המלכודת נחשפת: ה-FBI הפיל את פלין כדי להגיע לטראמפ

ברצונם להמשיך ללא הפרעה בחקירה הסודית על קשרי הנשיא ורוסיה, בכירי הבולשת פעלו בניגוד לחוק כדי להזיז מן הדרך את היועץ לביטחון לאומי

נפל במלכודת. הגנרל מייקל פלין | משרד ההגנה

מייקל פלין לא היה המטרה, אלא רק המכשול שבדרך. אחרי שמבינים את העובדה הבסיסית הזו, קל יותר להבין את החשיפות האחרונות של משרד המשפטים מתיק פלין שהתפרסמו בשבוע שעבר, ומספקות מידע חשוב מאוד על כל החקירה שניהל ה-FBI נגד טראמפ בעניין רוסיה וזכתה לשם הקוד ‘ Crossfire Hurricane’. הגילויים החדשים, יחד עם כל הדברים האחרים שלמדנו בשבוע שעבר, עונים על השאלה החשובה: מדוע ניסו להפליל את מייקל פלין?

התשובה לשאלת ה’מה’ ברורה מזה זמן רב: ה-FBI הניח מלכודת עבור פלין, בתקווה לפתות אותו להצהרות אותן ניתן יהיה להציג כשקרים. באקלים הפוליטי המשוגע שרחש מיד לאחר הבחירות ב-2016, היה די בכך כדי להסיר אותו מתפקידו החדש כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא טראמפ ואולי אף להעמידו לדין. מבחינה זו הגילויים החדשים, מדהימים עד כמה שיהיו, רק מסבירים את מה שכבר היה ברור.

אך למה כל זה קרה? זו הייתה שאלה מבלבלת. היו סימנים רבים לכך שממשל אובמה היוצא ואנשיו אינם יכולים לסבול את פלין. גם לסוכנויות המודיעין היו סיבות משלהן, ברובן נקמניות. יתכן כי כל הגורמים אלה יכולים להסביר את השמחה של יריבי פלין על נפילתו מן הפסגה, אך הם לא הציעו מעולם הסבר מספק לצעדים יוצאי הדופן בהם נקט ה-FBI כדי לארגן אותה.

“לא יכולים לחלוק מידע”

כדי להבין מה קרה כאן, צריך להבין מה הייתה מטרת ה-FBI, שעוצבה מתחילתה בשיתוף פעולה עם גורמים בממשל אובמה. אלה כללו את הנשיא אובמה עצמו, סגן הנשיא ביידן וקודמתו של פלין בתפקיד היועצת לביטחון לאומי סוזן רייס, איתה נפגשו שרת המשפטים בפועל סאלי ייטס וראש ה-FBI ג’יימס קומי בבית הלבן ב-5 בינואר 2017, בלב האירועים שהובילו להדחת פלין. במזכר שחיברה אודות המפגש, רייס כתבה: “הנשיא אובמה אמר כי הוא רוצה לוודא שכאשר אנחנו מתקשרים עם הצוות הנכנס [של טראמפ], עלינו לוודא אם ישנה סיבה כלשהי לכך שאיננו יכולים לחלוק מידע הקשור לרוסיה”. מילים אלה נכתבו ב-20 בינואר, ממש באותו הזמן שה-FBI תכנן לדחוק את פלין החוצה.

המטרה של ממשל אובמה ושל בכירי ה-FBI הייתה להמשיך בחקירת טראמפ-רוסיה, גם לאחר שהנשיא החדש ייכנס לתפקידו, חקירה שתפגע ביכולת של טראמפ למשול ולבטל חלק מקווי המדיניות של קודמו. המשך החקירה יאפשר ל-FBI לחפור בעניין עד שימצא לבסוף פשע או עברה בגינה ניתן להדיח נשיא, מטרה אשר הבולשת הייתה בטוחה ביכולתה להשיג. יש לזכור שכבר אז ב-FBI סיפרו לבית המשפט המיוחד לעברות מודיעין (FISA) שאנשי הקמפיין של טראמפ חשודים בשיתוף פעולה עם ההתערבות הרוסית בבחירות, וראשי הבולשת כבר לחצו על ועדת הביון של הקונגרס לכלול את ‘מסמך סטיל’ המזויף שכלל האשמות בקנוניית רוסיה-טראמפ בדו”ח שחקר את ההתערבות בבחירות. אך כיצד היו יכולים ב-FBI להמשיך בחקירה נגד הנשיא הנכנס, כאשר הנשיא מחזיק בכוח לעצור אותה? הדרך היחידה לעשות זאת הייתה להסתיר מטראמפ את ההיקף המלא של חקירת רוסיה, ובמיוחד את העובדה שהוא עצמו משמש כמטרתה. וזו הסיבה שפלין היה חייב ללכת.

בראשית שנת 2017, כאשר עמד להיכנס לראשונה לבית הלבן, הנשיא טראמפ היה כבר תופעה פוליטית אבל עדיין טירון בכל הקשור לממשל. הוא לא נתמך בידי ותיקי הממסד הביטחוני והמדיני של המפלגה הרפובליקנית, ממסד אותו ניסה לעצבן בכל דרך במהלך הקמפיין לנשיאות. הצוות שהביא עמו לבית הלבן הורכב בעיקר מנאמנים וכלל גם כמה יועצים מוכשרים, אך לא כאלה שהיו בעלי ניסיון בתחום הביטחון הלאומי. מייקל פלין היה היוצא מן הכלל. כמי שעמד בעבר בראש סוכנות הביון של משרד ההגנה, פלין ידע היטב איך פועלות רשתות המרגלים. הוא ידע היכן מסתתרים סודות וכיצד מחביאים אותם. הוא נשא על גופו מספיק צלקות ממאבקים עם מנגנוני הבירוקרטיה של המודיעין כדי לדעת איך משחקים את המשחק של ניצול מידע והסתרה סלקטיבית שלו.

אדם חלקלק כראש ה-FBI קומי היה יכול לשכנע את טראמפ שלא להתעניין יותר מדי בחקירת רוסיה. טראמפ היה מרוצה כל עוד קומי הבטיח שאין לו סיבה לדאגה מכיוון שהבולשת לא חוקרת אותו באופן אישי – למרות שכן עשתה זאת. היה קל מאוד לתמרן את הצוות הלא מנוסה של טראמפ: פשוט לומר להם שהבולשת היא סוכנות עצמאית ושכל רחרוח בעניין מצד הבית הלבן יוביל להאשמתם בהתערבות פוליטית. כך היה אפשר לאיים על הצוות החדש שלא יתערב בענייני ה-FBI אפילו בתחום הריגול הנגדי, תחום בו הבולשת צריכה לשרת את הבית הלבן ולא להפך.

אבל פלין כאמור היה שונה. לאחר שלושים ושלוש שנים בהן טיפס בסולם הדרגות הצבאי, הקצין המעוטר הבין שה-FBI, בדומה לזרועות ממשל אחרות, אמור לעבוד עבור הנשיא. בתור היועץ לביטחון לאומי, פלין היה מוודא שטראמפ הוא זה שמנהל את סוכנויות הביון ולא מנוהל על ידן. אם פלין היה מבקש לדעת מה מתרחש באותן סוכנויות הוא היה יכול לגלות זאת, ובוודאי שלא היה מסתפק בתשובה שלילית מג’יימס קומי. פלין היה נאמן לנשיא ולא לממסד המודיעין או לכל קהילה אחרת בוושינגטון, והוא היה מינוי אישי בבית הלבן שלא היה צריך לחכות עד אין קץ לשימוע ואישור מפוקפק בסנאט. כבר בימיו הראשונים בתפקיד, פלין היה כנראה מבין במהרה את המזימה שרוקחים ב-FBI.

שערוריית הסנקציות

11 דפי המסמכים שפרסם משרד המשפטים ביום חמישי האחרון מהווים תיבת אוצר עבור אנליסטים שעקבו אחרי סיפור חקירת ה-FBI. יהיה עוד זמן לדון בהיבטים שונים שלהם, במיוחד באופן בו הסוכן המושמץ פיטר סטרוק הצליח לשמור את תיק פלין פתוח גם לאחר שנסגר לכאורה ב-4 בינואר, יום לפני הפגישה של קומי בבית הלבן עם אובמה ושות’. אך לעת עתה נתמקד בשאלת ה-למה?

חלק מן המסמכים שנחשפו

כאשר יום השבעת הנשיא החדש ב-20 בינואר התקרב במהירות, סוגיית פלין הייתה בעלת דחיפות עליונה עבור ה-FBI. לא בגלל שהסוכנים ניסו לתפור לו תיק, אלא בגלל שהוא כבר החל בתפקידו כיועץ לביטחון לאומי. זו הייתה תקופה משוגעת במיוחד בה התקשורת והמפלגה הדמוקרטית כבר החלו לדחוף בכל הכוח את סיפור “הקנוניה”, ויצרו סערה סביב השאלה האם פלין שוחח על הסנקציות נגד רוסיה עם השגריר בוושינגטון סרגיי קיסליאק. פלין הצהיר בפומבי כי הנושא לא עלה בשיחה וסגן הנשיא מייק פנס גיבה אותו בעניין, אך ה-FBI ניהל מעקב אלקטרוני נגד המשלחת הרוסית וידע שנושא הסנקציות אכן עלה בשיחה. למרות שפלין לא אמר שום דבר לא ראוי באותו מפגש, עצם הזכרת הסנקציות הפכה לבעיה פוליטית קשה.

לא ידוע לבטח כיצד התנהלה שיחתו של פלין עם מייק פנס בעניין. יתכן שהוא מסר מידע שגוי לסגן הנשיא או שהייתה שם אי הבנה, ויתכן גם שפנס החליט שעליו לגבות את פלין בכל מקרה מתוך צורך פוליטי. אך מה שברור הוא שענייני מדיניות מעין אלה לא אמורים להיות העסק של משרד המשפטים או של ה-FBI. האם מישהו יכול לדמיין את סוכני ה-FBI נזעקים לחקירה כאשר הנשיא אובמה ובכירים בממשלתו סיפרו לציבור שקרים בנוגע להתקפה על השגרירות בבנגאזי? אבל כאן היה מדובר כבר בממשל טראמפ, כך שאנשי אובמה היוצאים כמו שרת המשפטים ייטס מיהרו להזדעזע כאשר פנס הדהד בפומבי את ההצהרה הלא מדויקת של פלין, גם אם ידעו שמדובר בעניין טריוויאלי. אנשי ה-FBI עצמם החליטו לסגור את התיק נגד פלין ב-4 בינואר, אחרי שיחתו עם השגריר הרוסי, מכיוון שידעו היטב כי אינו חפרפרת של הקרמלין.

לעצם העניין, המסמכים החדשים שנחשפו כוללים תכתובת דואר אלקטרוני בין סטרוק לבכירים אחרים בבולשת מסוף השבוע שקדם לחקירת פלין ב-24 בינואר. מרבית תשומת הלב התקשורתית בימים האחרונים התמקדה בהכנות לאותה חקירה – האופן הבוטה בו אנשי ה-FBI דיברו על הניסיון לגרום לפלין לשקר והמזימה הסודית לארגן את החקירה מבלי ליידע את הבית הלבן כפי שדורשים הכללים. אלה הם גילויים משמעותיים אך הם מפספסים את התמונה הגדולה. הודעות הדואר האלקטרוני מה-21 וה-22 בינואר מראות שה-FBI לא חשב מן ההתחלה על המלכודת הזו, אלא הגה אותה לבסוף כאפשרות היחידה להשגת המטרה האמיתית: הסתרת מידע על חקירת רוסיה מפני הצוות הנכנס של טראמפ, במטרה לשמור אותה בחיים.

מלכודת האין ברירה

המלכודת שהונחה בפני פלין נולדה מתוך כורח המציאות. אם משרד המשפטים היה מודיע לבית הלבן שיש בידיו את הקלטות השיחה בין פלין לקיסליאק וה-FBI היה מבקש אישור לראיין את פלין, ברור שבקשה כזו הייתה נדחית. במקרה כזה פלין היה חופשי לחשוף את היקף המאמצים הסודיים שהשקיעו אנשי אובמה כדי לצייר את טראמפ ואנשיו כסוכנים רוסיים, מאמץ אותו ה-FBI היה נחוש להמשיך. אם לא הייתה שום אפשרות להזיז את פלין מהדרך (כפי שנעשה בהמשך לשר המשפטים ג’ף סשנס), רוב הסיכויים שבתפקידו כיועץ תקיף ופעיל לביטחון לאומי הוא היה מגלה את חקירת ה-FBI.

וכך, סוכן ה-FBI פיטר סטרוק פתח את אותו סוף שבוע בהצעה לערוך לפלין “תדרוך הגנה” – צעד בו מיידעים גורם רשמי בממשל שהוא ומקורביו מהווים מטרות לחקירה פלילית או מעקב – ובמסגרתו לרמוז לפלין על החדירה הרוסית לכאורה לקמפיין של טראפ ולממשלו. יש להבהיר: זה לא שב-FBI רצו לתת לפלין את המידע הזה, אלא שלא הייתה להם שום חלופה מעשית אחרת. תחת אותן נסיבות, הם היו חייבים לספר לו ישירות. אך כאן עולה שאלה אחרת: האם ניתן לעשות זאת מבלי להפחיד את פלין  ולגרום לו להיסגר.

באותו יום שבת, סטרוק הציע לראש אגף המודיעין הנגדי בבולשת ביל פריסטאפ שיש לערוך לפלין “תדרוך הגנתי…בנוגע ל-CROSS WIND ול[נמחק]” (שם הקוד הכולל לחקירה נגד טראמפ ואנשיו), אך הודה כי “אינו בטוח” שזו הגישה הנכונה. יתכן, כך הציע, שאותו תדריך צריך להיות מוצג כ”אמתלה”: הוא יתן להם דריסת רגל בבית הלבן אותה ינצלו כדי “לראיין” את פלין, כלומר לרמוז לו שהוא עלול להיות בסכנה משפטית בשל קשריו עם קיסליאק, ואז להפגיז אותו בשאלות בתקווה שיאמר משהו שיחשוף אותו. אפשרות אחרת שעלתה הייתה פשוט לתת לפלין תדריך במובן הרגיל של המילה, כלומר “לתת לו התרעה ולראות מה הוא יעשה עם זה”. הרעיון היה לחלוק עם פלין מעט מידע ואז לעקוב אחריו כדי לראות אם הוא מוסר אותו לחשודים. זו הייתה דרך טובה להוכיח קונספירציה.

למרות שתכתובות הדואר שנחשפו נערכו והושחרו בכבדות, ניתן ללמוד מהן כי נושא הסנקציות היה מרכזי בשיחות ונראה כי משרד המשפטים ביקש להתריע בפני סגן הנשיא פנס שפלין הונה אותו. כאשר הוא כותב על התסריט הזה, סטרוק מעריך מה היה יכול לקרות אם משרד המשפטים יחליט שיש לספר ל”סגן הנשיא או כל אחד אחר” בנוגע ל”[נמחק]”. מה שנמחק כאן, לדעתי, היא התייחסות להקלטות השיחות בין פלין לקיסליאק. סטרוק שיער שאם הבית הלבן יידע על הכוונה לראיין את פלין, הבולשת תאבד כל סיכוי לחקור אותו. הסוכנים אולי האמינו שהם צריכים לנקוט בצעד חקירתי “גלוי” כמו תדרוך שיאפשר להם לשוחח עם פלין, אבל אם אנשי טראמפ היו עולים על כך, יתכן שהיו “מורים לנו באופן ספציפי לא לעשות זאת”. הנשיא היה ככל הנראה שומר על פלין בתפקידו, וה-FBI היה חסר כוחות לעצור את היועץ לביטחון לאומי מלחפור לעומק החקירה הרוסית.

פיטר סטרוק | צילום מסך

בבוקר יום ראשון, לאחר ששמע את דעתו של סטרוק בעניין, בכיר ב-FBI שזהותו נמחקה מהמסמכים שלח הודעת דואר אלקטרוני לסטרוק וליסה פייג’, היועצת לסגן ראש ה-FBI אנדרו מקייב ומאהבתו של סטרוק. אותו בכיר כתב כי בשל עמדתו של פלין כיועץ לביטחון לאומי, הנוהל מחייב לספר לו “על החקירה ועל [נמחק]”. למרות זאת, הבכיר הזהיר כי “אני מעוניין לתת לזה להימשך עוד קצת לפני שהוא מספר להם ולפני שהכל הופך מחתרתי”. במילים אחרות: ברגע שנספר לפלין הוא יספר לממונים עליו, ובכך חקירת טראמפ-רוסיה תצא מן המסלול. לאחר מכן, במה שיכול להיקרא כהתייחסות להקלטות פלין וקיסליאק בנוגע לסנקציות, הבכיר מודה כי “אם במצב רגיל היינו מספרים לבית הלבן, אז אני חושב שעלינו לעשות מה שהיינו עושים בדרך כלל”. אך הדילמה נותרה: סוכנים “צריכים לתדרך או לראיין את פלין”, אבל יתכן ש”יאמרו להם לא לעשות זאת” אם לבית הלבן תינתן התראה מוקדמת.

בעוד סוף השבוע הגיע לסיומו, הגורמים בבולשת לא הצליחו לעגל את הפינה הזאת. עד כמה שניסו, הסוכנים החוקרים לא מצאו דרך בה ניתן לתדרך את פלין על היבט כלשהו בחקירת רוסיה או להודיע לבית הלבן על השיחה בה נדונו הסנקציות. כל תסריט אפשרי שעלה על פי הקווים האלה הגיע לאותה מסקנה לפיה לא ניתן יהיה לחקור את פלין. במקרה כזה הוא ישמור על משרתו, וימשיך כדי לבדוק את ההיקף המלא של חקירת טראמפ-רוסיה.

מחוץ לחוק

ביום שני, ה-27 בינואר, גורמים בצמרת ה-FBI הגיעו למסקנה שהפתרון היחיד הוא לפעול נגד החוקים: הם יפנו לפלין מבלי שיתנו לאף אחד התראה מוקדמת, אפילו לא למשרד המשפטים ובוודאי שלא לבית הלבן. ההצדקה למהלך כזה הייתה דומה לזו ששימשה את ג’יימס קומי ביולי 2016 כאשר ערך את מסיבת העיתונאים המפורסמת בנוגע לחקירת המיילים של הילארי קלינטון ובניגוד לכללים: אם אתה מבקש רשות לעשות דבר שמנוגד לחוק יתכן שיאסרו עליך, אבל אם אתה פועל בכל זאת בחוצפה וללא רשות, הממונים עליך אולי לא יאהבו את הצעד אבל יאלצו לקבל אותו אם ברצונם לא להצטייר כמי שמפריעים לחקירת FBI.

מכיוון שזו הייתה ההזדמנות היחידה של הסוכנים להגיע לפלין, הם לא התכוונו לפספס אותה. וכך הונחה המלכודת: פלין ייחקר על שיחותיו עם קיסליאק שכבר הפכו לסערה תקשורתית אדירה, אך הבולשת לא תשמיע לו את הקלטות. הסוכנים לא ירעננו את זיכרונו ולא יבקשו ממנו לעבור שורה אחר שורה כדי לסייע להם להבין את מהות השיחה. זה מה שהיה קורה בחקירה רגילה בה באמת היו מנסים להבין מה זוממת רוסיה, אך המטרה כאן לא הייתה להקדם הבנה כזו. המטרה הייתה לגרום לפלין לשקר. לא שקר שיאפשר לחוקרים ללחוץ ולאיים עליו בכתב אישום כדי לגרום לו לחשוף ראיות שהסתיר. ה-FBI רצה שפלין ישקר רק לשם השקר עצמו וכדי שיהיה ניתן להיפטר ממנו.

כדי לשפר את הסיכוי שפלין יסכים לדבר ואולי ישמיע הצהרות לא מדויקות שניתן לצייר כשקר, הסוכנים לא יספרו לו מה מטרת הראיון. הם לא ייעצו לו לגבי הזכויות שלו, כפי שעושים במצב רגיל בו מתמודדים עם עבריין אמיתי. הם רק יפגיזו אותו בשאלות לגבי מה אמר בדיוק בשיחות שהתקיימו שבועות קודם לכן, בזמן בו פלין ערך מאות שיחות דומות. הם ילחצו לדעת באיזה מילים מדויקות השתמש, למרות שידעו אותן מראש מן ההקלטות שהחזיקו. הם ינסו להפחיד אותו כך שיוכיח בעצמו את אי-אמיתות ההצהרות הפומביות שנתן, ולחשוש מכך שיעמוד לדין בשל הפרת ‘חוק לוגאן’. זו הייתה כמובן הפחדה אבסורדית, אבל פלין אינו עורך דין ורבים מן הפרשנים שעסקו בנושא טענו בעקביות שהחוק המת הזה יכול להיות עבירה ממשית. באקלים הפוליטי הקיצוני של אותה העת, הם יגרמו לפלין להבין שהוא עשוי להיות מופלל כמשתף פעולה עם רוסיה.

לסיכום, מטרת ה-FBI הייתה ליצור תסריט בו: א. פלין עשוי להיות יעד לכתב אישום; ב. תהיה עילה לפטר אותו; ג. הוא יראה כמי שמסובך מדי בנושא רוסיה כדי לשמור לעצמו את הפרטים על חקירת טראמפ.

שחמט

הודעות הטקסט ומסמכים אחרים שנחשפו בשבוע שעבר מראים כי לא כולם בבולשת חשו בנוח עם התכנית הזו. ביל פריסטאפ, ראש אגף הריגול הנגדי, ביטא חששות עמוקים. מטרת התכנית נראתה לא ברורה ואפילו לא ראויה: האם הם מנסים לקדם את החקירה בתום לב, או שרק “מנסים לגרום [לפלין] לשקר כדי שנוכל לתבוע אותו לגרום לפיטוריו?”. מדוע אנחנו לא עומדים לרענן את זיכרונו עם הקלטה או תמלול, כפי שהיינו עושים במצבים דומים? מדוע הבולשת חשבה שצריכים להיות כל כך “תוקפניים” עם פלין?

בהחלפת הודעות ביניהם ביום שני ה-23 בינואר סטרוק ופייג’ דאגו מכך שפריסטאפ לא רואה את כל התמונה, והמחאות שלו הרגיזו גם את מקייב. בבוקר יום שלישי, שעות ספורות לפני מועד הראיון, סגן ראש הבולשת היה מתוסכל עוד יותר מכיוון שפריסטאפ חזר על חששותיו בפני ראש ה-FBI קומי. אם קומי היה משתכנע, כל התכנית הייתה נזרקת לפח.

אך קומי לא השתכנע. ראשי הבולשת נפגשו במטה וקומי אישר את התכנית לפיה סטרוק וסוכן נוסף בשם ג’ו פיינטקה יבקרו את פלין במשרדו, ללא שום הודעה מראש לבית הלבן. מקייב היה אמור להתקשר לפלין כדי לארגן את הפגישה, וסטרוק סייע בהרהורים לגבי הדברים שיאמר ליועץ לביטחון לאומי. הרעיון היה לגרום לפלין להרגיש בנוח, כאילו זו רק שיחה רגילה בין אנשי ביטחון ותיקים ולא חקירה פלילית, למנוע ממנו להשיג עורך דין ולהסיר מראשו כל מחשבה על עירוב בכירים בבית הלבן. רק פגישה זריזה בה נוכל להשאיר מאחורינו את כל הרעש סביב רוסיה. לא סיפור גדול. והשאר היסטוריה.

גם שרת המשפטים המכהנת ייטס לא קיבלה הודעה שהייתה מחייבת אותה לדבר עם היועץ המשפטי של הבית הלבן דון מקגאן. כאשר פגשה אותו לבסוף יומיים לאחר מכן, היא כבר הייתה בעמדה לומר שלא רק שפלין שוחח על הסנקציות עם קיסליאק והביך בכך את סגן הנשיא פנס, אלא שהוא גם עבר ראיון על ידי ה-FBI.

מקגאן מצידו לא הבין מייד את גודל החשיפה בכך שאנשי הבולשת כבר חקרו את היועץ לביטחון לאומי של הנשיא, ורק הקניט: “אז איך הלך לו?”. השרה ייטס העידה כי “הסבירה למר מקגאן שהתנהלותו של פלין בעניין הייתה בעייתית בפני עצמה”, כלומר – פלין עבר על החוק בכך ששוחח עם הרוסים מבלי ליידע את ממשל אובמה. היא גם טענה ללא ביסוס שיתכן כי פלין יהווה מטרה לסחיטה רוסית, כאילו הרוסים לא הניחו מראש שממשלת ארה”ב מקליטה כל מילה שלהם וכאילו שההקלטות עצמן כבר לא הודלפו ל’וושינגטון פוסט’. ייטס ציינה כי בעיות אלו עם אמינותו של פלין ועם יכולתו לתפקד כיועץ לביטחון לאומי לא הובהרו עד הסוף, למרות השיחה עם חוקרי ה-FBI. מקגאן הקשיב לדברים ושאל האם היא סבורה שיש לפטר אותו.

מאותו הרגע, ימיו של פלין בבית הלבן היו ספורים. הוא מודר מכל עניין שנגע לרוסיה, ושיח הקנוניה בתקשורת עלה לגבהים חדשים. ב-9 בפברואר ה’ניו-יורק טיימס’ דיווח (על בסיס הדלפות מ”גורמים לשעבר וגורמים בממשל הנוכחי”) כי פלין וקיסליאק אכן שוחחו על הסנקציות. ארבעה ימים לאחר מכן, הנשיא טראמפ הדיח בחוסר רצון את היועץ הנבחר שלו, אחד מבני הברית הבודדים שהיו לו בקהילת המודיעין העוינת. כאשר המכשול הזה הוזז מן הדרך, המטרה הושגה: מייקל פלין הלך וחקירת טראמפ-רוסיה יכולה להימשך.


אנדרו מקארתי הוא משפטן ופובליציסט, בעבר שימש כעוזר לתובע הכללי של מדינת ניו-יורק. הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. טראמפ ונתניהו, שני מנהיגים לעומתיים לדיפ סטייט, הוציאו את הפקידונים מהכוכים האפלים שלהם

    1. טראמפ כן,נתניהו בצעדים מטופשים ולא אופיינים דאג רק לחזק את הדיפ סטייט וכרגע הבומרנג חוזר ישר לפרצופו

  2. זה בקטנה, הם עוד לא היגעו ליועץ משפטי שממנה את עצמו לפרקליא המדינה בחסות בית המשפט העליון והיועץ המשפטי שקדם לו

  3. האמת היא שהצוות הכי חזק בדיפ סטייט האמריקאי מי ששולט היום על אמריקה ביד רמה היה הגב של טראמפ.