אכן הגיעה לגרמניה והעריך שממדיה יהיו זהים לאלו שבצפון איטליה, אך מיהר להוסיף שגרמניה מוכנה לכך.

מראשית חודש מרץ החלה עלייה משמעותית במספר הנדבקים בנגיף. ב-8 במרץ מת הגרמני הראשון מקורונה על אדמת מצרים, ויום למחרת נפטרה בגרמניה חולת הקורונה הראשונה. הקנצלרית מרקל העריכה במסיבת עיתונאים כי שישים עד שבעים אחוזים מהגרמנים (אוכלוסיית גרמניה היא 83 מיליון) יידבקו בנגיף הקורונה, אך ב-13 במרץ עדיין אמרה שלצד רצונה להציל חיים היא מעוניינת לאפשר לכלכלה להמשיך לפעול. רק יומיים לאחר מכן, שבעה שבועות לאחר היוודע מקרי ההידבקות הראשונים, הכריז שר הפנים על סגירת הגבולות עם המדינות השכנות – צרפת, אוסטריה, שווייץ, דנמרק ולוקסמבורג. לנוכח איטיות התגובה של הממשלה הפדרלית בברלין, התחילו מדינות המחוז, בעיקר אלו בהן נרשם מספר נדבקים גבוה, להכריז על צעדי מנע משלהן נגד התפשטות המגפה. בוואריה, שבשטחה מספר הנדבקים הגבוה ביותר, הייתה הראשונה להכריז על מצב חירום ועל סגר כמעט כללי.

זיכרונות קשים

ההתנהלות האיטית של הרשויות בגרמניה לא נבעה רק מקשייה הידועים בקבלת החלטות של הקנצלרית מרקל, שנמצאת בעצמה בבידוד בביתה. שני מרכיבים משמעותיים בהוויה הגרמנית מילאו כאן תפקיד חשוב: הראשון, המבנה הפדרלי של גרמניה שמעניק בידי המחוז את הסמכויות לרוב תחומי הפעילות הקשורים לטיפול במגפה כמו בריאות, חינוך וביטחון פנים, ומקשה על תיאום גם במצבי חירום אחרים. מדינות המחוז שנפגעו עד כה ביותר מהמגפה (בוואריה, נורדריין-ווסטפליה ובאדן-וורטמברג) היו הראשונות להטיל הגבלות על תושביהן, בעוד מדינות אחרות התמהמהו.

המרכיב השני הוא ההיסטוריה הגרמנית. הטלת הגבלות תנועה משמעותיות על האוכלוסייה ופגיעה בחופש האישי מעוררות באופן בלתי רצוני זיכרונות לא נעימים מהדיקטטורות הנאצית והקומוניסטית ששלטו בגרמניה, האחרונה שבהן עוד לפני מעט יותר משלושים שנה. החלטות כאלו שהתקבלו בעשרת הימים האחרונים על סגירת מוסדות חינוך, מועדוני ספורט, אתרי בידור ובילוי למיניהם, מניעת התקהלויות המוניות והטלת סגר ביתי נרחב, מעוררת בקרב הקולקטיב הגרמני תחושות קשות ביותר.

אולי זו אחת הסיבות העיקריות לכך שרבים מהגרמנים ששמם יצא לפניהם ככאלה הנשמעים לסמכות לא מיהרו לשתף פעולה. הנאום לאומה שנשאה מרקל נועד להוציא את האוכלוסייה משאננות לא מובנת, בעוד כלי התקשורת מדווחים על ״מסיבות קורונה״ פרועות של צעירים בברלין, לאחר שעיריית הבירה הודיעה על סגירת כל המועדונים והבארים. ההתנהלות חסרת האחריות הזו חייבה את הרשויות לגייס את המשטרה כדי לכפות את ההגבלות וגם מהלך זה, לנוכח העבר הגרמני, רחוק מלהיות מובן מאליו.

משבר עמוק

מגפת הקורונה תפסה את גרמניה בעיצומו של משבר פוליטי עמוק. מפלגת השלטון הנוצרית-דמוקרטית של מרקל עמדה בדיוק הנהגה חדשה, בחירה שנדחתה כעת למועד לא ברור. מפלגת השלטון השנייה, הסוציאל-דמוקרטית, עוד הספיקה לבחור הנהגה חדשה, אך זו מתגלה כמנותקת למדי מהמציאות.

הוואקום הפוליטי שנוצר בדיעבד גרם לחששות כבדים בקרב צמרת המדינה מפני ניסיונות של גורמים רדיקליים, בעיקר מהימין הקיצוני, לנצל את המצב כדי להגביר את הכאוס ברחבי גרמניה. בחסות המאבק בקורונה, פעלו בשבועיים האחרונים זרועות ביטחון הפנים לחשוף ולנטרל התארגנויות חמושות של ארגוני ימין קיצוני. בה בעת החליטה 'הלשכה הפדרלית להגנה על החוקה' (השב״כ הגרמני) לפתוח במעקב אחר האגף הקיצוני במפלגת הימין הפופוליסטית 'אלטרנטיבה לגרמניה' (כיום מפלגת האופוזיציה הראשית), לאחר שנאספו ראיות המעידות על אופי רעיוני קיצוני, גזעני ואנטישמי של אנשיו.

משבר הקורונה עשוי למלא תפקיד בהתמודדות על מקומה של מרקל בראשות המפלגה הנוצרית-דמוקרטית והנהגת גרמניה. אחד משלושת המועמדים המובילים לתפקיד הוא שר הבריאות הצעיר ינס שפאהן – בן 39, גיי מוצהר, שמופיע כעת כמעט מדי יום על מסכי הטלוויזיה. בתחילת המשבר הוא נתפס בעיני הציבור כמנהל האמיתי של המדינה, בעיקר לנוכח שתיקתה של מרקל. אם מערכת הבריאות הגרמנית אכן תעמוד בסופו של דבר במשימת ההשתלטות על מגפת הקורונה, ייהנה שפאהן מבונוס פופולריות עצום. אם הדברים יתפתחו באופן שלילי, הוא ייאלץ להמתין עם שאיפותיו להפוך לקנצלר.

עד לפני שבועות אחדים, מדיניותה הכלכלית של ממשלת מרקל ספגה ביקורת חריפה. משרד האוצר רשם בסוף 2019 שיא עודף תקציבי של 13.5 מיליארד יורו, והמבקרים טענו שחסכנות היתר באה על חשבון השקעות בתשתיות ותגרום במוקדם או במאוחר למשבר. לנוכח ההשלכות הקשות של התפשטות הקורונה על הכלכלה הגרמנית ועל האיחוד האירופי, נראית מדיניות כלכלית זו באור אחר.

ועדיין, גרמניה תיאלץ לספוג הפסדים גדולים יותר מאלו של המשבר הפיננסי ב-2008/2009 ולהתמודד עם דרישות סיוע מצדן של כלכלות אירופיות רעועות כמו איטליה, ספרד וצרפת. בעוד איטליה שנפגעה באופן הקשה ביותר דורשת מהאיחוד סיוע באמצעות יצירת אגרות חוב שיאפשרו ללוות כספים דחופים לייצוב הכלכלה, ניצבת גרמניה (יחד עם אוסטריה והולנד) נגד הרעיון של יצירת חובות משותפים. עתיד האיחוד האירופי נתון כעת יותר מאי-פעם בידיה של גרמניה, אך ספק אם יש לה כעת את ההנהגה שיכולה לעצב עתיד כלשהו.