הסכם האמירויות: שידרוג ישראלי, בידוד פלסטיני

הסכם הנורמליזציה מבטא מדיניות ערבית שהחליטה להפסיק להקריב אינטרסים ביטחוניים וכלכליים חיוניים על מזבח הסוגיה הפלסטינית

רה"מ נתניהו, הנשיא טראמפ ויו"ר הרשפ עבאס | Kremlin.ru, U.S. Embassy Tel Aviv

עוצמה ביטחונית, טכנולוגית ומדינית של ישראל בזירה האזורית והבינלאומית הביאו את איחוד שבע האמירויות (המהווה את הכלכלה השנייה בחוזקה במזרח התיכון) לחתימת הסכם נורמליזציה מלאה עם ישראל. מאפיינים גיאו-אסטרטגים אלו הביאו גם את סעודיה (הכלכלה הראשונה), עומאן, בחריין, כווית, כמו גם מצרים וירדן, לשדרג באופן חסר-תקדים את שיתוף הפעולה הביטחוני והאזרחי עם ישראל.

איחוד האמירויות רואה בשיתוף פעולה עם ישראל ערך-מוסף קריטי לעמידה מול איומים קיומיים, ברורים ומיידיים כגון איראן, ‘האחים המוסלמים’, דאע”ש, אל-קאעידה, הסיוע הטורקי ל”אחים המוסלמים” והבסיס הצבאי הטורקי בקטאר העוינת (כ-5,000 חיילים). איחוד האמירויות, כמו כל משטר ערבי פרו-אמריקני, רואה בישראל בעלת ברית יעילה, אמינה וייחודית בכל הקשור למודיעין מבצעי, אימון יחידות לוחמה בטרור, הנחלת שיטות לחימה ואספקת מערכות לחימה מתוחכמות.

משקלה הביטחוני של ישראל גובר נוכח החשש שניצחון המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג’ו ביידן, בבחירות נובמבר 2020, יחזיר את יחסי ארה”ב-איראן לעידן הפייסני של אובמה, יעניק רוח גבית לשאיפה האיראנית להשתלט על המפרץ הפרסי ושאר המזרח התיכון, ילבה את אש הטרור והטילים הבליסטים של האייתולות ויביא להפלת משטרים ערביים פרו-אמריקנים.

לאחר שנים של סיוע פיננסי לטרור, חל מהפך במדיניות איחוד האמירויות (כמו במדיניות סעודיה) שהביא להשתתפות צבאית ופיננסית משמעותית במלחמה בטרור האסלאמי. לדוגמא, איחוד האמירויות פירסם רשימה של 82 ארגוני טרור המהווים יעד לחיסול ופועלים בפקיסטן, אפגניסטן, הודו, המפרץ הפרסי, תימן, עיראק, סוריה, לוב, טוניסיה, מאלי, ניג’ר, בורקינה פאסו, ניגריה וגם בגרמניה ונורבגיה.

אמנם לאמירויות מאגרי נפט השביעיים בהיקפם בעולם, אך הן מודעות לכרסום במשקל הגיאו-אסטרטגי של כח הנפט. לכן הן רואות בישראל, הנתפסת כמעצמה מדעית, טכנולוגית, חקלאית ורפואית, בעלת ברית חיונית במשימה החשובה לגיוון הכלכלה ושחרורה מתלות בנפט.

האיחוד פועל לייצוב ושידרוג הקשרים עם ארה”ב וסבור (כמו רוב מדינות העולם) שלישראל השפעה רבה על המדיניות האמריקנית, כולל היקף ואיכות אספקת מערכות נשק מתקדמות למדינות ערב. מכאן השאיפה למנף את מעמד ישראל בארה”ב לשדרוג תדמית האמירויות בקרב הבוחרים האמריקנים ונבחריהם בבית הנבחרים, בסנאט ובבית הלבן.

בידוד פלסטיני

הסכם האמירויות עם ישראל הוא ביטוי למדיניות הערבית שאינה מקריבה אינטרסים חיוניים על מזבח העניין הפלסטיני, ואף רואה בפלסטינים מוקד אלימות.

ההסכם גם מהווה דוגמא לפער העמוק ורב-השנים בין המלל הערבי הפרו-פלסטיני לבין ההתנהלות הערבית המתנכרת כלפי הפלסטינים. לדוגמא, בשנים האחרונות התפתחו שיתופי הפעולה עם ישראל באופן חסר-תקדים למרות הקיפאון במישור הפלסטיני, על אפם וחמתם של הפלסטינים, ותוך כדי הבעת הסתייגות (ערבית) מהטרור הפלסטיני ביו”ש ובעזה.

כמו כן, לעומת המלל המופשט של האמירויות המציין שההסכם נועד להסיר את איום החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון, הרי שההתנהלות המוחשית של האמירויות – בשעה שישראל ממשיכה לשלוט באזורים שנועדו להחלת החוק – מתבטאת בשידרוג משמעותי של שתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים עם ישראל, ובשכנוע בחריין להצטרף להסכם הנורמליזציה המלאה, למרות מחאות ואיומים פלסטינים.

כך היה גם בחתימת הסכמי השלום עם מצרים וירדן, חרף התנגדות פלסטינית נחרצת; כך מתנהלות סעודיה, בחריין, עומאן וכווית המרחיבות את הקשרים עם ישראל; כך היא ההתנהלות הערבית מאז 1948 כאשר מצרים וירדן כבשו את רצועת עזה ויו”ש, לא העבירו את השליטה לערביי המקום ואסרו על פעילות פוליטית עצמאית. “הליגה הערבית” הקימה ב-1948, בעזה, את “ממשלת כל פלסטין”, אך היגלתה אותה לקהיר ב-1949, וביטלה אותה ב-1959.

התנהלות האמירויות ושאר מדינות ערב מהווה תיזכורת לעובדה שהפלסטינים נתפסים על ידי מדינות ערב כגורם משני במזרח התיכון ואב-טיפוס לחתרנות, טרור, הפרת הסכמים וכפיות-תודה.

התנהלות הערבים כלפי הפלסטינים מבטאת את לקחי הטרור הפלסטיני במישור הבינערבי והפנים-פלסטיני. המסקנה הערבית היא שהצהרות השלום הפלסטיניות מופרכות בעקביות על ידי התנהלות פלסטינית אלימה, וככל שגדל היקף הסמכות הפלסטינית, כן מחריף הטרור הפלסטיני. כך ארע במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית בעקבות הענקת סמכויות פעולה לפלסטינים על אדמתן, וכך גם היה בישראל בעקבות הסכמי אוסלו וחברון, פסגת קמפ-דיוויד בשנת 2000 וההינתקות.

הערבים מניחים שישראל אינה מתעלמת מתקדימי המזרח התיכון והגיעה למסקנה דומה, ולכן לא תאפשר הקמת מדינה פלסטינית שתסכן את קיומה ותוסיף דלק למדורת המזרח התיכון, המאיימת לכלות כל משטר ערבי פרו-אמריקני.

“אור ירוק” אמריקני כתנאי להחלת החוק הישראלי?

בניגוד לתובנה המקובלת, ליווי (“אור ירוק”) אמריקני אינו תנאי-מוקדם להחלה מוצלחת של החוק הישראלי בבקעת הירדן וההתיישבות היהודית ביו”ש. כך הוכיחה החלת החוק הישראלי על ידי ראשי הממשלה דוד בן-גוריון (שטחים נרחבים בנגב, גליל, שפלת החוף ומערב ירושלים, למרות לחץ כבד של ארה”ב והעולם), לוי אשכול (ירושלים המזרחית חרף התנגדות חריפה של ארה”ב והעולם) ומנחם בגין (רמת הגולן על אף השעיית הסכם שתוף פעולה ביטחוני עם ארה”ב ואספקת מטוסי קרב). החלת החוק בוצעה בעבר בתנאים גיאו-אסטרטגים נחותים בהרבה ממעמדנו הנוכחי.

למעשה, הפגנת עצמאות הפעולה הביטחונית והמדינית והדיפת לחץ אמריקני, הפכו את ישראל מנטל אסטרטגי לבעלת-ברית אסטרטגית מובילה של ארה”ב.

בניגוד לתובנה המקובלת, השגת הסכם עם איחוד האמירויות אינה מצדיקה השעיה או ביטול של החלת החוק הישראלי. החלת החוק קריטית להסרת סימני השאלה מעל נחישות ישראל לשלוט בשטחים החיוניים לביטחונה הלאומי, ומהווים את שורש ההיסטוריה, התרבות והדת היהודיים. אמנם, ההסכם עם האמירויות תורם למעמדנו הגיאו-אסטרטגי, אך אין לו השלכה קריטית (קרובה לזו של רכסי יו”ש ובקעת הירדן) על הביטחון הלאומי.

כמו הסכמי השלום עם מצרים וירדן, גם ההסכם עם איחוד האמירויות אינו מונחה בעיקר על ידי מאוויי-שלום ותחושות פרו-ישראליות, אלא על ידי הערכה עמוקה לתדמית ההרתעה של ישראל. ישראל היא שחקן מרכזי במערך הביטחון הלאומי של ברי-השיח הערביים, בהרתעת משטרים פורעי-חוק המאיימים על ברי-השיח, ובמאמץ לצמצם את זעזועי המזרח התיכון. הססנות ורתיעה של ישראל מהחלת החוק (כולל הרחבת תשתיות ומגורים) מכרסמים בתדמית ההרתעה ויכרסמו בהערכה הערבית, האמריקנית והבינלאומית לכח ההרתעה הישראלי.

על ישראל וארה”ב להפיק לקחים מהתנהלות האמירויות, שהיא פועל יוצא של מציאות המזרח התיכון, המתעדת את מרכזיות ישראל לעומת משקלו המשני של העניין הפלסטיני. אל לישראל ולארה”ב להיסחף אחר מלל האמירויות המסלף את מציאות המזרח התיכון ומנפח באופן מלאכותי את משקל העניין הפלסטיני.


יורם אטינגר הוא שגריר בדימוס, מומחה ליחסי ישראל-ארה”ב והמזרח התיכון

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. הסכם שלום או כניעה למצא חן?

    שר החוץ של אחוד האמירויות פרסם בעתון דילי טלגרף הלונדוני (15.8.2020) מאמר דעה תחת הכותרת ‘העסקה שלנו עם ישראל היא הצעד הראשון לקראת מדינה פלסטינית’. במאמר הוא כותב ‘ההסכמה שמה מיד קץ לתכניות ישראל לספח אדמות פלסטיניות’. בהמשך הוא מסביר ‘מאז הולדת ישראל היתה עמדת הלאומים הערבים לסרב להכיר בה, כי הקמתה באה על חשבון התושבים הערבים של אותה ארץ”. ההסכם יביא תועלת רק לאחוד האמירויות בענינים רבים. ובינתים ימשיך האחוד לדרוש חלקים מארץ ישראל. נראה כי נציגי ישראל במו”ם עם האחוד לא הסבירו לשר החוץ של האחוד, כי בשנת 1947 היתה החלטה של האו”ם לחלק את השטח שהיה תחת המנדט של אחוד הלאומים לבריטניה להקים בארץ ישראל בית לאומי לאומי. ההחלטה היתה לתת מאותו בית לאומי מיועד שטח לערבים ושטח ליהודים תושבי הארץ. מדינות ערב לא רק התנגדו אלא הודיעו על כונתם להשמיד את היהודים. אחרי שהפסידו באותה מלחמה המשיכו לתקוף בעוד מלחמות ובמעשי טרור. לא היתה מעולם יחידה פוליטית שנקראה פלסטין מלבד הבית הלאומי היהודי. צרפת ובריטניה כבשו מן האמפריה העותמנית שטחים והקימו שם לערבים שתי מדינות מודרניות , סוריה ועירק. באותה החלטה של חבר הלאומים נקבע מנדט לבריטניה להקים בית לאומי יהודי בארץ ישראל .אחרי זה צרפת התנגדה להקמת מדינה מאוחדת בסוריה תחת שלטון פיצל, ואז בריטניה העבירה את פיצל לעירק. מכיון שהחלטת חבר הלאומים קבעה שאין לשנות את גבול הבית הלאומיף הבריטים הקפיאו רק ‘באופן זמני’ התישבות יהודים בעבר הירדן והקימו שם אמירות ערבית תחת שלטון עבדאללה.

    בזמן שהמדיונת הערביו הקימות סוריה ועירק ותימן ולוב מתפרקות בין שבטים ובין סונים ושיעים מבקש שר החוץ של האחוד להקים עוד מדינה ערבית מלאכותית. הערבים בארץ ישראל חיים בשלום תחת שלטוננו. ולעמת זאת מליון וחצי סורים פליטים ברחו ללבנון ועוד מליונים חסרי בית. בתימן צפויים מאות אלפים למחסור מזון ןלרעב. מה הקשר של האחוד לאדמת ארץ ישראל? אם הוא פועל בשם ‘אלערובה’, המונח של האומה הערבית גם לנו יש תביעות מן הערבים. האם ישתתף לפצות את מחצית אוכולסית ישראל שהם ממשפחות של פליטים יהודים מארצות ערב? ממשלתנו לא הזכירה את תביעותינו נגד עירק ומצרים ונגד המלחמות שלהן נגדנו עשרות שנים. אך ממשלתנו הרשתה לאותו אחוד של אמירויות למנוע החלת החוק הישראלי על חלקים בארץ ישראל.עד שאותו אחוד דואג לגורל הערבים של ארץ ישראל החיים בשלום תחת שלטוננו עליו לדאוג לרסן את התוקפנות והלוחמנות של הערבים ביניהם. סבל מליונים בסוריה תימן ועירק ולוב.
    אחוד האמירויות עשירה בבארות נפט ומפיקה מלירדים של דולרים כל שנה. אבל עושרה הוא גם מקור חולשתה. מדינות אחרות בסביבתה חומדים את אוצרותיה ועלולים להשתלט עליה בנמוקים של סולידריות ערבית. תשעים אחוזים מן העובדים שם הם זרים, כלומר האחוד תלוי לגמרי במהנדסים ורופאים וכלכלנים ומומחי מחשבים זרים. האם נספק להם מומחים ונאמן אותם ,- ותמורה מה, תמורת הסכמתם להקים שגרירות בתל אביב ודרישתם מאתנו להקים מדינה פלסינית בלב ארצנו?

    1. מה קיבלנו בתמורה לשלום עם מצרים?

    2. צודק המגיב כאון השואל ‘מה קבלנו בתמורה לשלום עם מצרים’? מסרנו את סיני עד גרגר החול האחרון , למרות שהמצרים היו אולי מסכימים לקבל נסיגה רק עד אל עריש. זה היה הגבול בין מצרים ובין ארץ ישראל תחת העות’מנים. מצרים תקפה אותנו במלחמת יום הכפורים. בסוף המלחמה הסכמנו לנסיגת כחות צה”ל ממערב לתעלה, אבל כחות מצרים נשארו בשטח שכבשו במערב סיני. מה שהערבים כובשים שיך להם, מה שאנו כובשים אינו שלנו אלא עלינו להחזיר אותו לתוקפן. לשחד את התוקפן במקום להרתיע כי יפסיד שטח במלחמה.
      בתמורה לסיני ולשדות הנפט שהביאו מלירד שקל בשנה, קבלנו ממצרים גישה עוינת. הם שולחים שגריר ומחזירים אותו, ושגרירות ישראל תמיד במצור.

  2. ומה לגבי הנשק המתקדם שאישרו למכור לאמירויות.
    מכירת מטוס ה-f35 למדינה שתומכת בטרור זה דבר שאסור לעשות לעשות כי יש בו סכנה לביטחון המדינה.