"ההסכם עם האמירויות הוא הזדמנות שאסור לנו לפספס"

כתב כאן 11 רועי קייס חזר אופטימי מביקור במפרץ: "מעבר ליתרונות הכלכליים והביטחוניים זה מהלך שפורץ דרך חדשה במזה"ת ומפיל חומות ישנות"

רועי קייס מדווח מהאמירויות | טוויטר

הסכם נירמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות נחשף רק לפני כשבועיים, ונדמה כי כבר נותח ונבחן מכל הזוויות האפשריות. רבות דובר על ההשלכות האסטרטגיות והאזוריות של פריצת הדרך המדינית, אך מי שיכול לספק נקודת מבט שונה ומקורית הוא רועי קייס, הכתב לענייני העולם הערבי של 'כאן 11' שהשלים בשבוע שעבר ביקור אינטנסיבי בן ארבעה ימים במדינה המפרצית, במסגרתו פגש מספר רב של מקומיים ודיווח בפירוט על המתרחש באמירויות גם בחשבון הטוויטר ובבלוג שלו.

בתור מי שביקר בעבר במספר מדינות ערב אחרות, קייס מאפיין את איחוד האמירויות כ"מדינה מרתקת, שמנסה בשנים האחרונות להצטייר כאחת המתקדמות בעולם הערבי גם ללא קשר לישראל". בשיחה עם 'מידה' הוא מספר על המפגש עם אנשי המקום כתהליך הדרגתי של פתיחות. "כשקורה אירוע מכונן כזה כמו הכרזה על הסכם נרמול, אז כמובן שמבחינת הקבלה והרצון לדבר הקצב במדינות ערב שונה מאשר אצלנו בישראל", הוא אומר ומסביר: "אנחנו ישר רוצים לראות הסכם שלום מלא מול העיניים, ואצלם התהליך יותר הדרגתי. כאשר שוחחתי עם אנשים שלא לציטוט אז לא הייתה שום בעיה, אבל מבחינת הרצון של אנשים לבוא ולהתראיין מול המצלמה היה קשה בהתחלה. מהרגע שדרכתי בדובאי לא חשתי עוינות. לא נתקלנו בשום מכשול והסתובבנו בחופשיות, אבל כשאתה פותח מצלמה זה קצת מסבך את העסק".

אילו תגובות קיבלת ביחס להסכם לישראל?

"ראיתי בסך הכל תגובות מאוד חיוביות, ולא נתקלתי במישהו שאמר שההסכם עם ישראל רע. כמובן שאפשר להעריך שלא כל אנשי האמירויות תומכים בהסכם, אבל אחד הדברים המעניינים ששמתי לב אליהם הוא האמונה של התושבים במעשים ובצעדים של ההנהגה. הם מאוד בוטחים בה ולא מפקפקים במניעים שמאחורי ההחלטה. האנשים ששוחחתי איתם אמרו כולם שמבחינתם הם לא רואים שום בעיה בקשרים עם ישראל, ולחלקם זה אפילו נראה כדבר מובן מאליו".

לדברי קייס, "בשנים האחרונות ישנן כמה מגמות שמתפתחות בעולם הערבי. קודם כל יש ירידה בקרנה של הסוגיה הפלסטינית ותחושת מיאוס כלפי ההנהגה ברמאללה, יחד עם תהליך של התכנסות כל מדינה לתוך עצמה. העולם הערבי הוא כבר מזמן לא מקשה אחת. לגבי הנקודה הפלסטינית וההסכם עם ישראל, האמריתים אומרים שהם מבחינתם לא זזו מהעמדה שלהם בעד פתרון שתי המדינות, וכחלק מההסכם עצרו את המהלך של סיפוח ישראלי. את הדברים האלה אמר לי בפירוש בכיר במשרד החוץ של האמירויות".

אז מה השתנה בפועל?

"מה שהשתנה זה סדר הדברים. הרבה אנשים היו שבוים בקונספציה לפיה ללא פתרון מלא לסוגיה הפלסטינית אי אפשר לנרמל את היחסים עם מדינות ערב. מהבחינה הזו באיחוד האמירויות עשו צעד תקדימי ואמיץ, אפילו מעורר השראה, אבל לא הייתי נגרר למחוזות הרומנטיים וממסגר את זה כסיפור אהבה. זו מדינה שרואה קודם כל את האינטרסים של עצמה ורואה ביחסים עם ישראל פוטנציאל אדיר לשיתוף פעולה".

ראשי האמירויות לא חששו מן התגובות מבית?

"אני בטוח שמנהיגי האמירויות שקלו את השיקולים שלהם והבינו שמבחינה ציבורית זה יעבור. בניגוד למצרים וירדן איתן יש לנו היסטוריה של מלחמות, באמירויות הטינה הזו לא קיימת ובדעת הקהל המקומית לא הייתה שום בעיה. מה שמיוחד באמירויות זה שהם מסתכלים על הדברים בצורה שכלתנית והוציאו מהמשוואה את העניין הרגשי ואת כל הסיסמאות של הסוגיה הפלסטינית. הם הלכו על הצעד הזה כי הם סבורים שהפירות שהוא יניב להם יותר גדולים מאשר אם לא היו עושים אותו".

ומה לגבי התגובות בשאר העולם הערבי?

"אני מניח שגם התגובות האלה נלקחו בחשבון. יש מאבקי כוח ויוקרה גם בתוך העולם הערבי. נכון שמדינות כמו האמירויות וסעודיה למשל משדרות ברוב הדברים על אותו הגל, אבל יש גם חילוקי דעות לעתים. באמירויות מנצלים את הוואקום המנהיגותי שנוצר בעולם הערבי ומובילים כבר תקופה מהלך של התקרבות למערב ובמיוחד לארה"ב, גם מתוך רצון לקבל הכרה וגם כמובן מתוך מחשבה עסקית. צריך לזכור שהמהלך הזה סוכם בתקופת משבר הקורונה שמשפיע על כולם, לכן אני חושב שהם לקחו בחשבון את הביקורות שיהיו אבל הבינו שבמאזן הכללי ההסכם משרת אותם".

לגבי התרשמותו מן המדינה עצמה, קייס עורך השוואה מעניינת בין הנסיכויות השונות לישראל. "בהשוואה גסה אני חושב שאבו דאבי דומה יותר לירושלים, ודובאי מזכירה מאוד את תל-אביב מבחינת האווירה התיירותית והכלכלית", הוא מספר. "בסופו של דבר צריך לזכור שמדובר במדינה מוסלמית ושבטית שמנסה להצליח בשילוב הלא-פשוט בין קדמה וחדשנות לבין כיבוד המסורת והכללים החברתיים. יש בהרבה מקומות אווירה מאוד פתוחה ותיירים שמגיעים הרבה יותר חופשיים שם מאשר במדינות ערביות אחרות, אבל גם בדובאי כמעט יש מסגד כמעט בכל פינה, לצד גורדי השחקים, הקניונים והאטרקציות".

היית ממליץ לתייר הישראלי להתחיל לתכנן חופשה?

"ענף התיירות הוא אחד היסודות של הכלכלה האמירתית, ולמעשה רוב האוכלוסייה במדינה מורכבת מזרים שעובדים בענפי השירותים השונים. מה שבאמירויות מנסים להראות לעולם זו תמונה של מדינה פתוחה כלפי האחר, יחד עם חדשנות טכנולוגית כמו תוכנית החלל ששיגרה לאחרונה חללית למאדים ותכנית גרעין למטרות אזרחיות, אבל בלי לנטוש את הערכים. ברחוב אתה יכול לראות לא מעט נשים שהולכות עם חיג'אב, אבל גם הרבה מאוד שהולכות בלי. מזג האוויר חם מאוד והחופים מלאים בתיירים. זו מדינה שמאוד מותאמת לתיירות ויש לה מה להציע גם לתייר הישראלי".

לדברי קייס, באופן כללי הוא מסכם את הביקור בתקווה ובאופטימיות. "אני מאמין שנרמול אמיתי של יחסים מתחיל מלמטה ולא מלמעלה. אם אנחנו מסתכלים למשל על הסכמי השלום שלנו עם מצרים וירדן, אני אומר בצער שמבחינת דעת הקהל במדינות האלה הנורמליזציה כמעט לא קיימת. במקרה של האמירויות יש הזדמנות ליצור שלום אמיתי שהוא מעבר לעסקים ושיתוף פעולה כלכלי. צריך עוד לחכות ולראות אם זה יתפתח לסיפור אהבה, אבל לפחות מהתחושה שלי וממה שראיתי ברחוב יש פה הזדמנות גדולה שאסור לנו להחמיץ. ישראל חייבת להמשיך ולהשקיע בקירוב הלבבות בין אנשים בכל הדרגים, כדי שבאמת נוכל לקרוא לזה נורמליזציה בעוד כמה שנים".

ארזת כבר את התיק לביקור במדינות נוספות שעשויות למסד את היחסים עם ישראל בקרוב?

"אני מאוד מקווה שמדינות ערביות נוספות ילכו אחרי האמירויות וזה יהיה דבר מבורך. המהלך הזה יכול לפרוץ דרך חדשה במזרח התיכון ולהפיל הרבה מאוד חומות ישנות. בגלל זה אני מאוד אופטימי ואני חושב שהאמירויות יכולות להיות הסנונית הראשונה. בכל מקרה עצם העובדה שיש מדינה ערבית או שתיים שישראלים יכולים לטוס ולבקר בה תעזור לשבור את המחסום הפסיכולוגי, וזה דבר גדול מאוד מעבר לכל התועלת הכלכלית והביטחונית".


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. "ודובאי מזכירה מאוד את תל-אביב מבחינת האווירה התיירותית והכלכלית"

    חחחחח מה זה בדיחה?….מכל זוית דובאי לא מזכירה את תל אביב. הייתי בדובאי לראשונה בשנת 1995 עם ההורים שלי, עוד לפני שידעו איפה המקום הזה נמצא. מאז הייתי לפחות 5 פעמים.
    תל אביב היא עיר מגעילה, מלוכלכת ומכוערת עם בתים מתפוררים ובויילרים על הגגות.
    בתל אביב חוץ מבתי קפה וחוף ים אין מה לעשות.
    לכן, ת"א מזכירה ערים בעולם השלישי כמו קראצ'י בפקיסטן, או בוגוטה בקולומביה. או יותר ערים גדולות בעולם הערבי.

    איפה דובאי ואיפה תל אביב.

    1. תל אביב היא מדליקה ובעלת אופי "עיר ללא הפסקה" באמת ובתמים.
      אין לי שום דבר נגד דובאי (בה ביקרתי ביקור חטוף בלבד), אבל יש ויש לי הרבה נגד שונאי עצמם למיניהם.

    2. מסכים. בכלל הערים בישראל דורשות שיפוץ יסודי. מאד מצטער אותי שהם לא נבנו לפי סטנדרטים מערביים מחמירים או מחשבה לתווך ארוך.

  2. הסכמנו לוותר על קידום שליטה ביו"ש (כולל בפארק קנדה ומצוקי דרגות ושכונת גילה) והקפאנו את הבנייה תמורת הצהרה רפה של פקיד במשרד החוץ של נסיכות איזוטרית.

    אין עדיין שלום וגם לא יהיה שלום.
    האמירויות בסה"כ רוצים מטוסי F35
    ברגע שנאשר בניין במכבים רעות או במודיעין עילית השלום יבוטל.

    1. זה חמוץ קלסי. אלא אם מאחורי התגובה עומד תועמלן קר ומתוכנת

  3. רועי קייס כתב בתאגיד "כאן", לא?
    הוא לא הזכיר בראיון כמה ביבי גרוע?
    עד כמה ההסכם יפגע בבטחונה של ישראל?
    אחרי מה שהוא אומר בראיון הזה הוא נכנס לדעתי לסכנת פיטורין חמורה.

  4. מרתק, אבל הגורל המר שמחכה לכתב קצת מאפיל על השמחה. ברור שהוא ינודה ע"י הקולגות, עדר הכבשים המתקראים "עיתונאים" בשמאל, ונראה שעונשו על אמירת אמת לא יאחר לבוא: בקרוב יצטרף למעגל מחפשי העבודה. אני מקווה שערוץ 20 יקלוט אותו.

    1. מה ימין בלהקפיא את הבנייה ולוותר על יו"ש.
      ברגע שיקדמו משהו ביו"ש השלום יבוטל.

  5. יש נקודה חשובה שנמנעים משום מה מלגעת בה.
    חז"ל אומרים "הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה".
    גם בעניין ההסכם עם איחוד האמירויות, כולם יודעים למה איחוד האמירויות מגיעה להסכם הזה.
    צריך לזכור כי עבור מוסלמים סונים, בקשת הגנה או עזרה מיהודים, זו השפלה גדולה ביותר.
    והנה, כאן מדובר במדינה סונית עשירה וחפצת חיים. מבוהלת עד מוות מהאיום השיעי, ולכן מגיבה באופן רציונלי למציאות סביבה. וזאת, למרות הציווי האי-רציונלי דתי מהקוראן – שחיטת הלא מאמינים.