מחאה היא לא רישיון לאנרכיה

כאשר רשויות החוק וראשי ערים מאפשרים למפגינים אלימים לרמוס את המרחב הציבורי והפרטי, הם הופכים לחלק מהבעיה

מפגינים בירושלים | צילום מסך

למרות מקרים של ביזה, נזק לרכוש, השגת גבול, תקיפות והצתות וכאוס באופן כללי, התקשורת האמריקנית ממשיכה לספר לנו כל העת כי “מפגיני” אנטיפה הם למעשה “שלווים ברובם”. הנה, תראו – רוב הבניינים בפורטלנד, דנבר וסיאטל עדיין לא נבזזו. עובדה. כמובן, אין צורך בהמונים כדי להטיל אימה וכאוס בלבה של עיר וליצור הפרעות לחייהם של אלפי אזרחים שומרי חוק. ראשי העיר שנכנעים מראש ומוותרים על שכונות שלומות לטובת “מפגיני” השמאל רומזים בשתיקה על תמיכה ושיתוף פעולה עם פורעי החוק.

אין בכלל ספק כי אם פעילי ימין קיצוני היו כובשים כליל רובע בסיאטל או מנסים להעלות באש את בניין בית המשפט בפורטלנד, התקשורת הייתה נכנסת לסיקור היסטרי סביב השעון, ודוחפת ללא הפסק דיון לאומי על הסכנה הנשקפת בימין. כל נבחר ציבור רפובליקני היה נדרש באופן אישי לגנות את הקיצוניים, כאילו הוא עצמו חלק מהבעיה. כאשר כמה מאות נאצים זועמים צעדו ברחובות שרלוטסוויל נושאים לפידים, היה אפשר לחשוב מן הזעקות בתקשורת שהמפלגה הרפובליקנית גייסה ופרסה את הוורמכט. אך מנגד, פורעי השמאל הקיצוני – אותם אנשים שעיתונאים כמו כריס קומו השוו לחיילים האמריקנים שפשטו על חופי נורמנדי – הופכים לשחקנים א-פוליטיים ו”אנרכיסטים” אלמונים מיד ברגע בו פורצת האלימות.

מי יודע? אולי רוב התושבים ובעלי העסקים בפורטלנד, סיאטל ודנבר רוצים שראשי הערים יאפשרו לבריוני אנטיפה להשתולל ללא עונש. או שאולי חלק מאותם תושבים ובעלי עסקים פשוט יחליטו לעזוב את העיר. בכל מקרה, זו בעיה מקומית. אך כאשר ראשי הערים אינם עושים דבר כדי למנוע מאנרכיסטים להפיל פסלים ממשלתיים או להשחית ולנסות לשרוף בניינים ממשלתיים, לרשויות אכיפת החוק של הממשלה יש זכות לשגר סוכנים לשטח כדי להשיב את הסדר על כנו.

כל זה לא אומר שאין חששות אמיתיים לגבי האופן בו רשויות החוק אמורות להתנהל, ואני בהחלט מבין את הביקורת על כך ששוטרים פדרליים לא אמורים לפעול במדי הסוואה ומתוך רכבים לא מסומנים. שוטרים צריכים להציג אמצעי זיהוי, בדיוק בשביל שלאזרחים תהיה יכולת להצביע על האחראים במקרה הצורך. אך הטענות כאילו משטרה חשאית חוטפת מפגינים מרחובות פורטלנד ומעלימה אותם מתמצות כרגע במעצר של אדם אחד, שסרב להיחקר ללא עורך דין ושוחרר כעבור שעה ללא תנאים או אישומים. אם זה היה תלוי בי, הייתי משאיר את פורטלנד לבדה עם האנרכיסטים שלה ועם משתפי הפעולה שלהם בעירייה. אך סוכנויות אכיפה פדרליות כמו ה-FBI, ה-DEA, ICE או המחלקה לביטחון המולדת פועלות באופן שגרתי בכל רחבי המדינה. לפעמים הן מבצעות מעצרים, ולפעמים הן מנהלות מעקבים חשאיים. זה מתרחש תחת כל ממשל, בכל יום, וברוב המקרים בנסיבות הרבה פחות חמורות. ככל הידוע, השוטרים ברחובות פורטלנד לא הפרו שום חוק; המפגינים רעולי הפנים הפרו מאות מהם.

לאור כל זאת, מלמד מאוד לצפות כיצד רבים מן האנשים שהריעו למושלי המדינות כאשר אלו נקטו צעדים לא-דמוקרטיים כמו סגירת מוסדות דת ומעצר אנשים שהלכו להסתפר במהלך סגר הקורונה, כעת מתנהגים כאילו פעילות משטרה שגרתית היא קץ הדמוקרטיה. אותם אנשים שזועקים ללא הרף בעד העצמת הממשלה המרכזית כאשר הדבר תואם לאינטרסים שלהם, כעת מתנהלים כאילו הגנה על בית משפט פדרלי היא פשע מלחמה. פרשן רשת MSNBC ג’ון היילמן אמר כי שליחת המשטרה הפדרלית לפורטלנד היא “ניסוי הרצה” שמבצע הנשיא טראמפ כהכנה ל”גניבה בכוח של הבחירות הקרובות”. בטור שכתבה תחת הכותרת “כיבוש הערים האמריקניות החל”, מישל גולדברג טענה כי “הפשיזם כבר כאן”. יו”ר בית הנבחרים ובכירת המפלגה הדמוקרטית ננסי פלוסי קראה לשוטרים “פלוגות סער” והאשימה אותם ב”חטיפת מפגינים”.

כל הטענות האלו הן כמובן לא יותר מתיאוריות קשר מכוערות והגזמות מכוונות, שכל מטרתן היא לתדלק את הפרנויה הציבורית לקראת הבחירות. גם אם נקבל את הביקורת הקיימת והמוצדקת בחלקה על מערכת אכיפת החוק, הבעיה האמיתית שמתרחשת ברמות שונות כמעט בכל עיר גדולה באמריקה היא התופעה בה ראשי ערים מאפשרים ל”מפגינים” לרמוס את המרחב הציבורי והפרטי. הם מאפשרים את האלימות הזו מכיוון שהם חולקים את אותה השקפה שמאלנית, אך אסור להגיע למצב בו מחאה משמשת כרישיון לאנרכיה.


הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. הבעייה היא שכל מגלגלי העיניים שמקשיבים לMSNBC, אלו שחברים בכנסיית הצדק העולמי, יתעוררו אך ורק כאשר האלימות תפגע בהם אישית. ביום שזה יקרה הם יגלו שהם לבד בדיוק כמו אותה כתבת CBS שנאנסה בכיכר תחריר. אנשי המהפכות אוהבים את הרעיונות שלהם. בני אדם הם אוהבים הרבה פחות.

  2. מתנועת BLM נמסר:
    מה, אתם מתכוונים ברצינות לומר שמחאה היא לא רישיון לאנרכיה? (וגם לא לשוד, אונס, הרס ורצח, בשביל הכיף?)
    אז בשביל מה כל המאמץ? למה אנחנו טורחים לצאת מהבית? בעבור מה הישענו את עיסוקינו הרגילים בסחר סמים ורעיית זונות? בשביל שוויון זכויות? למען ג’ורג’ מה שמו פלויד? כדי למחות נגד אלימות משטרתית? אל תצחיקו אותנו…