הנתונים מראים: שילוב לוחמות ביחידות עילית אמריקניות נכשל

צה"ל והחברה בישראל ניצבים בימים אלו בפני "בג"ץ לוחמות החי"ר", שהינו המשך ישיר ל"בג"ץ אליס מילר" מלפני 25 שנה, ו"בג"ץ הטנקיסטיות" מהשנה שעברה.

צה"ל כידוע, אינו הצבא המערבי היחיד שמשלב נשים בין שורותיו במגוון תפקידים נרחב, ואף אינו היחיד המתמודד עם סוגיית פתיחת כל המקצועות בפניהן, בדגש על מקצועות הלחימה ביחידות קרביות מובחרות. ספרים, מחקרים, ומאמרים רבים נכתבו כבר בנושא, על כן במאמר זה אבקש להציג את הנתונים, העובדות והמשמעויות האחרונות משילוב נשים כלוחמות ביחידות צבא ארה"ב ומעל הכל ללמוד מניסיונם של אחרים.

המצב בארה"ב בתחום הפיזיולוגיה

מדיניות ארה"ב בסוגיה השתנתה באופן משמעותי בדצמבר 2015, אז הנחה מזכיר ההגנה אשטון קרטר לשלב נשים כלוחמות בכל מסגרות החי"ר בצבא. בשנת 2019 פרסם 'המרכז למוכנות צבאית' בוושינגטון מחקר שבחן כיצד עמדו נשים באתגרי השירות הצבאי בחלוף הזמן. המחקר הצביע על שתי נקודות כשל מרכזיות, שלמעשה הכשילו את הניסוי החברתי כולו ומקורן בהבדלים הפיזיולוגיים בין נשים לגברים ובסוגיות הקשורות ב"התנהגות מינית בלתי-הולמת", כהגדרתם.

בכירים בפנטגון הבטיחו בזמן ממשל אובמה כי הצבא יהיה נטול אפליה מגדרית, שגברים ונשים ידרשו להפגין רמת מסוגלות זהה בביצוע משימות ויהיו חסינים בפני השפעות וסממני מיניות. למרות ההבטחות הללו, טוען המחקר ש"הפנטזיה" נסדקה וכעת נמצאת בסכנת קריסה נוכח המציאות שמוכיחה אחרת, ומציג עדויות מוחשיות לכך שכתוצאה מיחס זהה לנשים ולגברים ביחידות הלוחמות עלה היקף הפציעות ונפגעה רמת המוכנות למשימות.

עוד בטרם החל השילוב ראו אור לפחות תריסר מחקרים שונים שהתריעו מפני בעיות חמורות בתפיסה הזו. המקיף במחקרים התבסס על ניסוי מקצועי, ממושך ויסודי שנערך בחיל הנחתים האמריקני ופורסם בשנת 2014. ממצאי הניסוי בחיל הנחתים הוכיחו בזמנו כי ישנו פער משמעותי בין המינים ביכולת נשיאת המשקלים וכי 92% מהנשים אינן מסוגלות לצלוח את בחני הכשירות, שדורשים במיוחד מאמץ פלג גוף עליון. עוד הראו הממצאים כי אחוז הפציעות באימונים בקרב נשים שהתגייסו ליחידות החי"ר, היה גבוה פי שניים עד פי ששה מעמיתיהם הגברים; בקורס קציני החי"ר של הנחתים רק שתי נשים, מתוך למעלה משלושים, הוסמכו לאחר שבוצעו "התאמות" בהוראת הפיקוד העליון שאפשרו להן לעבור את הסף הנמוך ביותר הנדרש מקצין.

נכון לשנת 2019 דווח כי שלושים לוחמות סיימו את הכשרתן בבית הספר ללוחמה של יחידת העילית ה"ריינג'רים", מאז נפתח המסלול בפני נשים ב-2015. מפרסומים בארה"ב עולה כי שתי הבוגרות הראשונות זכו ל"טיפול מיוחד" והקלות כדי להבטיח את הצלחתן. מראיונות, שנערכו עם גורמים המעורים בהכשרת הלוחמות עלה כי נשים זכו להקלות מפליגות בהכשרתן ואף גרמו לא אחת לתקלות חמורות בגינן הודחו גברים ממסלול ההכשרה.

ניסוי מבוקר שנערך בחיל הנחתים במשך תשעה חודשים בין השנים 2014 ל-2015 הראה כי היחידות בהן שובצו גברים בלבד תפקדו ב-69% טוב יותר מיחידות מעורבות, בהן שובצו גברים ונשים יחדיו. נתון מרכזי זה, כמו גם ממצאים נוספים, היו בין הסיבות המרכזיות לדרישתו של הרמטכ"ל דאז ג'וזף דנפורד ממזכיר ההגנה להשאיר את יחידות החי"ר והיחידות המיוחדות על טהרת הגברים, אך ככל הנראה ללא הועיל. בראשית החודש הנוכחי, המגזין 'טיים' דווח אודות האישה הראשונה שהוסמכה כלוחמת ביחידת העילית 'הכומתות הירוקות', לצד 400 לוחמים נוספים. מסתבר שבעוד הצבא האמריקני מגייס בשנים האחרונות יותר נשים לשורותיו, הנתונים מראים כי ישנו פער ביכולתן לסיים בהצלחה את ההכשרה הנדרשת.

מכון למחקרי בטחון אמריקני מציג במאמר מחודש מרץ האחרון נתונים רשמיים אודות שילוב לוחמות בצבא ארה"ב, המצביעים על נשר חריג בהיקפיו. נכון לאוקטובר 2019 החלו את מסלול הלחימה בחי"ר, בשריון ובתותחנים (סיוע ארטילרי) 1055 נשים, מתוכן סיימו והוסמכו רק 653.

אחוזי הנשר של הנשים נעו בין 11-72% (בחי"ר 49%, בתותחנים 11% ובשריון 72%) בעוד שבקרב מקביליהם הגברים, נעו אחוזי הנשר בין 0.46-18% בלבד (בחי"ר- 18%, בתותחנים 0.46% ובשריון 17%). בבחינת נתוני השנים הקודמות, המצב לא היה מזהיר כלל והראה אף הוא אחוזי נשר גבוהים של נשים ביחס לגברים באותה הכשרה קרבית. כך למשל, בשנת 2018 עמדו אחוזי הנשר בחי"ר לנשים על 32% בעוד שבקרב הגברים 11% בלבד ובשנת 2017 עמד הנשר של הנשים על 49% ושל הגברים על 12% בלבד.

בצבא ארה"ב הגדילו לעשות ופתחו את חיל ההנדסה הקרבית בפני נשים, שם עמדו אחוזי הנשר עבורן בשנת 2018 על 23% בעוד שבקרב גברים 9% בלבד, לעומת 15% נשר לנשים ורק 6% לגברים בשנה הקודמת. בחיל השריון, במקצוע "סייר שריון" עמד שיעור הנשר בשנת 2018 על 23% לנשים, מול 10% בלבד בקרב גברים, ובשנת 2017 עמד הנשר על 72% לנשים ועל 17% לגברים. במקצוע "לוחם השריון" ("טנקיסט") עמד נשר הנשים בשנת 2018 על 28% בעוד שבקרב גברים על 7% בלבד, בשנת 2017 עמד הנשר במקצוע זה על 41% לנשים ו- 12% לגברים.

חיל הנחתים האמריקני היה בין האחרונים לשלב נשים כלוחמות מאז ניתנה ההנחיה בדבר. מנתוני הנשר שפורסמו על ידי החיל בדצמבר 2019 עולה כי 470 נשים החלו את מסלול ההכשרה ורק 231 סיימו, רובן המכריע במקצועות התותחנות וההנדסה הקרבית. מאז נפתח חיל הנחתים לנשים בשנת 2015 עומדים אחוזי הנשר עבורן על ממוצע של 23.9% בעוד שלגברים בתקופה המקבילה על 11.2% בלבד.

לצד ריבוי פציעות באימונים, אי-עמידה בדרישות הסף הפונקציונאליות ובמבחני המיון מהווים את הגורמים המרכזיים לכישלונן של נשים להתקבל לכוחות המיוחדים. יחד עם זאת ועל פי דיווחים שונים, נשים שולבו ועודן משולבות בכוחות המיוחדים באופן לא רשמי ובמספרים קטנים, ואף מבצעות פעילות מבצעית במקומות בהם כישוריהן הייחודים באים לידי ביטוי.

לאור דרישת מזכיר ההגנה, הצבא האמריקני גיבש מתכונת לבוחן כושר קרבי אחיד בו המדדים זהים עבור נשים וגברים כדי להתקבל לשורות היחידות הקרביות, אך תוצאות הבוחן הפכו ללא-רלוונטיות עת דרש הפנטגון תמהיל לפיו ישולבו לפחות 25% נשים בצבא ו-10% בחיל הנחתים. הצלחה בביצוע בוחן כושר קרבי אחיד דרשה ממתכנניו להנמיך את דרישות ומדדי הסף מלכתחילה כדי לאפשר לנשים לעוברו בהצלחה. דבר זה נעשה בהשקט ובצנעה, כך שמעטים ידעו את האמת: הרף הורד כדי לעמוד ביעדי הגיוס והשיבוץ של נשים. דוגמא נוספת לכישלון נמצאת בניתוח תוצאות לא-רשמי של בחני כושר קרבי בהם נבחנו 3206 חיילים מ-11 גדודים. התוצאה הראתה כי 84% מהנשים ורק 30% מהגברים כשלו בבוחן שכלל שש תחנות שונות.

המחקרים בארה"ב הוכיחו כי התפישה המאפשרת נרמול ואחידות במבחני הכושר הקרבי לנשים וגברים בשלבי ההכשרה הבסיסית אינה קבילה עוד בהכשרה הקרבית המתקדמת ובוודאי לא בשדה הקרב. הלוחמים בצבא ארה"ב, כמו בצה"ל, נדרשים לשאת משקל ניכר ולצעוד למרחק רב, דרישות אשר אינן עומדות בהלימה לתפישת השוויון המגדרי ובוודאי בסתירה לצורך לעמוד במכסות המחייבות לשילוב נשים. נכון לעת הזו ועד לחודש אוקטובר 2020, צבא ארה"ב אינו מחויב לתעד את התוצאות באופן רשמי. כתוצאה מכך נמשכים למרות הכל האימונים המקלים לחיילים אך עם אחוז פציעות גבוה יותר בקרב נשים.

המחקר המוזכר מציג גם נתונים מחיל הנחתים המלכותי הבריטי, לפיהם חיילות שגויסו בשנת 2013 זכו בפיצוי על סך מאה אלף ליש"ט אחרי שסבלו משברים באגן כתוצאה ממסעות משותפים עם גברים במהלך ההכשרה הבסיסית. בספטמבר 2019 כי נשים שהתגייסו ליחידות חי"ר בצבא הבריטי סובלות מפציעות אורתופדיות קשות, בעיקר בירכיים וברגלים, כתוצאה מציוד לחימה המותאם לגברים ואופי האימונים האינטנסיביים שמעצים את העומס הפיזי על גופן.

תקיפות והטרדות מיניות

המחקר האמריקני מצטט גם דו"חות רשמיים של משרד ההגנה המצביעים על החרפת היקף התקיפות וההטרדות המיניות בצבא ב- 146%, מאז תחילת מגמת שילוב הלוחמות ביחידות הקרביות בשנת 2007.

היקף התקיפות וההטרדות המיניות ביחידות הצבא השונות עלה בין השנים 2016- 2018, כולל באקדמיות הצבאיות ובחיל הנחתים, בו דווח האחוז הגבוה ביותר של תקיפות מיניות בקרב נשים צעירות. המחקר טוען לעליה עקבית בהיקף התקיפות וההטרדות המיניות מדי שנה, למרות פעילות הסברה משמעותית ומשאבים רבים המוקצים לטיפול בעניין.

במקביל, ישנה גם עלייה בתופעת קיום היחסים מרצון בין המשרתים והמשרתות, בעיקר ביחידות המעורבות, דבר הפוגע בסדרי המשמעת ובלכידות היחידה, כמו גם בשדרת הפיקוד שנאלצת לפרוש, להתפטר או להיות מודחת משורות הצבא בגין יחסים אסורים. מחלקת הפרישה בצבא ארה"ב דווחה כי 23% מהמשרתות דיווחו על תקיפה מינית ו- 55% דווחו על הטרדות מיניות מכל סוג שהוא.

מיצוי שירות הנשים

על פי פרסומי משרד ההגנה המצוטטים גם במאמרה של ד"ר ג'ניפר ריאה מחודש מרץ 2020, מעל 210 אלף נשים משרתות בשירות פעיל בצבא היבשה, בחיל הים, בחיל הנחתים ובחיל האוויר, בנוסף לעוד כ-6000 במשמר החופים. מדובר במספר הגבוה ביותר של נשים המשרתות בצבא מאז מלחמת העולם השנייה, ולמרות זאת משך שירותן בכל יחידות הצבא נמוך ביחס לפוטנציאל. בין הסיבות לתופעה מונה ריאה את ההפליה המגדרית ומספרים גבוהים של הטרדות ותקיפות על רקע מיני, כמו גם את הפערים בציוד שאינו מותאם לגוף האישה וגורם לפציעתן.

דו"ח של ועדת הייעוץ לענייני נשים במשרד ההגנה האמריקני מ-2018 מונה מאפיינים ייחודיים לשירות נשים בצבא ובהם התמדה בשירות נוכח נישואין, הריונות וגידול ילדים, הטרדות מיניות, הפליה על רקע מגדרי ועוד. הד"וחות הצביעו על העובדה לפיה נשים משתחררות מהצבא בהיקף נרחב יותר מאשר גברים הנמצאים באותו שלב בחייהם. יצוין שנשים רבות העידו כי היחס אליהן לא היה שוויוני כאל גברים, דבר שכשלעצמו תרם לעזיבתן את השירות.

השפעות נפשיות על הלוחמות

נשים מגיבות באופן שונה לחוויות השירות, הן במהלך השירות הפעיל והן לאחריו בתהליך שחרורן והשתלבותן באזרחות. ריאה מציינת במאמרה כי נשים נוטות לדווח על מצב פיזי ונפשי ירוד משל גברים, עם חזרתן ממבצעים ומאזורי קרבות פעילים כמו עיראק.

מחקר שנערך על ידי מחלקת הפרישה האמריקנית הראה כי בקרב נשים שהשתתפו במערכות בעיראק ובאפגניסטן ישנן קרוב ל-20% מאובחנות כפוסט-טראומטיות (PTSD). מחקרים קודמים שנעשו בקרב נשים ששירתו במלחמת וייטנאם, בין השנים 1964- 1975, הציגו נתון לפיו כ-27% מהנשים סובלות מתסמונות פוסט-טראומטיות במהלך חייהן, בעוד שאצל גברים שהנתון עומד על 31%, זאת בהתחשב בעובדה כי גברים היוו את רוב רובו של הכוח הצבאי הלוחם בזירה באותה תקופה.

תדירות ושכיחות אירועי פוסט-טראומה בקרב נשים גדלה גם כתוצאה מחשיפתן לאירועי הטרדה ותקיפה מינית. סיכוייהן של נשים שחוו אירוע על רקע מיני לפתח תסמינים פוסט טראומתיים גבוה פי 5-8 מאלו שלא חוו זאת כלל בצבא, והן ככל הנראה יזדקקו למענה טיפולי רחב יותר ובעדיפות גבוהה מגברים.

המלצות לסיכום

במאמר זה הוצגו נתונים מצבא ארה"ב שהוא צבא מקצועי והתנדבותי. למרות עובדה זו, בצה"ל המצב אינו שונה בהרבה. יתכן כי ביצוע בחינה יסודית בסוגיות אלה ובדיקת הנתונים המשווים בין יחידות תחשוף כי המצב אף חמור יותר בתחומים מסוימים. די כי אזכיר שבצה"ל זוכות הלוחמות להקלות מפליגות בבחני הכושר הקרבי, עת שונו והופרדו סרגלי המאמצים ומדדי הציונים של הלוחמות באופן מקל ביחס ללוחמים. ככל הנראה, הדרישות המבצעיות הנוספות מיחידות מעורבות אלו נמוכות ולא עומדות בסטנדרטים הנדרשים ממסגרות לוחמות גבריות.

בטרם תתקבל החלטה לשלב נשים כלוחמות בכלל היחידות הקרביות ובמסגרות החי"ר בפרט, נדרש לחקור את הנושא באופן מקצועי, יסודי ומעמיק, כמו גם ללמוד את ממצאי המחקרים שבוצעו עד כה בצה"ל ובצבאות זרים ומנוסים לא פחות. רק לאחר שיבוצעו כל אלו במקצועיות וללא פניות ועירוב אג'נדות חיצוניות, ניתן יהיה לשקול מחדש וברצינות המתבקשת את התאמת מדיניות השוויון המגדרי בצבא, כמו גם את תקפות הגישה בכללותה.

תפישות חברתיות שאינן תואמות את המציאות בשדות הקרב עשויות בסופו של דבר לפגוע במוכנות ובכשירות הכוחות העומדים כיום בעיקר מול ארגוני טרור נחושים ומסוכנים. האם שירות נשים במסגרות חד-מגדריות, כמחלקות ופלוגות על טהרת הלוחמות, יצמצם את הסיכון בכללותו ועבור שרידות הלוחמות בפרט? בהחלט ייתכן שכן, אילו רק יועילו מקבלי ההחלטות לבחון זאת ולהסתמך על ניסיונות עבר כמו פלוגת לוחמות האיסוף 'נחשול' בגדוד איתם.

ישנן נשים לוחמות הנחושות להילחם במערכת ולהוכיח כי הן יכולות לאתגרים, אך האם ניצחון משפטי יסייע לקדם את ערך הניצחון הצה"לי בשדה הקרב? בכל הנוגע למערכת הצבאית ולאויב המאיים על קיומנו, הנתונים מראים כי סיכונים בבחינת תאוריית השילוב המגדרי אינם כורח המציאות בעת הזו. טוב יעשו מקבלו ההחלטות אם יזנחו את האג'נדות השונות, ובמקום זאת יתמקדו במציאות ובמדיניות המשקפת את ערכי העמידה במשימות והחתירה לניצחון על האויב בעדיפות עליונה.

אל”מ במיל’ טל בראון ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, ושירת כמפקד בה״ד ורמ״ח בחיל האיסוף