משטרת המחשבות החדשה

משטרת המחשבות התאגידית עבדה לאחרונה שעות נוספות, ונראה כי זוהי רק ההתחלה של מגמה מטרידה נגד חופש הביטוי.

כך למשל, מאטס סקויאר, עיתונאי וחבר מערכת ב'סידסבנסקן', אחד העיתונים הגדולים בשבדיה, הורד לאחרונה בדרגה והועבר לתפקידים שאינם כוללים כתיבה לאחר שצייץ בשבוע שעבר:  "כאשר אתה רואה את ההתרגשות הכמעט-סקסואלית בשמאל מול המהומות האלימות, הביזה והשריפות בארה"ב, קל יותר להבין את התשוקה שלו ליצור תנאים דומים גם כאן בעזרת תת-מעמד נפרד של מהגרים". לאחר סערה שהתעוררה ברשתות החברתיות, העורך הראשי של העיתון כתב בתגובה כי הציוץ "חצה את הגבול" והוסיף כי מדובר ב"צורת ביטוי שהעיתון אינה תומך בה ואני לא מזדהה איתה". העיתון שייך לבית ההוצאה 'בונייר' המתגאה בכך ש"אנו מגינים על חופש הביטוי…מגוון של קולות ודעות צריך להישמע בתקשורת".

מספר ימים לאחר מכן, סורן אקבי אשר שימש כיועץ להנהלת מועדון הכדורגל השבדי OFK, פוטר לאחר ששיתף פוסט בפייסבוק אשר לטענת המועדון "הפר באופן ישיר את ערכי הקבוצה". וכך נכתב בפוסט: "עוד שבדי נרצח על ידי זר!…[הילד] נדקר כאשר ניסה לעזור לילדה שנאנסה בידי סומלי…אל תעמדו מנגד כאשר בני עמכם נרצחים, נאנסים ומושפלים. התארגנו והתנגדו לפלישה הזרה. אנחנו במלחמה!". אקבי התנצל ואמר כי קרא ברפרוף את הפוסט לפני ששיתף אותו. לדבריו, "בוודאי לא היו לי מחשבות כאלה…אימנתי שחקנים זרים כל חיי…עבורי, כל המצב הפך לסוריאליסטי. אני בוודאי לא גזען ואני לוקח את הדברים בחזרה. לא התכוונתי שכך יתפרשו הדברים ואני מתכוון למחוק את הפוסט".

במקרה אחר, האמן והסופר אלכסנדר בארד פוטר מעבודתו בערוץ טלוויזיה לאחר שצייץ בנוגע לאירועים בארה"ב: "אם חיי השחורים באמת נחשבים, אז כדאי שיתאפסו על החיים שלהם, ילמדו קשה, ילכו לעבוד וירוויחו כסף במקום להיות תלויים ברווחה. תפסיקו לשקר, צאו מהכלא, ותהפכו לגיבורים במקום לקורבנות מגוחכים. זה מה שחשוב!". הציוץ של בארד אף דווח לרשויות באשמת "הסתה ושנאה".

שבדיה שקועה עמוק בביצת התקינות הפוליטית מזה שנים ארוכות, ואחד הנושאים הנחשבים לטאבו המוחלט ביותר היא מדיניות ההגירה הכושלת שהביאה להשלכות שליליות רבות. כפי שמנהיג המפלגה השמרנית ויו"ר האופוזיציה אולף קריסטרסון הגדיר זאת, כל מי שמעז לבקר את מדיניות ההגירה "מושמץ ומוקפא". חוקי 'שיח השנאה' במדינה הובילו לכך שגם אזרחים מן השורה שהביעו ביקורת בסוגיה נשפטו ונקנסו.

באופן כללי, נראה כי ממשלת שבדיה נטשה לחלוטין את הרעיון לפיו חופש הביטוי הוא חירות בסיסית עליה יש להגן בכל מחיר. תפיסה זו מושרשת כה עמוק עד שבשנת 2018 אחד המועמדים לפרס היוקרתי של 'גיבור שבדיה' היה תומאס אברג, מייסד ארגון פרטי העוקב אחרי התבטאויות ברשתות ומתגאה בכך שדיווח לרשויות על מאות אזרחים בשל "התבטאויות שנאה". ארגונו של אברג נהנה גם ממימון ממשלתי נדיב, סימן נוסף לחוסר הערך המוחלט של חופש הביטוי בעיני ההנהגה.

חינוך מחדש

עד לאחרונה, רבים בארה"ב תמכו בחופש הביטוי כמרכיב בלתי-נפרד של החירות. אמנם חופש הביטוי נפגע קשות בשנים האחרונות במיוחד בקמפוסים ברחבי המדינה, אך עדיין מרבית האזרחים העריכו אותו כאחד הבסיסים לרוח האמריקנית. נראה כי עמדה זו הולכת ונעלמת, לפחות בכל הקשור למגזר העסקי בארה"ב. המהומות שפרצו לאחר הריגת ג'ורג' פלויד, או יותר נכון הדיון סביב המהומות, חשף לאיזה מרחק מדהים החברות הגדולות מוכנות ללכת רק כדי להשתיק כל שיח שלא תואם לאורתודוקסיה הנוכחית. בשבועות האחרונים בלבד, חברות גדולות בארה"ב נפטרו מהאנשים הבאים באשמת "פשעי מחשבה".

שדר הספורט גרנט נפיר פוטר מתחנת רדיו בה שידר ונאלץ להתפטר מתחנת הטלוויזיה KHTK לאחר שצייץ ב-1 ביוני בתגובה להפגנה של תנועת 'חיי שחורים נחשבים' (BLM): "כל החיים נחשבים…כל אחד מהם!". חברת האם של KHTK פרסמה הצהרה בה הודיעה כי דבריו של נפיר "לא משקפים את דעות וערכי החברה" והוסיפה כי הציוץ שלו "נכתב בתזמון רגיש במיוחד". נפיר התנצל וסיפר כי לא היה "מודע מספיק" לתנועת BLM. "לא היה לי מושג שהדברים שכתבתי נחשבים כמנוגדים למסר שתנועת 'חיי שחורים נחשבים' מנסה להעביר", אמר.

בשיקגו, הבנק המרכזי ביטל את התקשרותו עם הראלד אוליג, פרופ' לכלכה מאוניבריסטת שיקגו, לאחר שצייץ ציוץ ביקורתי על כוונת BLM להפסיק את התקציב למשטרה: "חבל מאוד, אבל BLM פוגעים בעצמם כשהם קוראים ל"ביטול תקציב המשטרה ברחבי המדינה". בטח…הם יודעים שאין לזה סיכוי". בהודעה שפרסם הבנק נכתב כי פיטוריו של אוליג "משקפים את קביעתנו כי דעותיו אינן תואמות לערכי הבנק ולמחויבות שלנו לגיוון, שוויון והכללה". אוליג אמנם התנצל אך זה לא מנע את השעייתו ממשרת עורך כתב העת הכלכלי של אוניברסיטת שיקגו, לאחר שמספר מרצים אחרים טענו כי הוא הפך את המחאה של BLM ל"טריוויאלית".

הפרשה הידועה ביותר הייתה כמובן התפטרותו של ג'יימס בנט כעורך מדור הדעות של ה'ניו-יורק טיימס', לאחר שהעיתון פרסם טור דעה מאת הסנאטור טום קוטון שקרא לגייס כוחות צבא כגיבוי למשטרה מול המהומות בערי אמריקה. ההתפטרות הגיעה בעקבות מכתב עליו חתמו יותר מ-800 עובדי העיתון במחאה על פרסום הטור, רבים מהם טענו גם כי עצם הפרסום "מעמיד את העובדים השחורים בסכנה". בנט התנצל על הטור ואמר שלא היה צריך לפרסם אותו, ובעיתון הודיעו שיערכו שינויים במדור הדעות.

במקרה אחר, אנליסט מידע צעיר וחבר המפלגה הדמוקרטית בשם דיוויד שור פוטר מהחברה בה עבד לאחר שצייץ והטיל ספק ביעילות האלקטורלית של הפגנה אלימה, וציטט מחקר מאוניברסיטת פרינסטון שמצא כי הפגנות אלימות עלולות להרחיק מצביעים מן המפלגה. התגובות בטוויטר היו סוערות, והאשימו את שור בגזענות נגד שחורים. בנוסף, על פי דיווח בתקשורת, חלק מן העובדים בחברה התלוננו כי הם חשים שהציוץ "איים על ביטחונם האישי". שור התנצל וכתב כי הוא מתחרט על שפתח בדיון הזה והבטיח "להיות יותר זהיר בהמשך", אך ללא הועיל.

עבור שחקן הכדורגל אלכסנדר קטאי מקבוצת 'לוס אנג'לס גלאקסי', הפיטורין הגיעו לא בגלל מה שאמר או עשה, אלא בגלל פוסט שפרסמה אישתו באינסטגרם. על פי הדיווחים, טיה קטאי פרסמה סרטון המראה רכב משטרה מנסה לעבור דרך המון מפגינים בניו-יורק וכתבה "הרגו את החלאות!", ובתמונה אחרת שהראתה אדם נושא קופסת נעלי ספורט שנבזזה לכאורה כתבה: "Black Nikes Matter". לאחר שאוהדי הקבוצה קראו לפיטוריו, קטאי מיהר לפרסם הודעת התנצלות על "הכאב שנגרם למשפחת הגלאקסי ולכל שותפיה במאבק נגד הגזענות". הוא הוסיף: "זו הייתה טעות מצד משפחתי ואני לוקח אחריות מלאה. אוודא שאני ומשפחתי לומדים, מבינים, מקשיבים ותומכים בקהילה השחורה".

סטן ווישנובסקי, העורך של עיתון 'Philadelphia Inquirer' התפטר לאחר סערה סביב כתבה שנשאה את הכותרת "בניינים נחשבים גם". למרות שהעיתון התנצל מיד על הכותרת, צוות העובדים והציבור דרש עוד. על פי המוציאה לאור ליסה יוז: "אנחנו נשתמש ברגע הזה כדי להעריך מחדש את המבנה הארגוני ואת התהליכים במערכת החדשות, לבדוק מה אנחנו צריכים, ולחפש הן מבפנים והן מבחוץ אחרי מנהיג מנוסה המגלם את הערכים שלנו, מאמץ את האסטרטגיה המשותפת ומבין את מגוון הקהילות שאנחנו משרתים".

להלכה, חוקת ארה"ב מקדשת את חופש הביטוי באופן כמעט מוחלט הודות לתיקון הראשון לחוקה שקובע:

הקונגרס לא יחוקק שום חוק בעניין ממסדה של דת, ולא כזה האוסר את הקיום החופשי של אף דת; ולא יגביל את חירות הביטוי ואת חופש העיתונות; ולא את זכותם של בני אדם להתכנס בדרכי שלום, ולעתור לממשלה לשם תיקון עוולות"

כיום, נראה כי החברות הגדולות באמריקה עוקפות את התיקון הראשון לחוקה וממנות את עצמן למשטרת מחשבות נגד כל עובד שלא מציית לחוקים של ההגמוניה השולטת. המשטרה הזו מפעילה צדק חסר רחמים בסגנון מהפכות תרבותיות ובאמצעות הרס קריירות ומשפחות. משטרת המחשבות החדשה היא אכזרית ואינה מקבלת התנצלויות, לא משנה עד כמה מתרפסות יהיו. אולי, בעתיד, התאגידים יוסיפו גם מחלקות לחינוך מחדש כפי שהיה נהוג בסין ובברה"מ, עבור אלה שיהיו עדיין אמיצים ויפתחו את הפה.

ג’ודית ברגמן היא עורכת דין ופרשנית פוליטית. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.