מכסי מגן הם רעיון גרוע, במיוחד בזמן משבר עולמי

הטלת מכסים והגבלות על ייבוא חופשי משבשת עוד יותר את השוק שעבר זעזועים בשל מגפת הקורונה, יוצרת מחסור וגורמת לעליית מחירים

שר החקלאות אלון שוסטר | צילום מסך, jacqueline macou

אם אתם חובבי סודה (או גזוז, תלוי איפה גדלתם), יתכן כי הבחנתם שאפשרויות השתייה הקלה על מדף המכולת הקרובה הצטמצמו לאחרונה, מצב אשר צפוי להחמיר עוד יותר בקרוב. מדוע זה קורה? משום שהנשיא טראמפ החליט על הגדלת המכסים לייבוא אלומיניום מקנדה, לכאורה כדי להגן על תעשיית המתכות האמריקנית. זהו מקרה מבחן מובהק לרשת הסבוכה של מדיניות מכסים.

נניח לרגע בצד את העובדה שאפילו יצרניות אלומיניום מקומיות כמו תאגיד ‘אלוקה’ טוענות כי העלאת מכסים רק תגרום לשיבושים מיותרים בשוק, ובמקום זאת נבחן את המשמעות המעשית עבור התעשיות שצורכות את המתכת. האמת הפשוטה והבלתי ניתנת לערעור היא שמכסים תמיד יגרמו לעליית מחירים, בכל מקום ובכל מצב, ולכן כל מי שמשתמש באלומיניום כחומר גלם עומד בפני צמיחה בעלויות שלו.

במצב רגיל, המשמעות תהיה מחירים מעט גבוהים יותר עבור פחית המשקה האהובה עליך, אך הקפיצה הזו במחיר עשויה להתמתן על ידי תחרות וחדשנות. אם האלומיניום כמשאב יהפוך ליקר מדי, יצרני המשקאות ככל הנראה יעברו בשלב מסוים לשימוש נרחב יותר בבקבוקי פלסטיק או זכוכית על חשבון הפחיות. אך אנחנו לא נמצאים במצב רגיל, ומגפת הקורונה הגלובלית שינתה מהיסוד את דפוסי הביקוש בשוק. מכיוון שאנשים לא יכולים לצאת למשל לבאר הם שותים יותר בבית, מה שהוביל את תעשיית הבירה להתמקד יותר בייצור בירה בפחיות לשם מכירה בחנויות, ופחות בחביות שיועדו לבארים או מסעדות.

במצב כזה, מכסים גורמים לעליה במחיר הן משום שהם מטילים עלויות נוספות על היצרן והמשווק, והן משום שהם גורמים להפחתה בהיצע. כאשר תעשיית הבירה צריכה יותר אלומיניום דווקא בזמן בו ההיצע פוחת, מתפתחת מלחמת מחירים על החומר שמשמש לייצור הפחיות. זה מציב את תעשיית הבירה בתחרות ישירה עוד יותר עם יצרני שתייה קלה אחרת, כאשר כולם נאבקים עכשיו על אותו משאב הנמצא בצמצום. כידוע, בירה היא מוצר יקר יותר מסודה רגילה, מחיר המשקף את הערך שהשוק רואה בה, ובהתאם משתקף גם במחיר המשאבים כמו אלומיניום הדרושים לייצורה ובסופו של דבר יהיו זמינים פחות.

גם בתוך תעשיית השתייה הקלה שאינה בירה ישנם כוחות תחרותיים בפעולה, כאשר חלק מן המשקאות מבוקשים יותר מאחרים ולכן גם ערכם גבוה יותר. חברות אשר עומדות בפני היצע מצומצם של משאבים, יבחרו להתמקד באותם מוצרים בעלי ערך גבוה. המשמעות היא שאם אתה חובב של משקה מסוים פופולרי פחות, אתה עלול להיתקל בקשיים גוברים למצוא אותו על המדף. ברגע שהמלאי הקיים יימכר כולו, יתכן שלא תזכה לטעום את המשקה החביב עליך למשך זמן מה.

מדיניות של פרוטקציוניזם משבשת גם את שוק התעסוקה. נכון, יתכן שיווצרו כמה משרות חדשות בתעשיית האלומיניום שנהנית מן ההגנה הכלכלית של המכסים, אך במאזן הכללי כנראה שיהיו יותר משרות אבודות (ורווחים אבודים) בשאר התעשיות התלויות באלומיניום זמין וזול. האובדן הזה לא היה מתרחש בהיקף ובעוצמה כזו במסגרת שוק חופשי.

גם המערכת הפוליטית נפגעת מהטלת מכסים נרחבת. תעשייה אשר עומדת בפני לחץ מצד מתחרים זרים אינה חשה יותר צורך להתייעל או לשפר את המוצר, כאשר במקום זאת אפשר פשוט להפעיל לובי בעד התערבות ממשלתית נוספת בדמות מכסים או פיקוח מחירים. מצב כזה יוצר אצל פוליטיקאים את המחשבה שהם יכולים לשלוט בכלכלה, יחד תמריצים להתערבות יתר בשוק וחלוקת הטבות למקורבים, תוך שימוש בסיסמאות פופוליסטיות על הצלת מקומות עבודה. במילים אחרות, פרוטקציוניזם הוא ההפך ממדיניות חברתית ערכית.

ובסופו של דבר, כפי שקורה תמיד, תגיע גם תגובת הנגד. כפי שעמיתי ראיין יאנג ציין, בפעם הקודמת בה קנדה הטילה מכסים משלה כתגמול על צעד אמריקני כזה, “המשמעות הייתה מכסים נוספים על 12.6 מיליארד דולר של תוצרת אמריקנית החל מנייר טואלט ועד קפה ושקי שינה”. אם כן – תעשיית הקפה ספגה פגיעה קשה רק משום שהנשיא ביקש לסייע לתעשיית האלומיניום (שכלל אינה זקוקה לעזרה), ואני לא מצליח למצוא בחנות את המשקה האהוב עלי. כמובן שגם הקנדים נאלצו לסבול ולהסתפק בקפה המקומי (וסליחה מראש מדודניי בקנדה). כל השינויים האלה מתרחשים בזמן בו שרשרת האספקה העולמית כבר ספגה זעזועים גדולים יחד עם שינוי עמוק בדפוסי הביקוש, מה שהופך את ההשפעות שלהם לגרועות עוד יותר.

למרבה הצער, כל עוד ההשפעות המזיקות של מכסים ומיסים לא ברורות לציבור, לא קיימת ממש תודעה ציבורית בעד סחר חופשי. בראשית המאה ה-19 בבריטניה, פועלים התנגדו להטלת מכסים מכיוון שהבינו כי הדבר יגרום להם לשלם יותר על הלחם. גם כיום, כל לקוח שלא ימצא את המשקה האהוב עליו במדף המכולת, אמור להפוך להיות תומך נלהב בשוק חופשי.


גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. כל הכתבה מבוססת על מהלך של טראמפ (אגב, שאפו לנשיונל ריוויו שמותחים ביקורת על טראמפ – זה לא עניין של מה בכך, ושאפו למידה שמתרגם כתבה המותחת בקירות מימין על נשיא רפובליקני).
    אם זאת, מדוע עורכי “מידה” שמים תמונה של שוסטר? למה בכוח לדחוף לנו עוד מהמלחמה של “מידה” בכחול-לבן? תישארו עם הביקורת העניינית על טראמפ. מה גם שבעוד שיש תמונה ורמיזה לביקורת על מהלך דומה של שוסטר, אין בגוף הכתבה הסבר מהו המהלך ומהי הביקורת (אי אפשר לעשות זאת, משום שהכתבה מתורגמת ולא ניתן להוסיף בגופה את התוספת הקשורה לישראל).

    קיצר, עבודה יפה, אבל תעשו כמו שצריך עד הסוף.

    1. גם פה וגם בנשיונל רוויו התפרסמה לא מעט ביקורת על טראמפ במקרה הצורך. אני משער שהתמונה היא מסגור או הקשר אקטואלי-מקומי כמו שעושים בהרבה כתבות

    2. אבל מה העיקרון? לא כותבים ולא מנמקים מה הביקורת. סתם לתקוע לכחול-לבן. תעשו כתבה כבר כמו שצריך

  2. מכסי מגן הם סוגיה שהיא לא רק כלכלית אלא גם פוליטית, (המציאות היא שהם גורמים למתיחות בין מעצמות וזו בוודאי כבר סוגיה יותר פוליטית/בטחונית מאשר כלכלית)
    כעניין כלכלי הם מיותרים, כעניין פוליטי הם מתבקשים.

    1. ואם אתה מזכיר פוליטית, אז יש לקחת בחשבון לא רק יחסי חוץ אלא גם יחסי פנים – קבוצות לחץ המבקשות את הפעלת אותם אמצעי התערבות ממשלתית לצורך האינטרסים הצרים שלהם.
      ואין לשכוח שפוליטיקה עוסקת באיזון משאבים בין קבוצות מתחרות, ולכן כלכלה היא בהכרח תמיד חלק ממנה.

    2. התכוונתי לסוגיה פוליטית בהיבט הבינלאומי דווקא ולא הפנימי,
      כלומר, יש חשיבות לכך שמדינה מעוניינת להגן על עצמה כיישות עצמאית עם יכולות מקומיות, יש חשיבות לכך שמדינה מעוניינת לשמור על הידע והמידע שלה (גם האזרחיים) מפני אוזניים זרות, יש חשיבות לאמצעי ההמחשה שהממשלה מספקת לאזרחים על מנת שירגישו בטוחים (ומכסי מגן הם סוג של אמצעי המחשה כזה), הדברים הללו הם “מעל הכלכלה”, סוג של אינטרס לאומי, ונעשים גם אם אין להם הצדקה כלכלית,

      בפוליטיקה המקומית- גם קבוצות הלחץ הללו הן חלק מהכלכלה (לא החלק הזוהר שלה), חרשתן עם כסף יכול לשכור מומחה מצויינות או לוביסט, ואם שכירת לוביסט נושאת תשואה גבוהה יותר הוא ילך על זה, נראה לי מעשה כלכלי לחלוטין,
      הבעיה היא השחיתות השלטונית שהיא הסיבה ששכירת לוביסטים רווחית יותר (לאו דווקא אצלנו כי אם כתופעה עולמית)