עלייתו ונפילתו של הסובייט בסיאטל

מהי הקומונה? אותו ספינקס שכה מפתה את המוח הבורגני?"

– קארל מרקס

בשנת 1871, הקומונה הייתה הממשלה המהפכנית של פריז, שהשתלטה על העיר ומרדה ברפובליקה השלישית בראשות אדולף טייר. חברי הקומונה שהיו בעיקר פועלים עירוניים גירשו מפריז את הצבא הרפובליקני והחליפו אותו במשמר חמוש; המשטרה פורקה והורכבה מחדש כסוכנות קומונרית; כנסיות נסגרו, שופטים הודחו ושלל תפקידים רשמיים חולקו מחדש להמון העם. "בתקופה קשה של ארגון לאומי מחדש לקומונה לא היה זמן להתפתח", כתב מרקס בספרו 'מלחמת האזרחים בצרפת'. "היה ברור שהקומונה אמורה להיות התגשמות פוליטית אפילו של הכפר הקטן ביותר, ושבאזורים הכפריים הצבא הקיים אמור להיות מוחלף במליציה לאומית בעלת תקופת שירות קצרה ביותר". המילה ברוסית לסוג הארגון החברתי של מועצת עם מהפכנית כפי שהודגם בידי הקומונה היא "סובייט".

הקומונה הפריזאית חוסלה לבסוף כאשר ראש הממשלה טייר ארגן צבא סדיר חדש מן הפרובינציות וכבש בחזרה את העיר, והאירועים האחרונים בסיאטל החזירו אותי לקרוא שוב את מרקס. ב-8 ביוני, לאחר ימים ארוכים של התנגשויות אלימות עם מפגינים, ראש העיר ג'ני דורקן הורתה למשטרה לנטוש את מטה הרובע המזרחי בשכונת קפיטול היל. לאחר נסיגת השוטרים, המפגינים הקימו במהרה "אזור אוטונומי" בשטח של שישה בלוקים שהוגדר נקי ממשטרה, ונשלט (אם אפשר לקרוא לזה ככה) בידי קבוצות מתחלפות של לוחמי 'צדק חברתי', אנרכיסטים וחמושים אחרים. הסובייט של סיאטל נולד.

בדומה לקומונה בפריז, גם זו בסיאטל מפתה את מוחות הבורגנים. עבור השמאל, שכונת קפיטול היל היא, כפי שתיאר כתב מוקסם של ה'ניו-יורק טיימס', "כעת מולדת לצדק גזעי, ולפחות על פי אחד המפגינים איתו דיברתי – יתכן שגם הרבה יותר מזה". עבור הימין, היא מסמלת אנרכיה, סכנה, שלטון האספסוף וקריסת הסדר האזרחי. "לא רואה הבדל בין זה לבין השתלטות של דאע"ש על ערים במזרח התיכון", אמר סגן המושל של טקסס.

האמת, כרגיל, נמצאת כנראה איפשהו באמצע בין התקווה האוטופית לחשש השמרני. כפי שכתב מגיש הרדיו בן העיר ג'ייסון רנץ ב'נשיונל רוויו', השכונה נראית "לעתים כמו יריד רחוב ולעתים כמו סדנה ל'צדק חברתי', יחד עם מנה לא בריאה של אלימות והפחדות". במילים אחרות, אין כאן הקדמה למלחמת אזרחים חדשה, אלא בעיה עימה שלטון השמאל המקומי צריך להתמודד.

לאירועים המתרחשים בסיאטל ישנה גם איכות סאטירית, מעין מצעד איוולת המאיר את ההבדלים בין תקופות מוקדמות יותר של תסיסה אזרחית לבין ימינו אנו. שני הצדדים לעימות – פעילי המחאה וגורמי העיר הרשמיים – נדמים כשחקנים במחזה טרגי-קומי המגלמים בהתאמה את תפקיד המהפכן היעקובני והליברל הביישן, אפילו כשהם מנסים במקרה לפתור את המצב. נראה כי לכובשים אין מנהיגים והם אפילו מתקשים להחליט על שם מוסכם. בתחילה הם קראו לשכונה 'קפיטול היל החופשית', לאחר מכן שינו ל'אזור האוטונומי של קפיטול היל' (CHAZ) אך לאחרונה ויתרו על הקריאה לאוטונומיה, אולי בגלל שרשויות העיר היו כה נוחות איתם. וכך, הגדרת השכונה שונתה שוב ל'מחאה המאורגנת בקפיטול היל', או (תלוי את מי שואלים) 'המחאה הכובשת בקפיטול היל' (CHOP).

ומה החברים ב-CHOP רוצים בעצם? לא ממש ברור. כפי שכתב ה'טיימס' המגויס וממשיכו הגאה של מורשת וולטר דורנטי[i] תיאר זאת, אחת העצומות שנוסחו בשכונה קבעה שלוש דרישות, אחרת ציינה חמש ובמניפסט שפורסם ברשת התקבצה כבר רשימה של שלושים דרישות שונות. המכנה המשותף לרובן הוא דרישה לבטל את המשטרה, אך זהו נושא בו ככל הנראה אנשי CHOP והעיר סיאטל יאלצו להסכים שלא להסכים.

בינתיים, האזור האוטונומי מתכווץ. ב-16 ביוני, צוותים של העירייה הציבו מחסומי בטון סביב הרובע הריק, במטרה להגביל את המרחב הקיים למפגינים. הם לא נתקלו בהתנגדות מיוחדת. משרד ראש העיר הגזיר זאת כ"שינויים קלים באזור המחאה" אשר מטרתם "להגן על ביטחון האנשים, לאפשר לתחבורה לעבור, להקל את הגישה של תושבים לבתיהם ולסייע לעסקים מקומיים לנהל משלוחים ולוגיסטיקה". זו כנראה לא הדרך בה אדולף טייר היה בוחר להתמודד עם המצב בצרפת של המאה ה-19. גם מנהיגי ה-CHOP מצידם אינם בדיוק דוגמה של הקרבה קומונרית, ונכון להיום הם מנהלים משא ומתן עם רשויות העיר על החזרת השוטרים לרובע. עד אז, על פי העירייה, "המשטרה תשלח להגיב לבעיות מסכנות חיים באזור", כולל (אך לא רק) "אירוע של יורה פעיל, תקיפה פיזית, שריפה במבנה, מקרה חירום רפואי משמעותי ותקריות אחרות המאיימות על ביטחון הציבור". איזו מין מהפכה מרשה לריבון לספק לה בשקט מצרכים ולהגיב לתלונות פליליות? לא מהפכה רצינית במיוחד. קרל קשישא היה ודאי מאוכזב, והוא לא היחיד.

"זו אינה מסיבה", נזף בראשי ה-CHOP אחד מאנשי סניף NAACP המקומי הפועל למען זכויות שחורים. "יש לנו כאן משימה להשלים". אך מעבר להצהרות היפות, בפועל קשה יותר ויותר לשרטט את הקו בין קרנבל לקמפיין פוליטי או חברתי, במיוחד כאשר המשימה שלו אינה מוגדרת. נראה כי ככל שהאנרגיה המהפכנית דועכת, גם CHOP תלך בדרכן של תנועות כמו 'Occupy Wall Street': השעמום משתלט, בעלי הנכסים המקומיים מאבדים סבלנות ודרישות המפגינים נענות בידי הרשויות. לכן מומלץ להישען לאחור וליהנות מההצגה כל עוד היא נמשכת מכיוון שגורל הסובייט של סיאטל, בדיוק כמו אבותיו הרעיוניים השונים, נגזר לכישלון.

הטור פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

[i] ראש לשכת ה'ניו-יורק טיימס' במוסקבה בין 1922 ל-1936. היה תומך נלהב במהפכה הבולשביקית ופרסם בין השאר סדרת כתבות שהכחישו את הרעב הגדול באוקראינה.