ה-FBI שיקר וזייף, התקשורת האמריקנית מסתירה

דמיינו לעצמכם עורך דין שאתם מכירים. אדם מאוד קפדן בפרטים, נכון? מכסה את כל האפשרויות, מדקדק בקטנה כגדולה ולעתים רחוקות מאוד מפספס משהו – זהו אדם שמכיר היטב את ספר החוקים. כעת דמיינו לעצמכם את אותו אדם עובד עבור ה-FBI: זהיר שבעתיים בתפקיד הרגיש והחשוב הזה.

כעת דמיינו אותו עובד עבור ה-FBI על חקירה פוליטית גדולה, כזו שהעולם כולו מדבר עליה: שוקל מאה פעמים כל צעד ומחשב אלף פעמים כל מהלך, נוקדן על קוצו של יוד. בוודאי לא מישהו שהיה מרשה לעצמו להיתפס עם המכנסיים למטה. לכן כאשר אנחנו שומעים על מעלליו הפליליים של עורך הדין וסוכן ה-FBI לשעבר קווין קליינסמית' במהלך הפיאסקו של חקירת טראמפ-רוסיה, הראש הופך סחרחר.

קליינסמית', בדומה לחלק מעמיתיו בבולשת, ידע היטב כי יועצו של טראמפ קרטר פייג' עבד עבור ה-CIA והיה במסגרת זו בקשר עם גורמים רוסיים. אך קליינסמית' גם רצה לקבל אישור מבית המשפט המיוחד למודיעין (FISA) כדי להמשיך את המעקב החשאי אחרי פייג'. הוא ידע שפייג' מרגל אחרי הרוסים ולא עבור הרוסים, אך נדרש לשמור זאת בסוד כדי שבית המשפט יחשוב שפייג' מדבר עם הרוסים כחלק מקנוניה נפשעת עם הקמפיין של טראמפ.

לכן כאשר הממונה על קליינסמית' שאל אותו בשנת 2017 האם פייג' היה מקור של ה-CIA כדי שיוכל להעיד בשבועה בבית המשפט כי התשובה לכך שלילית, קליינסמית' העביר לו הודעת דואר אלקטרוני מה-CIA אך שינה את תוכנה כדי להפוך את משמעותה. ההודעה המקורית אמרה כי פייג' אכן היה בקשר עם ה-CIA, אך קליינסמית' הוסיף לה את המילים: "ולא בתור מקור". השקר הזה היה חיוני על מנת להשיג את אישור בית המשפט להמשיך ולחפש לכלוך נגד קמפיין טראמפ באמצעות ריגול אחרי פייג'.

לא מוכרחים להיות חובב קונספירציות מטורלל כדי להבין מדוע המונח 'דיפ-סטייט' הפך לשגור בפי כל. חשבו עליו כעל כותרת של סרט ריגול העוסק במוסדות הבירוקרטיים המשעממים ביותר. לאליטה הנצחית בוושינגטון יש אינטרסים משלה, כאלה אשר נוטים באורח פלא להיות זהים לאלו של "מפלגת הממשלה". במילים אחרות, רבים מעובדי סוכנויות הממשל שאמורים להיות "לא-מפלגתיים" נוטים להיות דמוקרטים נלהבים.

קווין קליינסמית' עצמו הוא שונא טראמפ מוצהר, ברמה כזו שפעם כתב  "Viva le resistance" בהודעת מייל של העבודה. אז מדוע עורך דין שעובד עבור ה-FBI על תיק החקירה הגדול ביותר יגלה חוסר זהירות כזה, בעודו יוצר מסמך כוזב בעל חשיבות כה רבה? האפשרות הראשונה היא שקליינסמית' חש בנוח בהיותו מוקף בשונאי טראמפ כמוהו וסבר כי לעולם לא יתפס; האפשרות השנייה (והמטרידה לא פחות) היא שהשנאה לטראמפ פשוט עיוורה את עורך הדין המנוסה, עד כדי כך שהיה מוכן לעשות דבר חמור הנוגד כל אתיקה מוסרית ומקצועית.

בחזית התקשורת, נראה כי אותם כתבים וערוצים שבילו את השנתיים האחרונות בהפצת תאוריית טראמפ-רוסיה שמעולם לא הייתה, כעת משועממים מאוד מן ההתפתחות החדשה. סיקור העניין באתר ה-CNN התמצה בשתי כתבות בלבד: הראשונה דיווח חדשותי שניסה להמעיט מחשיבות ההודאה באשמה של קליינסמית', והשנייה טור פרשנות מאת כריס סיליזה שעשה את אותו הדבר. במקום להתייחס לאשמה החמורה בה הודה איש ה-FBI, הפרשן התמקד דווקא בתגובתו המוגזמת של הנשיא טראמפ לדברים וסיכם כי הדבר היחיד שהפרשה אכן מוכיחה היא שטענתו הפרועה של הנשיא לפיה ישנה קונספירציית 'דיפ-סטייט' הפועלת נגדו "לא עומדת במבחן המציאות".

אם כן על פי CNN – במסגרת חקירה ענקית ומתמשכת, סוכן FBI שונא טראמפ שאמר בעבר כי הוא חלק מ"מחתרת", זייף מסמך במטרה לרמות את בית המשפט ולהשיג צו שיאפשר להשתמש בכל כוחות המודיעין והמעקב של המדינה, רק כדי לרגל אחרי יועץ זוטר לנשיא. צריך להיות תמים במיוחד כדי להאמין שהמטרה של כל המבצע החשאי הזה אכן הייתה קרטר פייג'. ברור לכל שהוא היה רק כלי בו השתמשו חוקרי ה-FBI כדי לחדור למעגל המקורבים של הנשיא. אין פה שום 'דיפ-סטייט', מה פתאום?

באותו טור פרשנות, סיליזה אפילו טוען כי יתכן שקליינסמית' זייף את הודעת הדוא"ל בהיסח הדעת: "היו הרבה תקלות בדרך בה ה-FBI ניהל את התיק…במקרה של קליינסמית', פשע בוצע בנוגע למסמכים בין אם התכוון לכך ובין אם לא". האמנם לא התכוון? על פי ההצהרה בכתב האישום, קליינסמית' מודה כי "הכין והשתמש בכוונה וביודעין במסמך מזויף, וידע שהוא מכיל הצהרה שקרית". אך במקום פשוט לקרוא את פרטי ההודאה, סיליזה ו-CNN מעדיפים להפיץ מסרי יח"צ שצוות ההגנה של הנאשם הפיץ לתקשורת.

וכיצד ב'ניו-יורק טיימס' סיקרו את הפרשה? בידיעה שנקברה אי שם בעמוד 16, וגם היא נקראת כאילו הוכתבה בידי עורכי הדין של קליינסמית'. הכתב אדם גולדמן  מציג את כל העניין כהסחת דעת מן הנושא הגדול יותר שנובע מהחקירה (שהעלתה חרס) בראשות רוברט מולר וטוען: "הרפובליקנים נתלים בפרשת פייג' כמרכיב צר מאוד של החקירה במסגרת מסע מתמשך לחתור תחתיה". עוד הוסיף גולדמן כי "בכך ששינה את הודעת הדוא"ל והעביר אותה הלאה, קליינסמית' לא ייצג נאמנה את התוכן המקורי של המסמך, דבר שהתובעים ראו בו כפשע". ממש מצחיקים, התובעים האלה.

ומה בנוגע להודעות הטקסט אותן שלח קליינסמית' ובהן התייחס לראשי המפלגה הרפובליקנית כ"מטורפים", או כתב ביום לאחר בחירת טראמפ כי "אני לא מאמין שנאבד את כל ההתקדמות שהשגנו בשמונה השנים האחרונות"? האם אין בהן כדי לרמוז על מניע אפשרי? על כך כותב גולדמן, כנראה בעודו כובש צחוק בלתי-נשלט: "מר קליינסמית' סיפר לחוקר כי הוא ביטא את דעותיו האישיות אך לא נתן להן להשפיע על עבודתו".

בכתבה מוקדמת יותר על פרשת המסמך המזויף, גולדמן ניסה למסגר את חשיפת פשעי הריגול בדרגים הגבוהים ביותר של הממשלה כלא יותר מכמה פקידי חצר המנסים להתחנף למלך בעזרת פרט טכני שולי, תחת הכותרת: "אישום צפוי במהלך בדיקת חקירת רוסיה מרצה את טראמפ". מלבד שתי הכתבות המוטות והנשכחות אלה, אף כתב אחר של ה'טיימס' לא ראה לנכון להתייחס לעניין או להביא אותו לידיעת קוראי העיתון. הסיפור פשוט נמחק כאילו לא התרחש מעולם, ונקבר בשיתוף פעולה של כלי תקשורת מובילים.

זהו בדיוק אותו תרגיל תקשורתי בכל פעם שהדמוקרטים נתפסים בסקנדל ענק: בסך הכל הפרה פעוטה של הכללים, אין מה להתרגש. נפרסם כתבה קטנה בעמוד 16 ולעולם לא נדבר על כך שוב. אך עבור אמריקנים שבאמת מודאגים מכך שגורמים עוינים בתוך הממשלה פעלו כדי לאסוף מידע על קמפיין לנשיאות ובהמשך על הממשל עצמו, סיפור כזה אמור לעורר זעם. מעניין אם ב-CNN או ב'טיימס' היו סבורים שזה לא סיפור גדול אם הבולשת תחת טראמפ הייתה מרגלת אחרי ג'ו ביידן, ועושה את כל זאת באמצעות זיוף, רמייה והודעות טקסט כמו "חייבים לעצור את השמאלנים האלה!".

גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.