ברית אסטרטגית חדשה במזרח התיכון

ההסכם החדש במסגרתו ישראל ואיחוד האמירויות הסכימו על נורמליזציה של היחסים ביניהן מסמל שינוי משמעותי ביחסים של ישראל עם מדינות ערב ובמזרח התיכון בכלל.

העסקה שתווכה בעזרת ממשל האמריקני תסייע לבסס את המורשת של שלושת המנהיגים השותפים בה: הנשיא טראמפ, ראש הממשלה נתניהו ונסיך הכתר מוחמד בין זאיד. כל אחת מהמדינות תרוויח משהו קצת אחר מההסכם: וושינגטון יכולה להתגאות בהסכם שלום מוצלח במזרח התיכון, משימה שממשל אובמה נכשל בה לחלוטין; באבו דאבי יכולים להגיד שהם עצרו את האיום של סיפוח ישראלי ביהודה ושומרון; ובירושלים יכולים להצביע על ציון דרך חשוב ביחסים עם העולם הערבי והמוסלמי.

הסכם השלום החדש מגיע בתוך הקשר אזורי של שינויים טקטוניים במזרח התיכון. בחודש מאי האחרון, יוון, מצרים, צרפת, קפריסין ואיחוד האמירויות ביקרו בחריפות את טורקיה על מדיניותה התוקפנית במזרח הים התיכון. בחודש שעבר, ישראל חתמה על חלק נוסף בהסכם צינור הגז EastMed יחד עם יוון וקפריסין. מצרים, בעלת ברית חשובה של איחוד האמירויות, חתמה לאחרונה עם הסכם גדול עם יוון בו הגדירו השתיים את הגבולות הימיים ביניהן. בנוסף, בחודש שעבר שתי חברות ישראליות חתמו על הסכם עם איחוד האמירויות לשיתוף פעולה במאבק נגד נגיף הקורונה. בחודשים האחרונים נרשמה גם תנועת טיסות גוברת בין ישראל לאמירויות, למרות שהשתיים לא הכריזו על יחסים רשמיים עד השבוע שעבר. התמונה שמצטיירת היא של שותפות קרובה יותר בין ישראל, מצרים, יוון, קפריסין והאמירויות.

ההסכם עם אבו דאבי הוא הצעד המשמעותי ביותר לקראת שלום שנעשה בעשורים מאז שנחתמו הסכמי אוסלו עם הפלסטינים בשנות ה-90. חשוב לזכור כי בעת הקמת ישראל ב-1948, שכנותיה הקרובות לא רק היו עוינות אלא ניסו לחסל את המדינה הצעירה באמצעות פלישה צבאית. בשנותיה הראשונות, ישראל יצרה יחסים בעיקר עם מדינות הנמצאות במעגל הרחב יותר של העולם המוסלמי, כמו איראן וטורקיה אך כיום המצב התהפך. מצרים חתמה על הסכם שלום עם ישראל ב-1979, וירדן הגיעה בעקבותיה ב-1994. בנוסף, ישראל יצרה קשרים בדרג נמוך גם עם מרוקו, תוניסיה ומדינות אחרות במפרץ הפרסי כמו עומאן, קטאר, בחריין והאמירויות. למרות המתיחות, ישראל וקטאר נמצאות בקשר רציף בעיקר בכל הקשור להסדרה ולהרגעה ברצועת עזה הנשלטת בידי חמאס.

בניגוד לעידנים קודמים בהם מדינות ערב היו היריבות העיקריות של ישראל, כיום יריבתה הגדולה ביותר היא איראן. בנוסף לבניית תכנית הגרעין ופיתוח טילים ארוכי-טווח, המשטר האיראני תומך בקבוצות שיעיות בעיראק, בחיזבאללה בלבנון, ברודנות הסורית ובחות'ים בתימן – כולם איומים על ישראל. החות'ים, שחרתו על דגלם את הסיסמה "מוות לישראל, ארורים היהודים", נחלמים כעת מול סעודיה ולחמו גם מול כוחות של האמירויות. בהתחשב בתפקידה של איראן באזור, מערכת בריתות המקשרת בין ירושלים, אבו דאבי וריאד נמצאת בהחלט במסגרת האינטרסים המשותפים של כל הצדדים.

גם טורקיה עלתה בשנים האחרונות כיריבה עיקרית לישראל, למרות ששתי המדינות מקיימות יחסים דיפלומטיים מאז שנות ה-50. הנשיא ארדואן כבר ביקר בחריפות את ההסכם בין ישראל לאמירויות ואיים לקטוע את הקשרים עם המדינה מהמפרץ. מספר שעות לפני ההודעה על ההסכם, ראש הממשלה נתניהו אמר כי ישראל עומדת לצד יוון במתיחות האחרונה מול טורקיה.

עם התחזקות והתפתחות מערכת הבריתות החדשה, ישראל ואיחוד האמירויות ישלימו כל אחת את היתרונות של השנייה. שתי המדינות הן בין המובילות בשיעורי התמ"ג לנפש במזרח התיכון. ישראל היא מובילה עולמית בפיתוח טכנולוגיות צבאיות כמו מערכת 'כיפת ברזל', והאמירויות הן מוקד מסחר גלובלי. בעזרת יחסים פתוחים יותר, שתיהן יכולות להפוך ביחד למעצמות כלכליות אזוריות. כדי שכל זה יקרה, באמירויות יצטרכו להתגבר על הניסיונות להכשיל את ההסכם מצד איראן וטורקיה, ונתניהו יצטרך להרגיע את האגף הימני של תומכיו הדורש לראות את הבטחת הריבונות ממומשת במהרה.

ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות הוא רק ההתחלה של מערכת יחסים מתפתחת ושל קונצנזוס אסטרטגי חדש באזור. הוא נרקם תחת צילו של עליית האיום האיראני האזורי והסכם הגרעין, ובסיוע ותמיכה מצד ממשל טראמפ. שינוי פוליטי בבחירות הקרובות בארה"ב עשוי להשפיע על הברית החדשה הזו, והיא צפויה עוד לעמוד באתגרים ומתיחות מצד איראן, טורקיה וארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה. נכון להיום, ההסכם בין ישראל לאמירויות נראה כעוד זרז למגמת ההתחממות ביחסים בין ישראל לשכנותיה לאחר עשורים של קיפאון מדיני במזרח התיכון, ובניית מערכת אסטרטגית חדשה בין ירושלים למדינות ערב.

ד”ר סת’ פרנזמן הוא עיתונאי הפועל בירושלים, מנהל Middle East Center for Reporting וחבר ב-Middle East Forum. הטור התפרסם לראשונה באתר ’נשיונל רוויו‘.