האתגרים הלאומיים הבאים: עליה וריבונות

קליטת העולים הצפויים באזורים עליהם תוחל ריבונות תסייע לפיתוח תשתית כלכלה ומגורים, תחזק את הביטחון ותחזיר לקדמת הבמה שיח ציוני

ברוכים הבאים. עולים נוחתים בנתב"ג | משה מילנר, לע"מ

אנחנו אלופים בהחמצת הזדמנויות, ובימים אלה עשוים לפספס לא הזדמנות אחת אלא שתיים: אם לא נחזיר לעצמנו עוד חבל של ארץ ישראל (מה שמכונה “החלת הריבונות”) ואם לא נצליח לקלוט בהצלחה את גל העלייה הבא, והכי חשוב – אם לא נחבר בין השניים. קליטת העלייה ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן זו המשימה הבאה של הציונות והיא גם הכרח, לאור הנתונים המראים כי בשנה הקרובה צפוי גידול משמעותי בכמות היהודים המבקשים לעלות.

כשהתחלנו לדבר על הריבונות בבקעת הירדן ויהודה ושומרון טרם פרצו משבר הקורונה והמהומות בארה”ב, אבל גידול של פי שלושה בבקשות לעלייה מאז תחילת השנה מזכיר לנו שחצי מעם ישראל עדיין לא שב לציון. מדינת ישראל חייבת שיהיו לה עתודות טריטוריאליות, כלכליות וחברתיות לקלוט את החצי הזה בבוא הזמן, והוא בא עכשיו. ומה יהיה יותר טוב מאשר לתת לעולים החדשים להתחבר לליבו של מפעל הציונות – גאולת הקרקע והפרחת השממה.

מאז ימי ביל”ו והעלייה הראשונה, תקומת העם יהודי בארצו נשענה על עלייה ועל רכישת קרקעות לצורך יישוב החלוצים ומתן אפשרויות תעסוקה עבורם. החיבור בין האדמה לעלייה היה ברור לאבות הציונות אך באותה מידה גם לאויבינו, וכל מי שנוכחות יהודים בארץ ישראל הפריעה לו ניסה לחסל אותה קודם כל על ידי מניעת העלייה ולאחר מכן בסיכול הניסיונות לרכוש אדמות. הניסיון האחרון היה ב-1946 כאשר בריטניה נסוגה מהחלטות הוועדה האנגלו-אמריקנית בעניין העלאתם ארצה של מאה אלף ניצולי השואה וביטול מגבלות ‘הספר הלבן’ על רכישת קרקעות. בנאום תגובה אמר אז דוד בן-גוריון:

אנו מוכנים להיהרג ולא נוותר על שלושה דברים: על חירות העלייה היהודית, על זכותנו לבנות שממות מולדתנו, על עצמאותו המדינית של עמנו בארצו”

כיום, התשובה הציונית לכל מי שיוצא נגד ריבונות ישראלית בחבלי המולדת צריכה להיות קליטת העלייה דווקא בבקעת הירדן ויהודה ושומרון. באזורים אלו נמצאות עתודות שטח עצומות ופוטנציאל בלתי-ממומש לפיתוח כלכלי וחברתי. אין דבר יותר ציוני מזה ואין דבר יותר נכון מבחינה לאומית, כלכלית, חברתית וביטחונית. קליטת העלייה בכל האזורים שריבונות ישראל תוחל עליהם תביא לפעילות כלכלית רחבה, בניית מגורים ושירותים חברתיים, תשתיות תחבורה, אזורי תעסוקה ופנאי וגם תחזק את הביטחון. אך לא פחות חשוב – תחזיר לקדמת הבמה את השיח הציוני על מהות קיומנו בארץ ישראל ותבנה תשתית לקליטת גל עלייה נוסף, והבא אחריו.

החברה הישראלית זקוקה למאמץ ערכי מאחד, שיזכיר לנו לשם מה נוסדה המדינה, מעבר לכך שתהיה יעד להשקעות נדל”ן והיי-טק. מאז רצף הכישלונות הלאומיים של אוסלו, ההתנתקות, מלחמת לבנון השנייה ומלחמות ההתשה מול הטרור היוצא מעזה, לא ניסינו לבצע צעד ציוני ערכי בונה. שני האתגרים שעומדים על הפרק – גם סיוע ליהודים במצוקה וקליטתם במולדת וגם הרחבת שטחי המדינה– מהווים אפשרות של פעם בדור. גיוס של כל עם ישראל למשימה לאומית שכזו תעזור לנו לאחות את הקרעים משלוש מערכות הבחירות האחרונות, ויזכיר מהי ערבות הדדית.

אסור שנטביע את ההזדמנויות הללו בביצת הבעיות הרגילות של בירוקרטיה, פחד מקבלת החלטות, שיקולים זרים ואינטרסים אישיים. אי אפשר לדעת מתי נקבל שוב הזדמנויות כאלה. אנחנו חייבים כבר מחר, ועדיף כבר היום בערב, להקים את תשתית הקליטה עבור העם היהודי ששב ליהודה ושאר חבלי מולדתו. כשנראה כי תחינתנו “…וקבצנו מן הגויים” עומדת להתגשם, עלינו לעשות הכל שתצליח.


מיכאל לובוביקוב הוא אדריכל, רס”ן במילואים וחבר מרכז הליכוד. מסורב עלייה ופעיל עלייה לשעבר בברה”מ.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. מקומם איך פספסנו את העלייה מצרפת.

    קשה לראות את הרשויות מרכזות מאמץ לקליטה הרבה יותר גדולה מאמריקה.

    התארגנויות אזרחיות מהסוג של נפש בנפש הם לדעתי הפתרון.

  2. יש להחיל את הריבונות מייד. בשלב הראשון ישראל חייבת להחיל את הריבונות. שלב הניתוק וההעברה הוא לאחר שה”פלסתינאים” יסכימו. וניתן לסמוך עליהם שלא יסכימו לכלום. לכן ציר יעבור או שלא יעבור בישובים מוסדדים והשטח יועבר או שלא יועבר. כל זמן שהערבים אינם מסכימים ישראל תוסיף עוד ועוד שטחי ריבונות כי זו חלק מהתוכנית. הטיפשות הגדולה ביותר היא לאמץ את שיטת הערבים שהיא או הכל מייד או לא כלום. כך הם הפסידו וממשיכים להפסיד ואם נאמץ שיטה זו גם אנו נפסיד רבות. זאת בנוסף לעובדה שהאמריקאים אומרים שאם לא נחיל את הריבונות שלהבא לא נבא אליהם בטענות או דרישות. מי זה החושב שנשיא ארה”ב יכול לשנות בבת אחת מדיניות במאה ושמונים מעלות? התוכנית של טרמפ לפחות ברמה ההצהרתית הבלתי מחייבת כמו ממשיכה את המדיניות מאז ומתמיד אך זו רק מראית עין. הציונות הדתית הראתה כבר מקודם את טיפשותה כאשר הפילה את הממשלה הלאומית וגרמה לממשלת שמאל בראשות רבין לעלות. כך הרגישו הם בדמם שנשפך וממשיך כך מאז שרבין עלה לשלטון וגרם לנזקים בלתי הפיכים. הציונות הדתית לפחות בחלקה המשיכה את טיפשותה כאשר חלקיה הצביעו בעד כחול לבן. עכשיו היא בחלקה מגלה את שיא הטיפשות בהתנגדותה להחלת הריבונות. מי שמביםיא את ההשיגים המדיניים הם אנשי הלליכוד החילוני.

  3. צריך לגייס את הנוער במסגרת של קומוסול קומוניסטי לקלוט את העליה, צריך להטיל מס מיוחד על כל אזרחי ישראל לקליטת עליה, צריך להגדיל את מצבת כח האדם במשרד הקליטה בדחיפות עוד לפחות אלף פקידים, כן ירבו. בכלל צריך לתכנן עכשיו תכנית חומש לקליטת עליה, בעזרת מומחים בוגרי אוניברסיטאות ישראל, רק כך פרחה ברית המועצות באמצעות תכניות חומש

    1. בוודאי. במדינה חופשית למה צריך לארגן קליטת עליה? ארצות הברית מארגנת קליטה? מגיע עולה מתוך מוטיבציה לעלות ככל הנראה אז שיארגן לעצמו את הקליטה כמובן הסביבה הקרובה תושיט לו יד אוהדת אם מדובר באנשים רגילים טובים, ואין צורך בפקידים המסרבלים ומקשים ומבזבזים ונותנים פרוטקציות. לא מבין מה עושה כותב המאמר במרכז הליכוד? הליכוד אמור להיות בסיס הכח לתפיסת העולם של חופש האדם

  4. המשוואה: עלייה – קרקעות – עצמאות\ריבונות, מעולם לא פג תוקפה. בעיקר בעתות זעזועים ומשברים באימפריות הגדולות ועתירות יהודים – רוסיה של סוף 19 תחילת 20, גרמניה של ה30, מדינות ערב של ה50 והיום – אמריקה והמערב אתה.