כל עונשי הנשיא: מערכת השקרים והקשרים של אובמה נגד טראמפ

בשלוש השנים שבין 2016 ל-2019 בהן התנהל המאמץ האדיר לחבל תחילה בקמפיין הבחירות של טראמפ ולאחר מכן בנשיאותו, אותם גורמים בדיוק ניהלו מאמץ נוסף. החל מהילרי קלינטון, דרך כריסטופר סטיל וה-FBI ועד למשרד המשפטים, ה-CIA וסוכנויות רשמיות אחרות – כולם ניסו בעקביות לעוות את המציאות. כמה מן הגורמים הבכירים ביותר בממשלת ארה"ב השמידו ראיות, שינו את תוכנם של מסמכים, שיקרו, הדליפו, ונתקפו שכחה פתאומית כאשר נחקרו או נשאלו על התנהלותם הבזויה. בכל שלב בדרך, הם זכו גם לסיוע ושיתוף פעולה מצד תקשורת צייתנית.

העמדת הפנים הגדולה של השנים האחרונות יכולה להיות מחולקת לארבע קטגוריות כלליות. הנה כמה דוגמאות לכל אחת מהן.

סילוק ראיות

כריסטופר סטיל, איש המודיעין שהתפאר במשך שנים במחקרו הדקדקני ומי שעבודתו צוטטה בפירוט רב כהוכחה לחשדות נגד טראמפ, העיד לאחרונה תחת שבועה בבית משפט בריטי ואמר כי אין ברשותו אף לא אסמכתא אחת לשיחות שניהל לכאורה עם "מודיעים רוסיים". עורכי הדין של סטיל התעקשו בעבר כי כל מקורותיו "תועדו ונרשמו בקפידה", אך כעת הוא עצמו מודה בבושת פנים כי מדובר בהצהרות שקריות, בהתחשב בעובדה שאינו מצליח לספק אף ראיה להאשמות אותן חקר לעומק לכאורה. סטיל גם הודה שכל תכתובות הדואר האלקטרוני שלו וכל המסמכים אותם החזיק נמחקו לחלוטין ממחשביו בינואר 2017.

במקרה אחר, אנשי FBI שעבדו עם צוות החקירה של רוברט מולר שמונה לבדוק את קשרי טראמפ ורוסיה הודו כי אלפי הודעות טקסט חשאיות שהוחלפו בין הסוכנים פיטר סטרוק וליסה פייג' פשוט נעלמו. בנוסף, נראה כי המידע ממכשירי הטלפון של השניים נמחק לחלוטין לאחר שסטרוק סולק מהצוות. על פי התגובה הרשמית של אנשי מולר, מרבית מאותן אבדות מסתוריות היו תוצאה של "פגם בתוכנה" או "תקלת מחשב".

ואיך אפשר לשכוח את 33 אלף הודעות הדואר האלקטרוני שנמחקו משרתיה של הילרי קלינטון לאחר שנדרשו לחקירה בידי ה-FBI. קלינטון טענה שמדובר בהודעות פרטיות שאינן קשורות לעבודה, אך חוקרי הבולשת הצליחו לשחזר כמה אלפים מהן ובתוכן מספר מיילים שהיו קשורים מאוד לעבודה ואוחסנו בשרתים שהיו חשופים לפריצה קלה. מדוע להשמיד ראיות כאשר אין לך מה להסתיר? מדוע הסתבר שכל אותם מוחקים ומעלימים עבדו בשלב כלשהו בסוכנויות המודיעין והאכיפה הנחשבות ביותר בארה"ב ובריטניה?

שינוי וזיוף מסמכים

המפקח הכללי של משרד המשפטים מייקל הורוביץ חשף כי אחד מעורכי הדין ב-FBI, סוכן בשם קווין קליינסמית, שינה את תוכנה של הודעת דואר אלקטרוני אותה שלח כחלק מן הבקשה לבית המשפט לעקוב אחרי קרטר פייג', מיועציו לשעבר של טראמפ. בהתכתבות מוקדמת יותר, ה-CIA אישר לקליינסמית כי פייג' שימש כמקור ועבד בשם ממשלת ארה"ב, אך סוכן הבולשת החליט לשנות את ההודעה כך שיראה כאילו פייג' לא עבד עבור ה-CIA. ככל הנראה, הממונים על קליינסמית ב-FBI לא ידעו על כך או התעלמו מכך, למרות חלקה של הבולשת בהשגת הצו שיאפשר לעקוב אחרי אזרחים ומטרתו הייתה ריגול נגד אנשי טראמפ.

במקרה אחר, צמד הסוכנים החרוץ סטרוק את פייג' שינה את תוכנו של הדו"ח  שפירט את חקירת מייקל פלין, היועץ לביטחון לאומי שנאלץ לפרוש לאחר שנפל למלכודת שטמנה לו הבולשת. גם כאן המטרה הייתה לכאורה להציג באור שונה את ההתרשמות הראשונית של הסוכנים מהתשאול לפיה פלין נראה דובר אמת. הדו"ח המקורי שונה ונערך מחדש באופן כה נרחב על ידי השניים ובניגוד לנהלים הנוגעים למסמכים כאלה, עד שה-FBI הגיש לבסוף כראייה גרסה מאוחרת הרבה יותר של ראיון בו סטרוק פשוט סיפר על הראיון שלו עם פלין. העמודים המקוריים לא נמצאו ויתכן שהושמדו גם כן.

ביום השבעתו של דונלד טראמפ ודקות ספורות לפני שנכנס באופן רשמי לבית הלבן, היועצת לביטחון לאומי של הנשיא היוצא חיברה הודעת מייל תמוהה אותה שלחה לעצמה, ובה שיחזרה פגישה שנערכה שבועיים קודם לכן עם אובמה וראשי הביון על מנת לתאם את הדיווחים שיועברו לממשל הנכנס. מדוע רייס הייתה צריכה לכתוב הודעה כזו לפרוטוקול ביומה האחרון בתפקיד?

שכחה ושקרים

סמנתה פאואר העידה בפני הקונגרס כי אינה יכולה לזכור את הבקשות שהגישה בעצמה לסוכנות לביטחון לאומי עבור חשיפת זהותם של יותר מ-300 אזרחים שהיו תחת מעקב ממשלתי. בתגובה, חבר הקונגרס הרפובליקני טריי גאודי תיאר אותה כ"חושפת הזהויות הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקנית" – אובססיה מוזרה לריגול עבור מי שהייתה שגרירה באו"ם. האם פאואר חוותה אובדן זיכרון פתאומי, או שמא לשכתה שימשה בפועל כמסלקה עבור עשרות סוכנים שהשתמשו בסמכותה וחתימתה כדי לקבל גישה לזהויות החסויות? האם עורכת הדין המלומדת פשוט שיקרה תחת שבועה? האם פשוט הניחה שמישהי במעמדה יכולה להתחמק גם משקרים לקונגרס? כנראה שלא, מכיוון שבמרץ 2018 היא עצמה הזהירה את טראמפ כי "לא כדאי לו לעצבן" את ראש ה-CIA לשעבר ג'ון ברנן.

ב-245 מקרים שונים, ראש ה-FBI לשעבר ג'יימס קומי לא הצליח לזכור או שלא ידע את התשובה כאשר נשאל לגבי עובדות בוועדת המודיעין של הקונגרס. האם אותו קומי שזכר בקפידה את שיחותיו עם טראמפ ותיעד אותן בכתב בהמשך חווה גם הוא שכחה רגעית, או שהוא סובל מאותן בעיות קוגניטיביות שנראה שמטרידות כה רבים מעמיתיו?

ב-198 מקרים שונים, החוקר המיוחד רוברט מולר לא הצליח להשיב לשאלות חברי הקונגרס בטענה כי "איני יודע", "איני זוכר", "לא יכול להיכנס לספקולציות" ו"לא יכול להיכנס לנושאים כאלה". הוא נראה כמי שאינו מודע לחלוטין לתפקיד של 'דו"ח סטיל' וחברת Fusion GPS בבניית מיתוס הקנוניה, עד שלא נותר אלא לתהות האם מולר איבד לחלוטין את דעתו, משקר במצח נחושה או פשוט שימש כסוג של בובה כאשר לא הכיר את העובדות הבסיסיות ביותר לגבי החקירה בראשה עמד במשך כמעט שנתיים.

בכירי סוכנויות המודיעין לשעבר ג'יימס קומי, אנדרו מקייב וג'יימס קלאפר לא הצליחו לזכור או לצטט שום ראיה מפלילה לקשר בין טראמפ לרוסיה בעדותם בפני הקונגרס, אך בהחלט נראו כמי שזוכרים היטב כאשר הופיעו כפרשנים באולפני הטלוויזיה. מן הסתם, רשתות ענק כ-CNN ו-MSNBC לא משלמות סכומי כסף גדולים לפרשנים שכל מרכולתם היא "לא זוכר" או "לא יודע", באותם נושאים בדיוק לגביהם העידו בשבועה.

אנדרו מקייב צוטט לפחות שלוש פעמים בדו"ח המבקר של משרד המשפטים כמי שמסר מידע כוזב. אז מה? גם הנשיא אובמה אמר בעבר שאין לו שום מושג על כך שמזכירת המדינה שלו קלינטון החזיקה שרת מחשבים פרטי ובלתי-חוקי, לפחות עד שהזכירו לו שהוא עצמו תקשר איתה דרך אותו שרת מספר רב של פעמים.

הדלפת מסמכים מסווגים

'מסמך סטיל' המפורסם הודלף מתוך ה-FBI (ככל הנראה בידי בכיר הבולשת ג'יימס בייקר) לאתרי אינטרנט שונים זמן קצר לפני הבחירות ב-2016;

ג'יימס קומי הדליף בעקיפין לתקשורת את המזכרים המסווגים משיחותיו הפרטיות עם טראמפ; בעקבות הודאתו בהדלפות הפליליות, חבריו ופקודיו לשעבר ליסה פייג' ופיטר סטרוק (שוב הם) טענו לאחר מעשה שבעצם אותם מסמכים לא היו סודיים כל כך ולכן לא ניתן לחקור את ההדלפה. אך גם אם ידידיו של קומי לא היו משנים את הגדרת הסיווג למסמכים המודלפים, הייתה לו עוד דרך מילוט. מאוחר יותר הוא טען כי הצינור בו השתמש להעברת חומרים לתקשורת, חברו והפרופסור למשפטים דניאל ריצ'מן, היה למעשה עורך הדין האישי שלו ולכן הוא זכאי לחיסיון שבין פרקליט ללקוח ויכול להימנע ממתן עדות במשפט פלילי לגבי ההדלפות.

והיו מדליפים עבריינים רבים נוספים. מי הדליף לתקשורת את חשיפת זהותו של מייקל פלין, את שיחותיו עם השגריר הרוסי ואת העובדה שהוא נחקר בידי ה-FBI? כנראה שנדע את זהות המדליף ביום בו נגלה מי מאנשי צוותו של מולר הדליף לתקשורת מראש את השאלות שנשלחו לטראמפ בדבר "הקנוניה".

ישנם שלושה דברים שחשוב לזכור לגבי כל העבירות שפורטו לעיל:

1.העבריינים היו כולם אנשי אליטה בעיני עצמם, מן המובחרים והמקושרים שבבני אמריקה. כולם השתתפו ביחד במצוד לכאורה אחר הנבל טראמפ, וחשו כי המטרה הנעלה הזו מצדיקה כל אמצעי נדרש כדי לגדוע באיבו את האיום המתקרב. אין להם שום חרטות, לא לגבי העבירות על החוק ולא לגבי ההתנהלות הבלתי-מוסרית שלהם.

2.אם אדם מן השורה היה מעז להדליף מידע מסווג, לשקר לחוקרים, להשמיד ראיות או להעיד כי אינו זוכר או לא יודע פרטים, רוב הסיכויים שהיה הולך לכלא. כל העבריינים שהוזכרו מוקדם יותר היו כנראה משוכנעים שהילרי קלינטון עומדת להיות הנשיאה, מה שאומר שהתנהלותם הפלילית לא רק שלא תיחקר לעולם אלא אף תזכה אותם בשבחים ואולי גם בקידום יוקרתי.

3.בכל זאת, רוב הסיכויים שאף אחד מהם לעולם לא יורשע, בשל מספר סיבות. ראשית, אנחנו באמריקה לא נוהגים להשליך לכלא את משרתי הציבור הנאורים וחסרי הפניות שלנו, אלו שהקריבו כל כך הרבה למעננו. אנחנו גם לא נוהגים להאשים אנשים שהיו מקורבים לנשיאים, כאלה שעשויים להכתים את שמו של הנשיא לשעבר על מנת להציל את עצמם. במילים אחרות, אפשר לשלוח עשרות שוטרים וצוותי ימ"מ לבתיהם של אנשים כמו מייקל כהן או רוג'ר סטון, אבל לא לאחוזות של סמנתה פאואר, ג'יימס קומי, הילרי קלינטון או ברק אובמה. אתם מבינים, אלה דברים שפשוט לא עושים.

פרופ’ ויקטור דיוויס הנסון הוא סופר ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד. המאמר התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘.