הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית פירטה שורת הפרות ארוכה של הסכם הגרעין, אך בשל חוסר בפיקוח יעיל המצב בשטח חמור הרבה יותר
על פי הדו"ח האחרון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) שפורסם בשבוע שעבר, המשטר האיראני מפר את כל ההגבלות שהוטלו עליו בהסכם הגרעין אשר נחתם בין טהרן למעצמות בשנת 2015.
בין ההפרות המפורטות בדו"ח נמצאת הגדלת מאגרי האורניום המועשר ברמה נמוכה מ-1020.9 ק"ג (1.1 טון) לכמות של 1571.6 ק"ג (1.73 טון), נכון ל-20 במאי 2020. כמות זו היא בערך פי שמונה יותר ממה שהותר לאיראן להחזיק על פי ההגבלות בהסכם הגרעין. על פי התנאים בהסכם, איראן רשאית להחזיק מאגר אורניום עד ל-202.8 ק"ג, ולהעשיר אותו עד לרמת טוהר של 3.67%. למרות זאת, האיראנים כיום מעשירים אורניום עד לרמת טוהר של 4.5%, וכמו כן מחזיקים בכמויות של מים מכבדים מעבר למה שמתיר ההסכם.
איראן חתומה גם על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני במסגרתה המדינות החברות מתחייבות לקבל על עצמן את אמצעי הפיקוח הבינלאומיים של סב"אא, אך היא מסרבת בתוקף להעניק גישה לפקחים לאתרים במדינה בהם ככל הנראה נערכת פעילות גרעיני. האייתוללות עדיין לא מאפשרים לפקחים לבצע ביקורות, בעיה ותיקה ומוכרת שעל פי הדו"ח האחרון מעלה "חששות רציניים" בסוכנות האנרגיה.
למרבה הצער, אחד הוויתורים המסוכנים ביותר שממשל אובמה העניק לאיראנים בעת הדיונים על ההסכם היה בכניעה לדרישת טהרן להוציא מחוץ לתחום הביקורת את כל בסיסי הצבא במדינה ואתרים צבאים אחרים. בשל הוויתור המופקר הזה, מספר אתרים חשודים כמו המתחם הצבאי בפרצ'ין מדרום-מזרח לטהרן מורשים לפעול בחופשיות ללא חשש מבדיקה או פיקוח.
אך גם הדו"ח האחרון אינו מספק את התמונה המלאה לגבי פעולות הגרעין של איראן ומפחית מאוד בהערכתו לגבי הקיף ויכולת תכנית הגרעין של האייתוללות, כאשר אפילו בכירים באיראן עצמה הודו כי הם מעשירים אורניום לרמות גבוהות יותר מכפי שדווח על ידי סב"אא. כך למשל, עלי אקבר סלאחי, ראש הארגון לאנרגיה אטומית של איראן, הכריז לפני כחצי שנה כי ברשות טהרן מאגר לא מבוטל של אורניום מועשר לרמה של עשרים אחוזים ואף הבטיח: "אנחנו יכולים לייצר עוד במידת הצורך". על פי סלאחי, איראן חידשה את פעילות העשרת האורניום לרמה גבוהה במתקן הגרעין בפורדו, מפעל תת-קרקעי הממוקם בתוך בסיס של משמרות המהפכה ובו מתבצעת פעילות הזרקת האורניום לצנטריפוגות המתקדמות מדגם 6-IR.
בכל הקשור למעקב וחשיפת תכנית הגרעין האיראנית, בסב"אא נכשלו במספר רב של הזדמנויות. כך היה למשל בנובמבר 2018, אז ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו חשף בעצרת הכללית של האו"ם כי איראן הקימה "מתקן אטום סודי לאחסון כמויות אדירות של ציוד וחומרים מתכנית הגרעין החשאית". למרות שהאיתוללות התעקשו כי המתקן המדובר הוא למעשה מפעל לייצור שטיחים, בהמשך התברר שעקבות חומרים רדיואקטיביים אכן נתגלו בשטחו. האזהרה הישראליות ודיווחים אחרים בעניין הוכחו כמדויקים.
חשיפת ארכיון הגרעין האיראני בידי ישראל בחודש מאי 2018 ענתה על מספר שאלות נוספות שבסב"אא לא הצליחו לטפל במשך עשורים, כפי שפורטו בדיווח של 'המכון למדע וביטחון בינלאומי':
כמה כלי נשק גרעיניים איראן תכננה לייצר ואיך היא עמדה ליישם את ההחלטה הזו? כאשר נערכו הדיונים על הסכם הגרעין ב-2015 ובהתבסס על המידע שהיה אז בידי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, לא ניתן היה לענות על השאלה הזו ושאלות נוספות הנוגעות ליישומים צבאיים אפשריים לטווח ארוך. אך כעת, עם תפיסת המסמכים והתמונות בידי ישראל ניתן להתייחס אליהן בצורה טובה הרבה יותר".
עוד הוסבר באותו דיווח כי:
איראן התכוונה לבנות חמישה ראשי קרב גרעיניים, כל אחד מהם נושא עשרה קילוטון ויכול להיות מורכב על טיל בליסטי…הדו"ח הזה מוזכר במסמך מארכיון הגרעין שסיפק מבט על התוכניות האיראניות להשגת המטרה לתכנון וייצור ראשי הקרב כבר בשנת 2003…"
לאור כל זאת, האם ארה"ב והאו"ם עדיין מוכנים להמשיך לעמוד מנגד בעוד האייתוללות עושים עוד צעד מסוכן בדרך להשגת נשק גרעיני?
ד”ר מג’יד רפיזאדה הוא חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, ונשיא ‘המועצה האמריקנית הבינלאומית למזרח התיכון’. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.
